הגורל הוא בסך הכול עוד
משימה שבוצעה כהלכה

פרפר שמניד את כנפיו גורם לסערה במקום המרוחק
אלפי קילומטרים ממנו, אבל מי שכנע אותו להניד את כנפיו?

שני סטודנטים מתיישבים זה ליד זו בשיעור משעמם, ומוצאים
את אהבת חייהם, אבל מי דאג שדווקא שני הכיסאות האלה
יישארו פנויים?

ספר עב כרס עוצר קליע במעופו ומציל את בעליו, אבל ממי
קיבל הסופר את הרעיון לעלילה המסועפת?

שלושה חניכים התקבלו למחזור 75 של " קורס מצרפי המקרים". היום הם כבר מקצוענים: גיא מתמחה בצירופי שידוך המפגישים זוגות אוהבים, אמילי מתמחה בצירופי השראה, ואריק מתמחה בכול, ככה לפחות הוא חושב. הם מסיטים גורלות בעזרת כוס קפה שמתנפצת על הרצפה ודואגים לפריצות דרך מדעיות בהשאירם חלון פתוח כדי סדק. והם פועלים תמיד על פי הוראות המשימה, המונחת לפנות בוקר תחת דלתם במעטפה חתומה. טוב, כמעט תמיד. כשמשימה יוצאת דופן מגיעה בוקר אחד, רוצח שכיר מופיע בעיר וזיכרונות מן העבר חוזרים לתבוע את שלהם - מצרפי המקרים מתחילים לדאוג לגורלם שלהם.

מצרפי המקרים הוא סיפור מבריק ושופע דמיון על גורל ובחירה, על דמיון ומציאות ובעיקר על אהבה

(הספר נקי מילולית, מינית, ואלימות.. )

הוא ממש ממש מומלץ

וגם קצת הפשיט לי את הרעיון של השגחה פרטית.....

חיכיתי מאד לספר ההמשך שלו - המדריך לימים הקרובים,

אבל לא הצלחתי להמשיך אחרי הפרק הראשון - מחוסר עניין.

כי הוא טוב.. (פחות נקי מבחינת האלימות והשפה- יותר רחובי)

אבל פחות מהראשון... 

אז אם באים אליו בלי ציפיות הוא באמת אחלה.. ואם באים אליו אחרי הראשון זה די באסה..

(נ.ב. הספר השני גם עלילתי.. הקטע של הפתיחה הוא חלק מהעניין.. כמו שבמצרפי המקרים הוא התחיל בהוראות עבודה של המצרפים.. )

הרעיון עצמו מרתק ומעורר התפעלות.

והמסר האמוני שעולה מהסיפור מדהים!!

ממליצה בחום.

אבל לפי השפה בספר אפשר להבין איזה מין דתי הוא.

מה שהסופר התכוון.

זה רק מה שעלה לי. מאוד.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.