נו, ודאי שאין סומכין על הנס ומוכרחים לעשות השתדלות, אולם סוף כל סוף - הכל מאתו ית', והעיקר חייב להיות באמונה.
לעניין ה''אגב'' בסיום דבריך -  דוקא אפכא מסתברא: כשבני ישראל היו חוטאים ה' לא היה מאזין להם כפי שמוצאים לכל אורך הסטוריית עם ישראל. ולא ניתן להקיש מבני ישראל כשעלו ממצריים, שגם אם היו חוטאים גדולים בזמן היותם במצריים, הרי כשעלו ממנה עם כל יום שחלף הסירו מעליהם עוד טומאה, והיו סופרים בשקיקה את הימים שנותרו להגיעם למתן תורה, ועד מתן תורה הסירו מעליהם את כל הטומאות שדבקו בהם. ו''במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'', ואין לתמוה על ראייתם את ה' ית'.

תראה לא בדיוק הבנתי את דבריך, וההקשר בין ''הכל בידי שמיים'' לחשבונות שמיים. בכל אופן אני סח הכל פשוט ייד ואם אני טועה פה ושם לא לחטא ייחשב לי. וכמסופר על הגאון הרב יוסף מראזין שהיה סותר דברי הראשונים, ונותן לשואלים סברה משלו. וכשהיו תמהים עליו הוא היה מסביר: ''לפוסק אסור קבוע דבר הלכה בנגוד למקובל בידינו, אולם אני אינני פוסק, אלא רק מפלפל בדברים, ומי שרוצה הלכה למעשה שיחפש בשולחן ערוך''.
לדרגתו - לסתור דברי הראשונים לא הגעתי, אבל לענות לפי הידע הבסיסי שלי בתורה נראה לי מותר, וכמובן שזה לא בטוח 100% . 

 

כולם אומרים שאמונה ובטחון בא ביחד. אז יש לי חידוש בשבילכם (ותאמת זה לא חידוש שלי אלא של הרן)-

זה לא ככה!

יש הבדל בין המושג אמונה למושג ביטחון. אמונה לא מעידה שיש בהכרח גם ביטחון. ואסביר גם למה.

אמונה- זה ידיעה גרידה. כלומר- אני מודע לזה שיש אלוקים בעולם ושהוא מנהל את העולם. הוא ברא את התורה וציווה אותנו ללכת על פיה. אוקי- עד כאן זה אמונה. ז"א- להאמין- זה שכלי ותלוי בידיעת השכל.

ביטחון- לעומת זאת- תלויה אך ורק ברגש. ביטחון זה רק רגש. ביטחון- זה לא רק להאמין שיש אלוקים ושצריך לסמוך עליו- זה גם להרגיש בטוחים.

ואביא לכאן הוכחה לכך שברוב המקרים, ישנה נטייה לסמוך על כולם- חוץ מהקב"ה.

נגיד את פותחת (הפניה בלש' נובעת מנוחות נטו, אבל זה נוגע לכולם כאחד) לבן או שוקו או חלב- אין לי ספק שזה אכן חלב לבן או שוקו, ושתנובה לא החליטה פתאום להכניס ללבן שוקו או חלב. וזה ביטחון גמור- כי הרי אף אחת לא פותחת לבן או שקית חלב לפני שהיא קונה אותו- ולמה? כי היא סומכת מאה אחוז על חברת תנובה על סמך ניסיונות העבר שהיא תספק את המוצרים שהיא מבטיחה לציבור הרחב והיא לא מרמה.

והסיבה היחידה שבאמת סומכים עליה בעיניים עצומות- זה בגלל העבר. ראינו פעם אחר פעם שתנובה באמת מספקת את הנדרש ועומדת במילה שלה- ולכן לא קשה לסמוך עליה בעיניים עצומות.

ולכן גם קשה לנו לסמוך על הקב"ה בעיניים עצומות: כי בלב - לא סומכים. ולמה לא סומכים?- כי לא התרגלנו לסמוך עליו.

ורמת הביטחון תלויה ברמה הרוחנית ובגדול והחשיבות של צרה.

אם הצרה היא קטנה וחסרת חשיבות- אז אין הרבה בעיה לבטוח בה'. כי הריזיקה פה קטנה. וההפסד הפוטנציאלי הוא לא רב.

אבל אם ההפסד עלול להיות גדול וכו' כמו חיים ומוות וכל אלה- אז קשה מאוד לסמוך על הקב"ה בעיניים עצומות.

ובמילים אחרות וקצרות-

אם נתרגל יותר ויותר לסמוך עליו, בדברים הקטנים (ואצל כל אחד זה מתבטא בקטע אחר וברמה שונה) אז נוכל גם לסמוך עליו בדברים היותר "גדולים".

השתדלות ונס- זה נושא אחר.

