מתחת גיל 5 זה מאוד מסוכן

זה לא חייב להיות משהו קבוע. בעיקר כדי לשלול מצב שבו החברה מנצלת את טוב ליבה של ביתך וגם שלך.

אם זו חברת אמת, היא תמשיך להגיע בלי ללחוץ על ביתך, גם אם לא יהיה כיבוד.

מצד שני אולי זו מישהי שיש לעשות איתה חסד ומצווה להאכיל אותה כשהיא אצלכם. נתקלתי במצבים משני הסוגים.

כיבוד כשלעצמו זה ממש נחמד.

מממתקים ממש הייתי נמנעת מהסיבה שתיארת. אפשר ביסקוויטים, ביגלה, רק מיץ מתרכיז (תפוחים, בריא), סתם מים קרים עם קוביות קרח. רק בשביל ההרגשה הטובה.

אני לפעמים מקדימה את ארוחת הערב ומכינה כמות גם לחברים. דברים פשוטים - פסטה עם קטשופ, פנקייק או חביתות לכולם.

ככה אוכלים בצוותא אוכל, לא שטויות.

ולפעמים זו עזרה גדולה בעקיפין ליולדת שהילד שלה מתארח אצלנו אחר הצהריים.

היא יכולה גם להשתתף בהכנת הכיבוד..

"הכל סובב את האשכנזים". 

לא מפריע לי שמבקשים ממתק או משהו לכבוד האורחים.

ואני נותנת מה שנראה לי באותו רגע. ופל קטן/אגלו או תמר וכד'...

(חח.. בדרך כלל הבן שלי לוחש באזני החבר שיבקש)

וכשבא חבר לארוחת ערב אוכל מה שיש. מה שהכנתי. לא משתגעת.

אם את מרגישה שזה יוצר התניה כלשהיא שאת לא מעונינת בה, אז אולי באמת לא כדאי לתת כל פעם.

אפשר לפעמים לכבד באוכל זה או אחר, ולפעמים לכבד ביצירה מיוחדת או משהו כזה.

היום לא נותנים שום דבר.

ואין מה לעשות אי אפשר להיות חנות מכולת של כל השכונה

זה להיות חנות מכולת של כל השכונה,

לתת לחבר שמתארח פרי ושתיה כשהוא בא לשחק אצלכם לכמה שעות? 

אם הייתי הולכת לחברה בתור ילדה, בהזמנה , ולא ב"נחיתה" , (אף פעם לא הייתי נוחתת 

ואמא שלי תמיד ידעה מתי לא מתאים ללכת לX ומתי זה יהיה "להיתקע" לאמא של החברה אם אני אבקש לבוא ) 

לא הייתי מרגישה נעים להיות כמה שעות בבית של חברה ושאם אני רעבה יגידו "היום לא נותנים שום דבר" .

לא בקטע של ממתקים, אבל אמא שלי תמיד היתה מביאה בייגל'ה / קלמנטינה/תפוח או איזשהו פרי סטנדרטי

ושתיה, כשבאו אלי חברות ליותר מחצי שעה. 

לא בקטע של לשפוט, אבל זה לא קצת קמצנות להגיד "אנחנו לא מכולת"

סה"כ תפוח או משהו בסיגנון.

ילדים בדרך כלל פעילים ומוציאים אנרגיה , וב4-5 אחר"צ נהיים רעבים.

כשבאות חברות לבת שלי (4 , צעיר יותר מאצלכם נראה לי.. ) ,

אני נותנת מים , וחותכת פרי לכל אחת , כשיגדלו אם לא יהיה לי כח להשקיע אתן פרי שלם. 

אם יש דרישה לממתק אז אני נותנת עוגיה קטנה או ביסקוויט, כי זה לא בריא להתמלא בממתקים ..  

אבל לא מטעמי חסכנות. אין אצלנו חטיפים מלוחים חוץ מבייגלה ולא ממתקים מיוחדים. 

מקסימום עוגיות שוקולד. אבל אם אני אראה שהילדה משנוררת בגינה דברים שאין בבית 

(כרגע היא לא בכיוון) אז אני כן אקנה במינון נמוך ובטעם, כי אם גם ככה היא אוכלת ג'אנק, אז שלא יהיה 

על חשבון הכיס של אחרים. עושה לי רע לראות ילדים שלא קונים להם ולא מטעמי בריאות, וההורים מסתמכים על זה

שהם משנוררים את כל החברים שפותחים חטיפים.

