בעלי פוטר למי שעקב, והנה הכל משמיים
וכל הסיטואציה והתסכול הביאו אותו למחשבה
שיש לו הזדמנות פז ללימודים
לעשות משהו עם עצמו.
בעלי לא אדם של לימודים, לגמרי לא
אבל נותנת לו את מלוא הכוח והדחיפה ודי שמחה עם הרצון הטוב.
די, לא 100%, אני קצת הרבה חוששת
אני עובדת מאד קשה פיזית ומגיעה בדיוק בזמן לגנים של הילדים
משם זה אוכל שנ"צ וכל המשתמע...
שוהם הקטן שלי אפילו לא בן שנה ועדיין נגמל מהנקות
ואנו עוברים איתו תקופה מאתגרת של מרד שינה וחוסר שקט.
כעת בעלי בבית זה כיף אמיתי, נהנת מכל רגע
הוא לקח פיקוד על הרוב ואני אפילו מספיקה לנוח שעתיים
לא נשכח את שיעורי התורה, פעמיים בשבוע ברוך ה'
שעליהם לא ארצה לוותר בשום אופן (חוזרים בתשובה)
אז מה יהיה? אצטרך לקחת את מלוא האחריות עליי
כל השבוע בקושי יהיה לנו זמן...
הלימודים יהיו פעמיים שלוש בטח בערבים כי הוא מחפש ג'וב
וזה אומר שאהיה אמא עובדת + במשרה מלאה ++
עצות בנושא? תובנות? הארות?
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה