הפתרון שלי הוא להתפלל את המינימום שצריך- ברכות השחר, שמע וברכותיה ועמידה. זה קצר יחסית, ואם תעשי את זה מעצמך לא תרגישי שכופים את זה עלייך. אם תרגישי אחר כך שאת יכולה, אולי תוסיפי עוד. אבל אל תחשבי על זה עכשיו, שלא ייאש אותך

אני יגיד לך משהוא שאני עושה ואני מקווה שזה יעזור..

תנסי לחשוב כל בוקר על דבר אחד שאת רוצה לומר לה' היום,

הכל, בקשה,תודה...מה שאת מרגישה

ואז תתחילי להתפלל

לי זה נותן כוח להתגבר על הקושי הזה!

ועוד משהוא אם ממש אין לך כוח להתפלל (ואין מה לעשות אנחנו לא מלאכים!)

תחליטי שאת אומרת רק ברכות השחר, תתחילי ואז תמשיכי הלאה, רק פסוקי דזימרא וכו' עד הסוף

אם ליצר הרע זה עובד אז למה לא לנסות?!

בהצלחה צדיקה!!!

אבל תזכרי ש: א. זו חובה. גם אם באלך וגם אם לא. בשיא הרצינות. כמו שאני לא אוכל חלב אחרי בשר גם אם אני ממש ממש רוצה, כי זה אסור. כך גם תפילה היא חובה.

ב. זה נכון שחשובה מאד הכוונה בתפילה, אבל גם על תפילה בלי כוונה מקבלים שכר ואסור לוותר עליה.

ג. ביננו בתכל'ס, את יודעת שזה הכי נכון בעולם. מי לא רוצה לדבר עם אבא שלו שהוא מלך העולם ולבקש ממנו הכל? ומי לא מאמין שזה כפיות טובה לא להתפלל? ההסברים האלה בד"כ הגיוניים אבל..... זה עדיין קשה! תזכרי שזה להרבה אנשים לא קל, אבל צריך כל יום להתאמץ ולהכניע את הרצון הרע הזה לא להתפלל. ולא תמיד מצליחים אבל לאט לאט התפילה תהפוך לך לשיגרה 

מלא מלא בהצלחה 

בהלכות תפילה פי"ז ה"ט:

ואם התפלל ולא כיוון בברכת 'אבות', מעיקר הדין היה צריך לחזור ולהתפלל, שהכוונה בברכת 'אבות' מעכבת. אלא שבעקבות ירידת הדורות וטרדות הנפש, נחלשה יכולתנו לכוון, ולכן הורו האחרונים שלא יחזור, מפני שיש לחוש שאף בפעם השנייה ישכח לכוון ב'אבות' וחזרתו תהיה בחינם (רמ"א קא, א, כה"ח ד).

[6]. בארו האחרונים שלמעשה, גם מי שלא כיוון כלל, כיוון שהתכוון לקיים את מצוות התפילה – יצא ידי חובתו, וכ"כ בשבלי הלקט יז, בשם הראשונים. וכ"כ בכה"ח קא, ד, בשם החס"ל, שהמתפלל בלא כוונה אין ברכותיו לבטלה. כלומר נראה ששם תפילה יש כאן, רק שיש חסרון בכוונה, שאמרו חכמים שצריך לחזור. והראייה שמי שנזכר באמצע התפילה שלא כיוון בברכה הראשונה, אינו חוזר מיד, משא"כ מי שנזכר שהזכיר בטעות גשם בקיץ, חייב מיד לחזור. ועל פי זה מובן כיצד נוהגים כיום שלא לחזור.

בת-אישה אינה מחוייבת במצוות תפילה. ממש לא. זה מצווה שהזמן גרמן ונשים פטורות מתפילה.

חוץ מזה שתפקידה של האישה זה חינוך ילדיה ולכן היא פטורה מתפילה. בהנחה, שתוכ"ד גידול ילדיה (בישולים וכו') היא תפנה בעצמה לסידור או לתהילים. מתוך רצון פנימי.

נשים קיבלו על עצמן אבל זה לא חזק כמו דברים אחרים.

