בהתחלה מצב הרוח שלי היה מאוד טוב, הייתי שמחה כ"כ במציאות החדשה, התרגשתי בכל פעם שהחזקתי את הפיצקית, וחיכיתי לכל רגע איתה. שמחתי עם בעלי והרגשתי שלמרות שאנו אסורים אנחנו אוהבים מאוד עדיין וזה לא מגביל אותנו יותר מידיי.
בהתחלה היה קצת קשה עם ההנקה ועם הזמן ראיתי שמסתדר השבח לאל.
אבל התחיל להיות לי קשה הטיפול בתינוקת, לקום בלילה ולחכות לגרפס, ולהרגיע אותה, ויוצא שאני איתה קרוב לשעה וחצי ושוב אחרי שעה צריכה להניק..ובלילה אני מאוד משתדלת שבעלי לא יתעורר כי יש לו יום עבודה והוא צריך לתפקד..ואומנם אני אצל אמא שלי אבל לא מקבלת יותר מידיי עזרה בטיפול..אלא בכיוון אחר..וונוסף על זה גם פסח עכשיו . בקרוב חוזרת לבית וגם אותו אני צריכה לנקות, אני נורא רוצה כבר לחזור לביתי, לא רוצה שוב להיות בחוץ שבוע שלם. ועל כן חשוב לי שיהיה נקי...
עם בעלי קצת יש לי כעסים, ואני אפילו לא יודעת למה ולא מצליחה להסביר לו..אני מרגישה רע עם עצמי אולי אני לא אמא ואישה מספיק טובה. ונוסף על כל זה גם אני מוזנחת מאוד!!! מהלידה לא טיפלתי בעצמי כמו שצריך..כל היום עם פיג'מה ואני מרגישה רע!!! אני כל כל רוצה לנקות ולהתנקות ולהיות יותר רגועה...
זהו אשמח לעצות..תודה למי שקראה עד כאן


גדול..