לתקן זה רק כאשר הקשר מהודק יותר - סתם ככה בין שני זרים אני הייתי מגדיר את זה כחוסר טאקט משווע - הרי להבין אותו/ה את/ה מבין/ה - אז בשביל מה לתקן מישהו שבכלל לא בטוח שתראה יותר מכמה פעמים בכל החיים שלך?

כאשר הקשר מתקדם, כמו שאמרתי - כבר יש יותר היגיון ב"לתקן" בדרך שכתבת.

כל טוב

גם מבוגרים יותר טועים כי לצערנו לא החדירו את זה מספיק טוב.. חוץ מזה שזה דבר יחסית שולי שאפשר להתגבר וללמוד אותו (כמובן בחיוך והומור). אני חושב שלא שייך להעיר. עדיף "לבלוע". הגובה אולי יותר משמעותי, אבל אני מכיר זוגות שהגבר נמוך משמעותי מהאשה (אגב דקדוק.. וזוגות שהאשה נמוכה משמעותית מהבעל וב"ה הם חיים באושר ואושר.

פסח כשר ושמח!

ושנית, מפריעה לי מאוד העובדה שאתה כותב בצורה כ"כ מזלזלת על אנשי רוח והוגי דעות שהיו לדעתי אנשים גדולים מאוד. זה שלפי דעתך האישית בלבד כתיבתם מסורבלת לא בהכרח מעידה שהכתיבה אכן מסורבלת, אופן הכתיבה שלהם מדהים ומעיד על עושר לשוני ורעיוני שקשה מאוד למצוא היום בזמננו. רוב הכתיבה היום היא זולה ומלוכלכת ולדעתי ומתוך היכרות עם הרבה "אוהבי ספר" קריאה של כתיבה מהעבר מהנה ומחכימה הרבה יותר.

וכן, רוב האנשים המעירים על דיבור לקוי עושים זאת מתוך אכפתיות לשפה ולא מתוך טרחנות או "קרציות" כלשונך. אני חולקת על דעתך מכל וכל ולדעתי להעיר בצורה יפה ונעימה על שגיאות בדיבור זה דבר מצויין ומלמד (ואולי לא כולם יקבלו את זה בעין יפה) שיגרום לנו, עם ישראל שנושאים את דגל השפה ועלינו מוטלת האחריות להעבירה אותה הלאה לדורות הבאים לדעת לדבר בצורה נאותה יותר וקרובה יותר לשפה המקורית והיפה-שפת הקודש-עברית.

זה שיש מילים מתחדשות זה הכרח השעה, כיוון שיש דברים חדשים (אין מילה למחשב בתנ"ך)

אבל זה ממש לא אומר שבגלל זה היא "לא שפת הקודש" - מה גם שממש השתדלו כשחידשו מילים שכן יהיה להם קשר לשפה העברית "העתיקה" (לןמשל, אם כבר התחלנו - מחשב, לקוח מ"חושב" - לחשב, מעשה חושב - דבר שהיה קיים כבר בתנ"ך)

מה נראה לך, שבזמן התנ"ך לא התפתחו מילים לאחר תקופת משה רבנו?

בוודאי שעברית היא שפת הקודש, גם אם בעבר לא הייתה מילה כמו "מטוס" או "שוקולד".

כגון העיוות המפורסם של המילה ריבה.

וחוץ מזה, חידושים שנעשו ע''י אדם לא שתו''מ ולא ע''פ דעת תורה- לא מתקבלים עלי כהמשך לשפת הקודש.

אבל וודאי שהעברית כשפה, בכללותה - היא לשון הקודש, אז בעבר, והיום בהווה, וגם בעתיד.

כל השפות בעולם הן שפות הסכמיות - בני האדם הסכימו ביניהם לקרוא לכל דבר ככה וככה, וזה מה שהיה. רק השפה העברית היא שפה יוצרת - היא השפה שבה נברא העולם, ולכל מילה בה (טוב, "כמעט" כל מילה ) יש כוח עצום. זה כוחות רוחניים שאנחנו לא מסוגלים להבין עד הסוף.

