זה לא כאילו מין ירידה כזה על כל הדתיים? נדפקתי במשפחה...

רוב האנשים מכבדים ומבינים

כולם יודעים את זה וזה נראה שהם עושים דווקא.. להימרח.. אני לא אחת שיכולה לסבול את זה!! זה עושה לי רע.. עושה לי דוחה.. אני לא יודעת איך להסביר..

קראתי שוב והבנתי למה הרתיעה, גם אני לא סובלת שאנשים שאני לא מכירה מחבקים אותי, בלי קשר לגבר או אישה.

פשוט אצל גברים יש שם את העניין עם שמירת הנגיעה.

אני כמישהי שלא שומרת נגיעה (כאילו אני מקפידה לא לגעת בבנים סתם, אבל אני נותנת להם כיפים ומקבלת מהם צ'אפחות וכדומה...  אני מזועזעת שהם חיבקו אותך חזק כאילו מה הקטע שלהם????

ובלי קשר ממש כל הכבוד שאת מקפידה אני לא החזקתי מעמד ואני ממש מעריצה אותך...

יבוא ויחבק אותךך?! סליחחהה?!

הולך לך , נכון ?. אנחנו פשוט צריכים להפנים שעברה זה כמו להכנס לאש, צריך לשבת עם עצמנו ולהפנים את זה. מי שלומד פנימיות התורה , מבין קצת כמה טוב אנו עושים בכל העולמות במצווה, ואיזה אסונות קורים מעברות.

כי אני פשוט חרדית דוסית ונראה לי שזה די מובן שלא יגעו בי אבל פשוט הייתי הולכת לצד בלי שישימו לב או מתחמקת איכשהוא

יכול להיות כי דודות שלי לפעמים אם אני מפנק אותן אני מביא להן כיף אבל גם בכיפים אני לא חופשי חיבוקים בכלל הן צריכות לרדוף אחרי...יש לדון בזה זה לא פשוט

עד גיל 12 לא אמרנו כלום. יום אחרי הבת מצווה שלי הבהרנו להם, אני וההורים שלי, שאני שומרת נגיעה ובקשנו שיכבדו את זה.

תאמיני לי- זה היה הרבה יותר קל משחשבתי שיהיה. הם מאוד כיבדו את הדרך שלי ואת הרצון שלי והשתדלו מאוד למלא את הבקשה שלי.

עצתי- קודם כל תודיעי להם שאת שומרת נגיעה. כי להם הנושא הזה הוא בכלל לא נושא. אז תבהירי להם בצורה נחמדה וזורמת.

שנית- תבקשי מהם להשתדל להתחשב ברגשות שלך.

כול הכבוד לךך כך גם אני עובד איתם אפילו שפעם היתי מנשק גם את חברות של אמא שלי והן כול פעם אומרות מה את לא מנשק יותר?!....כי הם קלטו והן מכבדות

לא צריך לשמור:

אחים, הורים, סבים וסבתות, סבים רבים וסבתות רבות וכן הלאה, וכמובן הפוך (ילדים, נכדים, נינים..)

צריך לשמור:

דודים, בני דודים וכו'. בקיצור כל השאר.

אסור להתחתן = מותר לגעת.

באמא, אחות סבתא ובת מותר.

"המחבק אחת מן העריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהן, או שנישק אחת מהן--כגון אחותו הגדולה, ואחות אימו, וכיוצא בהן--אף על פי שאין שם תאווה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר.  ודבר זה אסור הוא, ומעשה טיפשים הוא--שאין קרבין לערווה כלל, בין גדולה בין קטנה:  חוץ מהאם לבנה, והאב לבתו."

(משנה תורה לרמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ו)

בס"ד

מנסיון קודם כל תפילה לה' שיעזור בעניין ויצליח את דרכך לשמור נגיעה.

דוגמא לסיטואציה מול משפחה שהדבר עלול להראות פאנאתיות בעיניה:

אני: (עומד כזה זקוף ובטוח בדרכו(הקדושה הגדולה לביתי שב"ה אבנה בזכות העניין הזה) ) אני שומר נגיעה.

לחיצת יד?

אני: (בשמחה פנימית בדרכי ולבביות בלי להתבייש ובפקנטיות כזאתי)לא כלום. רק לאשתי ב"ה.         (וכן מותר נגיעה בסבתא ואמא)

בחתונה שלך?            (חשבה שאחרי החתונה מותר)

אני: אישתי לא תרשה לך.(בחיוך ומן לשון הלצה כזאתי) 

ושוב תפילה לה' שיתן לך עוז ועזרה לשמור את העניין .ועצה .

בס"ד

אז זהו שממש לא.

אתה כזה בביישנות שומר את העניין.

עם הזמן אתה מרגיש שיש לא מעט חילונים שמסתכלים על זה בהערצה כלשהי.

אדם שלא מוותר על עקרונותיו.

ואתה מרגיש/מבחין שבתוך תוכם הם מעריכים אותך על זה כי הם יודעים עד כמה קדושה ונאמנות לאשתך יש בעניין(גם אם אתה רווק עדיין).ואז אתה כבר לא מתבייש.

בס"ד

כיום קל יחסית.

בכוונה הוספתי עוד תגובה בעניין.

איזה תקופה ארוכה עד שהצלחתי לשמור את העניין...........

כמה התפללתי על זה.

