אמור לעלות... ניסית מוצקים? מוצקים מתוקים כמו פירות אולי כדי לפתוח...?

חשבנו שהמצב השתפר אבל מתברר שלא...הוא מסרב להכניס אוכל לפה או יורק אותו.

כל ניסיון להאכיל אותו נגמר בהיסטרית בכי מצידו ונמאס לי לתת לו קרקרים כל הזמן!

הוא תיכף בן שנתיים

אני מפחדת שאם נרגיל אותו לפירות הוא יסרב לאוכל אחר.

האומנים אומרים שאפילו על כיסא הוא לא מוכן לשבת

הוא גם עדין לא מדבר ולא אומר מה הוא רוצה

ברור לי שמבחינתי היתה יותר תקיפות

המטפלת שלו כבר נתנה לי הרצאה לא להכריח

רק בנתים שלא יגמור בבית חולים מרוב ריגשיות

אבל צריכים בכל זאת להגיע למצב שמורידים בקבוקי פורמולה.

אצלי זה ככה עם הנקה (ואצל הגדול שלי היה אותו סיפור עם מטרנה).

עד שלא הפסקנו לגמרי, הם כל הזמן נצמדו להנקה והסתמכו  כמעט רק עליה.

באיזשהו שלב, כשהם כבר מצמיחים את כל השיניים, אני גומלת בבת אחת. ואז פתאום הם מגלים את המטבח.

אומנם עדיין בררנים מאוד ואוכלים רק טווח מצומצם של מזונות, אבל בכל זאת נפתחים.

עוד נקודה חשובה מאוד (ואולי קודמת לנקודה הראשונה לעיל) : ויטמינים. תמיד כשילדים מאבדים את התיאבון לגמרי (מה שאופייני מאוד למצבי דחק רגשי) צריך קודם להשלים חסרים בעזרת תוסף מזון - מולטיויטמין לילדים. אחרת זו מלחמה בטחנות רוח. לא יעזור להכריח.

כנראה שככה הגוף עובד - כשיש מחסור קל, הגוף שואף להשלים אותו בעזרת מזונות שעשירים באותו ויטמין או מינרל שחסר, ממש מרגישים תשוקה למזונות האלו.

לעומת זאת, כשיש הידלדלות חמורה במאגרים, מאבדים את התיאבון לגמרי. כמובן שלנפש יש תפקיד מכריע במנגנון הזה.

נראה לי שלדרוש מהאומנים לתת תוסף מזון זה דבר לא מסובך. יש תוספי מזון טעימים והפעוט עצמו ירגיש שזה עושה לו טוב ויתמיד לקחת עד שיפתח תיאבון.

תרגישו טוב.

מהם אני לא מצפה לכלום הם פשוט אנטי נגדנו-לא מחזירים לנו דברים של הילדים,לא הביאו לילד נעלים,לא היו מביאים תיק לילדה,מדברים עם המטפלים  שלהם מעל לראש שלנו,ניצלו את הפחד שלנו שהילדים יהיו אצל גויים לקחת את התינוק למדינה אחרת.,סליחה על הפריקהכי עובדה שמלא דברים שהם טוענים שהילד לא עושה אצלם הוא כן עושה איתנו.

אולי זה גם קשור שקשה לו כשהוא חוזר מביקור אצלנו וגם לילדה יש סיוטים והוא קשור אליה ואולי זה משפיע.

השאלה אם לגמול בבת אחת לא יגרום איזה הלם?

בנתים קנינו לו שפופרות של מחית פירות וירקות וננסה את זה.

אולי אם תדרשו דרך הגורמים הרשמיים הפניה לבדיקת דם, ממילא זה יחייב אותם במתן טיפול הולם לחסרים בויטמינים או מינרלים אם ימדדו בבדיקה.

ומה שלום התינוק?

כל הכבוד לך שאת מעורבת וחותרת לפתרונות למרות הסידור הזה . ה' הטוב יתן לכם כוח להתמודד ולקבל את הקטנים חזרה לחיקכם אמן.

הפסקה של תמ"ל : לא להפסיק לפני שמייצבים ויטמינים/מינרלים. כרגע זו הדרך שיש לכם לוודא שהוא מקבל מהם יחסית בצורה מסודרת.

וגם - הנקה מוכרחים להפסיק בבת אחת במצבים כאלה. אבל תמ"ל - אפשר פשוט לדלל בהדרגה את הנוסחה - על אותה כמות מים לשים כמות הולכת ופוחתת של אבקה, עד שזה לא טעים ולא עושה חשק יותר.

באמת נדבר על זה עם המדריכה...היא יודעת יותר טוב מה הכללים.

בגלל שהוא נולד לא מפותח כניראה שהוא רגיש וכל הזמן חוטף דלקות כל חודש

בכללי הוא מתפתח די יפה,הוא כבר מתהפך וקצת יושב

ניסו לתת לו בכוס עם קשית דברים כמו שייק פירות או מרק טחון מתקתק? בד"כ יש פחות התנגדות ל"שתיה" שהיא בעצם מאכל ובונוס- השימוש בקשית אמורה לחזק את שרירי הלסת.

חוץ מזה-הוא רואה אחרים אוכלים? יושב בשולחן עם כולם בארוחות מסודרות? לפעמים סרבנות אוכל נוצרת כשאין דוגמא אישית לילד ועצם האכילה לידו מעודדת אותו להצטרף לארוחה.

ואומרים שהוא לא מוכן לשבת בשולחן אולי איתנו הוא כן יסכים.

לבן שלי הייתה תקופה שאכל כמעט רק שוקו

זה עובר בהדרגה

אם הוא מוכן לאכול קרקר ופרות אז למה לא?