מלחתכילה עדיף 2 תפילות ביום. בדיעבד- 1 (ועדיף שיהיה שחרית). ואפילו אם היא רק פנתה לה' במילים שלה (פעמיים ביום) -יצאה ידי חובת התפילה. (אבל לא הרבה סומכים על זה).

אז לא כדאי להכריח בת להתפלל. כי זה לא המקום. זה לא הכנעת היצר כי אין לבת ניסיון בנושא התפילה. ואם כן- זה לא בא ממקום של יצה"ר. (יצה"ר יש רק במקום שהקב"ה ציווה את האדם. הקב"ה לא ציווה את האישה להתפלל וממילא לא ברא אצלה- לא יצר הרע ולא יצר הטוב בנושא הזה.)

למה בכל זאת קשה לפתוח סידור כל בוקר?

אולי זה נובע מעצלות או מחוסר מודעות לחשיבות שבתפילה (קשר עם ה' יתברך) או אולי מסדר עדיפויות שונה וכו' וכו'.

יכול להיות הרבה סיבות.

אבל א"א להגיד שזה היצר ולכן צריך להכניע אותו. (בתוך התפילה עצמה, באמצע התפילה, ישנה נטייה לא להתרכז או להתכוון במילים. שזה בעיה. אבל עצם התפילה עצמה- החיוב- אינו תלוי ביצר.)

קיצר - מאחלת בהצלחה לכל מי שקשה לה בנושא.

עצה אחת- תנסי למצוא את אותו מקום בתפילה שאליו את מתחברת (זה יכול להיות שמו"ע, ברכה מסוימת, ברכות השחר, קורבנות וכו') ותרכזי בו את כל הכוונות. ממילא זה ישפיע על שאר התפילה ויחבר אותך אל כל התפילה.

ממליצה בחום לקורא ספרים בנושא חשיבות התפילה והקשר אל בורא עולם. עוזר מאוד . מניסיון.

החיוב הוא תקנת חכמים,כמובן שההיקף שונה,ולסוגיה הזו לא נכנסתי

רמב"ם הלכות תפילה פרק א':

א מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (שמות כג,כה): מפי השמועה למדו שעבודה זו--היא תפילה, ונאמר "ולעובדו, בכל לבבכם" (דברים יא,יג); אמרו חכמים, איזו היא עבודה שבלב, זו היא תפילה. ואין מניין התפילות מן התורה, ולא משנה התפילה הזאת מן התורה. ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה; [ב] ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפילה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמה.

ואם כבר (הרמב"ם הוא קיצוני פה, למיטב ידיעתי):

רמב"ם תפילה ד':

א חמישה דברים מעכבין את התפילה, אף על פי שהגיע זמנה--טהרת הידיים, וכיסוי הערווה, וטהרת מקום התפילה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.

טו כוונת הלב כיצד: כל תפילה שאינה בכוונה, אינה תפילה; ואם התפלל בלא כוונה, חוזר ומתפלל בכוונה. מצא דעתו משובשת וליבו טרוד--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו. לפיכך הבא מן הדרך, והוא עייף או מצר--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו: אמרו חכמים, שלושה ימים, עד שינוח ותתקרר דעתו, ואחר כך יתפלל.

טז כיצד היא הכוונה--שיפנה ליבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה; לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את ליבו, ואחר כך יתפלל, בנחת ובתחנונים. ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי, משליכו והולך לו; לפיכך צריך לישב מעט אחר התפילה, ואחר כך ייפטר. חסידים הראשונים היו שוהין שעה קודם התפילה, ושעה אחר התפילה, ומאריכין בתפילה שעה.

בנוגע לשאלה הספציפית.

ראיתי איפשהו שחיוב הכוונה הוא חיוב כלשהו. הקושי בכוונה הוא לגיטימי וקורה לכולם - חשוב לנסות להשתדל לכוון באבות, גם אם זה קשה, היתר באמת פחות עקרוני.

אבל - בתפילה מתוך כורח יש טעם לפגם. נסי להתעלם מהחיוב של אמא שלך (שהו אבאמת לא נעים -שוב, מנסיון) ולברר מול עצמך את עניין התפילה בשבילך.

העבודה פה היא הדרגתית וקשה מאוד - אז כדאי לנסות לא להזדרז ולא להלחץ.