אני גאה שאני מדבר עברית, רואה את עצמי ממשיך בדרכם של רבן גמליאל, דוד המלך, בני ישראל ששמרו על לשונם, ועד אברהם "העברי". גם אם יש כמה מילים שאני לא מאושר מהם. אין לי שפה אחרתושום שפה בעולם לא יפה ולא קדושה כמו העברית שלנו.

העברית במשך שנות דור הייתה כמעט מתה - השתמשו בה בעיקר כמעט אך ורק לשימושי קודש, ולכן היא לא התפתחה ולא צמחה - ושפה שלא צומחת, היא שמה על סף גסיסה. אז נכון - מי שפיתח את השפה לא בהכרח היה דתי, אבל דבר ראשון - הוא הסתמך על המקורות הרבה יותר ממה שאת חושבת, ויש מצב שהוא ידע גמרא ותנ"ך יותר מכמה וכמה מהגולשים כאן (אני מדבר על בן יהודה כמובן) - וזה למרות שהוא לא נודע כ"דתי גדול" בלשון המעטה...

אני בטוח שיש לו זכויות בשמיים על כך שדחף להחזיר את העברית לשימוש. אחרת עד היום היינו מדברים בארץ בגרמנית, מרוקאית, ערבית ורוסית. בעעעע...

ושתהיה שפה של אנשים לומדי תורה ושומרי מצוות בלבד?

ולא שכל ילד גוי רוסי או סודני או לוידת מה שגדל בישראל  - ידבר בה?

כבר כתבו והתדיינו בנושא רבים וטובים...

דודה שלי היא מורה לעברית בלונדון.

הבנות מדברות אליה בעברית מקראית, כי זה מה שהן מכירות מהתפילה....

זה מצחיק.

היא שאלה אחת איך אומרים FAT בעברית? 

הבחורה ענתה: כסית.  (''שמנת עבית כסית ''מפרשת האזינו....)

הביטו בו כמו שהוא בא מהלבנה.. 

ומארח של אחי סיפר לו שהחליפה שלו נתקעה ב"מסייע למעלות"

אבא של חברה שלי שאל - "אימתי עכשיו?"

אחת דינה למות.

חוץ מזה שאת לא יכולה לשער את המורל שעולה ואת התרוממות הרוח של אנשים שהולכים ברחוב ומה שהם שומעים זה עברית עברית עברית.

גרמנית, מרוקאית, רוסית ואמהרית - הספיק לנו בגלות. בישראל, גם בור ועם הארץ, גם מי שהוא לא "חבר" - דיבר עברית.

גם הרשעים הכי גדולים דיברו בעברית וזה לשבח לעברית, לא לגנאי. בשפה אין אפשרות לשמור שתהיה שייכת רק לסקטור מסוים. זה לא טבעי, לא נורמאלי ולא טוב.

כבר בתקופת חז"ל חידשו מילים בעברית, כגון אילן במקום עץ וכדומה. בתחילת מסכת נדרים, המשנה

עוסקת בכינויי נדרים, ומביאה כל מיני מילים מוזרות שמשמעותן היא קרבן. הרש"ש שם כותב, שבתקופת

חז"ל השפה היתה חיה והתחדשו המון מילים...

כל זמן שהשפה משמשת לדיבור יומיומי - נקלטות אליה מילים חדשות, נוצרים צירופים, משמעויות חדשות וכו'...

איתה נברא העולם - השפה היחידה בכל היקום שמילים שאלוקים (ואדם, במידת מה, בצורה שאנחנו לא מבינים) אומר בה דברים והם נוצרים הלכה למעשה - היא היא שפת הקודש. 

איתה נברא העולם - השפה היחידה בכל היקום שמילים שאלוקים (ואדם, במידת מה, בצורה שאנחנו לא מבינים) אומר בה דברים והם נוצרים הלכה למעשה - היא היא שפת הקודש. 

ועד עכשיו לא באמת נתת סיבה אחת למה העברית היא לא שפת הקודש.

