נו, ודאי שאין סומכין על הנס ומוכרחים לעשות השתדלות, אולם סוף כל סוף - הכל מאתו ית', והעיקר חייב להיות באמונה.
לעניין ה''אגב'' בסיום דבריך -  דוקא אפכא מסתברא: כשבני ישראל היו חוטאים ה' לא היה מאזין להם כפי שמוצאים לכל אורך הסטוריית עם ישראל. ולא ניתן להקיש מבני ישראל כשעלו ממצריים, שגם אם היו חוטאים גדולים בזמן היותם במצריים, הרי כשעלו ממנה עם כל יום שחלף הסירו מעליהם עוד טומאה, והיו סופרים בשקיקה את הימים שנותרו להגיעם למתן תורה, ועד מתן תורה הסירו מעליהם את כל הטומאות שדבקו בהם. ו''במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'', ואין לתמוה על ראייתם את ה' ית'.

תראה לא בדיוק הבנתי את דבריך, וההקשר בין ''הכל בידי שמיים'' לחשבונות שמיים. בכל אופן אני סח הכל פשוט ייד ואם אני טועה פה ושם לא לחטא ייחשב לי. וכמסופר על הגאון הרב יוסף מראזין שהיה סותר דברי הראשונים, ונותן לשואלים סברה משלו. וכשהיו תמהים עליו הוא היה מסביר: ''לפוסק אסור קבוע דבר הלכה בנגוד למקובל בידינו, אולם אני אינני פוסק, אלא רק מפלפל בדברים, ומי שרוצה הלכה למעשה שיחפש בשולחן ערוך''.
לדרגתו - לסתור דברי הראשונים לא הגעתי, אבל לענות לפי הידע הבסיסי שלי בתורה נראה לי מותר, וכמובן שזה לא בטוח 100% . 

 

כולם אומרים שאמונה ובטחון בא ביחד. אז יש לי חידוש בשבילכם (ותאמת זה לא חידוש שלי אלא של הרן)-

זה לא ככה!

יש הבדל בין המושג אמונה למושג ביטחון. אמונה לא מעידה שיש בהכרח גם ביטחון. ואסביר גם למה.

אמונה- זה ידיעה גרידה. כלומר- אני מודע לזה שיש אלוקים בעולם ושהוא מנהל את העולם. הוא ברא את התורה וציווה אותנו ללכת על פיה. אוקי- עד כאן זה אמונה. ז"א- להאמין- זה שכלי ותלוי בידיעת השכל.

ביטחון- לעומת זאת- תלויה אך ורק ברגש. ביטחון זה רק רגש. ביטחון- זה לא רק להאמין שיש אלוקים ושצריך לסמוך עליו- זה גם להרגיש בטוחים.

ואביא לכאן הוכחה לכך שברוב המקרים, ישנה נטייה לסמוך על כולם- חוץ מהקב"ה.

נגיד את פותחת (הפניה בלש' נובעת מנוחות נטו, אבל זה נוגע לכולם כאחד) לבן או שוקו או חלב- אין לי ספק שזה אכן חלב לבן או שוקו, ושתנובה לא החליטה פתאום להכניס ללבן שוקו או חלב. וזה ביטחון גמור- כי הרי אף אחת לא פותחת לבן או שקית חלב לפני שהיא קונה אותו- ולמה? כי היא סומכת מאה אחוז על חברת תנובה על סמך ניסיונות העבר שהיא תספק את המוצרים שהיא מבטיחה לציבור הרחב והיא לא מרמה.

והסיבה היחידה שבאמת סומכים עליה בעיניים עצומות- זה בגלל העבר. ראינו פעם אחר פעם שתנובה באמת מספקת את הנדרש ועומדת במילה שלה- ולכן לא קשה לסמוך עליה בעיניים עצומות.

ולכן גם קשה לנו לסמוך על הקב"ה בעיניים עצומות: כי בלב - לא סומכים. ולמה לא סומכים?- כי לא התרגלנו לסמוך עליו.

ורמת הביטחון תלויה ברמה הרוחנית ובגדול והחשיבות של צרה.

אם הצרה היא קטנה וחסרת חשיבות- אז אין הרבה בעיה לבטוח בה'. כי הריזיקה פה קטנה. וההפסד הפוטנציאלי הוא לא רב.

אבל אם ההפסד עלול להיות גדול וכו' כמו חיים ומוות וכל אלה- אז קשה מאוד לסמוך על הקב"ה בעיניים עצומות.

ובמילים אחרות וקצרות-

אם נתרגל יותר ויותר לסמוך עליו, בדברים הקטנים (ואצל כל אחד זה מתבטא בקטע אחר וברמה שונה) אז נוכל גם לסמוך עליו בדברים היותר "גדולים".

השתדלות ונס- זה נושא אחר.

