באזור דף נ בסוכה

לאותו מקום. והגבר אומר לפני שהם נפרדים משהו בסגנון של "ההליכה ביחד נעימה" (ועוד משהו, בסגנון של: נעים לנו ביחד )

ואז אביי נתלה בידית של הדלת (מצער) ואמר שאם הוא היה שם אז הוא לא היה מצליח לעמוד בניסיון. ואח"כ בא איזה זקן ואמר שככל שגדולים יותר בתורה ככה היצר יותר גדול. (זה המסר)

אני ממש מסכימה איתכן,  רק שלחברה שלי קצת קשה.. ובאמת נוצר מצב שכבר אין לי מה להגיד לה.. אז אם יש לכן סיבות אבל יותר מפרטות ומנומקות כי זה נכון שזה מפריע בלימודים וכו.. אבל יש לה על זה תרוצים..

היא תעשה טעות, תצטער על זה, תעבור הרבה בדרך,

ובע"ה בסוף היא תבין..

את יכולה רק לחזק אותה כשקשה..

יש בעיה עם זה ואני אומר למה כי זה ממש לא נכון בגיל הזה עם כבר בגיל 17 18 ושאולי יבא לחתונה הבנת????

עם יש  לה תירוץ  לכול דבר  אז כנירא היא באמת  רוצה  את זה את תעזבי זה יבאו ממנה 

עם הילד באתו העיר או הרחוב שלה אז..... זה הרבה יותר קשה כי רואים אחד את השני אבל לכול דבר יש דרך אני חושבת שזה לא ממש טוב אזזזזז את בטור חברה טובה תעזרי לה אבל עם אין לך איך לעזור לה אז תדברי איתה מהלב ב4 עיינם ואז אולי היא תקשיב         בהצלחה!!!!!!!!!!(ספרי עם זה עזר )

אבל מי אומר שהוא לא ירצה לגעת בך? 

רק שזה פחות חמור.

רק במצבים של ספקות (לדוג' באיסורי שבת) "ספיקא דאורייתא לחומרא ספיקא דרבנן לקולא" (כלומר בספק איסורי דרבנן מקילים, ובספק איסורים מהתורה מחמירים)

אודה ואתוודה שאינני בקיאה במיוחד.

בכל אופן, לפי מה שלמדתי, מבחינת היחס להלכה, אין הסתכלות שונה בין איסורי דאורייתא לאיסורי דרבנן. שניהם חובה גמורה ואסור להקל. במקרים של התנגשות בין הלכות או בספקות, איסורי דרבנן קלים מאיסורי דאורייתא. (האם זה גורף?)

בעצם, אני חושבת שאנחנו מסכימים, תקן אם אני טועה.

ואם למישהו יש הסתייגות ממה שכתבתי אשמח להחכים.

להפך- כתוב בתורה על האיסור החמור לעבור על איסורי חז"ל. וכל מי שעובר על איסור דרבנן בעצם גם עובר על איסור דאורייתא- שהוא לא מקשיב לדברי חז"ל. זה ממש לא פשוט.

ההבדל היחיד הוא בהיתרים. היתרים יש בד"כ רק באיסורי דרבנן, פחות בדאורייתא. (למשל: שבת, כשרות וכו').

ואיך זה רלוונטי?

אשמח אם תנמק מדוע זה מותר, כי טיעונים הפוכים יש למכביר.

אחרי שנים בישיבה אתה נהיה כמותו
בטח בנושא הזה שבזכותו יצאו 10 ספרים שלו לפחות
לגבי הנימוק 
אני פשוט יודע שיש מתירים סה טו

אני לכל היותר שנה וחצי בישיבה.

הלוואי שאהיה כמותו.

יש לו לכל היותר שני ספרים בנושא.

אבל כל זה לא רלוונטי לדיון.

אני לא הדובר של הרב שלי, אני עונה מה שאני רואה לנכון.

מי המתירים?

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...