כל זה בהנחה שאת רוצה להתחזק בתפילה...

עובדה- 

לא חוזרים על התפילה אם היא לא הייתה בכוונה.

נשים פטורות מתפילה- ואם לא- לך תספר את זה לכל האמהות שמפסידות תפילות בקצב כי הן אמהות וגידול הילדים שלהן בא קודם.

התפילה היא כמו שתיקנוהו אבותינו אברהם יצחק ויעקב- שחרית מנחה וערבית.

הרמב"ם פסק הרבה אך ההלכה כאן היא לא כמוהו ברוב בתי ישראל.

הרב אליעזר מלמד:

אם אין לך כח לקרוא הכל תקראי רק את מה שסימנתי 

מצוות הנשים בקיצור
לדעת רוב הפוסקים נשים שוות לגברים בחיוב תפילה, לפיכך חייבות להתפלל שמונה עשרה בשחרית ומנחה, וערבית היא תפילת רשות. ויש אומרים שנשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום תפילת עמידה, וטוב שיתפללו שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ויש אומרים שנשים יכולות לצאת בתפילה קצרה, ולכן בברכות השחר ובברכות התורה כבר יוצאות ידי חובתן.

לכתחילה טוב שנשים יתפללו שחרית ומנחה בכל יום, כדעת רוב הפוסקים. ואם יתפללו תפילה אחת, יצאו ידי חובתן, ובשעת הדחק יכולות לצאת בברכות התורה ובברכות השחר. ואישה שטרודה בטיפול בילדיה, רשאית לצאת לכתחילה בברכות התורה והשחר. 

הלכה למעשה
לכתחילה טוב שנשים יתפללו בכל יום תפילת עמידה של שחרית ושל מנחה, ואם יתפללו רק תפילה אחת ביום - יצאו ידי חובתן. ואף שלדעת רוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, מכל מקום כיוון שמדובר בדין שהוא מדברי חכמים, הרוצות להקל רשאיות לכתחילה לסמוך על דברי הסוברים שנשים חייבות בתפילה אחת ביום. וטוב שתפילה זו תהיה תפילת שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית תתפלל מנחה, ובדיעבד אם לא הספיקה להתפלל מנחה תתפלל ערבית. 

והנוהגות להסתפק בברכות השחר וברכות התורה - יש להן בדוחק על מה לסמוך, אבל אין ראוי לנהוג כן, מפני שלדעת רובם המכריע של הפוסקים חובה להתפלל עמידה לפחות פעם אחת ביום.

נשים המטופלות בילדים
נשים המטופלות בילדים קטנים וטרודות בניהול ענייני הבית, רשאיות לכתחילה לצאת ידי מצוות התפילה בברכות השחר ובברכות התורה בלבד. שכבר למדנו (הלכה ד) שיש סוברים שמעיקר הדין נשים יכולות לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר ובברכות התורה. ואף שלכתחילה אין ראוי לסמוך על דעה זו, מכל מקום נשים שטרודות בטיפול בילדיהן, רשאיות לכתחילה לצאת בברכות השחר וברכות התורה. וכן העיד רבי אריה ליב בנו של רבי ישראל מאיר בעל 'החפץ-חיים', שאימו כמעט שלא התפללה בשנים שהילדים היו תחת ידיה, ואמרה לו כי אביו אמר לה שהיא פטורה מהתפילה מפני שהיא עוסקת בגידול ילדיה. (הערה שלי: מדובר כאן על אישה נשואה. אבל בחורה צעירה אין לה את ההיתר הזה והיא חייבת תפילה אחת ביום לכל הפחות).
ואף אם תלך לעבוד מפני הצורך לסייע בפרנסת המשפחה, או שתשלח את ילדיה למעון, לגן ולבית הספר, ותישאר בבית כדי לסדרו ולנוח מעט, כיוון שככלל היא עייפה וטרודה בטיפול בילדים, מותר לה לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר ובברכות התורה. ואם אפשר לה לכוון בתפילת עמידה - יותר טוב שתתפלל עמידה. וכל אישה רשאית להחליט בעצמה אם עומס הטיפול בילדים מכביד עליה עד כדי כך שלא תתפלל שמונה עשרה. ואם קשה לה להחליט בעצמה תוכל להתייעץ בזה עם רב או רבנית.

