בפועל. ולא ידוע מי הראשון שאסר.

אני לא זוכר מי מהראשונים הזכיר את זה ראשון, אבל זה כמובן ידוע.

ששני קראים אסרו קטניות משום חמץ.

אגב, היום כל מי שאני שואל על זה עונה תשובה אחרת, 

בפועל למה לא נאסרה תערובת, הרי שק אורזז לא גדל באותו מקום 

שבו גלה החיטה, אז מה הטעם לאזור את זה ככלל ולא כפרט 

כמו שכותב הרמ"א שאסור לאכול קטניות כלל?

פרסם פעם במקור ראשון פרופסור, מומחה לקראים, שלא מסתבר כלל שהקראים הם מקור העניין.

[קראתי את זה מזמן, אבל עד כמה שזכור לי, הוא חושב שזה לא היה נהוג בכלל אצל הקראים באותה תקופה, וגם לא בימינו, והיו מעט קראים שאמצו את זה בתקופה מאוחרת להתחלת המנהג, כנראה בהשפעת הרבניים.]

זה לא מפריך שום דבר כל עוד אין עובדות

להערכתי.

אבל אבדוק את זה

פשוט פעם היו זורעים באותם שדות גם חיטה וגם קיטניות. ולכן, כשהגיע פסח, חששו שעם קטיפת הקיטניות יעלו שאריות של שעורה או חיטה וזה מחמיץ את כל הקטיף.

בימינו, זה עובד אותו דבר אבל כמובן עם הרבה יותר השגחה. כך שהסיכוי שחיטה וקיטניות יתרעבב יחד בקטיף שואף ל0%.

זוהי גזירה מאוד ישנה אך היא תקפה גם בימינו.

קיצר- מקווה שהצלחתי להסביר. כמובן שזה בתמצות חבל עם הזמן אבל זה העיקר.

בהצלחה!

אצל האנשים שבספרד לאשכנז. 

והסיבה שכיום יש עדין את המנהג הזה, שאגב- הוא כ"כ חזק עד כדי כך שיש אומרים שאשכנזיה שהתחתנה עם ספרדי, לא ברור מעליו שהיא יכולה לאכול קיטניות בפסח. מניסיון- חברה אשכנזיה שנישאה לספרדי ועדין אסור לה לאכול קיטניות בפסח.

קיצר- כל מי שחושב לזלזל במנהג הזה- שיחשוב פעמיים.

ממש לא פשוט לעזוב מנהגים ברורים ומקובלים מדורי דורות. במיוחד לא כאלו שנוגעים להלכות פסח.

שימו לב:

"כל המוסיף גורע" - נאמר על כל המצוות שבתורה. חוץ ממנהגי הידור כשרות בפסח.

בפסח נאמר: "כל המרבה הרי זה משובח".

ד"א- מה המקור שלך לרעיון הנחמד הזה?

א. הדמיון בניהם- חששו שיתבלבלו בין קטניות לבין חיטה (או כל אחד מחמשת מיני דגן) ויבשלו ביחד.

ב. היו מקומות בארצות אשכנז שנהגו להכין קמח מסוגים שונים של קטניות, ופחדו שאנשים יתירו לעצמם גם קמח חמץ.

ג. היו שומרים חמץ (קמח) וקטניות ביחד במחסנים לטווחים ארוכים, ופחדו שיתערבב ויחמיץ את הקטניות.

א ההבדל בין קטניות כמו בורגול, אורז, וכדו' גדול. קשה מאוד להתבלבל בניהם.

ב מי פחד שאנשים יתירו לעצמם קמח של חמץ?

ג זה לא קשור, כל דבר שהתערבב עם חיטה היו נוהגים שלא לאכול לפני פסח אם לא נשמר משעת קצירה.

כי אם כן, אתה עצמך התבלבלת...

בורגול זה חמץ.

צשום שפעם בארצותהם היו מביאים את כול הקטניות ממקומות אחרים אז היו להם חששות שנתערב להם חמץ כמו לגבי דין של "חדש" מה שמוזכר בשולחן ערוך בסימן תפ"ט סעיף י' ..שהיו בזה חששות לכן אני חושב שהוא הדין כאן

לא הבנתי מה כתבת

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...