די.

"סבורים אתם ששררה אני נותן לכם?

עבדות אני נותן לכם!"

הדובדבן- מסכים לחלוטין

באופן פשוט חירות זה להיות חופשי מגורמים אחרים שמחליטים עבורך ולעשות ככל העולה על רוחך..

נקח דוגמא נער בגילאי הטיפש עשרה עוזב את בית הספר עוזב את הבית עוזב את הכל כי נמאס לו ש"אומרים לו מה לעשות"- חופשי או לא חופשי? הוא בוחר כל דבר בחייו מאותו רגע והלאה.

 עכשיו הילד הזה צריך למצוא חברה להסתובב בה מקום לישון בו אוכל עבודה ועוד ועוד עכשיו הוא יהיה נתון להשפעה חברתית של כל החברה בה הוא נמצא והוא יצטרך לעמוד בציפיות שלה. אז הוא חופשי או לא?

בעצם מה שאני מנסה לומר הוא שאדם בסופו של דבר משועבד לעצמו לחלוטין ולכח ההשרדות שלו. חופשי לגמרי זה אדם שגם לא צריך לדאוג לעצמו לאוכל ולחמצן בקיצור-מת  "במתים חופשי" -"המתים אינם יודעים"

בכל מצב אחר האדם כפוף לתנאי החיים שלו והשאלה היא בסך הכל איך אדם חי חירות עליונה שלא נובעת מחוסר אחריות אלא מלקיחת אחריות מרצון וחיים שמעניקים משמעות וביטוי לכוחות החיים שלו. כי שוב- חוסר אחריות יש רק במוות.

אז עכשיו השאלה היא למה אני בוחר להיות משועבד- האם אני משועבד לתאוות שלי? ליצר ההישרדות? האם זה הקו המוביל של חיי? התאוות? היצרים? או שאולי אני בוחר להיות משועבד לתכנים שמגלים את כוחות החיים האמיתיים שלי ונותנים לי לבטא את עצמי ואת התוכן היותר פנימי שלי- היינו הדרכה אלוקית שנותנת לנו לבטא את הטוב שבנו.

ומכאן ברור שכשאנחנו שומרים תורה ומצוות אחנו לא משועבדים אלא בסך הכל חיים חירות עליונה שמבטאת את הדברים הגדולים באמת שאותם אנו בוחרים לבטא ולא משועבדים לתכתיבי חיים אחרים שהיו משתלטים על חיינו לולי התורה.

"עבדי הזמן - עבדי עבדים הם, עבד ה' חופשי לבדו" (ריה"ל)

חוץ משלושת השורות האחרונות- בדיוק על זה אני מדברת. "על כורחך אתה חי". אנחנו משועבדים כל החיים שלנו, והשאלה למה אנחנו משועבדים לא קשורה. 

ולגבי שלושת השורות האחרונות- גם אם אנחנו משועבדים לטוב מוחלט, זה לא אומר שאנחנו לא משועבדים. אולי טוב לנו להיות משועבדים לזה, אבל אנחנו עדיין עבדים. 

כי ממה שנראה שאת אומרת זה שחירות זה מוות. ואם כן אז בסדר.. אין לי מה להגיד..

באמת על כרחינו אנו חיים אבל אנחנו מחליטים איזה תוכן לצקת בחיים שלנו. ז"א אנו מוכרחים לבחור בכל נקודת זמן מה לעשות אלא אם כן בחרנו להפסיק לבחור שזה שוב פעם מוות. ולכן אני מגיע למסקנה ברורה שחירות צריכה להיות בחירה שתגלה את העצמיות שלנו ולא בחירה שתגלה צדדים חיצוניים לנו, בעצם מבחינתי חירות מוכרחת להיות ביטוי עצמי. ולכן מכיוון שאני רואה את התורה כדרך ביטוי האמיתית שלנו ושל התוכן הנשמתי שלנו ולא כקובץ חוקים חיצוני לנו (כמו שנאמר באברהם "כליות יועצות" שהוא למד תורה מהכליות דהיינו התעלה למדרגה שבה הוא הצליח בכוחות עצמו לגלות את התוכן הפנימי שלו שזאת התורה והתורה באה ממנו ולא חיצונית אליו.) אז אני רואה את התורה כגילוי התוכן הפנימי שלנו שזה מבחינתי חירות כמו שהסברתי. 

אז שוב אני מגדיר חירות כדרך האמיתית והפנימית ביותר לחיות ולא למות

"ר.ש. מחשידה אותי שאין אני מתכוון באמת למה שאני אומר, אלא נאחז ביהדות מתוך דחפים הבאים מאידיאולוגיות חילוניות — "החירות" או "המוסר", ומשתמש ביהדות לשם ביסוסן של אידיאולוגיות אלה. דומני, שהיא משתדלת להציג את עמדתי כאנאלוגית לזו של חוגים דתיים מסויימים שלהם משמשת האמונה הדתית כסות עיניים ללאומניות ופטריוטיזם, או לעמדתו של האתיאיסט קאנט שהמציא לעצמו אל שישמש לו ערב (עי"ן קמוצה, רי"ש צרויה) למוסר. אני רואה בזה פרוסטיטוציה של הדת לאינטרסים אנושיים. על "המוסר" אמרתי פעמים רבות שהוא קטגוריה אתיאיסטית מובהקת, המעוגנת בראיית האדם כערך עליון — בניגוד להכרה הדתית שאינה מייחסת משמעות ערכית לאדם כשלעצמו אלא רק למעמדו של האדם לפני האל."

