ה"הגדרות" הללו לפעמים מייצרות מציאות מעבר למה שהיא. כאילו "מקבעות" אותה חלילה.

הוא בגיל ראשוני למדי. זה יכול להיות סוג של בלבול בזהות. פריקה בעייתית של היצר.

מצד האמת, אם היה ביכולתך, היה ניתן לשוחח איתו.

אבל אם אתה מרגיש שאתה לא יודע איך - אפשר לפנות לכאלה שיכולים לייעץ, בעלי נקודת מבט תורנית, ידע, ויכולת עזרה.

ראיתי שהרב אבינר שליט"א מפנה ל"עצת נפש". אתה יכול אולי להתקשר אליהם, לשאול משמעות, כיוון, אופן התייחסות. או מישהו דומה.

העיקר, לא לתייג, להרבות באהבה ובדיבור נעים, קשר טוב.

בהצלחה ובשורות טובות.

אני אכן נמנע,

אנחנו מדברים על הכל בבית אפילו שוחחנו על שז"ל,

בדקתי את עצת נפש ובאחד האתרים "של ההם" מסתבר שאחד מהראשים של האירגון הטריד מינית את המטופלים שלו.

ולהבטיח אם עצמך , שגם אם "הנורא מכל"-יתברר -אז תקבל אותו , ותחבק אותו. לא קל לו. הוא לא בחר בנטייה הזו . גם לא צריך להתקבע על שום דבר, אבל מצד שני לא להלחיץ אותו. זה שהוא (אולי) נמשך לגברים -זה אומר -חיים לא פשוטים , בחברה הישראלית , בטח בחברה הדתית , ולדעתי בכל חברה. אז קודם כל תבהיר לעצמך שאתה תקבל אותו כפי שהוא . ותשתדל לעזור לו לבחור במה שיהיה טוב לו ולעולם . 

אני מכירה אישית הומו דתי בארון -ידיד , הוא מאד מסכן ומבולבל , כיום כבר בשנות הארבעים-לא עובד , עם בעיות בריאות . אולי אם המשפחה היתה מקבלת אותו בלי ביקורת , היה יותר טוב .זה לא פשוט.

אני לא יודע מה הכי טוב לו. אני לא רוצה שהוא יהיה מבולבל בן ארבעים, או רווק או ערירי... אך מה האופצייה?

 כל הלילה לא ישנתי. אני לא יודע מה זה לקבל אותו בלי ביקרת. 

שאלה מצויינת. אולי זה פשוט לשדר לו , שזה בסדר. מה שלא יהיה , אתה אתו. אפילו להגיד לו : מה שלא יהיה אני אוהב אותך -אפשר גם בלי מילים . 

לא ידעתי.

אבל אולי זה חריג ולא מעיד על האירגון (מלבד מה שצריך כמובן לקבל "מידע" כזה בע"מ).

לדעתי ברור שאפשר להכווין בהדרגה לסלידה מהדבר ולחיים נורמליים. אבל צריך לראות שלא מקלקלים. בשכל וזהירות.

מה שהיום יש המנסים לעשות מזה כאילו "גזירת המציאות" מעבר לאפשרות עבודה עצמית, בא מגישות לחיים רחוקות מהיהדות (וכן כתב הרב זצ"ל בשמונה קבצים..). הכי קל כמובן לעטוף זאת במעטה "מדעי"... כמו עוד דברים שכך עושים היום. אני מעריך שמכיוון זה באו גם ההתקפות החריפות של חלק מה"ממסד" הפסיכולוגי בימיה של שרת הבריאות גרמן.

ברור שמי שאינו עובד על כך, ירגיש בצדק לא טוב עם עצמו עם הזמן, כי באמת זו לא הנורמליות של חיי האדם, מעבר לנושא ההלכתי הברור.

לכן לא להתייאש כלל. עם ההכלה בחום וסבלנות את האדם, ועבודה הדרגתית עם תקוה ברורה.

[ובהיות שאני לא רואה משהו כ"כ בריא להפוך את הנושא עצמו "לדיון פומבי", מעבר למה שרציתי לעזור קצת - לא אמשיך בדיון, אם יהיה..]

תודה על המחשבה. הלוואי וכן היית ממשיך בדיון , זה נשמע שיש לך דרך, האם תוכל לשלוח לי הודעה פרטית? 

