רק תיזהר מלקבוע דברים לפני שאתה יודע

מענין איפה שרפו אותו הרשעים

וכמובן הרב כהנא יוצא בצד של התורה, ופרופ' לייבוביץ קרוב לוודאי לצד הכפירה. אבל יש מה להשוות.

גם הרב כהנא וגם פרופ' לייבוביץ' סוברים שעבודת ה' זה נטו קיום מצוות בלי שום עניין של הסכמה. כל הסכמה היא עבודת האדם ולא עבודת ה'.

אבל הרב כהנא מסביר באריכות בקבלת עול מלכות שמיים שקיום מצוות זה מצד התבטלות כלפי ה', ולא מצד מוסריות. עבודת ה' היא להניח קופסאות שחורות על הראש כל בוקר ואחרי שנטמאים להישטף במים מלוכלכים באפר של פרה. גם לכבד אב ואם זה לעבוד את ה', אבל מצד קיום המצווה ולא מצד המוסר.

אבל בישיבה יש לי חברותא שבועית רצינית בספר. אני עכשיו בפרק רביעי או חמישי, ככה שאני באמת לא למדתי את כולו.

תשאל את הרב טאו אם הוא ישמח שישתמשו בשם לידתו. אם הוא לא ישמח, הרי שאתה מבזה אותו.

מצאתי משום מה כתבות בהארץ ובNRG, לא כאלה אוהדות. הבנתי מה הכיוון שלך.

אצל הרב כהנא-נובעת מאמונה והסכמה שזו האמת (לא הסכמה שזה מה שמוצא חן בעיני, אלא הסכמה שזו האמת), ואצל ליבוביץ'-נעדרת ההכרה בכך שהתורה היא אמת מדעית מוחלטת. הוא רואה את התורה כדבר הסכמי, ולא כדבר אלקי.

ההבדל הזה הוא עצום.

אבל נראה לי שפרופ' לייבוביץ' סבר שברגע שיש הסכמה עם קיום האל, אז חייבים לקיים את כל המצוות, קלה כבחמורה. הסכמה אחת שאחריה אין אפשרות לשחק משחקים.

האל כיוון שאין נבואה.

בשונה מהרב כהנא שאמר מתוך התורה שצריך לקיים את רצון האל שזה קיום המצוות

בלי אמונה.

הוא היה מעונין בעבודת הא-ל אבל לא האמין באפשרות של קשר איתו.

על בסיס דברי חז"ל ש"דרך ארץ קדמה לתורה",

שההנהגות ההסכמיות האנושיות אפשר וצריך לקבוע בנפש, כמו כיבוד הורים וצער בעלי-חיים וכו'.

ולאחר שהדברים קבועים בנפש האדם יש להחיל בהן את קדושת הציווי האלוקי והאמונה.

אלו לאו דווקא דברים שמבטלים אלו את אלו.

התוכן האלוקי הוא נשגב לאין ערוך, אבל הוא חייב לחול על אדם בעל מידות ודרך ארץ.

זה לא שלב שאפשר לקפוץ מעליו, זה יסוד לכל עבודת ה'.

(הוא לא בהכרח משתמש במילים שנקטתי פה, זו הסברה שלי, אבל התוכן נמצא 

בפרק הנ"ל בפסקאות ג-ד, אם אני זוכר נכון. עיין שם).

להפך. הנאצים היו הורגים אותו.

למה לדבר ככה?

הוא התכוון למשהו אחר.

שהיטלר היה מוסרי מבחינת היטלר והנאצים.

או שהוא התכוון ממוסר אחר.

הוא לא העריץ את היטלר.

והוא לא היה מוכן להשמיד יהודים.

ממבט קצר ומהיר בויקיפדיה אבקש לתקן אותך-

הוא עבר על אחד היסודות של התורה (לפי הרמב"ם) שעשו אותו לאפיקורוס, הוא כפר בנבואה ובתחית המתים.

לענ"ד, 

האיש הזה חי בפרדוקס.

מצד אחד- הוא אומר שצריך לקיים מצוות ללא כל מטרה אלא לשמן (לא הבתי מה בדיוק כוונתו)

ומצד שני- הוא אומר שאין נבואה, אין תחית המתים, אין קשר בין עם ישראל לאדמה, וכו'

משנה תורה לרמב"ם ספר המדע הלכות תשובה פרק ג':

ו ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין, ונידונין על גודל רשעם וחטאתם, לעולם ולעולמי עולמים:  המינים, והאפיקורוסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, והכופרים בביאת הגואל, והמשומדים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי ציבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיה כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמיים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך עורלתו.

ח שלושה הן הנקראין אפיקורוסים:  האומר שאין שם נבואה כלל, ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם; והמכחיש נבואתו של משה רבנו; והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם.  כל אחד משלושה אלו אפיקורוס.

לפי אמונתו של ליבוביץ, האל הוא טרנסצנדנטי. הוא טען שלאדם לא יכולה להיות שום ידיעה על האל או קשר איתו. כמו כן, הוא טען שאין התערבות אלוהית בטבע או בהיסטוריה. לדעתו, ההשגחה האלוהית היא ראיית המאמין את המציאות כולה ("עולם כמנהגו נוהג") כרצונו של ה'. לדעתו, הדבר היחיד שהפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" בא ללמד, הוא ש"העולם איננו אלוהים, ואלוהים איננו בעולם"

ליבוביץ טען שהוא יהודי אורתודוקסי. אולם, בניגוד לתפישה המסורתית, הוא לא האמין שהתורה שבעל-פה נתקבלה במעמד הר סיני והועברה במסורת מדור לדור (העיקר השמיני של הרמב"ם). ליבוביץ כתב שמעמדה של התורה שבעל-פה אינו נובע מהתורה שבכתב, אלא להפך: התורה שבעל-פה, שהיא יצירה אנושית, היא שקבעה את 24 ספרי התנ"ך ככתבי הקודש.‏[18] לכן לשיטתו אין משמעות אמונית לדרך התהוותם של ספרי המקרא או לסתירות בין התורה שבעל-פה לתורה שבכתב.