אתה מתכחש לכך שאלוקים ברא את העולם בעברית שאתה מדבר בה כיום?

אתה מתכחש לכך שכ-ל שפה, באשר היא, עוברת שינויים והתפתחויות עם השנים, ולכן לא הגיוני לטעון שכיוון שהיום אנחנו לא מדברים באותה צורה כמו שמשה רבנו דיבר, אלא מחסרים משפטים אחרים - אבל עם אותם מילים - הופך את השפה ל"לא קודש" ?

עברית היא שפה שקיימת אלפי שנים, במשך כאלפיים שנה היא קצת קפאה על שמריה ושימשה בעיקר לכתבי הקודש, אך גם כאשר חזרה לשימוש יומיומי - היא בהחלט נחשבת שפת הקודש.

שרואים בדיבור ביומיום בשפה העברית חילול הקודש ולכן מתנגדים לזה בכל תוקף - עם זה אין לי איך לדון.

זה שיש הבדלים מסויימים בין איך שדיברו האנשים בבראשית ובשמות - לא אומר שפתאום השפה הפכה ל"לא קדושה". 

האם אתה מאמין בזה שישבו באקדמיה אנשים שהתורה לא מורת הדרך שלהם, ימציאו לי מילים, 

ולמילים שלהם יהיה תוקף בשפת הקודש?

הרי זה לא הגיוני!!!! 

כ''כ הרבה מילים שאנו משתמשים בהם היום למשמעות מסוימת - בתורה המשמעות שלהם ממש אחרת.

הנושא הזה רחב מאד ולא נמצה אותו פה ע''ג הפורום.

צריך לחפש מאמרים מקיפים שאנשים כתבו בנושא.

ממש ההודעה שלה אני מגיב - מלבד המילה "אקדמיה" שאינה מילה עברית - האם את חושבת ששאר המילים שהשתמשת בהן הן לא קדושות? אומנם לא ממשעברתי מילה מילה והוכחתי שיש לה מקור בכתובים העתיקים - אבל לא ברור גם לך שרוב מוחלט של המילים שכתבת למעלה, אם לא כולן - יש להן מקור בתנ"ך, ובמשנה?

ש'לשון הקודש היא הבסיס של העברית.' ולכן מטבע הדברים שזורות בה מילים קדושות.

ב. לא ממש התייחסת למה שרשמתי בהודעה ההיא.

זה לא "שזורות בה" - זה מה שאני אומר. רוב מוחלט של המילים לקוחות מ"העברית הקדומה". תעשי ניסיון לעצמך, קחי מאמר כלשהו/קטע כלשהו, לקטי את כל המילים העבריות מתוכו, ועברי אחת אחת ותבדקי כמה מהן יש להן מקור ב"עברית הקדומה" וכמה ממש מחודשות לגמרי בלי שום מקור (כמו שכבר הסברתי - ישנן מילים מחודשות שהשורש שלהם קדום מאוד - כמו מחשב, וזה רק דוגמה אחת).

רוב המילים שתקראי, מקורן בעברית הקדומה.

ככה שאם כבר, מה שנכון להגיד, זה שבעברית שזורות גם פה ושם מילים מחודשות לגמרי שאין להן שום מקור, נניח, מלפני יותר מ200 שנים).

אין קודש בלי שיהיה גם חול - הקודש זה לרוב הביטוי בחול, של המציאות האלוקית. הרי כמעט שאין דבר כזה "קדושה מזוקקת". קידוש בשבת, לדוגמא, נעשה על ידי שימוש ביין - דבר חול לחלוטין, שמתקדש על ידי הדיבור שלנו. 

זה עלול להיראות בטעות כ"הפכים" אבל זה ממש לא "הפכים" - זה קומות שונות של אותה מציאות. עור של בהמה בקומה הראשונה של המציאות הוא חול לחלוטין ואף מאוס - אבל בקומה הבאה של המציאות, הוא יכול להפוך לתפילין או לספר תורה או למזוזה, ולקבל גם את מימד "הקדושה".