אפילו כתב אישום לא הוגש. כנראה שאין אמינות לסיפור, עובדה שאפילו התקשורת לא חגגה על זה. הגישו תלונה.כל יומיים מגישים תלונה כזאת על מישהו שרוצים לפגוע בוץ

אתה כבר החלטת שהוא אשם ודאי.

צריך להיבין שיש אנשים שעושים הכל כדי לפגוע בעמותה "עצת נפש".הרבה כסף מושקע בפגיעה בהם. לא פחות מהכסף שמושקע בעמותות שמאל (המטרה אותה מטרה- מלחמה בה')

מה הבעיה להגיש תלונה על עבירת מין? מה הבעיה?? היום זה כלי נשק מספר 1 במדינת ישראל.

רק מתלוננים וזה הורס לבן אדם את החיים.

אני מכיר כמה אנשים שהוא הציל להם את החיים.

יש לי חשד שההודעה שלך לא תמימה אלא במטרה ברורה ללכלך על האדם, העמותה, ועל האפשרות להשתנות

[אגב, גם אני חששתי שמא מי ש"הגיש תלונה" הוא מישהו שנגדם. שהרי פותח השרשור אמר שזה היה באתר של "ההם".. וה"ההם" האלו כנראה לא מחזיקים מהעמותה הזו. עי' מה שכתבתי בסוגריים בהודעה השניה. כל זה, בלי קשר לפותח השרשור]

אתה מוזמן לפנות לזאב שביידל , חוזר בתשובה -הומו מוצהר, שניסה את המסלול של עצת נפש , וזה לא עזר לו. קשה לדעת משהו , כי אנשים מתביישים , אז יתכן שהם עזרו לאנשים , שלא יספרו על כך. מצד שני הרבה הומואים לא מחבבים אותם בלשון המעטה - ומרגישים שזה משהו , שהוא לא טוב להם . אי אפשר להתווכח עם זה . 

הלוואי שזו היתה המטרה שלי... אם לא היית רואה את הדמעות בארוחת הערב שלי. 

אני כל כך אשמח לשמוע ממישהו שהיה ... והצילו לו את החיים. אנא אנא הפנה אותם אלי, אולי הם יכלו לעזור

בבקשה 

אבל לא מכירה אישית. יש אירגונים לאנשים כאלו , הוד (ראשי תיבות של הומואים דתיים)  , חברותא . יש ביניהם הבדלים - אני לא ממש מכירה . נדמה לי שאחד מהם יותר תורני, והחברים בו , מחוייבים  לקיים את כל המצוות והאיסורים שיש בדת .

מטבע הדברים אתה מבין שלא מתאים למסור את שמותיהם של חברי שחיים באושר עם משפחתם בזכות עצת נפש.

אך חלקם מתנדבים בארגון ועונים לטלפון

מוקד עצת נפש 02-6541899

הכוונה היא בודאי טובה -אבל הנזק יכול להיות גדול מאד. אוכלוסיית ההומוסקסואלים היא בסיכון גדול יותר להתאבדות ולדיכאון. הנסיון להטמיר אותם כביכול לא תמיד עולה יפה , ואז החורבן והייאוש הם ממש מסוכנים . אולי חשוב להעביר לצעיר , שהוא צריך לקבל את עצמו, וגם רגשות שהם "לא-תיקניים"-יש להם מקום .אישית , אני רואה בהומוסקסואליות , סוג של דיסלקציה מינית . כלומר , זה משהו שאדם נולד איתו , או נוצר אצלו בשלב מאד מוקדם . כשהוא מגיע לגיל ההתבגרות , זה יוצא לאור ,ואז לרוב הוא מאד מתבייש ונסער - ולפעמים גם שונא את עצמו. אז חשוב להרגיע אותו , ולתת לו הרגשה שהוא יתקבל במשפחה. 

מזה בידיוק אני חושש, איך אני אהיה מסוגל לשלוח ילד שלי אוהב לבי למקום שאני לא סומך עליו במאה אחוז? כמה מחקר עשינו לפני ששלחנו אותו לחטיבת ביניים? 

אבל מה אני אמור להגיד לו שהוא יתקבל במשפחה? איך? מה אני אגיד לאחיות שלו? לאשתי?

