התורה היא נצחית. היא תשרוד לעד. היא לעולם לא תעלם מעל פני העולם. אין כזה דבר. התורה הייתה עוד לפני בריאת העולם ותהיה גם אחרי. לעד ולעולמי עולמים. 

השאלה היא מי ישרוד איתה. מי יזכה לאחוז בה לעד.

כי התורה תשרוד.

המצוות לעולם יהיו.

השאלה היא מי יזכה לשרוד ולדבוק בהם.

אז שומר מצוות זה אדם שהחכים והבין שהתורה היא שם, נמצאת תמיד, אבל הוא רוצה אותה בחיכה. והוא לא רוצה שהיא תמשיך הלאה להתקיים מבלי שיש לו אחיזה איתנה בה.

האדם שומר שבת- למשל- אבל באמת, השבת שומרת עליו. אנחנו דואגים למלא את השבת בעונג ובמטעמים, אבל באמת היא זאת שמברכת את כל השבוע בשפע וברכה.

אנחנו דואגים להאחז במצוות.

והמצוות, בתמורה, שומרות עלינו.

אם כי הן שומרות עלינו הרבה יותר מאשר אי פעם נוכל לשמור אותם.

אהבתי את אותם אנשים, משכילים: הם דורשים משומרי תורה קצת 'להתגמש', 'לעקל פינות', 'לוותר פה ושם', כי א"א ככה ומה זאת ההתעקשות הבלתי מתפשרת על המצוות? מה כבר יקרה? קצת תוותרו... קצת תתגמשו...למה לא? הם גם מתגמשים פה ושם. חוקים משתנים, ממשלות קמות ונופלות ואיתן חוקים חדשים לבקרים. אז מה הבעיה שהתורה קצת תתגמש?

והם פשוט לא מבינים-

התורה לא נוצרה על ידינו. ע"י בשר ודם שטועים וטועים ולשם שינוי ולשם גיוון השגרה- שוב טועים. 

התורה נוצרה ע"י מלך מלכי המלכים. וברואיו הם ללא פגם. אז גם התורה. היא מושלמת. לא צריך להתאים אותה או לשנות או להשמיט. כי היא מושלמת. ואנחנו, עמ"י, זכינו במעמד הר סיני לקבל את האפשרות ללמוד ולקיים את אותה תורה מושלמת ולקבל ספר הוראות לחיינו. זכינו ועודנו זוכים להאחז באותה תורה מיוחדת.

יש לנו זכות להיות שומרי אותה תורה שהיא אחת ויחידה.

והקב"ה, כגמול, הכניס לשמירת המצוות גם שכר ושמירה ללומדי תורתו ושומרי מצוותיה.

מקווה שהצלחתי להסביר. בהצלחה! 

"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"

כאשר נפגשים עם מקור החיים אנו מקבלים חיים.ואם זה לא כך, צריך לבדוק היטב איפה הבעי'ה.
כשמבינים את העיקרון הזה, שמירת המצוות מקבלת משמעות שונה לחלוטין.
לא מדובר רק במעשים טכניים שנצטווינו לעשות כדי לצאת ידי חובה, אלא בחיבור עוצמתי יותר למקור החיים.
ה'שפת אמת' מלמד בהקשר הזה עיקרון חשוב:
אנחנו מכנים אדם דתי במילים 'שומר מצוות', כלומר, מי שמקיים את המעשים שבהם ציוונו ד'.
אך המילה 'שמירה' בלשון התנ"ך מובנה גם 'המתנה'.

'שומר מצוות' במובן הזה הוא מי שממתין ומצפה לקיים את רצון ד' יתברך.
זאת אומרת, מי שממתין לפגישה הבאה עם ד'.
זהו חיבור גם של עשייה וגם של תוכן. כדי שהפגישה לא תהיה חצי פגישה..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....