השלטון, כיום, נכון, הוא לא "קודש" לגמרי - אבל אין זה אומר שאי אפשר לרומם את מה שכבר יש, למימד הקדושה.

אולי בן יהודה לא ייחס קדושה לעברית, גם כאשר חידש את המילים שבה ומצא מילים חדשות מתוך אוצר המילים שכבר היה - אבל אנחנו, כן מייחסים קדושה לעברית, גם אם לביבי ולבן יהודה אין כיפה על הראש.

השפה הייתה קיימת הרבה לפני "השלטון", וגם הרבה לפני בן יהודה ואבשלום קור - אז זה שה' מצא שליחים מסוימים "לעשות את העבודה" - לא הופך לפתע את השפה לפחות קדושה.

השפה קדושה, ועלינו להתנהג בה כראוי, ולמשל - לא לקלל בשפה הזאת. את רוצה לקלל, זה בוער בך? תקללי באנגלית - בעברית, "קללה" זה דבר מסוים מאוד שמשתמשים בו בזמנים מאוד מיוחדים ולא כלאחר יד.

מי שמזיל את השפה והופך אותה לשפה שבה אפשר חופשי לפגוע באנשים - הוא זה שפוגע בשפה הקדושה.

עברית היא שפה נעלה, ואנחנו צריכים לשמור עליה ככזאת

ולכן אני מרגישה בסדר לנצל''ש לו את השרשור....

(אם הבנתי נכון את כוונת תגובתך...)

מהתורה: המילה מחשב באה מהמילה מחשבה ובתור עם שחושב, המילה הזו לא חסרה בתורה ובמשנה.

"רבות מחשבות בלב איש"

"מלאכת מחשבת"

"מפר מחשבות עירומים"

"לב אדם יחשב דרכו"

וכו.......

לא אומר ש"הלשון המשנאית" (כלומר - העברית בימי חכמי המשנה) היא לא "שפת הקודש". כמו שכתבתי כמה וכמה פעמים, כל שפה עוברת גילגולים שונים, זה בלתי נמנע - ובטח שפה שקיימת אלפי שנים. אז כן, נוספות מילים, יש דיקדוק חדש לעיתים (לא תמיד הוא הפוך לחלוטין ממה שהיה בעבר. הרי גם לשון זכר ונקבה - גם בשם המספר שזה מקור השרשור - יש גם בלשון התנ"ך וגם במשנה - והכל ביחד, נקרא "העברית על גילגוליה השונים" - החל מהזמן שבכלל לא קראו לה עברית אלא כנראה יהודית, עד לתקופות האחרונות בהם היא אכן שינתה את שמה (בשלב כלשהו בימי הביניים) ל"עברית)

(ירו' שבת פ"א שלהי ה"ב) אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל הייתי מבקש מהקב"ה שיברא שני פיות: אחד לעיסוק בד"ת והשני לשאר צרכים. חזר ואמר: מה אם על פה אחד לא יכול לעמוד העולם מחמת לה"ר, אילו היו נבראים שני פיות עאכ"ו.

[הערת אגב: מטעם זה ישנה תורה שבע"פ, שתהיה מיוחדות לעמ"י על פני שאר האומות. כי אם הכל היה כתוב, כיצד היה מתבטא ההבדל בין ישראל לאומות? אך עכשיו שישנם דברים שאינם כתובים ועוברים במסורת, הרי זה ייחודם של ישראל על האומות (ר' גיטין ס, ב; ירו' פאה פ"ב ה"ד; ירו' חגיגה פ"א ה"ח)].

ועברית יש בה הרבה מאוד קדושה, ממש ממש לא "רק דרך לתקשר". זה לא קשור לזה שאדם רוצה לדעת עוד שפות - מה זה קשור? זה שאדם רוצה לדעת עוד שפות כדי להסתדר "בעולם החיצוני" - לא אומר שהעברית היא לא שפה קדושה.