אכן , אל תשלח אותו לשום מקום ובטח לא כרגע. קטונתי מלייעץ. לי יש ידיד יקר ,שהוא "כזה" ולא מטופל -בארון . יש לך זמן , תעשה בדיקה מקיפה לגבי מה אפשר לעשות . הבשורה הרעה : סביר להניח שהוא לא "ישתנה". כלומר , אם הוא הומו , הוא תמיד יימשך לגברים . הבשורה הטובה : אפשר לחיות עם זה , אפשר להתחתן , להיות בזוגיות טובה , לגדל ילדים . לא כל הומו יכול ,אבל הסיכוי גדול יותר אצל הומו דתי. 

עכשיו שאתה שואל על הרב זה מזכיר לי משהו! בערך לפני כמה זמן הוא הפסיק להגיע בשחרית של שבת לבית כנסת שלנו. ועבר למניין אחר בעיר, אני חשתי שזה בגלל הצעירים שם, אבל הרב שלנו כל הזמן יוצא נגד אנשים כאלה. הצילו! אולי זה בגלל זה? אולי הוא ... בגלל הרב שלא מפסיק להזכיר את זה? 

הלואי שאתה צודק לגבי האתרים

הם לא הומו או הטרו - אלא על הרצף . יכול להיות שזו תקופה וזה יעבור. יכול להיות שלא . חשוב לדעת , שגם הומוסקסואל יכול להתחתן . זה לא פשוט אבל אפשרי. כבר פגשתי כאלו. יש סולם בין 0 ל6 כאשר 0 זה אדם שנמשך רק לנשים , 6-נמשך רק לגברים. גם מי שהוא 6 יכול להתחתן אם מאד ירצה , אבל זה אף פעם לא פשוט.

חשוב לתת לילד מרחב , לגלות מה איתו ,בלי כמובן שיזיק לעצמו . חשוב לכבד את הפרטיות שלו . כאנשים דתיים -אתם יכולים להרגיע אותו ,שגם אם הוא מוצא עצמו נמשך לגברים , שלא ייכנס להגדרות כמו "אני הומו", אלא ייקח בחשבון , שמספיק שהוא יימשך לאישה אחת -כדי שנישואים יצליחו.  

כבר פגשתי כאלו שהתחתנו , או שהביאו ילדים בהורות משותפת. 

...והרבה אהבה , מה שלא יהיה. 

מה זה הסולם הזה? ואיך אני יכול לדעת איזה מספר הוא? 

אנחנו כל כך אוהבים אותו, כל שבת אנחנו לומדים ביחד... דווקא בגלל זה אני לא יכול לתת לו פרטיות. אם משהו יקרה לו אני לא יודע איך נמשיך. 

איפה הוא ימצא את האישה שלו? ומה יקרה אם הוא ירצה לא להתחתן? הראש שלי מוצף בכל כך הרבה שאלות

אם אני לא טועה . קינסי היה חוקר של חיי המין של בני האדם .הוא עצמו אדם שנוי במחלוקת. היום ידוע שהוא היה אדם לא ישר, ולא אפרט.  אבל הוא עשה מחקר , אנונימי, ובמחקר התברר , שגברים רבים לא נמשכים רק לנשים וכן אותו הדבר אמור על נשים . זה לא אומר שהם מממשים את הנטיה הזו . זה לא מאה אחוז . אישה יכולה "לרצות אישה" , כשהיא בכלא-נשים  למשל , ואחר כך  להתחתן עם גבר . יש כל מיני אנשים בעולם . כאמור , אני דולה מזכרוני הדל ביותר . מה שחשוב ,זה לא להכנס להגדרות. למשל ילד בן 16 , שמוצא את עצמו מתאהב בחבר , יכול לחשוב "אני הומו". יש לו כבר פחד פנימי מהחברה , מהמשפחה . זה חבל , כי העובדה , שכרגע הוא מאוהב , ואפילו נמשך מינית לבן , לא אומר ,שהוא לעולם לא יימשך לנשים . מספיק להמשך לאישה אחת. החברה המודרנית ,ובפרט המהפכה המינית מכריחות אנשים להכנס להגדרות ולמשבצות שהן לא בהכרח לטובתם . 