אבל אישה שיוצאת לעבוד שלא מפני הכרח הפרנסה, אלא מפני שיש לה פנאי, אין ראוי שתסמוך על הדעה המקילה, אלא תקפיד להתפלל בכל יום תפילת שמונה עשרה, בנוסף לברכות התורה וברכות השחר.

אישה שהייתה מטופלת בילדים, והסתפקה בתפילה קצרה, צריכה לשים לב שאחר שילדיה יגדלו ועול הבית יפחת, תחזור להתפלל שמונה עשרה בכל יום.

כי כל מה שאמרת זה לגבי נשים שמטופלות בילדים

יש עניין להתפלל תפילה אחת ביום

והיא יכולה גם לבקש משהו הכי קטן

אני ממש מזדהה עם הכותבת, ובמצבי, לא יעזור להגיד שזה חובה.

בכלל.

ז"א, מהזה אסור? מי קבע? ומה, אם הייתי נולדת חילוניה לא הייתי שומעת עלזה בכלל נכון?

 לי גם קשה מאוד להתפלל ומבחינה חיצונית אני דוסית וזה קשה

את צודקת כול אחד קשה לו שאומרים לו מה לעשות לכן...ממליץ תנסי יום כן יום לא ותאמיני לי לאט לאט תתרגלי ותיראי כמה התפילה נותנת לנו אור בחיים ומתיקות....ואגב גם אני נחשב אחד מהחזקים בישיבה אצלנו ובבית אני יותר פתוח זה כול אחד ככה לאט לאט תתרגלי

או ברכות השחר שמע ושמונה עשרה.

לא יותר משלוש דקות אם עושים את זה מהר

תפילה לנשים זו זכות.

נדמה שמה שקשה לך עם אמא שאומרת לך מה לעשות,

יש משהו מזה גם בקשר בינך לבין ה', כאילו את חייבת לו את התפילה. ואולי שם הקושי, האי חשק.

בכל מקרה את עוברת התמודדות שהיא חשובה, כדאי לך לחקור אותה ולנתב אותה לצמיחה עבורך.

תקשיבי אני ממש דומה לך! בכיתה שלי אני נחשבת מאוד דוסית , ולפעמים פשוט לא באלי להתפלל ואני מתפללת רק בגלל הבנות ...  איך את רואה תתפילה? התפילה היא קשר עם הקב"ה , היא הזדמנות לומר לו מה שאת רוצה , תודה ,בקשה , סליחה... התפילה היא גם תזכורת למה את פה ומה אתת צריכה לעשות. אני לפעמים ממש מתחברת ולפעמים באלי לצרוח כי אני מה - זה לא... פשוט נסי לא לחשוב על זה כחובה. אל תחשבי על חברות שלך ומה שהם חושבות עלייך... אל תהיי בלחץ להתפלל כל הזמן. פשוט תנסי! נסי להתכוון בעיקר בשמע ישראל ושמונה עשרה. אוהבתותך!!!

עניינים ומצוות דתיות שיכפו עליך, יהיה לך הכי קשה לאהוב אותם/להתחבר אליהם/לעשות אותן מהלב...

מקווה שאקלע לנקודות בעז"ה.

אני אישית מזהה במה שכתבת שלוש בעיות:

בעיה של יחס משתי חברות שונות; בחברה בחוץ את "דוסית" ובבית את "נחשבת" "גויה".

בקשר לחברה בחוץ, כולנו מחפשים דימויים ומסתכלים מה חושבים עלינו. עם זה אפשר להתמודד. 

אבל - כשבבית - את משיגה על עצמך דימויים, זו בעיה גדולה.

האם באמת האחים שלך חושבים עליך שאת גויה...? 

לא סביר שבאמת האחים שלך ככה. 

אם הם באמת ככה - ננסה למצוא פתרון אחר. 

בהנחה שהם לא ככה - בדקי את *עצמך*, אולי את רואה את עצמך גויה ליד אחים שלך?

בקיצור - בדקי את עניין היחס הכללי אליך בבית.

בעיה שניה - אין לך רצון להתפלל.

