באיזה מדינה באים 30,000 איש ללוויה של חייל, כשאף אחד מהם לא ראה אותו מעולם???? 

מכירים את הנסיעות האלה של שעתיים-שלש שפשוט עולות לך פול מחשבות??

אז עברתי כזאת נסיעה ולא חשבתי על שום דבר מיוחד!!!!!!!!!!!!!! 

כמו עכשיו, אבל כשאיזה ילד מחליט לעשות משו מוזר ולביים חטיפה או סתם יש איזה פינוי, לא אכפת לנו להשמיץ את עצמנו בטרוףףףףףףףף

התובנות האלו מגיעות ביחד

אשרינו שזכינו להיות חלק מהעם המיוחד והנצחי הזה! אשרינו!

ספר שממש מומלץ לקרוא אותו: "רק בא"י". קובץ סיפורים מיוחדים שהיו קורים רק בא"י.

באיזה מדינה כששלושה נערים נחטפים פתאום כולם מרגישים כמו אחים שלהם?

אין! תאמינו לי, חיפשתי, ואין מדינה כמו שלנו. אין!

אז יודעים מה? חלאס! נגמר! מפסיקים להתלונן, לקטר ולהוריד את המדינה המדהימה שלנו. נמאס.

מפסיקים להתלונן על הכלכלה הכושלת

מפסיקים להתלונן על המשכורות הנמוכים

מפסיקים להתלונן על כך ש"ש חוק כזה לא היה עובר במדינה אחרת מתוקנת".. 

מפסיקים להתלונן על כך שבברלין מלקי יותר זול מבארץ..

נמאס! גמרנו!

מהיום מסתכלים על הדברים הטובים שיש במדינה שלנו.

אוהבים כל אחד ואחד שיש במדינה שלנו. (המדהימה או לא...)

כי אין על האנשים במדינה הזאת...

אין...

פשוט אין.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....