(מקור: ויקיפדיה)

1 לא חלקתי

2 מובא בשמו שהוא לא האמין בנבואה כלל.

זה אחד מיסודותיה של היהדות.

3 הוא לא היה כפוף לרמב"ם, הוא פשוט אהב את הדעות שלו זה הכל

לפי הרמב"ם יש תכלית אידיאלית למצוות "ורוב דיני תורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה, לתקן הדעות וליישר כל המעשים". וכפי שהרמב"ם מסביר את עניין טעמי המצוות באורך במורה נבוכים בחלק ג..

גם אם משום מה לייבוביץ אהב לתלות את דבריו ברמב"ם, זה לא הופך אותו לרמבמיסט.

בס"ד

הוא אמנם דילג על פסוק במגילה, שזה חטא שאני בטוח שהוא נענש עליו, אבל לא סוף העולם, במיוחד בהתחשב בקושי הנסיון

זה עוד לא אומר שדעותיו לגיטימיות.

היהדות מורכבת מעוד מרכיבים מלבד הדת. הלאום והארץ הם חלק בלתי נפרד מהיהדות.

לשיטתו, אדמה ולאום הם ערכים נפרדים מהיהדות.

אי לכך ובהתאם לזאת, אני רואה את שיטתו (כשיטה כוללת) מחוץ ליהדות.

אמנם אני משערת שיש מה ללמוד ממנו וראוי לדעת להתמודד עם טענותיו (כמו שיש מה לחלוק עליו), אבל זה עוד לא אומר שאתן לגיטימציה לאדם כזה כחלק מהיהדות.

אין לי מושג למה נכנסתי לדיון הזה. אני באמת בורה בהרבה מהדברים ולא מכירה לעומק, אבל דבר אחד ברור לי - 

יהדות שטוענת שהלאום והאדמה נפרדים מהדת היא לא היהדות שלי.

אם כי יש מקום להכיר את הדעות השונות כדי להבין את שורשן ולהגיע על ידי כך לאמת גדולה יותר, כפי שמוסבר רבות בכתבי הרב קוק.

על כל פנים, וודאי שזה שלב מאוחר הרבה יותר. קודם כל צריך ללמוד לעומק את הדעות שבתוך היהדות, את התורה בכל צדדיה.

הדבר נכון גם לגבי אדם פרטי וגם לגבי האומה (ואני חושבת שבדור הזה יש עניין שהיהדות תתמודד עם טענות מחוצה לה, באופן מבוקר ומתוך מבט אמוני, ע"י גדולי התורה)

דרך אגב, לפי מה שהבנתי הרב טאו לדוג' למד הרבה סוגי כפירה. מובן שזה לא מתאים לכל אחד. אבל יש אנשים שצריכים לעשות זאת (גם ר' נחמן באיסור לחקור באמונה סייג שהדבר נכון ל"צדיק גדול שהוא בחינת משה" [תורה ס"ד ליקוטי מוהר"ן], ושמעתי מהרב אורי שרקי שעפ"י כתבי הרב קוק, שמבוססים על מקורות ביהדות כמובן, הדור הנוכחי הוא בדרגה הזו ואכמ"ל)

והבורות שלי מתבטאת לצערי לא רק בכתבי ישעיהו ליבוביץ (שזה באמת לא הכרחי ואף יכול להזיק בנסיבות מסויימות), אלא גם ביהדות עצמה (לדוג' בהגדרות הכפירה וכו')

בכל מקרה הרגשתי צורך לכתוב את זה, כי אני שונאת להיות בעמדה של "יודעת".. בפרט שזה באמת נושא שאין לי הרבה ידע בו. אבל תמיד לומדים עוד.

תודה על חידוד הנקודה! זה חשוב.

בס"ד

מתסכלים אותי אנשים שכל יסודות המחשבה שלהם מבוססים על אדם אחד או שניים. וכיום לצערי נכנסות לקטגוריה הזו רוב הקבוצות ביהדות. (כל החסידויות כמובן, ש"ס, הליטאים והקוקניקים והאמת שגם חלק גדול מהגושניקים).

יכול להיות שיש משהו של אמת גם בדברי האחר? אולי כדאי לבדוק מה הוא אומר ולנסות להבין? אולי תופתעו לגלות שם דברים נכונים?

מישהו פה מוכן לנסות?

בס"ד

מכיוון שכולם פה יודעים מה דעתך, אתה יכול לנוח ולתת לי לדון עם אנשים אחרים.

הגישה של הרב קוק היא ה-גישה שדוגלת בהעמקה בדעות הסותרות.

במחשבה שנייה, לומר ששיטתו של הרב קוק שהיא עוד שיטה ככל השיטות זה לעשות עוול לשיטה הזו. הרב קוק לא "המציא" תורה. הוא מבאר את הגישה המקורית של התורה בהתאמה לדור הנוכחי, בהתבססות מוחלטת על חז"ל, הקבלה והדורות הקודמים.

העלית פה סוגייה מורכבת. גם אני שאלתי את עצמי לא מעט מדוע דווקא הרב קוק ולא שיטה אחרת. גם לי מפריעה החד-גוניות של אנשים לראות שיטה אחת ולזלזל בשיטות האחרות. כי זו אמת, אבל חלקית ביותר.

