שלום לכולם!
רובכם מכירים אותי, אז נדלג על ההקדמה.
מאנשים שיצא לי לפגוש, מקרים שיצא לי לשמוע ובעיקר מחוויות שיצא לי לחוות - חשבתי להציע מנסיוני הדל לבני הישיבות בינינו, הותיקים יותר עם הותיקים פחות. זה אמנם לא הרבה, אבל אלו דברים שעזרו ועוזרים לי ומי שימצא בהם תועלת - יהא זה שכרי.
בעז"ה אכתוב אחת לכמה זמן עצות משלי ללימוד, בדגש על הגמרא, אבל לא רק. אמנם ראוי שיעשו זאת גדולים ממני, אך יש דברים פשוטים שמרוב פשיטותם נשכחים וצריכים חזרה מרובה.
כמובן, מיועד גם לשיעור א' של אלול תשע"ו המקרב בצעדי ענק.
והיום נעסוק ב...
*משניות*
"אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל משנתו שאינה סדורה עליו". (תענית דף ח', עמ' א')
רש"י: "שקשה לו מרוב קושיות בשביל משנתו שאינה סדורה עליו ואינו זוכר מה כתיב בה..."
חד משמעית - חובה גמורה. זה בסיס הגמרא שעליו עומד כל בניין התורה שלכם. אין להשוות בין מי שניגש לגמרא חדשה לחלוטין לבין מי שיש לו את הרקע המשנתי. זה הסדר הנכון והנורמלי ללמוד. רווח גדול יהיה אם לפני לימוד המסכת הנלמדת בישיבה משנתכם תהיה סדורה עליכם. וזה אפילו לא קשה.
אני מציע ללמוד בשני מישורים.
הראשון - לימוד בקיאות. ללמוד את המשניות עם מפרש אחד. זה יכול להיות ר' עובדיה מברטנורא, רמב"ם, תפארת ישראל, קהתי... הפירוש שהכי מובן ונוח לכם. (אני חושב שקהתי עמוס מדי, אבל זו כבר בחירה אישית).
שימו לב: לימוד בקיאות זה לא לימוד בשטחיות! זו טעות נפוצה שחושבים שיש עיון עמוק או שטחיות. לימוד כזה יכול ליפול בגדר של ביטול תורה (ראה אורות התורה, ז, ב. אגרת הרמב"ם לר' יוסף אבן גבאר). ללמוד בשביל לשכוח לא יקדם אתכם. חבל שלא תפיקו את המירב מעמלכם. נניח שלקחתם את פירוש המשניות של הרמב"ם - תבינו מה שהרמב"ם אומר, אל 'תריצו' ואל תיכנעו לעצלות...
מישור שני: שינון בעל-פה. "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".
יכול להיות שחלק קיבלו הלם רק מלחשוב על זה. יקרים, צאו מהסרט. אתם זוכרים טונות של שירים ובתיכון חרשתם על בגרויות, אתם יכולים לזכור בכיף מסכת כמו 'סנהדרין' או לפחות מסכת קצרה כמו 'מכות'. חוץ מזה, המשניות נועדו לשם כך, שישננו אותן. זו הקלישאה הכי גדולה בעולם, אבל רק בגלל שהיא אמיתית: רוצים - יכולים.
ברגע שלומדים משניות בע"פ, אפשר בכיף ללמוד גם גמרא בע"פ. מעלה גוררת מעלה. תחשבו איזה רווח עצום זה! אתם יכולים ללמוד ב-כ-ל מקום. צריך פשוט להקפיד על החזרות, משנה ועוד משנה, פרק ועוד פרק. הכל מצטרף לחשבון גדול, כל מה שצריך זה רצינות והתמדה. זה גם יהיה פחות קשה אחרי שלמדתם את המשנה בבקיאות ואתם זוכרים את ענייניה.
(על עיקרון החזרות עוד ארחיב בעז"ה בהזדמנויות הבאות).
את שני מישורי הלימוד האלה כדאי לעשות על המסכת הנלמדת בישיבה עוד בבין הזמנים, אבל גם אם התחלתם כבר את הזמן - אין דבר. לחטוף כמה שרק אפשר! אתם תודו לעצמכם!
כדי לא להעמיס, לדעתי כדאי ללמוד פרק בקיאות ואז ללמוד אותו בע"פ. פרק ועוד פרק עד סוף המסכת.
חוץ מהלימוד והשינון של המסכת הנלמדת, כדאי ממש ממש ללמוד עוד מסכת אחרת כאוות נפשכם. נזיר, תמיד, עבודה זרה, ברכות, הוריות... כל מסכת. תלמדו אותה בבקיאות עם עוד פרשן (כמו שכבר אמרנו) בנחת שלכם. רבע שעה- עשרים דקות ביום קבועות ביום ירחיבו את ידיעותיכם בתורה שבעל-פה.
בברכת התורה,
אנוכי הדל.
נ.ב.
מוזמנים לחלוק עליי, להוסיף על דבריי ולשאול בתגובות.
