לאחרונה שמתי לב שכל מילה שאני מוציאה מפי לילדיי כך זה מתפרש.
בדיוק כפי שאמרתי להם.
לדוגמא, כשאני אומרת לבן שלי: "מצויין, אתה עובד יפה", או "אתה ממש כישרוני אמא גאה בך מאוד"
אז הוא ממש מחלחל לו שהוא ילד שעובד יפה, ושהוא ילד כישרוני או ילד טוב גם אני אומרת לו את זה..
אבל מה גם, הוא מחזיר לי זאת חזרה. מדהים נכון?
פעם הילד בן 3 וחצי אומר לי: "אמא, מצויין יפה מה שאת מכינה" "אמא, זה יפה!" "וואוו..אמא זה נפלא"
כן, זה גם לי כייף לשמוע זאת ממנו.
אך העידוד: "כל הכבוד" אני אומרת לו בחששות למה??
כי להביא לילד את התיאור: כל--- ה-כ-ב-ו-ד-! זה נראה לי תיאור מושווץ.
לילד כה קטן, ואפילו למבוגר מגיע לנו את כל הכבוד על מה שעשינו?
לנו? מגיע כבוד?? הרי מי אנחנו? כולה בשר ואדם שהכל בא מאת ה'. הרי כתוב: בפרקי אבות: "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו"
אז למה לי להרגיל את הבן שמגיע לו את כל הכבוד?
זה בסדר לדעתם להשמיט את התואר הנ"ל? או שהבנתי על התיאור כל -הכבוד פירושי לא נכון?
)
