במצע של ביצה סרוחה לישראל כפי שנוסח על ידי רבייעת הגאונים בשנת תשע"ג נמצאים חמשה סעייפים.

החשוב ביותר הוא:

ד: מפלגת "ביצה סרוחה לישראל" מתחייבת לחפור לכם, במשך כל השנה, כל היממה, עשרים וארבע שעות בה.

המפלגה רואה חשיבות עליונה בזכות החפירה, ומזהה אותה עם זכויות היסוד האנושיות הבסיסיות ביותר.

("חפור - בטרם תעבור")

והשני לו בחשיבות הוא:

ה: כמו כן, תיאבק המפלגה נגד "אפליית הרמזור הצהוב" (כפי שכונתה ע"י ביהמ"ש בזמנו, לפני השתלטות גורמים ירוקים ואדומים על מערכת המשפט במדינתנו הסרוחה.) המפלגה תיאבק למען השוואת זמן שידור הצבע הצהוב עם שידור הצבעים האחרים, ואף תשקול להנהיג במשך תקופה ארוכה אפלייה מתקנת, שתחייב את מפעילי הרמזורים להאיר בצבע הצהוב פרק זמן כפול ומכופל

מן הצבעים האחרים, זאת כפי שנכתב, כאפלייה מתקנת. ("צהוב - זה כמו חלמון! אדום או ירוק - יבואו חשבון!!")

וכל המצע והתוספות:

מפלגת "ביצה סרוחה לישראל" (בץ) - מצע ועקרונות. - נסיונות פעילים

ב"ה זה המפלגה היחידה עם מצע ועקרונות מסודרים  

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול