אמור לעלות... ניסית מוצקים? מוצקים מתוקים כמו פירות אולי כדי לפתוח...?

חשבנו שהמצב השתפר אבל מתברר שלא...הוא מסרב להכניס אוכל לפה או יורק אותו.

כל ניסיון להאכיל אותו נגמר בהיסטרית בכי מצידו ונמאס לי לתת לו קרקרים כל הזמן!

הוא תיכף בן שנתיים

אני מפחדת שאם נרגיל אותו לפירות הוא יסרב לאוכל אחר.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

אבל צריכים בכל זאת להגיע למצב שמורידים בקבוקי פורמולה.

אצלי זה ככה עם הנקה (ואצל הגדול שלי היה אותו סיפור עם מטרנה).

עד שלא הפסקנו לגמרי, הם כל הזמן נצמדו להנקה והסתמכו  כמעט רק עליה.

באיזשהו שלב, כשהם כבר מצמיחים את כל השיניים, אני גומלת בבת אחת. ואז פתאום הם מגלים את המטבח.

אומנם עדיין בררנים מאוד ואוכלים רק טווח מצומצם של מזונות, אבל בכל זאת נפתחים.

עוד נקודה חשובה מאוד (ואולי קודמת לנקודה הראשונה לעיל) : ויטמינים. תמיד כשילדים מאבדים את התיאבון לגמרי (מה שאופייני מאוד למצבי דחק רגשי) צריך קודם להשלים חסרים בעזרת תוסף מזון - מולטיויטמין לילדים. אחרת זו מלחמה בטחנות רוח. לא יעזור להכריח.

כנראה שככה הגוף עובד - כשיש מחסור קל, הגוף שואף להשלים אותו בעזרת מזונות שעשירים באותו ויטמין או מינרל שחסר, ממש מרגישים תשוקה למזונות האלו.

לעומת זאת, כשיש הידלדלות חמורה במאגרים, מאבדים את התיאבון לגמרי. כמובן שלנפש יש תפקיד מכריע במנגנון הזה.

נראה לי שלדרוש מהאומנים לתת תוסף מזון זה דבר לא מסובך. יש תוספי מזון טעימים והפעוט עצמו ירגיש שזה עושה לו טוב ויתמיד לקחת עד שיפתח תיאבון.

תרגישו טוב.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

הפסקה של תמ"ל : לא להפסיק לפני שמייצבים ויטמינים/מינרלים. כרגע זו הדרך שיש לכם לוודא שהוא מקבל מהם יחסית בצורה מסודרת.

וגם - הנקה מוכרחים להפסיק בבת אחת במצבים כאלה. אבל תמ"ל - אפשר פשוט לדלל בהדרגה את הנוסחה - על אותה כמות מים לשים כמות הולכת ופוחתת של אבקה, עד שזה לא טעים ולא עושה חשק יותר.

"הכל סובב את האשכנזים". 

ניסו לתת לו בכוס עם קשית דברים כמו שייק פירות או מרק טחון מתקתק? בד"כ יש פחות התנגדות ל"שתיה" שהיא בעצם מאכל ובונוס- השימוש בקשית אמורה לחזק את שרירי הלסת.

חוץ מזה-הוא רואה אחרים אוכלים? יושב בשולחן עם כולם בארוחות מסודרות? לפעמים סרבנות אוכל נוצרת כשאין דוגמא אישית לילד ועצם האכילה לידו מעודדת אותו להצטרף לארוחה.

ואומרים שהוא לא מוכן לשבת בשולחן אולי איתנו הוא כן יסכים.

לבן שלי הייתה תקופה שאכל כמעט רק שוקו

זה עובר בהדרגה

אם הוא מוכן לאכול קרקר ופרות אז למה לא?

חורג מגבול הנורמה שבו אפשר לתקופה לתת לילד רק את מה שהוא מבקש.

(אני האנונימית מהויטמינים).

אולי כשהוא ירגיש שלחץ יורד הוא יתעניין בסוגי אוכל אחרים שאתם אוכלים בהנאה אולי אפילו בלי להציע

אני לא מומחית אבל לא הייתי גומלת מפורמולה כי זה לפחות מזין ובהחלט יש שם וויטמינים והוא כן אוכל את זה

הרי כתבת שיש לו בעייה  אובייקטיבית שמונעת ממנו לאכול כמו שצריך. אם היה רק חוסר רצון והוא היה אתכם אז כן היה סביר להגביל בהדרגה

האם הוא שותה מספיק?