מכיון שמן הסתם קשה להסביר דברים כאלו למתבגר , כי מתביישים בכלל לדבר על זה , שלא לומר - להכניס לו רעיונות לראש -אולי הוא בכלל סתם הסתכל בתמונה? מה שנשאר לעשות - זה להכיל אותו , להחליט , שתאהב אותו גם אם יבוא עם חבר הביתה. 

נדמה לי שרב , שמתמצא בזה זה הרב יובל שרלו -והייתי מדברת איתו. 

ואחרי כל, באמת באמת תזהר לא להגדיר, כמו שכתב דן.

(לא רק בפה, גם במחשבה, שבד''כ מורגשת בתגובות מול הילד)

היום אנשים רבים הופכים להיות כאלו, רק בגלל החשיפה, לא באמת נולדו עם הבעיה.

(ולכן הכרחי כמובן לעשות סינון על האינטרנט)

השמר שחס ושלום לא תכנס לילד המחשבה שאולי הוא כזה.

מה שעשה זה לא בהכרח מצביע שהוא כזה, אלא סקרנות של גיל ההתבגרות.

הוא בן, זה מה שהוא מכיר ולכן זה מה שחיפש לראות.

עצות - קטונתי מלתת.

הרבה ס''ד.

אף אחד לא מחליט , שזה מגניב להיות כזה . מה שכן , אפשר להקים משפחה , ואפשר למתן את זה , וגם זה לא תמיד. 

כדאי להפסיק לשחרר "אמירות החלטיות".

יש עדיין מרחק בין "להחליט שזה מגניב" לבין "כולם נולדו". יש נסיבות חיים, יש תסבוכים, יש כל מיני דברים שאי אפשר לדעת בדיוק.

ואפשר תמיד לבחור בטוב. כמובן, כשברור שהוא טוב... והגישה של "היום" - שגרמה פתאום לתופעות כאלו "להופיע" יותר גם כשהיו יכולות להיעלם לגמרי - היא גישה ההיפך מתפיסת היהדות הבסיסית, וההיפך מגישה אנושית שיש בה בריאות ואומץ. 

לדעתי הגישה של היום אפשרה לאנשים שהיו פעם בתוך הארון לצאת , וזו ברכה גדולה . כי ככה אפשר להתמודד עם זה . בעבר הומוסקסואלים הגיעו למקומות לא טובים , שגם החברה סבלה מהם מאד . מה שכן , ראה את תגובתי למעלה - החברה של היום מכניסה אנשים להגדרות -שלא תמיד מתאימות להם למען הסדר הטוב. 

אני חושב על עצמי בגילו... אני א הסתכלתי על גברים...

אולי כדאי להראות לו תמונות של נשים?? או שאז הוא יחשוב שהוא כזה ואז יחשוב שהוא אישה?

בעלי היקר והצדיק סבל קשות מהבעיה הזאת, במשך שנים - עד שנישאנו. ב"ה - נשואים באושר רב!

אני שמח לשמוע, האם אפשר לשאול האם בעלך כזה בגלל שהוא חסר ביטחון? כי הבן שלי אין לו חוסר ביטחון והוא די מוביל ב"ה ולדברים טובים, הייתי אומר מה לא רוצה שיגלו מי אני ומי הוא ואז יכניסו לו דברים לראש עוד יותר

מה בעלך עשה כדי להתחתן? 

הילד המתוק שלי עם כל כך הרבה יראת שמיים כמה מתפלל עושה חסר. הלוואי על כולם ילד כזה.

הוא לא כזה בגלל שהוא חסר ביטחון! זה ניסיון מה', ואנחנו לא מנסים למצוא הסברים.

אבל בשנים הקשות שעבר עד שנישאנו, אני מאמינה שביטחון עצמי גבוה יותר היה מקל על סבלו. היה עוזר לו לא לראות את עצמו במשקפיים שליליות. זה לא שהוא חסר ביטחון. אבל כמה שיותר - יותר טוב.

מה בעלי עשה כדי להתחתן? מה שכולם עושים. הגיע לגיל המתאים, קיבל הצעות, נפגש, לקח על עצמו ברצינות להיכנס לעומק ולהקים בית נאמן בישראל.

היה ברור לו שאת הפנטזיה "ההיא" לא יממש לעולם, אז מיקד את עצמו בחלקים אחרים של הנפש. הביטחון החד-משמעי הזה עוזר מאוד להצליח! הבחירה היא מרכיב מאוד חשוב.