חורג מגבול הנורמה שבו אפשר לתקופה לתת לילד רק את מה שהוא מבקש.

(אני האנונימית מהויטמינים).

אולי כשהוא ירגיש שלחץ יורד הוא יתעניין בסוגי אוכל אחרים שאתם אוכלים בהנאה אולי אפילו בלי להציע

אני לא מומחית אבל לא הייתי גומלת מפורמולה כי זה לפחות מזין ובהחלט יש שם וויטמינים והוא כן אוכל את זה

הרי כתבת שיש לו בעייה  אובייקטיבית שמונעת ממנו לאכול כמו שצריך. אם היה רק חוסר רצון והוא היה אתכם אז כן היה סביר להגביל בהדרגה

האם הוא שותה מספיק?

וילדים בהחלט עושים דווקא בנושא אכילה, כשרוצים שהם יוכלו צריך לשחרר

עדיף אפילו שהם יבקשו לאכול, ברגע שזה בא מהם, אז אין בעיות אכילה - מניסיון

הוא עוד לא בן שנתיים וזה לא נורא שיוכל פורמולה

לגדול שלי נתתי עד גיל 3, כמובן שהוא אכל גם אוכל רגיל

ולשני בערך בגיל הזה הייתה תקופה של שוקו

כמה בדיוק הוא שוקל?

והוא ממש גבולי

אמממ...אין לנו מושג(היה נחמד אם היינו יכולים לראות את הגסטרולוג שלו).

בחיוך,

מה שכן אוהב.

באווירה נינוחה.

בלי לחץ.

אבל עכשו הוא התחיל לירוק ואפילו ללקק לא מוכן.

אין לי מושג מה המטפלת בידיוק עושה,בכללי היא מושיבה אותו בכיסא מול מראה עם אוכל על שולחן ועובדת איתו על לאכול ולשתות עם קשית כשבחדר יש אביזרי מיטבח.

אותי נידו למסדרון לשמוע את הצרחות שלו בחמש דקות הראשונות,

קושרים אותו לכיסא וזה לא מצטייר לי נחמד במיוחד

אפשר לקנות ברזל בלי מרשם?

אבל חוסר תאבון זה לא רק ברזל, זה גם ויטמינים מקבוצת B לכל הפחות.

פיזרו אבקה בכל הדירה וגם שמנו קרח עם קרבון.

אחרי מאמץ מאוד רגיל מבחינתו לשעתים עם נחירות חזקות,פשוט נפל שדוד בעגלה ואני חוששת שהוא כבר מתחיל להחלש מחוסר תזונה ראויה וחוסר בויטמינים,נוסף לזה הוא מתנגד לכל דבר כי בבית השני לא ממש טורחים לנסות איתו דברים חדשים.

כמה באמת הוא שוקל? מה אומר רופא, טיפת חלב? 

מה אם להוסיף לו אוכל שהוא כן אוהב? למה להוסיף דברים חדשים? בעבר בני אדם אכלו בערך אותו דבר

העיקר שיהיו מכל אבות המזון

וילדים הם בכלל מאוד שמרנים 

באמת לא יותר ממה שהוא רגיל אליו,לדעתי החוסרים מתחילים לעשות אותו חלש ועצבני

ואם טוענים שהוא עולה במשקל למה שלחו אותו עכשו לגסטרולוג למקרים חמורים??

אז כניראה שלא הכל בסדר

מעדיפה לסמוך על האינסטינקטים שלי ולהיות קצת חשדנית

הילד הזה אולטרה שמרן שלא מסכים לכלום

לא ברור לי איך מאכילים אותו בידיוק וממה הוא חי

לפעמים ילד לא מוכן לאכול מגוון מזונות בגלל רגישות בחלל הפה.

המרקם לא נעים לו.

הפתרון הוא ריפוי בעיסוק.

הטיפול עוזר ואז הילד מוכן לאכול עוד מזונות.

בהצלחה.

מביאים אותו לטיפול מוקדם בבוקר כשהוא רעב.

מבחינתי התפקיד של המטפלת הוא ללמד אותו לאכול,המשקל זה ענין לרופא

השאלה כמה זה באמת עוזר כי לאכול הוא לא אוכל מי יודע מה בנתיים

אמרו לנו להחליף מטפלת אבל זה סיבוך עם מלא ניירת

אז יכול להיות שהוא לא יכול לאכול את הכל אלא רק דברים מסוימים? אם אני מבינה נכון? אז כדאי לדבר אתו ורק אז לגוון מזון? לא הבנתי, הם אמרו שהוא כן עולה במשקל, למה את לא מאמינה? רופא ילדים אמר שזה לא מספיק?

את מלווה אותו לבדיקות או לא מרשים לך? והוא אף פעם לא ישן צהריים? אולי איזה ווירוס?  

הוא עולה במשקל,גודל  נו באמת אין לי עינים לראות שבידיוק ההיפך,חושבים שאני אקנה כל דבר...

אין לי אפשרות  להיות בפגישה עם הרופא והאומנת לא ממש טורחת להרים טלפון לשאול פרטים שהרופא צריך.

הוא לא אמור להתעייף ככ ממאמץ סביר

האם זה בסדר

אם הוא באמת צריך גסטרולוג אז את חייבת לפחות סיכום של ביקור כי יכול להיות שהוא צריך דיאטה מסוימת

ואני הייתי מבטלת את טיפול ומטפלת. נשמע לי מזעזע. לקשור ילד ולדחוף אוכל? לא פלא שזה לא עובד, 

צריך לשחרר

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....