אבא,
שמחנו לקבל את המברק בו הודעת כי הגעת ללונדון בשלום. את שלושת הימים שעברו עלינו בחרדה מתמדת לא אוכל לתאר לך, בעיקר כי איני רוצה להדאיגך. רק אומר שאמא חזרה לחייך ושהבנות יצאו לכפר לערוך קניות.
המשרתים לא מפסיקים לשאול על נסיעתך, אך אני שומר על פי סגור וחתום, כפי שביקשת, וכך גם אמא והבנות.
והרי דיווח התקדמותן של הבנות בלימודים:
אלזה סיימה את הספר שלה, ומתחילה ספר חדש. היא עורכת מחקר ביולוגי בגן ביחד עם מר הולטון. הוא אומר שהיא קשובה ועירנית. אמא מציינת שככה זה אצל בנות גדולות, אך לעומתה, ג'וזפין לא מתמידה בלימודיה. היא התקדמה רק בחצי עמוד בספר שלה מאז שעזבת, ולא מסכימה לגעת בספרי המתמטיקה שמר הולטון מביא לה. אמילי, כתמיד, לא מצליחה להבין כל מה שמר הולטון מלמד אותה, אך היא מצטיינת בפסנתר. אן לא יכולה לחכות עד החודש הבא, בו תגיע לגיל שבע ותוכל להתחיל ללמוד גם היא. אני חושב שתהיה מרוצה ממנה כשתתחיל ללמוד.
מצב האחוזה משביע רצון. סוכנת הבית מנהלת אותו ביד רמה, ואמא ממלאת את תפקידך בחלוקת הוראות בצורה יוצאת מן הכלל, ממש כמעט כמוך.
בעיה אחת התעוררה מספר שעות לאחר שיצאת בכרכרה. מספר סוסים החלו להשתולל, ולקח לנו זמן מה להרגיע אותם. בינתיים הם הספיקו לפעור חור גדול בקיר במערבי של האורווה. עובדי הגן עמלים על תיקון הקיר, אך התיקון יארך שבועיים או שלושה.
בכפר העניינים סוערים. בנה של האלמנה הריסון, בנה היחיד, נפצע במהלך אימונים בצפון, והוא ישוב בעוד יומיים למנוחה ארוכה בביתו. אמו מקווה כי הוא יחליט לפרוש מן הצבא, אך אתה וודאי זוכר את הלהט בו התגייס, כך שכולם חושבים כי לאחר כמה חודשים יחזור אל גדודו.
בתקווה ששלומך טוב כשלנו,
בנך,
וילובי.
אבא,
השבוע חגגתי את יום הולדתי התשעה עשר. בעיניה של אמא עמדו דמעות במשך כל היום, כיוון שבעוד כשנה אסע לקיימברידג' בשביל הלימודים שלי באוניברסיטה. בינתיים אני אוסף כמה שיותר מידע על האוניברסיטה, שאוכל להרגיש אליה קצת קשר. אוניברסיטת קיימברידג' נוסדה בתחילת המאה השלוש עשרה. השנה, נוסד גם קולג' לנשים, כחלק מהאוניברסיטה.
אלזה רכשה שני ספרים חדשים, עבים כמעט כמו ספרי ההסטוריה שלך. היא מתכננת לשבת עם ג'וזפין על אחד מהם, כדי שתדע קצת על ההסטוריה שלה.
בנה של מר הריסון הגיע, אך נראה כי השמועות שהופצו על פציעתו, הן אכן רק שמועות. הוא הגיע הביתה כדי להתחתן. הוא מתכוון להישאר בבית במשך שנה, במהלכן ימצא לו כלה ויתחתן. בסוף השנה ישוב אל גדודו.
אן הקטנה חלתה בשפעת לפני יומיים. אחת המשרתות מכרכרת סביבה ללא הפסקה ודואגת שתשתה ותיטול את התרופה שנתן לה הרופא שביקר כאן אתמול.
