וברור (הלכתית) שהפרמטרים ההלכתיים הם סובייקטיביים ומשתנים בין אנשים, מקומות ודורות. בזמן הרמב"ם נשים היו יוצאות פעם בחודש, ולכן כך הוא פסק - ברור שפסיקה זו לא חלה בדורינו.
אבל זה פחות משליך כאן
חז"ל פסקו בפירוש על העניין הזה. הם התייחסו למגע של חביה ותו לא. אדם אמור לדעת מה פירוש מגע של חיבה.
כל הOCD הדתי הזה שמתמקד בעיקר בצניעות הוא לא הלכתי - הוא סתם אובססיבי.
יש לנו פסיקה ברורה של חז"ל בנושא. ברור שהפסיקה הזאת מושפעת משיקולים חינוכיים ורגשיים, ולהתעלם מזה פשוט לא יהיה נכון.
ההגזמה היא לא נכונה מהצד העובדתי. אני גם חשוב שהיא לא בריאה. במקרה הזה זאת לא הסיבה שאני חושב שזאת ההלכה, אלא בפשטות - כי זאת ההלכה.
דווקא אתה שמתיימר לדבוק בחז"ל מותח את ההלכה למקומות שאם מבינים ת הסברה הפשוטה שמאחורי קסיעת ההלכה (וגם קוראים את ההלכה כפשוטה) היא לא הייתה מגיעה אליהם.
כתבתי קצת מבולגן, ואני עצלן מכדי למחוק, אז אסכם.\
נגעתי בשלוש נקודות:
1. חינוכיות בהלכה בכלל ובהלכות צניעות בפרט - ודאי שיש, זה ברור מדברי הפוסקים ומסברא פשוטה.
2. שינוי של ההלכה בנושאים בהם יש משמעות לסובייקטיביות - ודאי שיש. כמובן עם גבולות מינימום.
3. במקרה של שמירת נגיעה:
א. ההסבר החינוכי הוא לא הנימוק לדעתי, אלא ההבנה והקריאה הפשוטה של ההלכה שאין שום סיבה מציאותית למותחה.
ב. המתיחה שאתה מציע כאן לדברי חז"ל היא אינה במקומה בעיני, בגלל שבפשטות, המצב בהזמן חז"ל היה גרוע יותר, דווקא בגלל ההתנזרות (דבר שבא לידי ביטוי גם ביספורים בגמרא שנראים לנו תמוהים, וגם בפסיקת ההלכה) 'כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו', בעיני זה לא בהכרח תמיד לשבח. ואם אתה חושב שהעובדה שסף הגירוי שלהם היה נמוך הרבה יותר (ולא שאני שמח עם סף הגירוי שלי) אז יש לך מקום לשאול את עצמך האם היית לוחץ על כפתור ומחזיר את מעמד האישה לכשהיה בזמנם. אלו שתי שאלות שכרוכות זו בזו, לאו דווקא בענייני צניעות פשוטה - אלא בחשיפה.
בכ"ז יצא לי קצת מבוגלן. תתמודד 
מה גם שזה לא באמת יגרום לשואלת לשמור עכשיו נגיעה, כי אלו טעמים שקשורים לגברים יותר מלנשים.
