בו הוא צריך שיקום חינוכי בסיסי

תהנה אנחנו קצת פחות

לא רוצה להגיב לתוכן 

נ.ב חשבתי שכואב לך הראש 

אבל אם זה זמן שבו אנשים כואבים ובוכים זה בכלל סיבה למסיבה.

נוכח חילול ה' שיש בהר אז אנשים יגידו שבית המקדש חרב על שלא נהגו כבוד זה בזה..

ושניהם נענשו על כך קשות

ה' לא אוהב מקטרגים

זה 2 דברים שונים לחלוטין..

אליהו בא בטענה לה' שעם ישראל עזב את תורתו, 

לא קרא לעם לחזור בתשובה ולכן הוא נענש

"ושמא את תורתך מאסו"?

"אני בוש ונכלם בעם שלי שהתדרדר למצב בו הוא צריך שיקום חינוכי בסיסי"

אין לנו קדוש ואהוב מיהודי, אפילו רחוק מה' ותורתו, שמסר נפשו עבורינו ונפל במלחמות ישראל מיד צר,

אלא כלפי עצמי

אבל לא את עם ישראל בניו אהוביו של הקב"ה.

דיברתי על דבר טכני שגרם לי להרהר בזה

אני חשבתי על בנ"א אחד שהיה חבר של המשפחה, ניצול שואה, שנפטר שנה שעברה.

עליו חשבתי.

כי בשבילי הוא סימל את התקומה של עמ"י מהשואה.

הוא הראה לעולם שניתן לקום מכזה חורבן ולהיבנות ולבנות את הדור החדש מתוך תקווה לעתיד טוב יותר.

על זה חשבתי.

וגם אמרתי תהילים לעילוי נשמתו.

על כול הסיפורים שסיפר לנו מבהיל מה שהרב עבר שם ובכול זאת נשאר משגיח רוחני שיש לו אמונה לא להאמין איזה חזקה....אני מתפלל כול יום לה' שישמור עליו כי הוא מבוגר ובקושי הולך....לרפות משה חיים בן חווה.....שלינגר

לא הסתדר לי!! כלומר, אני יודעת בשכל, אבל בלב אני לא מצליחה להבין, למה עונש כזה קשה???

וכיוונתי על מישהי שנרצחה באושוויץ שהיה כתוב לי על נר...

בצפירה צריך להתייחד עם כל המחשבות והזכרונות של כלל האומה, כולם. 

זה זמן מאוד מיוחד, שכל האומה הישראלית מתייחדת עם זיכרון הכאב של השואה.

לכן אני חושב שלא בטוח כדאי לקרוא פרק תהילים או לנסות לבכות, אלא להתייחד עם זיכרון האומה בכאב השואה, ומי שבוכה בטבעיות- אשריו ואשרי חלקו..

באמת, מה זה עוזר לנשמתם לעמוד דום?

לשרשרת האומה, שתתחזק ע"י הזיכרון. זה מחזק את הזהות.

אבל מה זה עוזר לנרצחים?

שום כלום???

אז למה למען ה' עומדים בהיום הזה? בשבילם או בישבילנו...

אם באמת רוצים לדאוג לשרשרת האומה ולחזק את הזיכרון, אז אפשר לעשות איזה טקס מאוד רישמי בכותל או בכל מקום אחד שינציח את זכרם של הנופלים.

אבל מה מועילה עמידה סתמית ברחוב? מה זה תורם לעמ"י- איפה וכיצד זה מחזק את עמ"י...

שלא בטוח שיהיו שם הרבה אנשים, קבעו צפירה- שכל עמ"י מתאחד באותם הרגעים.

וזה שאנו זוכרים ומתקשרים לכל האומה, זה עוזר לעמ"י וגם לנופלים.

אין יותר סנגוריה ועילוי נשמה מאיחוד וקישור לעמ"י, אז בטח שזה עוזר. 