צריך לעשות השתדלות כי זה מה שנגזר על האדם לאחר חטא אדם הראשון. אבל זה לא קשור להרגשת הלב.

הצלחה, את לא יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות. הקדוש ברוך הוא השאיר את המציאות בידים של האדם כדי שהוא ידאג לה.

(ר' אברהם בן הרמב"ם מרחיב בעיקרון הזה בספרו "המספיק לעובדי ה' ", מידת הביטחון.)

מה שנכון זה שאם הקדוש ברוך הוא מבטיח לך משהו, אז את יכולה להיות רגועה ובטוחה שזה יתקיים.

ו"השטן מקטרג בשעת הסכנה".

"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", זה עצה שהאדם יתפלל לה', והקדוש ברוך הוא יעזור לו.

זה לא אומר כמה הקדוש ברוך הוא יעזור לו, תפילה בלי מעשים בדרך כלל לא עוזרת, למעט מקרים קיצוניים ומיוחדים מאוד.

האם כתוב שאדם לא צריך לדאוג לעצמו?

ודאי שצריך להתפלל, וה' עוזר למי שמתפלל, אבל זה לא אומר שלא צריך לעשות כלום.

(ולגבי המילה "לכלכל", משמעותה המקורית היא לא "לפרנס", אלא לתכנן את דרכו של מישהו. ז"א שאם תתפלל-ה' יעזור לך ללכת בדרך ישרה, זה לא אומר שלא תצטרך לעשות דבר.)

ודאי שאפשר לשאול שאלות!

לגבי זה שאנשים מפחדים, אנחנו באמת לא צריכים לפחד, אבל לא כי בטוח שה' יעזור לנו (אלא אם כן הוא הבטיח), אלא כי גם אם הוא לא יעזור, אנחנו מקבלים עלינו את הדין.

לגבי זה שמנסים לפתור את הצרות בכחות עצמם-את בעצמך אומרת שהבנת שצריך לעשות השתדלות, אז מה השאלה?

ומה שכתוב בתהלים לא אומר שהקדוש ברוך יתן לנו כל מה שאנחנו רוצים, אלא שהוא יעזור לנו, אבל אנחנו לא יודעים כמה הוא יעזור לנו. ואם אנחנו נדאג למה שצריך לדאוג הוא יעזור לנו יותר.

סליחה.

אסביר במשל:

משל לאדם שהתקשרו אליו הבית והודיעו לו שדודו העשיר שלח לו חבילה מארה"ב, ההוא יכול לבוא לקחת את החבילה, היא נמצאת בנמל חיפה. מייד הגיע אדם  לנמל כדי לקבל את החבילה שאל את הפקחים והם הפנו אותו לפקיד האחראיו. הבנ"א הלך לפקיד האחראי וההוא אמר לו שאם הוא רוצה את החבילה, היא מונחת שם בצד, אבל קודם כל הוא חייב לשלם דמי שירות- 50 ש"ח. הבנ"א מייד הוציא 50 ש"ח ונתן לפקיד, נתנו לו את החבילה, פתח אותה ומה שהוא ראה שם- כל טוב מצריים. בגדים, אוכל, כסף, הכל בכל מכל... . מייד פנה האדם לפקיד ושאל אותו: יש לך עוד חבילה? ז"א- יש מצב שאני נותן לך עוד 50 ש"ח ואתה נותן לי חבילה נוספת כזאת?. 

השאלה של האדם היא טעות אחת גדולה. 

וזה כ"כ ברור- הרי ה50 ש"ח לא נתנו לו את החבילה, וגם אם הוא ייתן עוד 50 ש"ח זה לא יעזור לו. כי ה"דמי שירות" לא הביאו את החבילה- הם נתנו לבנ"א את האפשרות לקבל את החבילה שמגיע לו.

אתו דבר בהשתדלות:

לכל אדם יש "חבילת חיים" שלו, ובחבילה יש את כל מה שמגיע לאדם.

הדרך היחידה לקבל את החבילה, שבעצם שלו, היא ע"י נתינת שטר ה"דמי שירות"- השתדלות.

כל אחד חייב לעשות את ההשתדלות הטבעית שלו כדי לקבל את מה שהקב"ה שלח לו משמיים, אבל זה לא אומר בהכרח שמוכן לו חבילה מפוארת מלאה בכל טוב מצריים ובכל מה שהוא רוצה. ממש לא. אין שום הבטחה כזאת. 

ההבטחה היחידה היא שהאדם יקבל את מה שייעדו לו בשמיים, אם הוא יעשה את ההשתדלות המוטלת עליו.

ע"י תפילה ובקשה אפשר למלא את ה"חבילה" בכל טוב, אבל ברגע שהיא נשלחה, אחרי שאתה עושה את ההשתדלות- כבר אין אפשרות לשנות את תוכן החבילה.

קיצר- מקווה שהצלחתי לעזור. בהצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....