הייחודיות של הרב קוק היא בדיוק הנקודה הזו - כיצד לגשת לדעות שונות מבלי לפסול אותן, ועם זאת להיות נאמן ליהדות.

לפי מה שלמדתי, ככל ששיטה היא יותר כוללת היא יותר אמיתית. ולכן, השיטה שהרב קוק ייצג היא הגישה המקורית של היהדות ששואפת להכללה של כל הדעות.

זהו מבט-על, הדרכה וכלים כיצד ללמוד מכל דרך. זה מעבר ל"גישה" או "תורה". זוהי הדרכה כללית כיצד לגשת לגישות שונות ודעות שונות.

כפי שכתבתי, אני מאמינה שצריך להתמודד עם טענותיו של ליבוביץ' ואף לקבל את נק' האמת שבהן. השאלה, אם באופן מעשי זה שייך שאדם פשוט כמוני ייתעסק בזה בלי כלים ובסיס.

אני לא חושבת שהוא היה טיפש. אמנם היו לו טעויות קריטיות, אבל בטוח שאם מעמיקים בסיבות שהביאו אותו לחשוב כך אפשר אפילו לקבל מהן (ר"ל.. <צ>)

הטענה שלי היא שגם אם באופן אידיאלי יש אמת בטענותיו, לא כל אחד ולא בכל שלב צריך להתעסק בזה. לא בכל כפירה צריך להתעמק בכל שלב, אף אם יש בה אמת.

כי כדי לדעת להוציא את נקודת האמת מתוך הגישות האחרות, צריך להעמיק, להתמצא ולהיות בקיאים בראש ובראשונה בגישות שבתוך היהדות.

בס"ד

שהוא לא המציא תורה, את בעצם אומרת שכל שאר השיטות הן המצאות?

ויכול להיות אולי שהאצבע שלך קצת קלה על ההדק כשאת מחליטה להוציא מישהו מהיהדות?

ואם לא הבנת, סביר להניח שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב. קשה לי להתנסח בנושא, הוא מאוד מורכב.

טענתי היא שדבר ראשון יש אמת. אחת.

האמת הזו לא קיימת במלואה בעולם הזה במקום אחד. האמת המוחלטת, המושלמת, נמצאת אצל הקב"ה.

התורה מייצגת בעולם שלנו את האמת המוחלטת, אבל להבין אותה בצורה מדוייקת - זהו חיפוש האמת. "תורת אמת נתן לנו" לא אמת חלקית, אמת מוחלטת.

כשאני אומרת אמת, אני מתכוונת להתייחסות נכונה לכל פרט במציאות, לאיזון מושלם בין כל הדעות, האמונות והערכים. לכל ערך יש מקום בתוך האמת (כי האמת כוללת את הכל), השאלה איזה מקום, באיזו רמה ובאילו איזונים.

המיקום המדוייק של כל דבר בתוך האמת הוא האמת אותה אנחנו מחפשים, מבררים ומדייקים.

התורה מלמדת אותנו ומקנה לנו כלים כיצד לברר את האמת. והדרך לברר את האמת היא אחת. עפ"י התורה.

שיטתו של הרב קוק מבארת עפי תושב"ע כיצד מבררים את האמת. היא לא מחדשת. היא לא מתיימרת להציג אמת (כפי שהגדרתי אותה בהתחלה), היא מציגה דרך לבירור האמת. זהו הבדל מהותי, שמבדיל את שיטת הרב משיטות אחרות. היא פחות מתעסקת במהי ה-אמת, אלא איך למצוא אותה.

מתוך כך, גישת הרב קוק מסבירה את החשיבות בכל השיטות שבעולם, ומלמדת אותנו שהן לא המצאות.

בתוך שיטת הרב ניתנת לגיטימציה לכל הדעות, השאלה באילו איזונים. האיזונים זה תפקיד שבגדול הרב משאיר לנו. עיקר שיטתו היא הגישה לאמת, ולא האמת עצמה.

לכן אין מקום לטענה שלך.

ויכול להיות שהאמירה שלי היא באמת חריפה, וצריך לדייק יותר. אבל ללא ספק יש פה עיוות, וגישתו של ליבוביץ' היא מאוד בעייתית כגישה שלמה.

בס"ד

למה לא ראיתי בבית המדרש במרכז את "אגרות צפון", "חורב", "והארץ נתן לבני אדם" או כל ספר אחר שלא מסתדר עם "ההשקפה הטהורה".

בנוסף, בזמן שלמדתי את כתבי הרב, ראיתי תורה רחבה ועמוקה, אבל לא שמתי לב למה שאת אומרת. ולכן מעניין אותי איפה מתבטא הבדל מהותי זה.

לפעמים טועים והופכים אותה לאידאולוגיה בעלמא ולא לגישה מעשית. (אני באופן אישי ממש לא פוסלת את בתי המדרש ה"גושניקים" לצורך הדוגמא, אם כי אני לא מסכימה איתם בהכל. ללא ספק יש שם אמת גדולה)

לפעמים הבעייה שהצגת נובעת ממשהו אחר שציינתי קודם. (וזו אכן בעייה!!)

לדעתי ישנן 2 סיבות שמובילות לחשיבה המצומצמת הזו. אחת מוצדקת ואחת לא.

הראשונה, ישנם תלמידים שאולי למדו לדקלם את תורת הרב, אך לא הפנימו אותה. הגישה שלו היא עבודת מידות, היא דרך חיים. זה לא משהו שלומדים וזהו. זו עבודה להתנהל בדרכו של הרב קוק. זו טעות שנובעת מהבנה לא מלאה.

