אבל לא לפורום הפתוח.

את ממש לא היחידה. אנשים שכל חייהם היו מאמינים ולא רצו בכלל את החופש שבחילוניות (אל תגידו שאין שם חופש. יש שם. אולי גם בדת. אבל גם שם), מפליאים אותי. זה באמת עולם קורץ.

אני אשמח אם תגידי במדויק למה את רוצה להיות חילוניה, כדי שאוכל לענות לך

מרגש מאוד ומסביר את מהות החיים 

אנשים שנתקלים בשאלות אמוניות אוהבים להפנות לשם כי הוא ספר יפה
זה לא יעזור במקרה הזה
ולקרוא ספר שלם בשביל מכתב או שניים שאו אולי מתעסק בזה וגם על זה היא עונה לו יפה
זה מיותר 
יעבור עם הגיל כי היא מבינה את חשיבות הדת אלא שכרגע קשה לה...
נווו לכולנו יש משברים

ספרי אמונה לפני מכתבים לטליה
הוא יפה כסיפור
קשה יותר להתחבר אליו אמונית למרות שהוא די מבוסס
היא עונה לו מעולה
אם כבר זה מצדיק חילונים יותר...

להיות דתיה, לעניות דעתי, זה לקיים את מצוות ה'

ולא בהכרח את הסטיגמות וההרגלים של הציבור הדתי.

את ממש לא צריכה להחליף כל יום חיתולים.

את ממש לא צריכה להתחתן עם מישהו שלא מבין אותך. אפילו אסור לך (אני אוסרת עלייך )

את ממש לא צריכה להרגיש חנוקה ונעולה.

את צריכה להבין אך ורק את המצוות, לקיים אותן ולאהוב אותן.

ולעשות- רק מה שאת אוהבת מתוך "ההרגלים של הציבור הדתי" (שיר- "תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב... )

אני מבטיחה לך שאת יכולה להנות מהחיים (זה אפילו מצווה) עם שמירה על מה שאת מאמינה בו. זה הכי לא סותר בעולם.

אז... מלא בהצלחה ותמיד (טוב, לא תמיד... ) פה באישי

לילה מקסים

כי זה נראה שאת מחפשת חופש וקלילות בחיים שלך מה שאין כ"כ בחיים הנוכחיים שלך,

אז לא בטוח שאת חייבת להיות חילוניה וגם לא בטוח שאת חייבת כל החיים שלך לחיות בבונקר דוסי...

לא מכיר אותך, אבל תנסי לחשוב קיצוני, לראות איפה את מתחברת לעצמך בחיים הנוכחיים שלך, והעיקר תזרמי, סוף העולם היה כבר ב2012 ;)

בהצלחה

נראה לי שאת מרגישה שכל העול של החיים נובע מהדת, אבל זה ממש לא נכון.

מי שלא רוצה לסיים את החיים כערירי, צריך להשקיע בגידול ילדים. 

החיים עם החבר האהוב עלולים להסתיים באכזבה גדולה. וזוגות שמזדקנים ביחד באושר, כנראה השקיעו בכך.

לחץ מהסביבה, יכול להיות גם בחברה חילונית. ודאי בחברה בסגנון של קיבוץ, שכולם מעורבים בחיים של כולם.

[לא התייחסתי כאן לצדדים חשובים אחרים של הנושא, שאחרים פה התייחסו אליהם].

רוצה להשליט את הרגש הזה על השכל וההיגיון.

תשמעי ממש כואב לי לשמוע את זה ממך...כי כול המשפחה שלי עשו בדיוק את הכיוון ההפוך היו חילונים נוסעים בשבת וברוך ה'' עכישו אברכים יראי ה' הם כול הזמן אומרים שהם מצטערים על השלב הזה בחיים

אני מכיר סיפורים של אנשים שהיו כך ורצו לטעום את טעם החיים אבל הם טעמו וזה כמו שוקולד בהתחלה זה טעים אבל אחר כך אתה רוצה להקיא אני אומר לך אין כלום בצד השני גם אני היתי יכול להיות שם וויתרתי

את יכולה לשאול רב חכם שיפתור לך את כול הלבטים אנא ממך אני אומר לך אין לך מה לחפש שם

שאלת דברים כ"כ חשובים ונכונים שרציתי לשבת בנחת ולהקדיש לזה את הזמן.

אני רוצה להאיר כמה נקודות חשובות ועמוקות.

מצטערת שיצא ארוך. זה תמיד קורה לי. הלוואי שתקראי הכל, "והיה זה שכרי".

ברצוני להתמקד בדבר אחד, שהרבה נגזר ממנו - עצם השאלה. ההתנגדות הפנימית לרעיונות מסויימים.

מאיפה היא נובעת?

אפשר להסתכל באופן חיצוני ולומר שזו סתם קריזה של נערה שמחפשת חופש וחוסר גבולות. יש בטענה הזו אמת, אבל היא לא מספיקה.

על מה הקושי הזה נשען בעומק?

אני מביאה פה קטע מדהים של הרב קוק שהשאיר אותי פעורת פה:

יש כפירה שהיא כהודאה, והודאה שהיא ככפירה. כיצד: מודה אדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כל-כך משונות, עד שלא נשאר בה מן האמונה האמיתית מאומה. וכפירה שהיא כהודאה כיצד: כופר אדם בתורה מן השמים, אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותוהו, והוא אומר, התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. אף-על-פי שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מכל-מקום כפירה זו כהודאה היא חשובה, והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמונת אומן. [אורות האמונה]

ואנסה לבאר כפי שאני מבינה, בטוח שאפשר עוד להעמיק.

