אני מאוד מבינה מאיפה האמירות שלך נובעות.
לפי איך שהעולם מתנהל כיום, ולפי סולם הערכים של החברה המערבית, את בהחלט צודקת.
עם כל מה שאישה תעשה, היא תישאר אישה, שכפי שציינת נראה שיש לה "תפקידים" מסוימים. משום כך, היא עלולה ח"ו להרגיש תמיד פחותה מגבר.
אני מאמינה שיש למציאות הזו סיבה מאוד עמוקה, וזה לא כך במקרה.
היהדות רואה את המציאות בצורה שונה מהתרבות האופפת אותנו, ולכן כל הטענות הללו לא רלוונטיות. אסביר את כוונתי.
את יוצאת מנקודת מוצא שיש תכונות "שוות" ותכונות "סוג ב'".
כלומר, אדם חזק, אדם שרואים אותו, מעריצים אותו, יש לו עוצמה, הוא יוצא ומשפיע על העולם - זהו המודל לחיקוי.
מה היהדות חושבת על זה? האם זהו באמת המודל להערצה?
בתור אנשים מאמינים, אנחנו רוצים להגשים את מטרתנו בעולם, למלא את ייעודנו. לשם כך, אנחנו צריכים לדעת ולחקור - מהו בדיוק אותו ייעוד?
הגבר והאישה במובן מסויים נבראו שווים, ובמובן מסויים נבראו שונים. (שימי לב, שאין כאן חלילה אף אמירה של "יותר" או "פחות" כי זה לא נכון)
במה הם שווים? בנשמתם. בנשמה האלוקית שהקב"ה נפח בקרבם. לשניהם יש מטרת על לעבוד את ה'.
במה הם שונים? באופן עובדתי, הגבר והאישה נבראו שונים. בניגוד למה שלפעמים מנסים להחדיר לנו, השוני הזה הוא לא רק פיזי, אלא גם נפשי. השוני מתבטא בדרך להגשמת הייעוד. כפי שציינתי, הגבר והאישה שונים בתכונותיהם ובדרך פעולתם. לכל אחד יש את המסלול שלו. שמעתי מהרבנית עידית איצקוביץ בשם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל כמדומני, שהגבר והאישה הם שני גוונים של אותה המהות. שניהם פועלים בעולם לתקן את נשמתם, אך כל אחד בדרכו שלו.
מהי הדרך של כל אחד? התשובה מורכבת מאוד, ואין זה המקום להאריך, אך אומר בקצרה, בקווים כלליים.
כפי שמסביר הראי"ה קוק (אני מאוד מקווה שאצליח לדייק. אם אני טועה, אשמח שיתקנו אותי),
הגבר הוא הפועל במציאות החיצונית יותר בד"כ. הוא מביע את העוצמה, את החוזק, את היציבות. הוא זה שבאופן בסיסי אמור לפרנס את המשפחה, ולא במקרה.
לעומת זאת, האישה היא קודם כל בבית.
מהו בית? מהי המהות העמוקה של בית?
בית הוא המקום שבו האדם נבנה, הפנימיות היא הדבר המרכזי ביותר בבית. זהו מקום המבטחים של אדם. המקום שבו הוא אמור להרגיש שייך ואהוב, ולא משנה מה חושבים עליו בחוץ.
לצערנו, כיום הבית הוא דבר מאוד לא מובן מאליו. העיסוק בבית נחשב במטלה מעיקה, וילדים כמעמסה. מעמד הבית בתקופה המודרנית ירד לשפל, והתא המשפחתי מתפרק על ימין ועל שמאל.
התופעות המעציבות הללו נגרמות בעיקר בגלל שניסו להפוך את האישה לגבר.
ולמה ניסו לעשות זאת?
כי אם יוצאים מנקודת הנחה שחוזק זהו שם המשחק, ו"החזק שורד", אז וודאי שאישה צריכה להתאמץ כדי להוכיח את עצמה, ובשביל לעשות זאת היא צריכה לצאת מהבית, המקום שמסמל את הפנימיות. היא צריכה להראות ולהחצין את עצמה.
(באופן עמוק יותר, הגרעין של תרבות המערב הוא החיצוניות. גם מראה חיצוני וגם הסתכלות חיצונית. לכן האישה, המסמלת את הפנימיות, נחשבת כחלשה ופחותה. זה נובע מהעובדה שתרבות המערב לא מקדישה מספיק לפנימיות, ומתעסקת בחיצוניות בצורה לא פרופורציונלית)
הדבר הזה פוגע לא רק באישה, כפי שאולי ניתן לטעות, אלא בעולם כולו. ברגע שהאישה לא ממלאת את תפקידה כמו שצריך, העולם כולו מפסיד.
הסיבה לכך היא שהעולם לא יכול להתקיים בלי התכונות הנשיות ובלי התכונות הגבריות. כל אחד מהם תורם את חלקו לעולם בצורה המופלאה ביותר, ומשלים את השני. כשכל אחד זקוק לשני, העולם נהיה עשיר, הרמוני, ומלא בחיים. כשכל אחד יודע את מקומו ואת חשיבות תפקידו, ומבין שהשני עוזר לו להיות שלם יותר - העולם מגיע לתיקונו.
להיות אישה זה מצויין, בדיוק כמו שלהיות גבר זה מצויין. אסור שבין הנשים לגברים תהיה מלחמה סמויה של "מי שווה יותר". ברגע שנכנסים למקום הזה, כולם מפסידים.
*נקודה חשובה: באופן מעשי האישה בהחלט יכולה לצאת לעבוד, אך היא צריכה תמיד לזכור שמרכז חייה הוא בבית. לא הקריירה בחוץ. להיות אמא זה דבר מדהים. אסור לזלזל בזה. לזכור מה העיקר ומה הטפל.
מקווה שהצלחתי להאיר מעט את העניין. זה נושא רחב, ויש גם לי עוד המון מה ללמוד בו.
מצטערת שיצא ארוך, אבל לנושאים חשובים צריך להתייחס ככאלה 