השנייה, וזו סיבה לגיטימית בעיניי, אם כי מעידה על קטנות מסויימת, היא שבגלל שאי אפשר להקיף הכל, מתמקדים קודם כל בבסיס. תלמידי ישיבות צריכים להתמקד קודם כל ב"דרך" לבירור האמת, ורק לאחר מכן להגיע לבירור האמת עצמה.

גם ההבנה כיצד מבררים אמת היא מורכבת ודורשת לימוד וביסוס.

אני חושבת שזה שלב ראשון. אני מקווה שבאמת יגיע השלב הבא שבו עולם התורה ה"קוקניקי" ייתקדם וייתפתח ויישם באמת יותר את תורת הרב, כפי שהיא. (ודרך אגב, הכללת באופן גס מידי. ישנם תלמידים רבים של הרב קוק שלא מתנהלים כך, אלא באמת מיישמים)

אני חושבת שההתנגדות לבתי המדרש האחרים היא "פאשלה" בייצור. ההתנגדות נובעת מכך שהרב קוק מציג משנה סדורה מקיפה וכוללת, ובתי המדרש שמייצגים את הגישה הזו מאמינים בה כל כך, עד לכדי סתירה פנימית, בטעות.

זוהי דוגמא קלאסית להבנה חלקית של אמת, ומתוך כך לעיוות. החשיבות שיש בדעות סותרות מתחדדת כאן. בתי המדרש הגושניקים מייצגים את התפיסה של הכלת דעות סותרות, ומאזנים את העיוותים שנוצרים לפעמים, כתוצאה מחוסר יכולת להכיל אמת כ"כ כוללת.

לעניות דעתי, ההרמוניה וההפריה ההדדית בין בתי המדרש יכולים להוסיף רק טוב ולהוביל לאמת גדולה יותר.

לזה שדבריי תואמים את שיטתו המקורית של הרב קוק? או מקורות בחז"ל לשיטתו של הרב?

למלחמת האמונות והדעות.

זה יהיה טיפשי מצידי להביא משם ציטוט של משפט וחצי ולסכם בזה את כל הנושא. מצטערת שאין לי משהו יותר תמציתי להציע.

זה נושא רחב ואי אפשר להסתפק בציטוט קצר.

סליחה על החשד, זה היה נשמע עוקצני משהו.

חלק גדול זה תובנות שלי שלשמחתי גיליתי שהן מתיישבות היטב עם דברי הרב קוק וגדולים נוספים, וחלק זה מלימוד עצמי בספרים ושיעורים.

זה באופן ספציפי נושא שמרתק אותי אז העמקתי בו

אני כולה שביעיסטית..

תודה בכל אופן

לצערי, אני חייבת לציין שהתסמונת המדאיגה הזו לא פוסחת גם על בתי המדרש הגושניקים. הגעתי למסקנה שבכל מקום שישנה התיימרות להכללה ולהכלה עלולות להיווצר מבלי משים תופעות של סתירה פנימית וקנאות שאיננה במקומה (אף שיש לקנאות מקום באופן כללי).

האכזבה מבתי המדרש הגושניקים אף יותר גדולה כי יש אצלם התיימרות מוצהרת להצליח להכיל הכל באופן מעשי.

כשלון יישום השיטות הללו אצל חלק מהאנשים נובע מתוך גדולתן. ככל שהשיטה יותר מורכבת ואמיתית היא יותר קשה ליישום ולהפנמה. אסור להסיק שבגלל שיש אנשים שאינם מסוגלים להכיל את גודל השיטה אז השיטה פגומה (הדבר נכון הן לבתי המדרש ה"קוקניקים" והן ה"גושניקים"). ולכן הדוגמא שהבאת ממרכז עוד לא מוכיחה כלום לגבי עצם השיטה.

העניין הוא שהכלה היא פחות אידאולוגיה ויותר מידה. (נפתלי הדג חידד לי את הנק' הזו)

כדי שאידאולוגיה מורכבת כזו תצליח, צריך עבודת המידות.

לשמוע דעה שלכאורה סותרת את דעתך זה דבר מאוד קשה מבחינה מידותית. לדעת להכיר בנקודת האמת שבצד השני על אף שהשיטה נראית כלפי חוץ כטעות. ללמוד לזהות את הפנימיות של הדעה האחרת, ולא לתקוף מיד.

מי שלא מבין שלהכיל זו עבודה, לא יצליח להפנים את הגישה הזו.

לדבר זה יפה, השאלה עד כמה זה תופס במציאות. לכן התופעה הזו קיימת בכל מקום.

אני באופן אישי יכולה לומר שעבורי זו עבודה יומיומית קשה. משתדלים, לא תמיד מצליחים.

בס"ד

ואין ספק שהגושניקים לא נקיים מהפגמים שצויינו. ואם היה פה דיון בנושא שבו הם היו הרעים, לא הייתי נושא להם פנים. אבל כרגע הם, או יותר נכון לומר הוא, דווקא לא אמר שום דבר נורא.

בראשון ניסיתי להוכיח לך מאיפה הפגמים והסתירות האלה נובעים, ושהגורם להם הוא חולשה אנושית להכיל שיטה מקיפה כ"כ, ולכן התופעה הזו מצויה בכל מקום שבו מתיימרים להכיל דעות שונות. המטרה היא להראות שהפגם איננו בשיטה עצמה כי אם בתלמידים, שלא כולם מצליחים להפנים ולהכיל את הרעיונות הללו.

השני הוא הסבר מפורט יותר מדוע זו חולשה.

הבעייה איננה באידיאולוגיה, אלא בהורדה שלה לכל פרט במציאות. ביכולת לשמוע דעות שונות. היכולת הזאת זה שריר שצריך לפתח. אם לא עובדים עליו באופן מתמיד הוא פשוט לא יפעל כראוי. לא משנה כמה תשנן שזה נכון.

