מתחת גיל 5 זה מאוד מסוכן

זה לא חייב להיות משהו קבוע. בעיקר כדי לשלול מצב שבו החברה מנצלת את טוב ליבה של ביתך וגם שלך.

אם זו חברת אמת, היא תמשיך להגיע בלי ללחוץ על ביתך, גם אם לא יהיה כיבוד.

מצד שני אולי זו מישהי שיש לעשות איתה חסד ומצווה להאכיל אותה כשהיא אצלכם. נתקלתי במצבים משני הסוגים.

כיבוד כשלעצמו זה ממש נחמד.

מממתקים ממש הייתי נמנעת מהסיבה שתיארת. אפשר ביסקוויטים, ביגלה, רק מיץ מתרכיז (תפוחים, בריא), סתם מים קרים עם קוביות קרח. רק בשביל ההרגשה הטובה.

אני לפעמים מקדימה את ארוחת הערב ומכינה כמות גם לחברים. דברים פשוטים - פסטה עם קטשופ, פנקייק או חביתות לכולם.

ככה אוכלים בצוותא אוכל, לא שטויות.

ולפעמים זו עזרה גדולה בעקיפין ליולדת שהילד שלה מתארח אצלנו אחר הצהריים.

היא יכולה גם להשתתף בהכנת הכיבוד..

נתתם עצות יפות לממתקים "בריאים" (אף-על-פי שבדרך כלל אין לי כוח להשקיע בשביל זה... את עוונותיי אני מזכירה היום)

אבל מה לגבי עצם הבקשה? האם באמת כשמגיעים חברים צריך תמיד "לכבד" אותם? או שאולי זה אמור להיות נתון להחלטתי?

(ובקשר לארוחת ערב - אני אוהבת לדעת מראש אם יש עוד ילד שסועד איתנו, כי הרבה פעמים אני מכינה דברים לפי מספר הילדים, או שמכינה בדיוק את האוכל שהם אוהבים, וזה קשה "להסתבך" עם ילד שאני לא יודעת מה אוהב, וכו'... כמובן, שאם אזמין ילדים שאמם אחרי לידה או כדומה - אז אתכונן לכך מראש בהתאם).

לא מפריע לי שמבקשים ממתק או משהו לכבוד האורחים.

ואני נותנת מה שנראה לי באותו רגע. ופל קטן/אגלו או תמר וכד'...

(חח.. בדרך כלל הבן שלי לוחש באזני החבר שיבקש)

וכשבא חבר לארוחת ערב אוכל מה שיש. מה שהכנתי. לא משתגעת.

אם את מרגישה שזה יוצר התניה כלשהיא שאת לא מעונינת בה, אז אולי באמת לא כדאי לתת כל פעם.

אפשר לפעמים לכבד באוכל זה או אחר, ולפעמים לכבד ביצירה מיוחדת או משהו כזה.

היום לא נותנים שום דבר.

ואין מה לעשות אי אפשר להיות חנות מכולת של כל השכונה

זה להיות חנות מכולת של כל השכונה,

לתת לחבר שמתארח פרי ושתיה כשהוא בא לשחק אצלכם לכמה שעות? 

אם הייתי הולכת לחברה בתור ילדה, בהזמנה , ולא ב"נחיתה" , (אף פעם לא הייתי נוחתת 

ואמא שלי תמיד ידעה מתי לא מתאים ללכת לX ומתי זה יהיה "להיתקע" לאמא של החברה אם אני אבקש לבוא ) 

לא הייתי מרגישה נעים להיות כמה שעות בבית של חברה ושאם אני רעבה יגידו "היום לא נותנים שום דבר" .

לא בקטע של ממתקים, אבל אמא שלי תמיד היתה מביאה בייגל'ה / קלמנטינה/תפוח או איזשהו פרי סטנדרטי

ושתיה, כשבאו אלי חברות ליותר מחצי שעה. 

לא בקטע של לשפוט, אבל זה לא קצת קמצנות להגיד "אנחנו לא מכולת"

סה"כ תפוח או משהו בסיגנון.

ילדים בדרך כלל פעילים ומוציאים אנרגיה , וב4-5 אחר"צ נהיים רעבים.

כשבאות חברות לבת שלי (4 , צעיר יותר מאצלכם נראה לי.. ) ,

אני נותנת מים , וחותכת פרי לכל אחת , כשיגדלו אם לא יהיה לי כח להשקיע אתן פרי שלם. 

אם יש דרישה לממתק אז אני נותנת עוגיה קטנה או ביסקוויט, כי זה לא בריא להתמלא בממתקים ..  

אבל לא מטעמי חסכנות. אין אצלנו חטיפים מלוחים חוץ מבייגלה ולא ממתקים מיוחדים. 