תודה כבוד הסגנית של אלוקים שקבעה מה הדבר הכי חשוב שיש

א, אם חשבת שאני בת (סגנית) אז אני בן.

ב, ה' ישמור אותך וישלח לך שמחה!

ואני מתפלל לה' שלא אכעס ואשנא אף אחד מישראל, ושבסה"כ יש לך כוונה טובה..

זו המצאה מחודשת של המאה ה21. 

ובמילים אחרות: "ככל הגויים".

לא כתוב בשום מקום שזכרון הנופלים עוזר לעילוי נשמתם.

ואם יש לך מקור הלכתי לגרסתך- אשמח לקבל... בנתיים לא ראיתי שום גמרא, פס' או מדרש שאומר כך.

בכל אופן-

בתורה כתובה הדרך לזכור את המתים ולהייטיב לנשמתם- פרקי תהילים, לימוד משניות/גמרא, חסד ומעשים טובים וכן כל מצווה אחרת, שנעשית לעילוי נשמתם של הנרצחים מייטיב להם.

זכרון בעלמא אינו עוזר בגרם.

הדבר היחיד שמעריכים בעולם האמת זה תורה ומצוות. ולכן לא ניתן להועיל לנשמות ישראל עם כל דבר אחר.

אתה רוצה ב א מ ת להתאחד עם כל ישראל ולזכור את הנופלים?- תגיד פרק תהילים. תתחבר אליהם ותתרום קצת לעילוי נשמתם. 

זה יחבר את עמ"י לשושלת שלו הרבה יותר מאשר אם הוא ייזכר כמה פעמים בשנה לעמוד דום לזכותם.

כל שנה אני חושבת מחדש על אותם אנשים, נרצחים. מסכנים. מה הם עשו? סה"כ היו יהודים. ובגלל זה רצחו אותם.

רבים מהם לא ידעו בכלל מה זה תורה או יהודי... וסתם לקחו אותם.. בלי סיבה הגיונית.

והם עומדים למעלה. מחכים. כל יום מחדש- לרגע הצפירה.

הם יודעים שברגע הזה- יזכרו אותם. וברגע שיזכרו אותם. יש סיכוי, ממש קטן, אבל קיים-

שאולי, הפעם, עמ"י יעזרו להם להתרומם ע ו ד קצת... שנשמתם תזכה בעוד זכויות...

שעמ"י יזכרו בהם, רק יוצאו כמה מילים מפיהם, כמה מישניות או פרקי תהילים ( שהם אומרים כל יום בדרך לאוטובוס שלא יברח..) ויעזרו לנשמתם להגיע הישר לכיסא הכבוד...

תחשוב כמה נשמות אנחנו יכולים להציל ב-2 הדקות האלו אם רק ננצל אותם למשהו מועיל. אם רק נאמר כמה פרקי תהילים, קדיש אחד, מעשה חסד אחד- וכבר עזרנו לנשמותיהם.

ו ל ז ה מחכים הנשמות הקדושות כל שנה מחדש.....

אתה באמת רוצה לאכזב אותם...?

לקרוא תהילים זה הרבה יותר טוב מזיכרון בעלמא.

אבל את זה אפשר תמיד.

להתאחד כל עמ"י במשך מספר דק' בזיכרון והרגשת הכאב- אי אפשר כל הזמן.

לכן דווקא בצפירה יש מעלה להתאחד בזיכרון ולכאוב את הכאב.

תהילים אפשר לפני וגם אחרי, מה קרה פתאום התחלת לקרוא תהילים? באמת חשוב לך הנשמות של החיילים?

תקבעי לימוד משניות יומי לעילוי נשמתם או כל דב אחר.. אבל בפרק הזמן הנדיר ביותר שכל המחשבות של כל עמ"י מתיחדות ביחד- תקדישי לזיכרון והרגשה, דבר שאי אפשר לעשות סתם כך.