קיים פער בין האידיאל השכלי שבו לכל דעה יש מקום, לבין הרגש שמתקשה להכיל דעות שונות.

אדם באופן טבעי קנאי למה שהוא רואה כאמת. הבעייה היא שבד"כ לאדם קשה להסתכל אל מעבר לראייה החלקית שלו ולהעריך את האמת שבשיטה הנגדית.

וטוב שאדם נלחם על האמת, זה אינסטינקט בריא של אדם ששומר על מה שהוא מאמין בו. אך בד בבד הוא צריך לשים לב שגם בדעות האחרות יש אמת.

ומי זה הוא? סליחה, לא הבנתי.

ב'-עיין באורות הקודש א', י"ב-י"ג. יש עוד מקורות רבים לרצון של הרב קוק לכלול את כל הרעיונות. זה היה סתם בשליפה מהירה.

"כל המחשבות הגיוניות הן, ובקשר סיסתמתי הן נקשרות. גם אותן שאין אנו מכירים בהן כ"א בצבוץ רעיוני לבד, כשנחתור יפה אחרי שרשן נמצא איך שהן משתלשלות ממקור ההגיון. כי כך היא תכונת המחשבה. וממילא יודעים אנו שאין שום מחשבה בטלה בעולם כלל, אין לך דבר שאין לו מקום, כי כולן ממקור החכמה הן יוצאות. ואם ישנן מחשבות של דופי או של ריקניות, זה הדופי והריקניות הוא רק בסגנונן החיצון, אבל כשיורדים עד פנימיותן מוצאים אנו בהן יסודי חיים, כי חכמה מקור חיים." (חלק מפסקה י"ג)

בס"ד

אדרבה. גם אם לא היה מתייחס כלל לדעות אחרות. אין זה מחובתו של כותב להביא את דעות החולקים עליו בספרו.

הטענה שלי היא כנגד מי שכל עולמו והשקפתו בנויים על הגות של רב אחד או שניים. כי כמו שאמר משה "ומה כסא של שלוש רגלים אינו יכול לעמוד ... כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה" (ברכות לב.)

בס"ד

אין לי שום טענה כלפי הרב זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות

עובדתית, כל הגוונים ביהדות מבוססים על אותם מקורות:

תנ"ך, משנה, גמרא, ירושלמי, מדרשים...

את זה נשאר ללמוד. בהבנות כבר יש מקום לריבוי דעות ולדיון,

אבל זה בהחלט לא הבסיס.

לפעמים אחרי שעוברים באמת על הכל מכריעים מחלוקת, זה כן וזה לא.

וזה בסדר גמור...

זה קשור להבנה שהיהדות היא לא רק תפיסה מצומצמת של מצוות דתיות.

"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" שים לב מה קדם למה.

ולעניות דעתי (המאוד ענייה, רק שאני מסתמכת על גדולים ממני), זוהי אכן טעות קריטית. הפרדת הלאום מהדת היא עיוות.

ההפרדה הזו נוצרה בגלות, מתוך הכרח ודיעבד, וממש לא לכתחילה. במשך כל שנות הגלות עמ"י זכר שהיהדות המקורית כוללת אדמה ולאום. (אם כי נוצרו סטיות, שכתוצאה מהמצב הפכו את הדיעבד לאידאולוגיה).

זוהי הגישה הגלותית, ובתקופה הנוכחית העם חוזר לארץ והיהדות מתקדמת לעבר המתכונת האידיאלית והמלאה יותר שלה.

ד"א, התפיסה החרדית המקורית (בגדול), היא בדיוק התפיסה שלי, רק שלדעתם אנחנו עדיין בגלות. וכאן נעוצה המחלוקת ולא בשאלה האם הלאום והאדמה הם חלק אינטגרלי מהיהדות.

קצת כבוד לרבך, אם בכלל הוא רבך.

מהי הגדרת יהודי? מי שכופר באלוקים הוא לא יהודי? ברור שזוהי טעות גמורה. היהדות של אדם נקבעת ברצונו או שלא ברצונו - עפ"י האם לה הוא נולד, או אם התגייר כדת.

יכול להיות שישנם מקרי קיצון שבהם אדם נחשב מחוץ ליהדות, אבל אני לא מבינה בזה כ"כ, ואני גם בכלל לא בטוחה שזה תקף כיום.

זה מדרון חלקלק.

אתה יכול לטעון שדעה מסויימת היא מחוץ ליהדות, אבל לא אדם יהודי.

אין כאן שאלה של מה עדיף, אלא של הגדרה עובדתית.

אבל לענינים מסויימים מאוד.

הבסיס לאמירה שיש קשר הדוק בין התורה לעם ולארץ נובע מדברי הנביאים שהבטיחו גאולה ושיבה ארצה.

אנו כמהים ומתפללים לכינון מלכות ישראל בארץ, לגאולה.

דברי הנביאים מלמדים אותנו שרצון ה' הוא שתיבנה פה מלכות ישראל.

הדרישה לחיבור התורה, העם והארץ נובעת מהתפילות ומהציפייה לגאולה לאורך כל הדורות, ומההבטחה שהיא אכן תגיע.

הטענה הזו נובעת מהתנ"ך.

או ברית עם האדם, או לעזור לו.

מצד שני, הוא סבר שעלינו לקבל את עולו בלי שום סייג, מתוך ביטול כלפי הגודל האלקי, דוקא מכיון שהוא כל כך נשגב. כמובן-בלי לצפות לאיזשהו תענוג בעבודה או לשכר. (א"כ אולי הוא חשב שיש אפשרות של תענוג, כאשר האדם מבין שערך הפעולות הוא אדיר ונשגב.)

