השואה הייתה נקודת זמן שבא רצח יהודים הגיע לשיא כי התקיים רצח המוני מתוכנן של יהודים ע"י צבאות ומדינות מהחזקים בעולם. 

ואתה משווה למצב שבו יש לפחות מיליון יהודים כשירים להחזיק בנשק ועשרות אלפי יהודים בפועל שמסתובבים עם נשק. 

בשנה האחרונה נהרגו 31 יהודים ע"י רוצחים אנטישמיים! (לפי מה שאתה אומר, לא בדקתי בחודש האחרון)

אם זה אתה פותח את השרשור שלך. 

"תנו חיוך ותהיו גאים במדינה שלנו היא באמת מדהימה"- עם זה אתה מסיים את השרשור שלך. זה מסריח, מגעיל ולא אחראי! 

ובכלל, תהליך הסקת המסקנות שלך פגום. 

הייתה שואה ונרצחו מיליוני יהודים= היום נרצחים רק עשרות יהודים= המדינה היא נס קיומי. 

אתה רציני? 

בעצם, למה לא לומר הלל ביום השואה? איזה חלק יש למדינה בהורדת מספר ההרוגים ממיליונים לעשרות? 

מה היה קורה אילו מדינת ישראל לא הייתה קמה? האם המצב של יהודי העולם טוב יותר מבחינה ביטחונית מאשר יהודי ארץ ישראל? האם יהודי ששוחרר מברגן בלזן והשתקע בגרמניה חייו פחות ניסיים מיהודי שעלה לארץ? 

יהודים נרצחים בארץ ישראל ואתה מחפש לראות רק את הטוב! איפה אהבת ישראל שלך? איפה ה"לא תעמוד על דם רעך"?! הרי ברור לכל בר דעת שרק ההתנהלות הפושעת של אנשי הביטחון בהוראת הפוליטיקאים היא זאת שגורמת להרג של אותם יהודים! 

יהודים כמוך שיחפשו את הטוב בכל הרפש הזה (מי חלם שתהיה מדרכה בנויה בארץ ישראל? חכו רגע, הדם יתייבש ותראו אותה..) הם אלו שנותנים לגיטימציה לפוליטיקאים רשעים שדורכים על דמם של האחים שלהם. 

כן, יש ניסים, ניסים גלויים. לשייך את הניסים האלו למדינה ולקשר את אמירת הלל לכוחי ועוצם ידי של מטוסים טכנולוגיה ושלטון זה גובל בכפירה 

ובכלל מתחיל להתחדד לי עניין העבודה זרה בשיתוף הזאת שנקראת ציונות.

האנטשמיות ושנאת היהודים הייתה קיימת בכל זמן שהוא. וכמובן גם היום. ההבדל הוא, שהיום יש כ"כ הרבה פחות נפגעים.

ליל הבדולח. שנת 1938. שנה לפני השואה- ולא רצח ממוקד ומחושב כמוה.

90 הרוגים, 800 חנויות הרוסות ו250 בתי כנסת שרופים.

פי 3 הרוגים (בלילה אחד) ממה ששנה שלמה היה כאן. אולי 5 חנויות יהודיות נהרסו השנה. ואולי בית כנסת או שניים נחרב.

ואני בטוחה במאת האחוזים שהמדינה תרמה להפחתת המספרים האלה. נכון, עד שנגיע למצב של 0 יעבור הרבה זמן. אבל כן, צריך לראות את הטוב. גם אם הוא לא מושלם. 

וזה פי 3 יותר ממה שהיה בליל הבדולח,

רק בשונה מליל הבדולח פה בארץ היה צבא מאורגן ומקצועי עם חיילים סדירים 

וחיילי מילואים.

לגבי הנזקים והוונדליזם- רק בשנה האחרונה הושחתו למעלה מ10 בתי כנסת בארץ ישראל, 

במדינת ישראל.

ואם אתם לא מעכלים את זה אז בבקשה:

מתחילת השנה הנוכחית ערבים תקפו יהודים למעלה מ 2,500 פעמים, 

ולמעלה מ- 300 יהודים נפצעו בארועי תקיפה.

אני הייתי סותם את הפה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...