הרב מביא אמירה מקפיצה שדורשת בירור. יש כפירה שהיא כהודאה?! (כלומר כפירה שהיא שקולה להודאה באמונה ב-ה') וכן להיפך?!

בעולם שלנו, כל אדם תופס את המציאות מתוך עולמו הפנימי וראייתו הייחודית.

לכן, כל כל הסתכלות ומחשבה כלשהן על התורה נובעות מהמפגש של אישיות מסויימת איתה.

השאלות והקושיות הכי גדולות (שמייצגות את הכפירה בעולם) נובעות מהאמונה הכי גדולה.

מדוע? משום שהאדם נתון בסתירה פנימית שהוא לא מצליח ליישב דווקא מתוך האמונה.

זה קצת מורכב, אז אתן דוגמא להמחשה, ואסביר שלב שלב.

בפירושי התורה זה בולט, והנה פירוש ספציפי (תחזיקי ראש):

בביטוי הראשון בתורה "בְּראשית ברא", מתעורר קושי גדול אצל הפרשנים, והוא: מדוע הניקוד של האות ב' במילה 'בראשית' כתוב בשווא ולא בקמץ? בעצם, אם התורה הייתה רוצה לומר שבזמן ה"ראשית" ה' ברא עולם, אז ה-ב' הייתה מנוקדת בקמץ.

אם כן, מדוע נוּקדה בשווא?

משמעותה של ב' בשווא היא במטרה ל-, עבור ייעוד מסויים.

מכאן רש"י מגיע למסקנה מרחיקת לכת: משמעות הביטוי היא: בשביל הראשית נברא העולם. ואותה 'ראשית' היא עמ"י שנקרא "ראשית תבואתה". מכאן מחבר רש"י וכותב - בשביל ישראל, עבורם.

בהסתכלות קטנה, אפשר לראות את הקושי כחסר משמעות. משום כך, רוב האנשים לא היו מייחסים לזה חשיבות, ומתעלמים.

ההתייחסות של רש"י נובעת מצורת ההסתכלות שלו על התורה - מנק' ההנחה שהתורה מושלמת לחלוטין. אין בה "עיגול פינות", הכל מדוייק.

לכן, הוא לא מסוגל להשלים אפילו עם הקושי הפעוט ביותר והוא כותב "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני".

בגלל האמון העצום של רש"י בתורה, הוא הגיע להבנה עמוקה של דקויות, שלימדו אותו ואותנו עקרונות מהותיים.

מכאן אפשר להבין, ששאלות הן קריטיות להבנה גדולה יותר ויותר של התורה. בפסח מדגישים את חשיבות השאלות, ובכלל ביהדות.

אז מדוע נדמה ששאלות הן בעיה?

כל הנקודה היא רק במימוש המעשי - כיצד לשאול. כאן נכנסת ענווה.

אדם שכבר הספיק להיפגש עם עומקה של התורה - נותן בה אמון, אמונה. מספיקים לו כמה רעיונות בודדים כדי להבין שיש כאן עומקים אינסופיים.

אותו אדם, שנתן בתורה אמון ראשוני, מבין שלא הכל הוא יודע. ואם הוא לא הבין, הבעיה לא בתורה, אלא באופן ההסתכלות המצומצם שלו, שעדיין נותר בקטנותו.

דווקא מתוך הביטחון וההישענות המוחלטת שהתורה היא אמת, הוא יכול לשאול שאלות.

נקודת ההנחה שלו היא ש"לא יכול להיות שהתורה, שאני בטוח שהיא עמוקה, טוענת דברים שלא מתיישבים על הלב".

מתי אדם מתאכזב? כשהוא מצפה. מתי הוא מצפה? כשהוא מעריך ונותן אמון.

כלומר, וזו הבנה מופלאה - הכופר הכי גדול, זה שמתקומם על הבנה מסויימת שהבין בתורה, בעצם הוא המאמין הכי גדול. אם לא היה מעריך את התורה, לא היה מצפה, וזה לא היה מקפיץ אותו.

הבירור וחיפוש התשובות צריך להיעשות לא בהתרסה מול הקב"ה, אלא בבדיקה עצמית, בנסיון להבין מה התפספס שההבנה שלי לא תואמת את דבר ה'. לגשר על הפער שבין המחשבה שלי לאמת שבדבר ה', כדי להצמיח את ההבנה שלי.

זו התשובה שלי לשאלה שלך - וודאי שיש אנשים כמוך שלא הכל מובן ופשוט להם. זה אפילו כולם. השאלה איך מתמודדים עם הקושי. האם מסיקים שהתורה טועה, או שאני לא הבנתי כראוי את התורה, ולכן צריך עכשיו לבנות קומה חדשה בהבנה.

השאלה מעידה על שינוי חיובי - אדם לא מסתפק בהבנה קטנה, והוא דורש גדלוּת. רק הוא צריך לזכור כל הזמן איך לשאול.

בעבודה קשה, את תמצאי את התשובות.

יש בך כוחות אדירים! את לא מסתפקת בחשיבה קטנה.

הצלחה רבה ויישר כח 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...