ויש בחירה לחיות לפי צד אחד של
המטבע.
אנחנו לא יכולים לשפוט ולהכריח [כמו "להעביר בכוח את הזקנה את הכביש"...].
אבל- אנחנו כן יכולים לעודד ולחזק, ודרך ההתנהגות שלנו להקרין טוב
ונחמדות
ושמחה
ואדיבות...
ולאט לאט
אותם אנשים יראו 
שיש צד שמח לחיים פה בעולם.

בעהי"ת.

למרות ועל אף.
מבינה?

צריך תעצומות נפש בשביל זה

זה דבר שנבנה
ולא אצל כולם זה נבנה בצורה חזקה...

מבינה?

בשמחה ובטוב

יש כאלה שחיים בישביל מטרות, ממש כמו רובוטים

אז אושר ושמחה לא כזה מזיז להם

זה קשור בעיקר על איך הבנאדם גדל וכאלה..

יש אנשים (שאני מכיר כמה כאלה באופן אישי), שהמטרה הכי חשובה להם, וכל האמצעים כשרים בישביל לבצע אותה.

אז בישבילם צחוק והומור הוא לא כזה חשוב..

רק אמרתי שיש אנשים שכל הקטע של ההומור פחות חשוב להם

והם מעדיפים להתרכז רק במטרה

אבל הנקודה היא , שלא משנה מה אתה עושה - תמיד תעשה את זה עם חיוך והומור

זה כמו טיול שנתי, גם אם יקחו אותכם למלון 90 כוכבים, בריכה , גקוזי והכל, אבל החברים יהיו יבשים  - זה יהיה משעמם.

אבל מצד שני גם אם זה יהיה סתם טיול בשטח עם חברים וצחוקים והכל זה יהיה כיף פי 7 מהאופציה הראשונה

התמידי.

ה' ברא אותו עם יכולת להתמודד עם קשיים  וגם כשלבנאדם מאד קשה הוא עדיין מאד מסוגל לשמוח, וחוצמזה- זה בדיוק מסביר לנו את הקטע של הנסיון, כי  כל ניסיון אתה מסוגל לעבור אז איך בנאדם כל הזמן יהיה בדכאון? יש לו כח לשמוח!!!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....