אגב, מעניין אותי לדעת כמה מילים בפועל מחודשות לגמרי ואין להן שום מקור תנ"כי/חז"לי, וכמה מהמילים בשפה הן באמת מקורן ב"שפה הקדומה". בכל מקרה זה לא משנה - עברית היא השפה היוצרת היחידה שקיימת, על פי ההלכה - בעברית נברא העולם, בעברית ניתנה התורה, ובעברית נולדתי ואני גם אמות

[ושמקורה של המילה ריבה הוא במילה דומה בשפה הערבית].

בדקתי עכשיו לגבי המילה ריבה וזה מה שיש בויקימילון.

אז כנראה שהייתה לו טעות מסויימת, אבל לא טעות של בורות חריפה כמו בסיפור.

לכן מטעם זה יש הנמנעים מלומר מילה זו ומשתמשים בחלופה האנגלית Electricity

השפה העברית היא שפה אחת מתוך משפחה גדולה - השפות השמיות.

יש שפות שכמעט זהות לעברית (מואבית למשל), והרבה מילים שיש בעברית נמצאות גם בשפות אחרות (וכל מי שמכיר קצת ערבית יודע).

זאת אומרת - בני ישראל לא "המציאו" את השפה שלהם משום מקום, אלא רק פיתחו ניב משלהם...

והאותיות? הכתב המרובע שלנו הוא עיבוד של הכתב האשורי, והכתב העגול הוא עיבוד של כתב כנעני. (תחשבו מה אתם יודעים על אשורים וכנענים...)

מה? כל הדברים האלה גורמים לעברית, למילים ולאותיות, לא להיות קדושים?!

למיטב הבנתי, הקב"ה מופיע את דברים בעולם בדרכיו... יכול להיות שזה יופיע דרך אומות העולם, או דרך אנשים שנראה שאין להם קשר לתורה. זה לא אומר שזה לא קדוש...

(ע"ע מדינת ישראל).

וכמו שזה היה אז, בימינו זה מופיע דרך עמ"י שחי בא"י, ומפתח את השפה באופן טבעי.

(בעיניי זה נובע משאלה הרבה יותר עמוקה, מה המקום של העשייה שלנו בתוך הטבע האלוקי.

אבל זה כבר באמת סוטה מנושא השרשור לגמרי... )

סליחה על החפירות אבל נגעתם לי בנושא רגיש...

ולכן כל המרבה בחיזוק טענה זו הרי זה משובח משום שיש כאלה שעדיין מאמינים/חושבים שעברית היא סתם עוד שפה ככל השפות. ואני אומרת-לא!

וכפי שכתבו כאן קודמי, עברית היא שפה בה נכתבה תורה, בא נברא העולם, ספר היצירה שכל כולו עוסק באותיות העבריות מראה כי עברית היא שפה קדושה שיש בה כ"כ הרבה רבדים עמוקים ונשגבים מעבר לרובד הרגיל של שימוש בשפה זו לשם דיבור בין אנשים (שחשוב כשלעצמו).......

זה לא מלשון ארץ אשור (שכתבו בה בכתב יתדות)

אבל זה לא משנה את מה שאמרתי..

ויפה - שפות שמיות. דהיינו, הגיעו משם, בנו של נוח - ולמעשה ייתכן שאף קודם - כלומר, מחזק את הטענה שזאת השפה איתה נברא העולם, ועברה מדור לדור עד לשם, והמשיכה ממנו, ובסוף במגדל בבל נפוצו לכל עבר, והשפה נשארה רק באיזור של שם, מארץ ישראל ומזרחה  - ובמקומות שונים התפתחו דיאלקטים שונים של אותה שפה.

בכל מקרה, התורה ניתנה בשפת הקודש, בעברית...

נכון שהיא לא שרדה, אבל היא הייתה קיימת במקביל ומן הסתם גם לפני.

לגבי השם של "שפות שמיות" - זה שם שחוקרים נתנו, לא משהו מבוסס באמת... אז לא הייתי לוקחת את זה כשיקול.

בכל אופן, ברור שגם השפה שבה נכתבה התורה היא שפה שכבר עברו עליה תהליכים.

