מהי בעיניכם מטרת חיינו?
בעיני המטרה, או השליחות התמידית שלנו היא לעשות טוב. כמה שיותר טוב- יותר טוב 
לגמול חסדים, לחפש בכל דבר את הטוב ולעזור לאחרים! להימנע מהלבנת פנים וכיוב'...
כמובן שיש שליחויות אישיות, מעבר לזה.. אבל איך אנחנו נדע מה שליחותינו?
קראתי סיפור שר' שלמה קרליבך סיפר על חסיד שנסע לבעש"ט במז'יבוז' ביום כיפור, ובדרך היו לו כל מיני תקלות בכרכרה, שרק חיזקו את רצונו להגיע לבעש"ט. 20 דקות לפני כניסת יוה"כ, הוא נתקע ליד איזשהו כפר, ובאו לקראתו 9 יהודים, ואמרו לו "תשלים לנו מניין..." - בכל זאת, יום כיפור... ויש דברים שבקדושה שאי אפשר לאומרם בפחות ממניין...
החסיד סירב, והמשיך בנסיעה. הוא הגיע לבעש"ט, וכל פעם שהבעש"ט בירך את תלמידיו שבאו להיות איתו ביום הקדוש, הוא דילג על החסיד הזה. במוצאי יום כיפור, החסיד ניגש לבעש"ט ושאל אותו מדוע דילג עליו כל פעם? הבעש"ט ענה שנשמתו של החסיד ירדה לעולם כדי להשלים מניין באותו כפר... והוא פספס את ההזדמנות היחידה, שבשבילה הגיע לעולם.
הסיפור הזה חזק מאוד בעיני. וקצת הפחיד אותי. יכול להיות שבכל פסיעה ופסיעה שלי בעולם הזה אני מפספסת הזדמנות שבשבילה נשמתי ירדה לעולם? זה גרם לי לפקוח את העיניים ולהסתכל במה אני יכולה לתרום, לעזור, לגמול. אבל עדיין, עם כל ההשתדלות עדיין אני לא שמה לב להכל.
מה אתם חושבים?
) כלומר, שעצם הטוב האמיתי הוא הקירבה לה' , הדבקות בו.. ונכון שבעולם הבא כמדומני אנחנו נהיה יותר קרובים לה'.