את ההלכה-התורה, הוא ראה בתור דרכם ההסכמית של היהודים לקבל עליהם את עולו של אלקים, בלי קשר לשאלה מה נכון ומה לא נכון. אפשר לומר שהוא לא האמין בתורה, אלא קיבל אותה והתבטל בפניה, על מנת לממש את קבלת עול מלכות שמים. בין המצוות, קיימת גם מצוות האמונה, אבל אין בה שום דבר אובייקטיבי, אלא החלטה של היהודים לקבל עליהם אמונה מתוך רצון לעבוד את ה'.

מקוה שדייקתי.

הוא אולי הבין נכון מיהו אלקים, אבל הוא לא הבין נכון מהו העולם ומיהו האדם. ומתוך כך שיבש את הכל.

א. זה שהוא הבין את הרמב"ם איך שהוא רצה זו גם יכולה להיות כפירה. כן יש לנו מסורת איך להבין מה שכתוב.

ב. אדם שאומר שהוא בספק אם היהודים של היום הם היהודים האמיתיים אני מסופק גם לגביו. 

ג. אדם שעושה דבר בכוונה לעשות כגון מה שהוא היה עושה בפורים לסוע לירושלים ביד ובט"ו לחזור לת"א או משו כזה זה מראה על יחסו לדת.

ד. אין עניין שכל אדם יתמודד עם כופרי. יש אנשים שזה מבלבל אותם ויש הכוונות לא להתמודד איתן, (כגון ר' נחמן). 

דווקא לא אדם דתי, אבל משכיל מאוד, שגם ממנו יצא לי לשמוע על ליבוביץ ש"ככה לא לומדים רמב"ם".

מהרמב"ם אפשר להבין הרבה דברים, השאלה היא האם אתה מבין נכון או מלביש וכופה עליו הבנה שלך.

השאלה הייתה כללית, לכן הרי לך תשובה כללית.

אני רוצה להעיר שאני לא מבין מה הכוונה "החלקים המשיחיים" בחברה הדתית.

הדתי הוא בהכרח בעל שאיפות משיחיות, ואם לא כדאי שיעשה בירור אמוני במשנתו.

ומכאן נגיע להשקפת ליבוביץ על האמונה:

משנת ליבוביץ סותרת את עצמה בכל הנוגע לאמונה. לומר שליהדות אין אמירה אמונית סדורה זה

קשקוש שהוא כל-כך גדול שקשה בכלל להצביע עליו. אבל נחזור למישור הלוגיקלי המקובל. הד"ר מאדיר

את קיום המצוות. השאלה המתבקשת היא - למה? מהו תוקפן של מצוות? האדם המאמין יענה שהוא

מכוח הנבואה או מתוך כר אמוני רחב וכו' והיריעה הפוטנציאלית ארוכה. דווקא כאן ליבוביץ בוחר לבסס את

דבריו על... כלום. הדבר לא מבוסס, כלומר אפשר לקיים מצוות ואפשר לא לקיים מצוות... דווקא ההאדרה

שלו את היהדות המעשית משפילה אותה עד עפר.

הזכרנו את הרמב"ם, שהיה איש אמונה מגדולי הראשונים. לא רק שעסק באמונה, אלא שאף פסק הלכות

יסודי התורה והעמידן בראש חיבורו המופתי המשנה-תורה. במישור הזה לליבוביץ אין שום צידוק מהרמב"ם.

(וגם לשיטת ליבוביץ, למה היה צריך לסמוך על הרמב"ם? מתוך איזה עיקרון?)

האם ליבוביץ אדם חכם? אולי. האם אפשר ללמוד ממנו תורה? פשוט שלא.

ההבדל הוא שתורה לומדים מאנשי תורה, אנשי אמונה. אמנם יתכנו חילוקים בין הוגים מאמינים וגדולים

וישנן שבעים פנים לתורה - אבל רק שבעים ולא יותר. כאשר הבסיס לשיח הוא אותו בסיס, אפשר להתחיל

לדון. כל דבר אחר הוא "בחוץ". לכן אני מוחה בכל תוקף על ההשוואה לרב חיים.

ידועים דברי רבנו צבי יהודה שכינה אותו "גדול האפיקורסים שבדור".

(זה לא שאי-אפשר לענות על דברי האפיקורסים, אבל זה לא מוציא אותם מכלל אפיקורסותם).

על השאר אני מסכים

והם טענו שמצוות כיבוש ארץ ישראל בטלה

יש שסוברים על הכיבוש, יש שסוברים על הישוב, 

יש שסוברים על המצוות התלויות בארץ..

אני אשאל אותו בהזדמנות

עבודת שרשים יהיה לי אפשרות לעשות לצערי רק עוד חצי שנה, בסוף הפרוייקט הבא שאני מתחיל.

(מה שכן- אני בהחלט יכול לכוון אותך לבית המדרש ששמעתי את זה בו)

וכתב על זה לא מעט ספרים

באופן כללי עד כמה שהבנתי הוא היה פרופסור שערך כמה דברים בניהם האנציקלופדיה העברית

לסיכום (מוויקיפדיה)

"ליבוביץ לא העמיד משנה פילוסופית סדורה וכוללת. יתרה מזו, הוא סבר שאין בנמצא השקפת עולם שלמה ואחידה וטען שהשקפה כוללת על המציאות יכולה להיות אך ורק לאלוהים. לאדם, הוא טען, יכולה להיות רק השקפה על דברים מסוימים בעולם. כשנשאל על סתירות פנימיות בהגותו אמר שאמנם יש בכתביו אמרות ורעיונות שאינם מתיישבים אלה עם אלה, אבל כך גם במדע: בתורת הקוונטים, בקיברנטיקה ועוד.‏"

בקיצור- אדם פלספן ללא סיבה שכפר בתורה והשניא את החיבור אליה על רבים

למדת אותו ולא רק מויקיפדיה?