כמה הרגשתי רע עם עצמי על זה.

כמה היה קשה!!!

בס"ד

הדרך לוקחת זמן וחס ושלום שניתן ליצר להמעיט בערך הדרך. אשריכם צדיקים.

לגבי הדרך:

מתפללים לפני ה' שיעזור לרצות לשמור את הדבר. שיעזור לשמור ולקיים את הדבר.

מתבוננים בתפילה על העניין עד כמה הוא באמת חשוב לבניין ביתך.כמה קדושה זה יתן. כמה תועלת יש בדבר.

תסתכל על תרבות הגויים. העיקר אצלם זה החיצוניות = התאוה. שהתאוה נגמרת מה נשאר להם זה מזו?

להבדיל אצלנו בעם ישראל העניין הוא עמוק ושורשי. שתי נשמות בעלות מטרה משותפת = עשיית רצון ה' בעולם.

(ושלא תחשבו חלילה לרגע שצריך מבטל לגמרי את החיצוניות אלא כמובן שחשוב שיהיה חיבור)

מי ששומר נגיעה וכן צניעות עם בנות וכו(וכן גם בנות) עד כמה הקשר שלו עם מי שתהיה אשתו הוא כל כך עצום.כל כך קדוש. כל כך מיוחד.עד כמה הבית הזה כל כולו קדושה ונאמנות.

לעומת זאת אם משהו לא ישמור נגיעה(וכן צניעות) אז הוא כנראה יתחספס כבר והעוצמה של הקשר עם אשתו כנראה מאוד יפגע מכך.

אתה רואה בגויים - שמה זה משנה הבת/הבן הזה או הזאת אלא העיקר שיש תאווה. ברגע שאין תאווה למה  להמשיך?!

כשאדם מגיע לגיל הנישואים הוא מבין עד כמה תודה לאל שהוא צווה לשמור נגיעה. הוא רואה עד כמה הדבר הזה שמר עליו לשמור את אהבתו לאחת המיוחדת לו.עד כמה הוא מסוגל לשים את הדגש על הפנים במקום החוץ.

בס"ד

מה זאת אומרת נגיעה רגילה?

אם הכוונה ללחיצת יד לדוגמא- אז כן גם זה אסור.

"

את קרובי המשפחה ניתן לחלק לשלש קבוצות.

א.אבא ואמא / סבא וסבתא – אין כלל איסור נגיעה.

ב.כל שאר הקרובים: דודים ודודות, אחינים ואחיניות וכו´חוץ מאחים או אחיות – דינם כמו זרים. מקובל שמגיל חינוך, בערך 7-8, ´שומרים נגיעה´ מילדים.

ג.אחים ואחיות, דינם יותר קל משאר הקרובים, ואין חובה גמורה לשמור נגיעה מהם כבר מגיל צעיר. בכל אופן, ככל שגדלים, עדיף להשתדל לשמור נגיעה מהם.

"

"

נגיעה בטעות

תוכן השאלה:
שלום כבוד הרב!!
אני כבר שומרת נגיעה ומישהו מהסניף שלי בטעות התנגש בי...
שנינו התצטערנו,נבוכים..
אבל מה מידת החומרה בעיניין ואם יש לזה תיקון?

תוכן התשובה:
לשואלת שלום רב.
מה שקרה בלי כוונה כגון שניים שהתנגשו בטעות אינו עבירה. פשוט צריך להיזהר יותר פעם הבאה. וכמובן, להמשיך ולשמור על ההלכה הפשוטה שאסור לבן לגעת בבת ולהיפך.
בברכה
אפי קיציס

התשובה התקבלה מהרב אפי קיציס
בתאריך י"ח אייר תשס"ז

"

"

נגיעה- בלי כוונה

תוכן השאלה:
שלום רב,
בקשר לנושא של שמירת נגיעה- ראיתי שכבר הרבה שאלו, אבל את השאלה שלי בהקשר לכך לא מצאתי.

במקרים רבים כגון- שאני משלמת לנהג באוטובוס,או חניכים בנים בסניף, יוצא לי שאני נוגעת בטעות.
המקרה של התשלום לנהג באוטובוס ממש מפריע לי- אני מנסה כמה שפחות לא לגעת ביד הנהג כשאני משלמת-מעבירה לו את הכסף... אבל כמעט תמיד קורה לי שאני נוגעת, בטעות כמובן.
מה לעשות?

ממש תודה רבה!
כל טוב,

תוכן התשובה:
העברת כסף מידך לידו של נהג או להיפך אינה נגיעה של חיבה אלא מתוך צורך עסקי ולכן גם אם את מרגישה שדבר זה מפריע לך, טוב שזו הרגשתך אבל אין בזה איסור. אם יש אפשרות העברה ללא נגיעה, כגון להניח על הדלפק בחנות או בתוך הקערית המיועדת לכך באוטובוסים - עדיף. אבל אם אין אפשרות כזו - אין איסור. לגבי חניכים בסניף אפשרות ההימנעות רחבה יותר, ויש גם עניין חינוכי, שהחניכים יהיו ערים ומודעים לעובדה שאת נמנעת ממגע ויבינו מן הדוגמה האישית שכך יש לנהוג.

התשובה התקבלה מהרב דוד צוקרמן
בתאריך כ"ז תמוז תשס"ז

"

בס"ד

שאלתי באתר ישיבה

"

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...