ברגע שתרגיש את האושר הגדול ביותר שאדם יכול להרגיש, תתעורר.
מי שנוחר חזק יותר הוא זה שנרדם ראשון.
רק לאחר שגזזנו את הציפורניים נגלה שאנו זקוקים להן.
הקופאית האיטית ביותר נמצאת תמיד בתור המהיר לפריטים בודדים
| קולנוע, אם תחליט להישאר בהפסקה באולם ההפסקה תימשך נצח אבל אם תצא לשירותים, לא משנה לכמה זמן תמיד תאחר לסרט |  |
|
|
|
| המחשב תמיד יודיע שחסר קובץ להתקנה כשהיא כבר עברה 99 אחוז | |
בס"ד
(לזה התמונה שיש בהודעה שלך מקשרת
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