(ישעיהו ליבוביץ')

בחור מעניין שיש מה ללמוד ממנו.

שעם כל המילים הגבוהות האלה לא הבנתי כלום

הוא עושה מאמץ כביר להשניא את התורה לכל אדם נורמלי, אם היית מאמין לו כנראה לא היית דתי

זה שהיו לו לפעמים אמירות שראוי להתייחס אליהן ברצינות עוד לא סותר את זה שהיה כופר..

אמר שחבל כי עד עכשיו היה לנו דוגמה מה זה אפיקורס...

אז מדוע הוא מובא על גבי פורום דתי?

מקווה שדיברת בציניות רק להזכירך ששכחת את ה<צ>.

מה זה להגיד על יהודי שהוא כופר?

קצת טקט.

ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין, ונידונין על גודל רשעם וחטאתם, לעולם ולעולמי עולמים:  המינים, והאפיקורוסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, והכופרים בביאת הגואל, והמשומדים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי ציבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיה כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמיים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך עורלתו....

 ....כל אחד ואחד מארבעה ועשרים אנשים אלו שמנינו אף על פי שהן ישראל, אין להן חלק לעולם הבא.

(משנה תורה לרמב"ם הלכות תשובה פרק ג)

החרות החילונית והחרות הישראלית אלו שני דברים שונים לחלוטין.

אבל כדי להפוך את המסר לברור יותר, הייתי מסביר גם מהי החירות הישראלית.

החירות הישראלית היא שלילת כל שעבוד שאינו עבודת ה'.

"כי לי בני ישראל עבדים"-ולא עבדים לעבדים.

ובהסתכלות עמוקה, מכיון שנבראנו על מנת לעבוד את ה',

הרי שהנקודה הפנימית והאמיתית ביותר בחיינו היא עבודת ה',

וחירותנו היא שלילת כל שעבוד אחר שאינו תואם את נקודתנו הפנימית,

וכאן נמצאת נקודת הזהות עם החירות החילונית שעניינה שלילת כל שעבוד שאינו מתאים לך.

בעצם מה שקורה כאן, זה שאחרי שזיהינו את הנקודה הפנימית כנקודה דתית, הרי שגם אם נשתמש בכלים חילוניים, הרעיון ישאר נכון, אם כי כמובן עדין אנחנו צריכים להדגיש שאיננו בני חורין בגלל שכך רצינו ושזו זכותנו, אלא בגלל שכך רצה ה'.

אנחנו לא עובדים את ה' כי זו החרות שלנו.

אבל אנחנו בני חורין כי אנחנו עובדים את ה'.

החרות היא לא המטרה אלא הכיוון.

אם את יודעת ש-

*הוא ברא אותך, והוא ברא את התורה, הוא ציווה אותך לקיים אותה- סמכי עליו. זה לטובתך.

*ברגע שאת אוהבת אותו-את רוצה לעשות רצונו, לשמח אותו.

ובקשר לחירות-"רשעים ברשות ליבם, צדיקים ליבם ברשותם"

המצוות הן בעצם סדנאת חינוך ואימון של דחיית סיפוקים, השלטת הרגש על השכל,איפוק,ועוד.

רשע שבוי בידי התאוות שלו, והוא מנווט עלפיהם.  צדיק- חופשי משליטתן.

                                                                                  מקווה שהבהרתי.

והמשל של הרב שמשון דוד פנקוס מייטיב להסביר זאת:

משל לאדם ששמו אותו בבית כלא, אבל בבית כלא היה כל טוב, כל מה שהוא יכול לדמיין- נמצא בבית כלא. יש לו את כל מה שהוא חפץ- האם עדין יהיה קשה לו? האם זה יסורים או הטוב מהתגלמותו?

והתשובה די ברורה: זה סיוט. פשוט סיוט. 

ולמה?

כי כל כלא, כל מצב בו גודרים את האדם למקום מסוים- הוא מרגיש כבול וזה סיוט בשבילו. האדם צריך להתמרח הוא צריך להיות בכל העולם כל הזמן, הוא צריך לדעת חדשות וחייב להיות בעיניינים בכל העולם- ולמה? כי הוא צריך את המרחב הזה. נצמצם אותו למרחב מחיה מסוים- והוא יתפוצץ.

ולכן השעבוד של מצרים הייתה זוועתית- הם כבלו אותנו לתוך מקום מסוים.

לקח אותנו הקב"ה מעבדות- לחרות.