רובכם מכירים אותי, אז נדלג על ההקדמה.
מאנשים שיצא לי לפגוש, מקרים שיצא לי לשמוע ובעיקר מחוויות שיצא לי לחוות - חשבתי להציע מנסיוני הדל לבני הישיבות בינינו, הותיקים יותר עם הותיקים פחות. זה אמנם לא הרבה, אבל אלו דברים שעזרו ועוזרים לי ומי שימצא בהם תועלת - יהא זה שכרי.
בעז"ה אכתוב אחת לכמה זמן עצות משלי ללימוד, בדגש על הגמרא, אבל לא רק. אמנם ראוי שיעשו זאת גדולים ממני, אך יש דברים פשוטים שמרוב פשיטותם נשכחים וצריכים חזרה מרובה.
כמובן, מיועד גם לשיעור א' של אלול תשע"ו המקרב בצעדי ענק.
והיום נעסוק ב...
*משניות*
"אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל משנתו שאינה סדורה עליו". (תענית דף ח', עמ' א')
רש"י: "שקשה לו מרוב קושיות בשביל משנתו שאינה סדורה עליו ואינו זוכר מה כתיב בה..."
חד משמעית - חובה גמורה. זה בסיס הגמרא שעליו עומד כל בניין התורה שלכם. אין להשוות בין מי שניגש לגמרא חדשה לחלוטין לבין מי שיש לו את הרקע המשנתי. זה הסדר הנכון והנורמלי ללמוד. רווח גדול יהיה אם לפני לימוד המסכת הנלמדת בישיבה משנתכם תהיה סדורה עליכם. וזה אפילו לא קשה.
אני מציע ללמוד בשני מישורים.
הראשון - לימוד בקיאות. ללמוד את המשניות עם מפרש אחד. זה יכול להיות ר' עובדיה מברטנורא, רמב"ם, תפארת ישראל, קהתי... הפירוש שהכי מובן ונוח לכם. (אני חושב שקהתי עמוס מדי, אבל זו כבר בחירה אישית).
שימו לב: לימוד בקיאות זה לא לימוד בשטחיות! זו טעות נפוצה שחושבים שיש עיון עמוק או שטחיות. לימוד כזה יכול ליפול בגדר של ביטול תורה (ראה אורות התורה, ז, ב. אגרת הרמב"ם לר' יוסף אבן גבאר). ללמוד בשביל לשכוח לא יקדם אתכם. חבל שלא תפיקו את המירב מעמלכם. נניח שלקחתם את פירוש המשניות של הרמב"ם - תבינו מה שהרמב"ם אומר, אל 'תריצו' ואל תיכנעו לעצלות...
מישור שני: שינון בעל-פה. "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".
יכול להיות שחלק קיבלו הלם רק מלחשוב על זה. יקרים, צאו מהסרט. אתם זוכרים טונות של שירים ובתיכון חרשתם על בגרויות, אתם יכולים לזכור בכיף מסכת כמו 'סנהדרין' או לפחות מסכת קצרה כמו 'מכות'. חוץ מזה, המשניות נועדו לשם כך, שישננו אותן. זו הקלישאה הכי גדולה בעולם, אבל רק בגלל שהיא אמיתית: רוצים - יכולים.
ברגע שלומדים משניות בע"פ, אפשר בכיף ללמוד גם גמרא בע"פ. מעלה גוררת מעלה. תחשבו איזה רווח עצום זה! אתם יכולים ללמוד ב-כ-ל מקום. צריך פשוט להקפיד על החזרות, משנה ועוד משנה, פרק ועוד פרק. הכל מצטרף לחשבון גדול, כל מה שצריך זה רצינות והתמדה. זה גם יהיה פחות קשה אחרי שלמדתם את המשנה בבקיאות ואתם זוכרים את ענייניה.
(על עיקרון החזרות עוד ארחיב בעז"ה בהזדמנויות הבאות).
את שני מישורי הלימוד האלה כדאי לעשות על המסכת הנלמדת בישיבה עוד בבין הזמנים, אבל גם אם התחלתם כבר את הזמן - אין דבר. לחטוף כמה שרק אפשר! אתם תודו לעצמכם!
כדי לא להעמיס, לדעתי כדאי ללמוד פרק בקיאות ואז ללמוד אותו בע"פ. פרק ועוד פרק עד סוף המסכת.
חוץ מהלימוד והשינון של המסכת הנלמדת, כדאי ממש ממש ללמוד עוד מסכת אחרת כאוות נפשכם. נזיר, תמיד, עבודה זרה, ברכות, הוריות... כל מסכת. תלמדו אותה בבקיאות עם עוד פרשן (כמו שכבר אמרנו) בנחת שלכם. רבע שעה- עשרים דקות ביום קבועות ביום ירחיבו את ידיעותיכם בתורה שבעל-פה.
בברכת התורה,
אנוכי הדל.
נ.ב.
מוזמנים לחלוק עליי, להוסיף על דבריי ולשאול בתגובות.
)