שלום.
אני יהודי בן כמעט ח"י ועוד אין לי רישיון 
יש לי כסף, אני יודע תאוריה, ויש לי זמן לעשות רישיון.
אז למה אין לי רישיון??
כבר מהיום שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל ללמוד נהיגה, הבטחתי לעצמי ש'מחר אני מוציא טופס ירוק'
גם יום אחרי הבטחתי לעצמי אותו דבר. גם יום אחרי, ועד יום ועוד יום... עברו כמעט שנתיים.
כל החברים שלי מנסים לזרז אותי להוציא טופס. כל שיחת זירוז כזאת נגמרת בהחלטה נחרצת מצידי ש'מחר אני מוציא טופס'
בעיקרון אני יכול לצאת עכשיו מהבית ולחזור עוד פחות משעה עם טופס ואחרי בדיקת ראייה, אז למה אני לא הולך בזה הרגע?
אל תדאגו, מחר אני אלך.
אני מנגן בקלרינט.
לפני כמה זמן התעורר צורך דחוף לתקן כמה דברים ממש ממש חשובים בקלרינט.
יש לי את הכסף לתיקון, החנות ממש קרובה, ויש לי המון זמן פנוי כדי ללכת לשם.
ביום שהתפרק לי אחד החלקים בקלרינט החלטתי ש'מחר אני מתקן אותו'
פה זה לא המקום לפרט כמה 'מחר'ים עברו מאז, רק אומר לכם שזה יותר משנה..
כשאני בישיבה 
קורה הרבה פעמים שבתחילת הסדר אני מחליט ללכת לבית מדרש 'עוד דקה'..
בדרך כלל כשנגמר הסדר ועוד לא ביקרתי בבית מדרש ('לבקר' בהיכלו 
) אני מבין שה'דקה' הזאת לקחה ארבע שעות...
נראה לי שהבנתם את העניין. תופעת ה'מחר' וה'עוד מעט' תוקעת אותי בכל שלב בחיים.
אני מניח שיש עוד שסובלים מהתופעה (גם אם לא בקיצוניות כמו שלי...)
אז רבוייסי, תגידו לי מה עושים בעניין.
שכוייח!!
נגיד הייתי צכה לנקות את כל הספריה בחדר והתעצלתי, אמרתי לעצמי אוקי, 5 דק' נעשה מה שבאלי ומייד נתחיל, ושמתחילים כבר ממשיכים אוטומטי זה ממש עזר. אבל (תמיד יש את האבל..:/) הרגע הזה של להתחיל היה קשה אבל התגברתי עליו ואחרי כמה פעמים שמתגברים זה זורם...
