קודם כל צריך להגיד שעניין התפילה בציבור לבת שונה בהרבה מעניין תפילה בציבור לבן. אישה אינה צריכה להתפלל במניין ובביהכנ"ס שהרי כל עניין התפילה בביהכנ"ס תלוי בזמן ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. ובכל זאת יש מעלה גדוחה וזכות לנשים להתפלל בביהכנ"ס, במקום ששורה בו שכינה.
אני אדבר יותר בעניין על הבנים כי אני פחות בקיא איך זה אצל בנות, וכבר כתבתי שאצל בנות אין בזה חובה..
ומסופר במדרש:" מעשה באשה אחת שהזקינה מאוד, עד שקצה בחייה. באה לפני רבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו: רבי, זקנתי יותר מדאי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה, ואני מבקשת להיפטר מן העולם. אמר לה: באיזו מצווה את רגילה להקפיד בכל יום? אמרה לו: רגילה אני, שאפילו יש לי דבר חביב, אני מניחה אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה: מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כך, וביום השלישי חלתה ומתה. למדנו מכאן שהשקידה לבוא לבית כנסת בכל יום גורמת לאריכות ימים, וגם נשים שייכות למעלה זו". גם כתוב בגמ' שר' יוחנן ותלמידיו דיברו ביניהם. ר' יוחנן התפלא שהאנשים בבבל מאריכים ימים , שהרי כתוב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע.." כשסיפרו לו תלמידיו שהם מקדימים בבוקר לביהכנ"ס ומאחרים לצאת בערב הוא הבין שזה כנראה בזכות זה ..
הטור באורח חיים כותב:"לא יתפלל אדם אלא בב"ה עם הצבור, דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"ה - פירוש עם הצבור. ואמר רב נחמן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור, ובצבור שנו. ואפילו הוא אנוס שאינו יכול לילך לב"ה טוב לו לכוין השעה שהצבור מתפללין בה, דכתיב: ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ודרשינן: אימתי הוא עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. ואמר ר"ל כל מי שיש לו ב"ה בעירו ואינו נכנס לתוכה להתפלל נקרא שכן רע, ולא עוד אלא שגורם לו ולבניו גלות."
חוץ מזה, כתוב "לעולם לישתף איניש בהדי ציבורא" לפי הפשט זה מדבר על תפילה בציבור ולפי הדרש זה מדבר על לכלול את הכלל בתפילה , כלומר לא להתפלל רק עליך אלא על כל עמ"י (שתוליכנו לשלום, רפאנו, חננו, שמע קולנו = ברבים). וכתוב לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל..
עוד אפשר לומר, שכתוב בגמרא "ונקדשתי בתוך בנ"י" מכאן אומרת הגמרא שכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, כלומר, קדושה חייב בעשרה , קדיש, ברכו וכו' (מכאן נובע שאת לא אומרת הכל..) לומדים את זה מגזירה שווה (פה צריך להתרכז טיפה..) מהמילה "תוך" . פה כתוב תוך וגם אצל קורח כתוב "היבדלו מתוך העדה הרעה הזאת".. ואיך יודעים ש'עדה' הם עשרה?! שכתוב "עד מתי לעדה הרעה הזאת" אצל המרגלים .. שהיו עשרה (לא כולל כלב ויהושוע)
ו.. "ברוב עם הדרת מלך" ..
בעניין ההגותי אפשר לומר ככה:
כשאדם אחד מתפלל , אז ה' לכאורה מסתכל עליו, רואה את החטאים שלו, את העוונות ומנגד גם את הזכויות .. עכשיו, אנחמו לא תופסים מעצמנו צדיקים גדולים , ואומרים שכנראה לבד ה' אולי לא 'יקבל' את התפילה בגלל כמות החטאים.. (לכאורה כמובן). לעומת זאת, כשאנחנו יחד, מי יכול עלינו?! חח יענוו שכשאנחנו ביחד, בעשרה זה פחות מורגש.. והזכויות שלנו מתאגדות ביחד עם כולם ואז ה' יענה..
אפשר עוד להגיד , לדמות את העניין למישהו שדופק בדלת ורוצה להיכנס.. אם זה אחד שדופק אז יכול להיות שבעל הבית לא יהיה לו כוח לפתוח לו או שלא ירצה וכו' אבל אם באים עשרה אנשים ודופקים בדלת בטוח שיפתחו להם ת'דלת!! איך אפשר שלא?!
טוב, אז.. חח היה ארוך.. כתבתי גם בעניין של התפילה בבית הכנסת כי תיארתי לעצמי שתפילה ביחיד היא כנראה לא תהיה בבית הכנסת ..
מקווה שהייתי מובן