אבל בעיניי זה שיש תהליכים אנושיים לא סותר שאלו מעשי ד'...

זה בעיקר מה שניסיתי להגיד.

ובאיזור הזה, כמו שאמרתי - חיו צאצאי שם בעיקרם (החלוקה, באופן גס מאוד, הייתה - יפת התיישב באיזור אירופה של היום, חם קיבל את אפריקה, ושם התנחל בשטחי אסיה. אמריקה ואוסטרליה עדיין לא זכו שיגלו אותם)

בעיני-

הנמיכות זה לא קריטי כ"כ. אלא אם כן זה גורם לך לדחות אותה?

בענין השפה העממית, אני לא חושבת שכדאי להעיר. אני ממש שונאת שמעירים לי על זה ואגב זה ממש לא אומר כלום על הבנאדם. יש לי אוצר מילים גבוה והבנת הנקרא מעל הממוצע

בקיצור אם היא לא הצליחה לשנות את זה עד עכשיו משמע שזה לא פשוט.

אני יכולה להגיד לך שלי אישית זה לא פשוט. מה אני יתחיל לחשוב לפני כל מילה שעה לפני שאני מוציאה מהפה.

לפעמים אני משתדלת יותר. אפשר לעבוד על זה אם ממש רוצים. אבל אם זה באמת חשוב לך תשאיר את זה לשלב יותר מאוחר של הקשר.

אגב, הרב פינגר סיפר סיפור על אישה אחת שהיא מורה ללשון, אבל לא סתם מורה ללשון, מורה ללשון שזה הייעוד שלה בחיים. מהאלה שמתקנים ושזה ממש בנשמה שלהם.

בקיצור היא הגיעה לפירקה ומצאה את זיווגה והתחתנו ב"ה.

ואז פתאום אחרי החתונה היא מגלה שהוא דיסלקט.. חתיכת תיקון. דיסלקט ומורה ללשון-זיווג משמים.

היא הלכה לרב ואמרה לו שהיא התחתנה איתו ושהיא אוהבת אותו והם מתאימים והכל אבל הוא דיסלקט מה עושים?

אז הוא אמר לה: גברת, זה התיקון שלך. חחחח

לא משווה אבל סתם לסבר את האוזן.

הרבה הצלחה. שה' יאיר דרכך.

לשתי השאלות ששאלת יש תשובה אחת.. תקשיב לעצמך!
בקשר ל'דיבור העממי', אם אתה הורגלת וחונכת לדבר בשפה תקינה וזה עניין שחשוב לך ויפריע לך לשמוע אנשים שמדברים בצורה שגויה- אז אולי לא כדאי להילחם בזה. ומצד שני, אל תשכח שבסופו של דבר דיבור זה דבר שמשתנה, שאפשר לתקן אותו, ואם יש בינכם כימיה ויש לכם הרבה טוב מעבר ל'סגנון הדיבור', אז תשתדל להתעלם מזה ולנסות להמשיך..אין מה להפסיד!
ובקשר לגובה- זה עניין של הרגל לדעתי..

א. נורמלי בהחלט שהאישה נמוכה ב20 ס"מ מהבעל.

ב. [מה שיותר משמעותי], זה לא נשמע שלך זה כ"כ מפריע.

לא נראה לי שכדאי להעיר כרגע על השפה. זה עשוי לה לעשות מאמץ לדייק בלשונה במהלך הפגישה, וזה עלול לעלות במחיר של פגיעה בזרימה. [מי שלא התרגל לדיוקים כאלה, זקוק למעט מחשבה בכל פעם, וזה מכביד].

מלבד החשש שהעלת שזה יעליב אותה, שגם זה דבר שצריך להזהר ממנו.  

ובסוף התחתנה עם אחד שמשבש בצורה נוראית...

במקומך הייתי מתעלמת לגמרי מהדבר הזה. זה לא מעיד על רמת אינטלגנציה או על שום דבר אחר.

וזה סבבה לנו לגמרי

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."