מקסימום עוגיות שוקולד. אבל אם אני אראה שהילדה משנוררת בגינה דברים שאין בבית 

(כרגע היא לא בכיוון) אז אני כן אקנה במינון נמוך ובטעם, כי אם גם ככה היא אוכלת ג'אנק, אז שלא יהיה 

על חשבון הכיס של אחרים. עושה לי רע לראות ילדים שלא קונים להם ולא מטעמי בריאות, וההורים מסתמכים על זה

שהם משנוררים את כל החברים שפותחים חטיפים.

אין סיכוי שאני לא  אנהג בהכנסת אורחים בסיסית לחברים של הילדים 

מצד שני, אני לא אתפרע עם דברים שאני גם ככה לא רוצה שהילדה שלי בעצמה תאכל.  

תיארתי מצב שאצלנו הילדים משחקים בשביל בין הבתים ופתאום כולם יכולים להגיע לבית אחד ולסיים שם את השלוקים.

אם יש ילד שבא במיוחד לילד שלי ברור שאני אתן ואכבד,

אבל כשכל השכונה מגיעה פה אני שמה את הגבול

זה מקסים שהיא רוצה לכבד.

וגם מאוד מאוד סטנדרטי, הרי הגיוני שילדה שנמצאת אחה"צ אצלכם תרצה איזה נשנוש או פרי

אצלנו זה -

ביסקוויט\קרקרים\עוגיה\עוגה\בייגלה (תלוי מה יש בבית)

או פרי חתוך בצלחת כמו תפוח-קלמנטינה-תפוז

לפעמים פריכיות (זה מאוד מלכלך אז לא תמיד מתאים לי...)

ואם יום חם אז לפעמים איגלו

ממש לא ממתקים או חטיפים

שותים מים או מיץ תפוחים טבעי, ואם קר - קנקן תה לכולם

גם הילדים שלי לא אוכלים בד"כ ממתקים אחה"צ, אלא את מה שרשמתי למעלה

רק אם הייתה יום הולדת בגן\כיתה - בעל השקית הטעימה מחלק לכולם (זה בערך כל שני וחמישי ב"ה...)

פעם הגיעה "חבורה" של בנים לבן שלי והכנתי להם פנקייק,

אבל בד"כ אני לא משקיענית ברמות כאלה.

פעם אחרת הגיעו פתאום חברים (שני אחים) כשהיינו באמצע האוכל פלוס ביקור של סבתא.

אני לא נותנת להיכנס במצב כזה, אבל הם היו נראים מורעבים!

שיכנעתי אותם ליטול ידיים ומילאתי לכל אחד פיתה והם ישבו ואכלו איתנו...

זה דבר יפה אם זה בא ממקום אמיתי. אם זה בא מבתך מתוך רצון לרצות את החֲברה או לענות על ציפיה של החברה או בשביל הרגשת מחויבות להתנהג בדפוס מסויים, יש מקום להדריך אותה בדרך שתטע בה את ההרגשה שהיא לא מחוייבת. להגיש כיבוד זה מאד יפה כשאתה מרגיש צורך ורצון לכבד את הזולת, אך אין לעשות זאת מתוך תחושות מחוייבות שאינן עולות בקנה אחד עם רצונך האמיתי. לפעמים אנו כהורים צריכים ללמד את ילדינו מה הדבר הנכון שגם הם חשים בתוכם אך לא יודעים להעלות את זה למודעות.

אמרתי את דברי במדה רבה בהסתמך על הרמיזות שלך שאולי זה בא מצד החברה. בכלל, כשילד נוהג כלפי חברים אורחים בדפוס פעולה שהוא לא קנה בבית צריך לדעתי לבדוק האם זה בא ממקום אמיתי או שהוא מרגיש איזו מחוייבות לא אמיתית והוא כבול לאיזה סטנדרט.

לקנות מדות טובות בהכנסת אורחים וכו' זה נהדר כאשר זה אמיתי.

אגב, גם להרבות בממתקים בפני עצמו, גם אם זה ממקום אמיתי של לכבד, זה לא תמיד הדבר הנכון. אנו כהורים מנסים להדריך את הילדים בדרך הישרה, כמובן לא בצורה שכופה אותם בכל צעד ולא מאפשרת להם להתפתח ולבחור בעצמם.

אמרתם דברים חכמים, ולקחתי לתשומת לבי.

(למען האמת, נושא האוכל הוא בכלל מאתגר בשבילי, גם כשמדובר במשפחתי הפרטית... אז אולי עניין הכיבוד רק מעצים את הכול).

יכול להיות גם פירות\ירקות חתוכים

פירות יבשים, אגוזים למיניהם

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....