כשהיינו כבר בקשר עמוק מאוד, סיפר לי. שוחחנו, והגענו להכרה שה' מכוון אותנו להקים בית ולהתמודד ביחד. ב"ה, נשואים באושר.

בעלי נמשך רק לגברים, עד שהגיע לעצת נפש.

זכיתי להתחתן עם איש מיוחד מאוד, 

שבנה את עצמו מההתחלה.

אב מקסים לילדיו.

אבן מאסו בונים היתה לראש פינה...

דווקא בשל המקום שהיה בו - היה צריך לבנות את עצמו בצורה כל כך יסודית,

וכך, חוץ מזה ששינה את הנטייה, נהיה לאיש מעולה במידות.

באמת שזכיתי.

לפעמים אני חושבת על ילדי המתוקים והצדיקים, שלולא עצת נפש לא היו נוצרים, ואני מצטמררת.

אני כל כך שמח בשילכם האם תוכלי לתת לי עוד פרטים? איך עושים את זה כמה זמן זה לוקח?

בבקשה

אני מניחה שזה מאוד מאוד אישי.

יש הבדל משמעותי בין גיל הטיפול שהיה בו בעלי, לבין הגיל של בנך.

יש גם הבדל נוסף - שאתה בעניין, בשונה מאצל בעלי.

ייתכן שחלק מהטיפול ייתכן להיעשות דרכך (ממש לא בטוח, אני לא מבינה בזה מקצועית בכלל בכלל, מעלה השערה לפי ההיגיון לאור מה שסיפר לי בעלי במקרה הספציפי שלו).

בכל מקרה - ממליצה לך להתקשר אליהם. אתה הרי לא מתחייב לכלום כשאתה מתקשר. במקומך גם הייתי שואלת לגבי הטענות שראית ברשת. אם זה מעיק עליך זה חשוב לדעתי שתברר על זה.

בכל מקרה אצלנו, אם אני לא טועה, בעלי היה בטיפול בערך שנתיים.

כל פגישה עלתה כמה מאות.

כך שמבחינה כלכלית זה עסק לא פשוט.

ההלוואות שלקח ליוו אותנו כמה שנים טובות.

אבל זה כמובן היה שווה בהחלט!

דרך אגב, אתה יכול לראות אותנו בסרט של אורי רווח.

הוא עשה עלינו סרטון בזמן שהיינו מאורסים.

אפילו בלי לדבר עם הילד. אולי הוא חולם רק להראות כמו הבחור בתמונה או משהו כזה...

אם יגדל עוד קצת ויתברר שיש נטיות הפוכות לדעתי רק ללכת לאנשי מקצוע יראי שמיים. אי אפשר להתגבר על זה לבד.

בנים בגיל הזה עסוקים מאוד באיך שהם נראים. למה ללכת על הפרשנות הקשה?

כמו שלא כדאי לטמון את הראש בחול.

כדאי לבדוק בעדינות מה העניין שם...

בנקודה כלשהי על הטווח שבין לבין. ב"ה יש לנו זוגיות מדהימה.

מה שעזר לו להתמודד ולבחור בחיים עפ"י ההלכה היתה האווירה הלא מתפשרת שמסביב.

כמובן שצריכים לעטוף בהמון אהבה, אבל בזהירות כי הוא צריך קווים אדומים חזקים שימנעו ממנו ליפול.

לכן קצת חבל שאתה מחזיק עיתונים חילוניים ואינטרנט ללא חסימה. האווירה המאפשרת בבית זה לא מה שיעזור לו להתמודד כיהודי עם הנטייה שלו. זה לא עוזר גם לבעלי נטייה רגילה אבל כאן זה עניין של להיות או לא להיות. 

תודה לכולם על המילים החמות והעצות. אני אכן פועל בכיוונים שיעצו לי. 

אישתי יקירתי שמה לב שמשהו עובר עלי, ושאלה לפשר הדברים. התחמקתי, מה שלגמרי לא אופייני לנו, אנו משתפים בהכל. אשיתי המדהימה, לקחה צעד אחורה ונותנת לי את המקום ואמרה לי שכשאני אהיה מוכן לדבר.

שבת לא הייתה פשוטה. 

כדאי לי לשוחח עם אישתי על זה?

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....