אישרתי את דעותי בעזרת ויקיפדיה. למה?

ולא ערכים בויקיפדיה עליו.

אח"כ אסביר, תודה

איסור 

אבל אני חושבת שאם לא למדת אותו

ואתה לא יודע בעצמך מיהו ומה דעותיו

אתה לא יכול לבוא בצורה כזו

לומר עליו את כל הדברים האלו.

כי אתה לא מכיר ולא יודע כי לא למדת.

גם הרמב"ם למד את אריסטו אני חושבת שקראו לו

פילוסוף גדול מימי אלכסנדר מוקדון, אדם חכם.

ואמר שיש לו דברי חכמה, ולמד ממנו

אף שהאדם עצמו היה זוועתי במילים עדינות.

כדי לקבע דעה על מישהו

אתה צריך להכיר אותו, ולא לשפוט

לפי שמועות. 

לעניות דעתי

 ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב:  מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.

כיצד:  פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה.  ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות.

ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו,לט)--כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת.  כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם", זו מינות; "ואחרי עיניכם", זו זנות.  ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות.

משנה תורה לרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ב' הלכה ג

אבל גם הרמב"ם למד את אריסטו, כן?

וגם אריסטו לא היה בדיוק מאמין באלוהים.

דבר שני, זה לא שענית לי על התשובה.

קראתי את ההלכה שהבאת מהרמב"ם.

אבל היא לא מדברת על ישעיהו ליבוביץ'

מצטערת.

כל עוד לא למדת אותו,

אחזור על כך שוב.

אתה לא יכול קבוע מה הוא לפי שמועות.

את סגורה על מה שכתבת כבוד הרבנית השופטת?

שהוא קרא את ספר "הצבא" ספר העבודה זרה הגדול, ומשם הוא מביא את הסברי המצוות שלו שבהם הוא טוען שהרבה מצוות הם ניגוד לעבודה זרה. הוא גם כותב בהקדמתו לאבות שהוא לא כותב מקורות לדבריו מכיוון שהוא ללמד מהרבה כופרים וכל מיני בורים עלולים לצאת נגדו ולא ללמוד את כתביו בגלל זה, ולכן הוא כותב מקורות.

וזה שהוא כתב משהו שכתבו בספר של ע"ז בשביל להראות את הטעות שלהם, 

לא אומר שמותר עכשיו לכל אחד לקרוא בכל ספר כזה להנאתו או סתם ללימוד

או שאתה אומר לחילופין שיש היתרים לקרוא כפירה בתנאים מסוימים ועובדה שהרמב"ם עשה את זה?

כי הוא בפירוש עשה את זה וממש לא התנצל על זה. מה שאני מכיר זה היתר של לדעת מה להשיב לאפיקורוס, ופשוט שאם לאדם יש שאלות של אפיקורוס אז יהיה מותר לו לענות על שאלות אלה וגם לקרוא על הדרך ספרים של כפירה.

דע מה שתשיב לאפיקורוס ב' יד' אבות. אם כי אין לי מקור הלכתי בנושא אבל אני חושב שפשוט שאם אדם יש שאלות על התורה אז הוא רשאי ללמוד את הצד השני ולענות לעצמו ואין בדבר איסור.

וספרים שלהם?

למד מה שצריך,כמו חברי הסנהדרין שצריכים ללמוד את כל העבודות הזרות.

תודה על ההארה!!

וקרא עוד הרבה עבודות זרות. לגבי איסור אכילת דם הוא כותב שהוא חיפש לברר האם הדבר קשור לעבודה זרה והוא כותב שהוא קרא את כל ספרי העבודות זרות שהוא מכיר והוא לא מצא.

אני כתבתי את ההלכה לגבי זה שהוא עצמו כתב לא את מה שהוא עשה

איסור אכילת דם

אבל בכל מקרה באזור הפרקים שאמרתי לך הוא מצטט את הצאבה בלי סוף

והגות שרחוקה ממסורת ישראל. שומר מצוות בחייו האישיים.

בס"ד

על ידי נידויו והוצאתו מהיהדות של ישעיהו ליבוביץ'.

תחזקנה ידיכם בבואכם להגן על טהרת המחנה. ולכן, כדי שלא לעצור מגמה ברוכה זו, החלטתי להעלות כאן רעיונות למטרות נוספות כדי שנוכל לבער כל נגע ומחשבה פסולים מתוך היהדות הנאמנה.

בס"ד

מעט רקע על הדמות: נולד בשנת ד'תרצ"ט ליצירה, ונפטר בשביעי של פסח (מחר הארצייט) ד'תשצ"ח. בנו של רב שרירא גאון וראש ישיבת פומבדיתא לאחריו. נחשב לאחרון הגאונים.

האישום: תלמידו ר' מצליח אבן אלבצק דין סיציליה מספר שפעם נחלקו בישיבה בפירושו של פסוק מתהילים, ושלח אותו רב האי אל הקתוליקוס (ראש הכנסייה באותו מקום) שישאלהו מה יש איתו בפירוש פסוק זה.

מקור: אנצי' לחכמי התלמוד והגאונים, ערך רב האיי גאון.

בס"ד

"איך אני יכול להרחיב אותה לא?". אז החלטתי להביא כאן את כל האפיקים שבהם ניתן להילחם בהשקפות זרות שחדרו ליהדות.