צריך לעשות השתדלות כי זה מה שנגזר על האדם לאחר חטא אדם הראשון. אבל זה לא קשור להרגשת הלב.

הצלחה, את לא יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות. הקדוש ברוך הוא השאיר את המציאות בידים של האדם כדי שהוא ידאג לה.

(ר' אברהם בן הרמב"ם מרחיב בעיקרון הזה בספרו "המספיק לעובדי ה' ", מידת הביטחון.)

מה שנכון זה שאם הקדוש ברוך הוא מבטיח לך משהו, אז את יכולה להיות רגועה ובטוחה שזה יתקיים.

ו"השטן מקטרג בשעת הסכנה".

"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", זה עצה שהאדם יתפלל לה', והקדוש ברוך הוא יעזור לו.

זה לא אומר כמה הקדוש ברוך הוא יעזור לו, תפילה בלי מעשים בדרך כלל לא עוזרת, למעט מקרים קיצוניים ומיוחדים מאוד.

האם כתוב שאדם לא צריך לדאוג לעצמו?

ודאי שצריך להתפלל, וה' עוזר למי שמתפלל, אבל זה לא אומר שלא צריך לעשות כלום.

(ולגבי המילה "לכלכל", משמעותה המקורית היא לא "לפרנס", אלא לתכנן את דרכו של מישהו. ז"א שאם תתפלל-ה' יעזור לך ללכת בדרך ישרה, זה לא אומר שלא תצטרך לעשות דבר.)

ודאי שאפשר לשאול שאלות!

לגבי זה שאנשים מפחדים, אנחנו באמת לא צריכים לפחד, אבל לא כי בטוח שה' יעזור לנו (אלא אם כן הוא הבטיח), אלא כי גם אם הוא לא יעזור, אנחנו מקבלים עלינו את הדין.

לגבי זה שמנסים לפתור את הצרות בכחות עצמם-את בעצמך אומרת שהבנת שצריך לעשות השתדלות, אז מה השאלה?

ומה שכתוב בתהלים לא אומר שהקדוש ברוך יתן לנו כל מה שאנחנו רוצים, אלא שהוא יעזור לנו, אבל אנחנו לא יודעים כמה הוא יעזור לנו. ואם אנחנו נדאג למה שצריך לדאוג הוא יעזור לנו יותר.

סליחה.

אסביר במשל:

משל לאדם שהתקשרו אליו הבית והודיעו לו שדודו העשיר שלח לו חבילה מארה"ב, ההוא יכול לבוא לקחת את החבילה, היא נמצאת בנמל חיפה. מייד הגיע אדם  לנמל כדי לקבל את החבילה שאל את הפקחים והם הפנו אותו לפקיד האחראיו. הבנ"א הלך לפקיד האחראי וההוא אמר לו שאם הוא רוצה את החבילה, היא מונחת שם בצד, אבל קודם כל הוא חייב לשלם דמי שירות- 50 ש"ח. הבנ"א מייד הוציא 50 ש"ח ונתן לפקיד, נתנו לו את החבילה, פתח אותה ומה שהוא ראה שם- כל טוב מצריים. בגדים, אוכל, כסף, הכל בכל מכל... . מייד פנה האדם לפקיד ושאל אותו: יש לך עוד חבילה? ז"א- יש מצב שאני נותן לך עוד 50 ש"ח ואתה נותן לי חבילה נוספת כזאת?. 

השאלה של האדם היא טעות אחת גדולה. 

וזה כ"כ ברור- הרי ה50 ש"ח לא נתנו לו את החבילה, וגם אם הוא ייתן עוד 50 ש"ח זה לא יעזור לו. כי ה"דמי שירות" לא הביאו את החבילה- הם נתנו לבנ"א את האפשרות לקבל את החבילה שמגיע לו.

אתו דבר בהשתדלות:

לכל אדם יש "חבילת חיים" שלו, ובחבילה יש את כל מה שמגיע לאדם.

הדרך היחידה לקבל את החבילה, שבעצם שלו, היא ע"י נתינת שטר ה"דמי שירות"- השתדלות.

כל אחד חייב לעשות את ההשתדלות הטבעית שלו כדי לקבל את מה שהקב"ה שלח לו משמיים, אבל זה לא אומר בהכרח שמוכן לו חבילה מפוארת מלאה בכל טוב מצריים ובכל מה שהוא רוצה. ממש לא. אין שום הבטחה כזאת. 

ההבטחה היחידה היא שהאדם יקבל את מה שייעדו לו בשמיים, אם הוא יעשה את ההשתדלות המוטלת עליו.

ע"י תפילה ובקשה אפשר למלא את ה"חבילה" בכל טוב, אבל ברגע שהיא נשלחה, אחרי שאתה עושה את ההשתדלות- כבר אין אפשרות לשנות את תוכן החבילה.

קיצר- מקווה שהצלחתי לעזור. בהצלחה!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...