עם הזמן זה בע"ה יעבור, ככה זה תמיד.

תשתדל להיות ולהתנהג בצורה הכי בוגרת שאתה יכול ובע"ה זה יעבור..

תתפלל על זה!

ההורים שלי גם לא מבינים אותי וחושבים שהם יכולים להחליט עלי מדי וזה קשה אין לי כ"כ מה לעזור

אבל מבחינת החברה תנסה לראות למה קשה לך ותנסה לשפר לא להיכנס למריבות להיות רגיש יותר וכדו'....

בבית-תנסה להיות הכי בסדר שיש גם אם אתה מרגיש פראייר לפעמים או אם הם מעצבנים אותך תנסה לדבר איתם ולא להחזיר במילים או במכות?

אז..בהצלחה ענקית!!

גם אני במצב דומה..

עזבתי את הבית לאיזה שבועיים ורק אז דיברתי עם ההורים שלי.

עכשיו אני חיה לבד באיזה דירה (ששייכת להורים שלי) וגם מידי פעם חוזרת הביתה..

בקשר לחברה, אני רשומה באיזה בית ספר שממש לא מתאים לי שם ואז אני רק מראה נוכחות מידי פעם.

ועכשיו הם בודקים מה לעשות איתי שנה הבאה. מבחינתי לא להמשיך ושהחוק ילך לעזאזל..

לא אומרת שזה הפיתרון הנכון לך אבל אולי זה יהיה לך עוד אופציה..

בוא לפרטי אני הי;יתי גם כן במצב שלך.... אולי אני יכול לעזור לך...

ב"ה ההורים שלי מבינים אותי פחות או יותר וגם בחבר'ה אני אחלה..

אבל גמלי יש עליות וירידות..מלא פעמים אני מתבאס רצח מההורים והחברים..

רגע אתה מרגיש מלך עם החברה וזה ושניה אחרי זה מישו יכול לרדת עליך ולהוציא לך את כל האוויר..

אבל זה רגיל לגמרי!

אז..אתה יכול לדבר עלזה עם ההורים שלך..

ההורים רוצים שלילד שלהם יהיה טוב!!

ועם החבר'ה אל תדאג..לכולם זה ככה!

בהצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....