אחרי שנביא את כל אלו, נראה לי שאני אביא כאן מחלוקות בענייני השקפה בין חכמי ישראל, על מנת שנוכל להכריע כאן בשאלה מי צודק ולשרוף את הספרים של הצד המפסיד. על הכוונת: רמב"ם מול ראב"ד. הרב שלמה מן ההר מול רבי אברהם בן הרמב"ם, הגר"א מול האדמו"ר הזקן ושאר ההולכים בדרך החסידות, ר' נחמן מברסלב מול הרמב"ם, ר' נחמן מברסלב מול גדולי החסידות בדורו, היעב"ץ נגד הרב אייבשיץ ורבי יהודה החסיד (השני) וכן על זה הדרך.

בס"ד

כל מה שהלך פה, מה גם שאם מישהו שיקרא את זה יחליט אולי לנסות גישה יותר רגועה לדעות של אנשים אחרים, אין ספק שהיא גם תועיל לבירור האמת.

וכעשיו בצורה קצת פחות צינית: אם נעקוב אחר מה שכתבו חכמינו במשך הדורות, מימי המשנה ועד ימינו, נראה מחלוקות קשות מאוד (כן, גם בענייני מחשבה) וביטויים חריפים ביותר שהוטחו בין הצדדים החולקים. אבל בכל זאת אנו מקבלים את כל אותם חכמים כרבותינו. ולכן, אני לא מבין מה נשתנה.

בס"ד

בעניין אחר: אני לא מרוצה מהאיחוד של השרשורים, בגלל שאני ממש לא רוצה לדון בליבוביץ' אלא בשאלה למה אנחנו תוקפים ככה כל מי שלא מוצא חן בעינינו. זה רק מקרה שהנושא עלה תוך כדי הדיון הזה

בתור סנגרו אני טוען בתוקף שעד אחד איננו נאמן בדיני נפשות ולכן אין להאמין לתלמיד..  וגם התלמיד לא יוצא מכלל ישראל כיוון שאין אדם משים עצמו רשע. הלכך ובהתאם לזאת אני דורש לזכות את שניהם.

שיתפתי פעולה עם המשחק של קמנו ונתעודד שהוא ניסה להוציא את רב האי גאון מהכלל אז סינגרתי עליו. צחוקים וכאלה...

ב"ה שזכינו להיות תלמידי יהושע המשיחי המתנחל כובש הארץ ותוקע בשופרות.

וגם תלמידי ר' עקיבא המשיחיסט שהלך עם בר כוכבא ( מזכיר לי בדיוק את מה שאמר ההוא שאיבד בורג..)

----

זה שליבוביץ' שמר מצוות והקפיד על קיצור ש"ע לא עושה אותו למאמין.התורה היא לא חוברת הוראות  כמו של מכונת כביסה,התורה מדריכה אותנו מה ואיך לחשוב. ותפיסותיו כמו שכתבו למכביר (אינני טורח להביא בעצמי,כבר הביאו כאן את העיקרים  שהוא כופר בהם) הן כפרניות-אפיקורסיות,

נקודה נוספת לגבי המושג אפיקורס, אולי זה ישמע משיחי\חרדי\פנאטי לא אכפת לי- ובכן

אחת הדרכים לזכות בתואר המפוקפק אפיקורס היא לענות על ההגדרה 'המבזה תלמידי חכמים'  כך אומרת הגמ' בסנהדרין

ופסק אותה כמובן הרמב"ם, ליבוביץ' זה ביזה באופן שיטתי תלמידי חכמים ענקים ממנו בחכמה וביראה (אגב גם בחכמה כללית.)

אינני רוצה כמובן לחזור על הדברים,שפתותיו תקללנה אותי בקבר על שאני שוב מזכיר את עוונותיו הרבים.וחבל.

לכן,זה אפיקוירס וזהו. לא צריך להתפלפל ולהתפלסף.

בנוסף לזאת לגבי ה"התחמקות"  מלימוד כתביו.אין פה התחמקות כלל.סה"כ עוד אחד מיני רבים שכתב דברים משונים.בלא להכנס לשאלה בכלל אם מותר ללמוד,למה שנלמד? יש מאות פילוסופים..אם לא קראתי מישהו מהם אני 'מתחמק'?!

מה גם שאני לא רוצה לקרוא את הדברים של מי שקרא לחיילי צה"ל יודו-נאצים, יש לי את מיין קאמפף לקרוא.

לא בדיוק הבנתי אם דנים פה על דמותו של לייבוביץ' או על כתביו

לייבוביץ' היה ללא ספק פרובוקטור מתנשא, שיחסו לכל אדם שלא היה הוא היה מזלזל, נהג לבזות וללעוג לגדולי חכמי ישראל (הרב עובדיה יוסף, הגרי"ש אלישיב ורבים אחרים), אמנם אני מסתייג מאוד מהרבה כינויים שנאמרו פה עליו, אבל מסכים עם הגישה אליו.

כתביו של לייבוביץ' מציגים גישה ראציונלית קיצונית שמביאה דוגמאות רבות מכתבי הרמב''ם, טענותיו מחייבות התייחסות ומענה ללא ספק, והוצאה מחוץ לגדר של כתביו תהיה טעות חמורה.,

אם אכן הטענות שבאחד מכתביו נאמר שאינו מאמין בנבואה, אזי, למרות שטענותיו צריכות התייחסות ומענה, אז כל כתביו פסולים,מוקצים, ומאוסים, אולי אין מספיק הפנמה של המשמעות של כפירה בנבואה, כפירה בנבואה היא כפירה בעיקר, כפירה בנבואה משמעה ביטול מוחלט של התורה,  אם הקב''ה מעולם לא היה בקשר עם בניא אדם, אזי התורה אינה שונה במאום מספרי הארי פוטר ופרסי ג'קסון

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...