אמא, אלזה וג'וזפין הלכו לכפר בשביל היריד שהגיע לשם לחודשי הקיץ. הן נהנו מאוד מן ההופעות הקטנות ומן החדשות מהעולם הגדול. נתתי להן כמה מטבעות שייקנו דברים שליבן חפץ בהן, והן חזרו עמוסות בשטויות. אמילי רצתה גם היא ללכת, אך כיוון שאן נאלצה להישאר בבית בשל מחלתה, הורתה אמא לאמילי להישאר ולהשגיח על אחותה. אני מודה ששמחתי. אילו גם אמילי הייתה הולכת, היא וודאי הייתה קונה כובע מגוחך או סוס עץ.
חבריי יגיעו מחר למשחק ברידג'. אני יודע שאתה אינך אוהב משחקי קלפים, אך אני נהנה מהם מאוד, ואתה נתת לי רשות להחליט בעצמי על מעשיי.
אמא מתכננת לערוך נשף אמצע הקיץ בעוד כשבועיים. אלזה מאסה בנשפים והיא מסתגרת כל היום בחדרה ולומדת. אני חושב שהיא מנסה למצוא חן בעיני מר הורטון. ג'וזפין החלה לתפור לעצמה שמלה חדשה, ונראה כי היא מתגנדרת לקראת אחד האורחים, עדיין אינני יודע מי הוא. אפשר להסיק מכך שהגדולות באמת גדלו כבר, ואמא נאנחת בכל פעם שזה עולה בדעתה. אבל הן עדיין צעירות. בגיל שבע עשרה וחמש עשרה הן עוד לא יודעות שום דבר ממשי על כאב החיים, וודאי לא על העול הכרוך בחתונה ובהקמת משפחה.
נראה כי משהו מסתורי גורם למר ומרת ג'ונסון להרגיש גאווה. הם מסתובבים בכפר וקונים רהיטים, כלים ובגדים חדשים כאילו משכורתו של מר ג'ונסון עלתה לארבעת אלפים ליש"ט לשנה לפחות. כידוע לך, מר ג'ונסון והשכלתו אינם יכולים להרוויח סכום כזה, כך שאני תוהה מה גורם לזוג הזקנים האלה גאווה שכזו ומקור כסף נכבד.
שלומות,
וילובי.
אבא,
ההכנות לנשף מתקדמות בקצב קדחתני. הבית מצוחצח ומוברק, והשמלה החדשה של ג'וזפין כבר כמעט מוכנה. ההזמנות נשלחו במועד והקניות כבר נערכו.
גם מר ומרת ג'ונסון הוזמנו. אמא אומרת שחייבים, אם הם הוציאו כל כך הרבה כסף לאחרונה. היא מילמלה משהו על נימוסין והסמיקה, ומיהרה להיעלם במטבח, לתת הוראות נוספות למבשלות.
אן הבריאה ממחלתה, כמובן, בזכות הטיפול המסור של מרי, המשרתת. מרי היא נערה נחמדה מאוד, בגילה של אלזה. אמא שכרה אותה לפני שבועיים, כי, לטענתה, הבנות דורשות טיפול רב ששלוש המשרתות הצעירות שיש לנו אינן יכולות לספק.
בן דודי ניקולאס מתכוון לבוא לכאן בסוף הקיץ, לשבועיים של בילוי באווירת הכפר. אתה וודאי אינך זוכר אותו, כיוון שאני היחיד ששומר איתו על קשר מכתבים. הוא בן ארבע עשרה, ונבון לגילו באופן חריג. הוא מדבר ומתנהג כבן שבע עשרה לפחות, לפעמים בבגרות גדולה מזו של אלזה. הוא שומר על קשר מכתבים עם רבים מבני המשפחה, וגם עם אישים חשובים מרחבי הממלכה. הוא טוען כי ידיד של קרוב משפחה של אחד מהאנשים שהוא שומר איתם על קשר, זהו דמיטרי מנדלייב, כימאי רוסי בעל הרעיון של הטבלה המחזורית. ניקולאס מדבר עליו בהתלהבות יתירה, הוא רוצה להיות כימאי כשיגדל.
עליי לסיים עכשיו את כתיבת המכתב. אמילי רוצה שאשמע את המנגינה החדשה שלמדה בפסנתר, ומתכוונת להשמיעה בנשף.
וילובי