אין סיכוי שאני לא  אנהג בהכנסת אורחים בסיסית לחברים של הילדים 

מצד שני, אני לא אתפרע עם דברים שאני גם ככה לא רוצה שהילדה שלי בעצמה תאכל.  

תיארתי מצב שאצלנו הילדים משחקים בשביל בין הבתים ופתאום כולם יכולים להגיע לבית אחד ולסיים שם את השלוקים.

אם יש ילד שבא במיוחד לילד שלי ברור שאני אתן ואכבד,

אבל כשכל השכונה מגיעה פה אני שמה את הגבול

זה מקסים שהיא רוצה לכבד.

וגם מאוד מאוד סטנדרטי, הרי הגיוני שילדה שנמצאת אחה"צ אצלכם תרצה איזה נשנוש או פרי

אצלנו זה -

ביסקוויט\קרקרים\עוגיה\עוגה\בייגלה (תלוי מה יש בבית)

או פרי חתוך בצלחת כמו תפוח-קלמנטינה-תפוז

לפעמים פריכיות (זה מאוד מלכלך אז לא תמיד מתאים לי...)

ואם יום חם אז לפעמים איגלו

ממש לא ממתקים או חטיפים

שותים מים או מיץ תפוחים טבעי, ואם קר - קנקן תה לכולם

גם הילדים שלי לא אוכלים בד"כ ממתקים אחה"צ, אלא את מה שרשמתי למעלה

רק אם הייתה יום הולדת בגן\כיתה - בעל השקית הטעימה מחלק לכולם (זה בערך כל שני וחמישי ב"ה...)

פעם הגיעה "חבורה" של בנים לבן שלי והכנתי להם פנקייק,

אבל בד"כ אני לא משקיענית ברמות כאלה.

פעם אחרת הגיעו פתאום חברים (שני אחים) כשהיינו באמצע האוכל פלוס ביקור של סבתא.

אני לא נותנת להיכנס במצב כזה, אבל הם היו נראים מורעבים!

שיכנעתי אותם ליטול ידיים ומילאתי לכל אחד פיתה והם ישבו ואכלו איתנו...

זה דבר יפה אם זה בא ממקום אמיתי. אם זה בא מבתך מתוך רצון לרצות את החֲברה או לענות על ציפיה של החברה או בשביל הרגשת מחויבות להתנהג בדפוס מסויים, יש מקום להדריך אותה בדרך שתטע בה את ההרגשה שהיא לא מחוייבת. להגיש כיבוד זה מאד יפה כשאתה מרגיש צורך ורצון לכבד את הזולת, אך אין לעשות זאת מתוך תחושות מחוייבות שאינן עולות בקנה אחד עם רצונך האמיתי. לפעמים אנו כהורים צריכים ללמד את ילדינו מה הדבר הנכון שגם הם חשים בתוכם אך לא יודעים להעלות את זה למודעות.

אמרתי את דברי במדה רבה בהסתמך על הרמיזות שלך שאולי זה בא מצד החברה. בכלל, כשילד נוהג כלפי חברים אורחים בדפוס פעולה שהוא לא קנה בבית צריך לדעתי לבדוק האם זה בא ממקום אמיתי או שהוא מרגיש איזו מחוייבות לא אמיתית והוא כבול לאיזה סטנדרט.

לקנות מדות טובות בהכנסת אורחים וכו' זה נהדר כאשר זה אמיתי.

אגב, גם להרבות בממתקים בפני עצמו, גם אם זה ממקום אמיתי של לכבד, זה לא תמיד הדבר הנכון. אנו כהורים מנסים להדריך את הילדים בדרך הישרה, כמובן לא בצורה שכופה אותם בכל צעד ולא מאפשרת להם להתפתח ולבחור בעצמם.

אמרתם דברים חכמים, ולקחתי לתשומת לבי.

(למען האמת, נושא האוכל הוא בכלל מאתגר בשבילי, גם כשמדובר במשפחתי הפרטית... אז אולי עניין הכיבוד רק מעצים את הכול).

יכול להיות גם פירות\ירקות חתוכים

פירות יבשים, אגוזים למיניהם

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...