התורה היא נצחית. היא תשרוד לעד. היא לעולם לא תעלם מעל פני העולם. אין כזה דבר. התורה הייתה עוד לפני בריאת העולם ותהיה גם אחרי. לעד ולעולמי עולמים. 

השאלה היא מי ישרוד איתה. מי יזכה לאחוז בה לעד.

כי התורה תשרוד.

המצוות לעולם יהיו.

השאלה היא מי יזכה לשרוד ולדבוק בהם.

אז שומר מצוות זה אדם שהחכים והבין שהתורה היא שם, נמצאת תמיד, אבל הוא רוצה אותה בחיכה. והוא לא רוצה שהיא תמשיך הלאה להתקיים מבלי שיש לו אחיזה איתנה בה.

האדם שומר שבת- למשל- אבל באמת, השבת שומרת עליו. אנחנו דואגים למלא את השבת בעונג ובמטעמים, אבל באמת היא זאת שמברכת את כל השבוע בשפע וברכה.

אנחנו דואגים להאחז במצוות.

והמצוות, בתמורה, שומרות עלינו.

אם כי הן שומרות עלינו הרבה יותר מאשר אי פעם נוכל לשמור אותם.

אהבתי את אותם אנשים, משכילים: הם דורשים משומרי תורה קצת 'להתגמש', 'לעקל פינות', 'לוותר פה ושם', כי א"א ככה ומה זאת ההתעקשות הבלתי מתפשרת על המצוות? מה כבר יקרה? קצת תוותרו... קצת תתגמשו...למה לא? הם גם מתגמשים פה ושם. חוקים משתנים, ממשלות קמות ונופלות ואיתן חוקים חדשים לבקרים. אז מה הבעיה שהתורה קצת תתגמש?

והם פשוט לא מבינים-

התורה לא נוצרה על ידינו. ע"י בשר ודם שטועים וטועים ולשם שינוי ולשם גיוון השגרה- שוב טועים. 

התורה נוצרה ע"י מלך מלכי המלכים. וברואיו הם ללא פגם. אז גם התורה. היא מושלמת. לא צריך להתאים אותה או לשנות או להשמיט. כי היא מושלמת. ואנחנו, עמ"י, זכינו במעמד הר סיני לקבל את האפשרות ללמוד ולקיים את אותה תורה מושלמת ולקבל ספר הוראות לחיינו. זכינו ועודנו זוכים להאחז באותה תורה מיוחדת.

יש לנו זכות להיות שומרי אותה תורה שהיא אחת ויחידה.

והקב"ה, כגמול, הכניס לשמירת המצוות גם שכר ושמירה ללומדי תורתו ושומרי מצוותיה.

מקווה שהצלחתי להסביר. בהצלחה! 

"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"

כאשר נפגשים עם מקור החיים אנו מקבלים חיים.ואם זה לא כך, צריך לבדוק היטב איפה הבעי'ה.
כשמבינים את העיקרון הזה, שמירת המצוות מקבלת משמעות שונה לחלוטין.
לא מדובר רק במעשים טכניים שנצטווינו לעשות כדי לצאת ידי חובה, אלא בחיבור עוצמתי יותר למקור החיים.
ה'שפת אמת' מלמד בהקשר הזה עיקרון חשוב:
אנחנו מכנים אדם דתי במילים 'שומר מצוות', כלומר, מי שמקיים את המעשים שבהם ציוונו ד'.
אך המילה 'שמירה' בלשון התנ"ך מובנה גם 'המתנה'.

'שומר מצוות' במובן הזה הוא מי שממתין ומצפה לקיים את רצון ד' יתברך.
זאת אומרת, מי שממתין לפגישה הבאה עם ד'.
זהו חיבור גם של עשייה וגם של תוכן. כדי שהפגישה לא תהיה חצי פגישה..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...