כל אחד לקח סגנון אחר ופיתח אותה בדרכו שלו.

ובהמשך כל דרך התפצלה לעוד כמה דרכים ע"י תלמידי ובני התלמידים.

כך על בסיס דרך עבודת ה' של הבעל ם טוב הקדוש התפתחו דרכים שונות של עבודת ה וכולם אמת

אגב התלמיד זלמני'ו לקח את "השמנת שבעיסה" החלק העיקרי - הלא הוא בעל התניא

אמת לא יכולה להיות זמנית/משתנה/לבחירה.

אבל יש תחומים שבהם יש כמה דרכים לצעוד אל האמת.

מובא שבמדבר נכתבו 13 ספרי תורה.
1 לכל שבט ו1 כללי.
הרבי אומר שזה מקביל לדרך בעבודת ה'. שיש לכל שבט דרך משלו. וכל אחד יתחבר בדרכו וזה מצוין. אבל יש דברים ספציפיים שהם כלליים ובהם באמת צריך לשאוף שכולם ינהגו זהה.

מה הדברים האלו ומה האלו.. מן הסתם לא כולנו נסכים
אבל זה לא אומר שכולנו צודקים

לדוגמא: 

מנהגים- הרבי לא מבקש שנדאג שכל יהודי ינהג בהם והרבי מוקיר מאוד מנהגי עדות שונים שאינם מנהג חב"ד ורואה בהם קדושה. מנהגים זה עניין של דרך בעבודת ה' והרבי אפילו ביקש כשעורכים ליל סדר לתלמידים להזכיר מנהגים של כל מיני עדות. זה שייך לספר תורה הפרטי.

לימוד חסידות- הרבי לא מקבל את זה שמי שנגד לימוד חסידות זו דרך אחרת בעבודת ה'. הרבי אומר שהאמת שהיא שכל אחד צריך ללמוד חסידות וזה שייך לספר ה13. (אבל בתוך זה עצמו הרבי מאוד עודד להדפיס ספרי חסידות של כל גדולי החסידות ולא רק של אדמורי חב"ד) 

איפה בדיוק הרבי אומר את זה?

זה מאוד יעזור לי לדעת

http://www.otzar770.com/library/main_book.asp?nBookId=172

יש דרך אחת שאסור לעזוב: שולחן ערוך.

כל הדרכים האחרות, מה שבא כתוספת שעבודת ה' ומסתדר עם השולחן ערוך:  (לייק)

ומה שלא:  (אנלייק)

ב"ה

אנסה להסביר:

יש את האמת האבסולוטית וכזו יש רק אחת וזו השאיפה של רוב האנושות, לאו דוקה היהודים ולאו דווקא החסידים, להגיע עליה.

בנוסף יש לכל אחד ואחת אמת ציורי שהוא חושב שהיא האמת האבסולוטית והוא שואף להגיע עליה.

כפי שכתוב בשער של ספר התניא ומובא מהתלמוד יש דרך ערוכה וקצרה ודרך קצרה וארוכה, שניהם מגיעים לאותו מטרה.

השאלה כמה זמן זה יקח וכמה קשיים יהיו בדרך.

יש דבר ברור כל יהודי או יותר נכון כל נשמה של יהודי רוצה ומצפה לימות המשיח, בגלוי או בסתר, אז למה יש מחלוקות?

יש מחלוקות על הדרך איך להגיע לאמת, זה חושב כך וזה חושב כך.

אתן דוגמה מוחשית יותר:

לגביר פלוני יש נגיד 20000 ש"ח לחלק לצדקה מכספי מעשר הוא יכול לתת 100 ש"ח ל 2000 אנשים ולסדר להם חלות ולחם לשבת אחת והוא יכול לתת 1000 ש"ח ל 200 ולסדר להם כמה שבתות אם בשר דגים יין וממתקים לילדים.

האמת היא שהוא צריך לחלק 20000 ש"ח מעשרות. הדרך לחלק אותם ניתנת לו הבחירה החופשית, יש שיאמרו לחלק בצורה הראשונה ויש שיגידו לחלק בצורה השניה, אבל יש עוד אפשרות להשקיע את כספי המעשר ולהגדילם אבל בינתיים העניים ימותו מרעב, הכוונה טובה אפילו טובה מאוד אבל תכלס זו טעות.

אין ספק שבעיני חסיד חב"ד הוא בחר את הדרך הנכונה, כמו כל חוג או חסידות אחרת.

אין שום הגיון להתלבש אם בגד זברא כמו נטורי קרטא ולהדליק מנגל או להגיד הלל לכבוד יום עצמאות

או להתפלל בסידור תהילת ה' ולאכול אורז בפסח, זה אפשרי אבל זה לא הגיוני או בלשון אחר לא אמיתי !

ולההוא גברא אולי לא ירדתי לסוף דעתך אבל מה שאתה כותב זו אשמה כבדה מאוד:

מסופר שהאדמו"ר מאמשינוב, שכידוע מוצאי את השבת בעקבות אריכות בתפילה בד"כ ביום ראשון בערב, הלך רגלית להלוויתו של הרב אורכבעך זצ"ל מבית וגן עד סנהדריה. ולשאלת חסידיו מה היה לא כ"כ נחוץ להשתתף בהלוויה הוא ענה:

כשקמו מתנגדים לדרכי ולדרכי אבותי להעריך בתפילה עד מאוד, הוא הרב זצ"ל היחיד שפסק שאין דופי בהתנהגות כזו.

ואני חוזר אליך: כדי לפסוק שפלוני או אלמוני פועל נגד השו"ע צריך להיות פוסק ברמה של הרב אוירכבעך והכיר את כל השול"ע ואת כל נושא כליו, יש לך הרבה עבודה !

בס"ד

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.