כולנו בני האלוקים- ועל הבסיס התורה אנו מתאחדים.

נגיד שכולם יעמדו בצפירה ויזכרו את הנשמות-

זה לא יעזור לנשמות בגרם!!!

הדרך של התורה לעזור לנשמות ישראל לעלות- זה רק ע"י לימוד תורה, מעשים טובים, פרקי תהילים וכו'...

אם באמת אכפת לך מנשמות החילים וכו'- אתה תקדיש את הזמן המיוחד הזה לעילוי נשמת החיילים/ הניספים בשואה.

אבל אם אכפת לך מעצמך, מהדאגה פן תשכח את כל מה שעשו לנו בעבר. אם אתה דואג לדור העתיד ואיפשהו שוכח את הנשמות הקדושות- אז סבבה, תעמוד דום בצפירה. תיזכר במתים. ואל תועיל בגרם לנשמות.

דרך התורה להיזכר במתים ולעזור לנשמות עמ"י זה לא ע"י עמידת דום. ממש לא. זה מנהג הגויים.

המנהג שלנו לעזור לנשמות ישראל זה ע"י אמירת פרק תהילים, לימוד משניות וכו'.

אבל עמידת דום סתמית- לא עוזרת לנשמות.

ואם אנחנו רוצים להתאחד כעם אחד- זה רק על בסיס התורה.

אז מה הבעיה, במקום שכולם יעמדו דום- כולם יגידו את אותו פרק תהילים. זה מאחד ומחבר את עמ"י לזכרון העבר הרבה יותר מזכרון בעלמא.

אין בסיס בתורה? 

אני אומר שיש. אני אנסה למצוא מקורות בל"נ..

שזה מועיל לעמ"י פשוט 'לכאוב את הכאב' זאת בעיה גדולה! אין מצווה לכאוב! אנחנו כואבים מספיק! יותר מידי! עמ"י סבל המון וסובל לצערנו כל הזמן כי עוד לא הגיעה הגאולה השלימה...

אם אתה באמת רוצה לעשות משהו מועיל אז לומר פרק תהילים זה הדבר הנכון, וגם מחשבה- מה אני לוקח/ת על עצמי לזכות הקדושים שנרצחו על קידוש ה'... זה יכול להיות מעשה טוב אישי וזה יכול להיות להקדיש כל יום מחשבה איך לאחד את העם וכו'... אבל אין שום ערך לכאב אם הוא לא מוביל לצמיחה!!! חייבים לצמוח!

להיפך, כל הטקס כואבים ומתאחדים, הצפירה זה רגע לאומי שיש בו גם משהו אישי- אני בתוך כלל עמ"י, אני כחלק מהעם שלי חושב איך לצמוח מתוך הכאב הזה...

שנזכה באמת להרבות באחדות ובאהבת ישראל אמיתית וטהורה!

אני עוד לא ראיתי מקור הלכתי אך, זהו יום שהרבנות הראשית קבעה. ואם היא עשתה זאת אני סומך עליה שהיא לא המציאה את זה...

הרבנות הראשית רצתה לעשות את יום הזכרון בט' בטבת. יום האזכרה הכללי.

והחלוצים פה בארץ לא הסכימו.

אז הרבנות נכנעה.

אתה לא מנצל כל דקה פנויה שלך ללימוד תורה וכשאתה אומר תהילים דווקא בדקה הכי חשובה ביום במקום לתת כבוד לחיילים אתה מדבר בצפירה למרות שזה תפילה זה מיחסי כיוהרא

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח.

ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.

על שלושת הנערים שאחד מהם הא שכן שלי...

שבמקום ללמוד להתפלל ולהקדיש מעשי  צדקה וחסד לזכותם

אנו מקדישים מעצמינו רק דקה  של עמידת דום 

ואנו כמו טפשים מאמינים שזה יתרום במשהו....

לא לנו ולא להם.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...