בראש ובראשונה, עליך להבין (לא על ההורים שלך, עליך!!) למרות שנראה לי שאת כבר יודעת את זה, 

מצווה שלא תבחרי בעצמך בחירה מלאה לקיים - בסופו של יום תפסיקי לקיים אותה.

את עומדת עכשיו ב"בחירות". כל פעם מזדמנת ועולה מצווה אחרת ואת צריכה לבחור האם לקיים אותה או לא. 

האם את מחליטה להיות שומרת תורה ומצוות? בלי קשר לדימויים ואיך מתייחסים אליך. מה את בוחרת להיות? 

כי בסוף אמא לא תהיה שם ללחוץ עליך. בסוף אף אחד לא יהיה שם לומר לך מה לעשות. את הבעל שלך תבחרי בעצמך ולכן מן הסתם לא תבחרי אדם שלא מתאים לך בבחינה דתית. 

אז אחרי כל נאום הדת הזה - עשי לעצמך בדק בית האם את רוצה לרצות להתפלל ולהשתפר בנושא הזה, או שכל מה שנשאר מהתפילה שלך זה החזית מול אמא שלך, ואת בוחרת בדרך אחרת בה לא מתפללים.

בעיה שלישית - אמא שלך כופה עליך להתפלל.

אנחנו לא בוחרים מי ההורים שלנו. ההורים שלך הם משהו מסויים, וחלק מההתנהגות שלהם (של אמא שלך לפחות) זה לכפות את התפילה.

אני ממליץ, ליצור תקשורת עם אמא שלך. לפתוח יותר נושאים, לדבר, לשתף, בכלל בלי שום קשר לתפילה. 

כשתרגישי שהקשר מספיק טוב ושאמא שלך קצת יותר קרובה אליך, תפתחי איתה (לא בכעס!! ברוגע) את הנושא הזה, שזה מזיק לך שכופים עליך את התפילה. 

אהה... ובלי לחץ! 

בהצלחה!

דברי עם ה' על זה.

במקום להתפלל מהסידור- תדברי עם ה' על הקשיים שהזכרת כאן.

זו מצד אחד גם תפילה ממעלה ראשונה ואפי' לא תשקרי לאמא שלך אם תאמרי לה שהתפללת

וגם תהיי אמיתית עם עצמך במקום שלך עם ה'

וגם תתקדמי מהמקום הזה ע"י הכח שהתפילה/דיבור איתו יתנו לך

ובסופו של דבר תוכלי גם ליישר את כל ההדורים עם אמא שלך (בכל שאר הנושאים) מתוך מקום בריא ועצמאי, שכן יש לך את העצמאות שלך בתמיכה וגיבוי של ה' בו, בלי החולשה שפותחת לאנשים אחרים פתח להצליח להכתיב לך את החיים.

ובסופו של דבר אחרי הדיבור איתו אם יהיה לך חשק וכח תאמרי ק"ש ושמונה עשרה. וזה קורה.

בהצלחה רבה!

חשוב לדעת את זה

אמר אחד מגדולי המוסר:
"לפני התפילה אני מתפלל שבשעת התפילה אתפלל"
 

תבקשי מהקב"ה במילים שלך לפני התפילה שיעזור לך להתכוון, שיעזור לך להסיט את כל המחשבות,
ושתזכי להתפלל ולאהוב את זה באמת..

--

ב"הצלחה

אני מציעה לך לבוא מכיוון שאני לא מתפללת כי אני חייבת,כי אמא שלי חייבה אותי ...ברור שבסוף את חייבת בתפילה אבל ככה זה סתם יעצבן ויתסכל...(אבל אל תפסיקי להתפלל..) אני מציעה לך ללמוד על התפילה ולנסות לגרום לך חשק בצורות אחרות ...נגיד לי לפעמים כשאני קוראת כל מיני דברים על התפילה אז פתאום באמת אני רוצה להתפלל בשביל לדבר איתו.

וגם כדי להוסיף לשמע קולנו תפילות אישיות וכל דבר באמת שאת רוצה אפילו הדברים הכי קטנים זה נותן הרבה חשק.וגם לפעמים נופלים וזה מותר אבל אסור להמשיך ליפול וחייבים מתישהוא להתחיל קדימה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...