וילדים בהחלט עושים דווקא בנושא אכילה, כשרוצים שהם יוכלו צריך לשחרר

עדיף אפילו שהם יבקשו לאכול, ברגע שזה בא מהם, אז אין בעיות אכילה - מניסיון

הוא עוד לא בן שנתיים וזה לא נורא שיוכל פורמולה

לגדול שלי נתתי עד גיל 3, כמובן שהוא אכל גם אוכל רגיל

ולשני בערך בגיל הזה הייתה תקופה של שוקו

כמה בדיוק הוא שוקל?

והוא ממש גבולי

אמממ...אין לנו מושג(היה נחמד אם היינו יכולים לראות את הגסטרולוג שלו).

בחיוך,

מה שכן אוהב.

באווירה נינוחה.

בלי לחץ.

אבל עכשו הוא התחיל לירוק ואפילו ללקק לא מוכן.

אין לי מושג מה המטפלת בידיוק עושה,בכללי היא מושיבה אותו בכיסא מול מראה עם אוכל על שולחן ועובדת איתו על לאכול ולשתות עם קשית כשבחדר יש אביזרי מיטבח.

אותי נידו למסדרון לשמוע את הצרחות שלו בחמש דקות הראשונות,

קושרים אותו לכיסא וזה לא מצטייר לי נחמד במיוחד

אפשר לקנות ברזל בלי מרשם?

אבל חוסר תאבון זה לא רק ברזל, זה גם ויטמינים מקבוצת B לכל הפחות.

פיזרו אבקה בכל הדירה וגם שמנו קרח עם קרבון.

אחרי מאמץ מאוד רגיל מבחינתו לשעתים עם נחירות חזקות,פשוט נפל שדוד בעגלה ואני חוששת שהוא כבר מתחיל להחלש מחוסר תזונה ראויה וחוסר בויטמינים,נוסף לזה הוא מתנגד לכל דבר כי בבית השני לא ממש טורחים לנסות איתו דברים חדשים.

כמה באמת הוא שוקל? מה אומר רופא, טיפת חלב? 

מה אם להוסיף לו אוכל שהוא כן אוהב? למה להוסיף דברים חדשים? בעבר בני אדם אכלו בערך אותו דבר

העיקר שיהיו מכל אבות המזון

וילדים הם בכלל מאוד שמרנים 

באמת לא יותר ממה שהוא רגיל אליו,לדעתי החוסרים מתחילים לעשות אותו חלש ועצבני

ואם טוענים שהוא עולה במשקל למה שלחו אותו עכשו לגסטרולוג למקרים חמורים??

אז כניראה שלא הכל בסדר

מעדיפה לסמוך על האינסטינקטים שלי ולהיות קצת חשדנית

הילד הזה אולטרה שמרן שלא מסכים לכלום

לא ברור לי איך מאכילים אותו בידיוק וממה הוא חי

לפעמים ילד לא מוכן לאכול מגוון מזונות בגלל רגישות בחלל הפה.

המרקם לא נעים לו.

הפתרון הוא ריפוי בעיסוק.

הטיפול עוזר ואז הילד מוכן לאכול עוד מזונות.

בהצלחה.

מביאים אותו לטיפול מוקדם בבוקר כשהוא רעב.

מבחינתי התפקיד של המטפלת הוא ללמד אותו לאכול,המשקל זה ענין לרופא

השאלה כמה זה באמת עוזר כי לאכול הוא לא אוכל מי יודע מה בנתיים

אמרו לנו להחליף מטפלת אבל זה סיבוך עם מלא ניירת

אז יכול להיות שהוא לא יכול לאכול את הכל אלא רק דברים מסוימים? אם אני מבינה נכון? אז כדאי לדבר אתו ורק אז לגוון מזון? לא הבנתי, הם אמרו שהוא כן עולה במשקל, למה את לא מאמינה? רופא ילדים אמר שזה לא מספיק?

את מלווה אותו לבדיקות או לא מרשים לך? והוא אף פעם לא ישן צהריים? אולי איזה ווירוס?  

הוא עולה במשקל,גודל  נו באמת אין לי עינים לראות שבידיוק ההיפך,חושבים שאני אקנה כל דבר...

אין לי אפשרות  להיות בפגישה עם הרופא והאומנת לא ממש טורחת להרים טלפון לשאול פרטים שהרופא צריך.

הוא לא אמור להתעייף ככ ממאמץ סביר

האם זה בסדר

אם הוא באמת צריך גסטרולוג אז את חייבת לפחות סיכום של ביקור כי יכול להיות שהוא צריך דיאטה מסוימת

ואני הייתי מבטלת את טיפול ומטפלת. נשמע לי מזעזע. לקשור ילד ולדחוף אוכל? לא פלא שזה לא עובד, 

צריך לשחרר

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...