משה, אין עליך

השאר כן

(אני אגיד סחטיין לעדי בהזדמנות )

אני לא אמרתי כלום!

שועשעתי מאוד ע"י זה, אז תודה.

סומך עליכם שהמפגש יהיה על-רמה

שלא יהיה משעמם בין לבין

לי אין כוח להיסחב עם שלי ב961

אבל אני כן רוצה לנגנג קצת.

והחשמלית לא ממש תעזור

מכריח אותי להביא את הקלאסית שלי.

אני מקווה שזו אחת נורמלית ולא של 200 שקל,

שהסאונד לא יבריח אנשים

אחרי הכל, זה למטרות חברתיות

|זוחל מתחת למיטה|

האמת שהסאונד שלה סבבה, נראה לי שהיא לא מהממש *ממש* גרועות

טוב נו, סומך עליך

כאילו, יש 3/4 עם סאונד פח.

אז נקווה שנזכור את זה ולא ניצור יותר מידי זוועות

יש לך גיטרה?  

|ילדה שכבר אין לה מצפון לבזבז עוד כסף בחג הזה על אוטובוס|

אני מקווה שכולכם תפתחו את הפורום לראות אם עוד מישהו שאתם מכירים לבוא וככה תראו את ההסבר.

השנה, כלומר, מחר לא נשב לנו כמו חבורת הומלסים בגן השעשועים ונדבר על תרבות ופילוספיה.

יש לנו מקום מסודר. 

ראינו כבר כמה מקום מסודר תורם להרגשה.

זה קצת מסובך אבל צירפנו הוראות מאוד מאוד מפורטות איך להגיע.

בנוסף, אפשר לבקש ממני את המספר באישי או להתקשר לתחיה, גם לה יש.

המקום נקרא:

בניין "אמונה". (תנועת האישה הדתית.)

איך מגיעים:

יורדים במרכזית ירושלים.

יוצאים חוצים את הכביש לכיוון הרכבת, לוקחים את הרכבת שיוצאת לכיוון חיל האוויר.

יורדים בתחנת יפו מרכז עולים קצת ברחוב, (בניגוד לכיוון הנסיעה של הרכבת, כאילו אתם חוזרים אחורה)

חוצים את הכביש ועולים על אוטובוס (קוים 71, 72 ,74, 75, 76, 77, 78.)

ויורדים בתחנה המלך ג'ורג'/קק"ל. או לשאול את הנהג לשאול את הנהג מה הכי קרוב לבית הכנסת הגדול. 

ומשם הולכים קצת לכיוון שאליו ממשיך האוטובוס (עם כיוון התנועה) עד שמגיעים לרחבת בית הכנסת הגדול.

שם אני אחכה לכם.

זה נשמע מסובך, אבל זה די פשוט.

(אם תצעקו ממש חזק

נוכל לשבת בשמש החמה של מאחורי התחנה המרכזית,

אבל אני מקווה שתהיו יפים.

ותשתקו;))

בנוסף, 

כדי שיהיה לנו מה לעשות עם הידיים שלנו והעיניים שלנו

אם יש לכם ספרי שירה בבית, ספרים דקים או סתם חוברות שיכול להיות נחמד להניח באמצע שולחן

מומלץ מאוד להביא.

זה גם מאוד משדרג.

ונותן ניחוח ספרותי.

וסתם נחמד.

בברכת חברים לשירה ולפרוזה,

היו ברוכים.

(ותודה על הדגים, למביני העניין שבנינו.) 

ניפגש,

צור.

ראיתי שיש אוטובוס ישיר מהמרכזית למלך ג'ורג', אין סיבה לעלות על הרכבת הקלה...

הייתי בצד עם אח שלי והסתכלתי עליכם (בתחנה מרכזית), זה היה מאד משעשע

מצד שני,  ממש סיקרן אותי מי זה כל אחד...

אז סתם לשם הסקרנות- מי התיישב ראשון עם גיטרה? (אתה מנגן ממש יפה!)

וזה היה בנצי אני מניח.

ואני לא מנגן יפה? -,-

הלכנו אחרי כמה דקות...

אני מאמינה שכן

לא עמד וניגן?

אגב, ממש הסתקרנתי לדעת מי אתה בין כולם

כי אני לא מכירה אפחד.

ואחותי היתה רוצחת אותי,

והייתי עם אח שלי באותו זמן...

 אומנם חטפתי הלם קל לגלות שכולכם צעירונים

אבל היה ממש מושקע ויפה.

תודה לכולם!

ומה באמת היה טווח הגילאים שם...?

פשוט אין לי מושג בן כמה צור, (Lענק) אז זה אולי יותר.)

הם עמדו ודיברו ודיברו.

בשלב כלשהו השתעממתי, אז ישבתי וניגנתי

וגם יצורי פורום למינהם.

אבל אל תגלי.

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מונהג מלמעלה, וזה כנראה תלוי בנו אם לא תעבור חרב בארצנו. יש הבטחה כזו, נכון?

מה  יצא לנו מעצבים והתלהמות? (למרות שזה כל כך מובן ומתבקש, הרי אפשר לפעמים

לצאת מהדעת בכלל חוסר צדק, חוסר אונים....)

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

תמונה שווה יותר מאלף מילים

היה שם 2 טקסטים.

1.

הלכתי לפארק הפיראטים

היתה שם ספינה גדולה מעץ

ולידה נדנדה יפה לשניים

נראתה כמו כרכרה של נסיכות

עליתי עליה ראשונה

ואז אתה הופעת

חשבת אתה פיטר פן

ואני וונדי

"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת

נחיה בטבע בחופש, רחוק

בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן

נעוף על החיים ונראה עולם.

בהתחלה זה היה נשמע קסום

אבל מהר מאד גיליתי

שלעוף לא אהבתי

אז מהנדנדה ירדתי

ואותך שם לבד השארתי

הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס

שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק

והרי פיטר פן אינו נסיך אז

נכנסתי כאן לתסביך.

2.

הנדנדה הזאת

עשתה לי בחילה

פעם כן.

פעם לא.

פעם אני דוחפת, פעם אתה.

פעם אני למעלה, פעם אתה.

פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,

ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.

​רצינו לשחק.

התיישבנו יחד על הנדנדה.

התכוונו ליהנות.

אבל –

התחילו משום מה משחקי כוחות.

​ניסיתי לרדת.

אולי גם אתה.

אבל –

היינו כבר בתנופה.

זה היה קשה ומלחיץ.

אבל –

קפצתי.

אתה המשכת להתנדנד לבד,

וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל

ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת

אז נשארתי שם לידה יושבת

ירדת מסוחרר, מבולבל

אמרת לי -

"היה כייף

בואי נמשיך".

"לא". עניתי

"את פחדנית?!" שאלת קבעת

"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

בהצלחה!

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.

(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

מקווה שהבנת.

בהצלחה רבה!

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)