הוא לקח את עמ"י מתוך הכלא המצרי וכבל אותם בתוך השבי שלו- של התורה.

אבל זה השבי הכי יפה בעולם.

כי הוא נוצר בישבילינו. הוא המקום הטבעי של כל יהודי.

אם נגביל אדם לכלוב- הוא יתייסר. אבל אם נגביל אדם ונגיד לו: הכל פתוח לפניך, אתה יכול ללכת לכ למקום- חוץ מהריח. שם זה גבול. האדם מרגיש די בסדר, אין לו עסקים בירח ולא יפריע לו לא להיות שם.

כך אמר הקב"ה: אני נועל אתכם, בהר סיני לאחר יציאת מצריים, בעבדות שלי- אבל זה לא עבדות זה חרות. כי הכל פתוח לפניכם- כל העולם שמתאים לכם, בהיותכם יהודים, פתוח לפניכם. רק אל תלכו לעולם אחר מוזר שלא מתאים לכם- עולם של גויים לא מתאים ליהודים. ובסופו של דבר, מי שמנסה לצאת מעולמו של תורה, מרגיש שלא במקום. מרגיש מנותק.

כי זה החרות האמתית.

אדם יכול להנות בכלא כל חייו

אדם לא יכול להנות בכלא כל חייו. באיזשהו שלב הוא ירצה לצאת ממנו. ואפילו אם הכלא יהיה חצי עולם- הוא ירצה לדעת מה קורה בחצי השני. ככה זה אדם. לא מסכים?- לך תתוכח עם התורה. לא איתי.

אין לי שום בעיה שחולקים על רבנים או סתם אנשים.

יש לי בעיה שמדברים שטויות וקוראים לזה תורה

​

מתי שמעת מדברי שאסור לחלוק על רבנים?

טעות שלי

"רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה" למה את מתכוונת?

עצם זה שאני חיה זה שעבוד, כי "על כורחך אתה חי", וכל רעיון שני הולכת לפיו אני משועבדת אליו, אם אני הולכת לפי מה שבא לי אז אני משועבדת למה שבא לי. אם יש לי איזשהו אידיאל אחר שאני הולכת לפיו, אז אני משועבדת לאידיאל הזה. אפילו אם האידיאל שלי זה חרות, אז אני משועבדת לחירות. אם אני בוחרת ללכת לפי מה שהקב"ה רוצה ממני, אז אני משועבדת לקב"ה. ולא אמרתי בשום מקום שאני לא שמחה ורוצה לקיים את המצוות, אבל בין אם אני שמחה ורוצה ובין אם לא- אני עדיין חייבת לעשות אותם. אז זאת לא חרות.

ושאף אחד לא יחרטט לי שעבודת ה' זאת חירות, כי רק  "במתים חופשי" וכל עוד בנאדם חי הוא משועבד. 

אנחנו לא "מקיימים את המצוות משום שזה דרכנו לבטא את חירותנו העליונה החשובה והאמת שלנו", אלא משום שבחרנו להיות עבדים לקב"ה, ולא לביטוי החירות שלנו.

מקווה שהובנתי.

איך את מתמודדת עם "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"?

נראלי שלא הבנתי אותך במשפט 'ושאף אחד לא יחרטט לי שעבודת ה' זאת חירות'

אולי אם יהיה לי קצת זמן אגיב מחר בצורה יותר מעמיקה.

בס"ד

זה לא שיש הגדרה של חירות, ואנחנו צריכים לבדוק האם עבודת ה' נכנסת למיטת סדום הזו שהמצאנו.

בדיוק להיפך- יש מושג של עבודת ה', והוא- מוגדר כחירות. לא חופש, חירות. אם מקבלים את האפשרות שאין סתירה בין חירות לבין שיעבוד, הכל בסדר. הרי מי אמר ששיעבוד זה רע?

החופש אמנם מוגדר כהעדר שיעבוד, אבל אני לא מניח את זה מראש, אלא שוב- לומד את זה מהפסוקים, ומי אמר שחופש זה טוב?

הרי בעצם מה שניתן ללמוד מהפסוק "במתים חפשי" זה, שכל מי שחי, גם מי שלא עובד את ה', משועבד. עכשיו ניתנת בידייך הבחירה- או לעבוד את ה', וסוף השכר לבוא, או לא לעבוד את ה', ולשאת בתוצאות. אם בחרת לעבוד את ה', לא משנה מה הסיבה לכך, בין אם מתוך אהבת ה', החתירה לאמת או יראת הרוממות, ובין אם מתוך יראת העונש ורצון לזכות בשכר, הרי שאת רוצה בכך. וזו הכוונה בכך שכשאנחנו עובדים את ה' אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים.

בס"ד

תסביר לי מה הבעיה, ואם אני אגיע למסקנה שטעיתי, גם בשם עצמי אני לא אדבר

ההודעה הזאת

הבעיה היא שאת עובדת הפוך - נוער וגיל ההתבגרות

אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....