אלה שלא מחסנים לא בהכרח סומכים על אלה שהתחסנו. כל מחלה לגופה. יש מחלות שלהפך - הם ממש מחפשים דרכים להדביק בהם את הילדים, כדי שלא יחלו בבגרות שאז המחלה מסוכנת יותר. למשל אבעבועות רוח.

אני כן מהמחסנים, אבל בכל זאת נראה לי ראוי, כדי לקיים דיון הגון, שכל צד ייצג רק את הצד שלו ולא יציג את הטיעונים של הצד השני, כי לרוב הם נראים אחרת לגמרי כשנאמרים מפי מי שחושב אחרת.

כמו שאני לא אוהבת (לא אוהבת? שונאת! מתעבת!) שיש לא-נותני-חיסונים שאומרים או רומזים שמי שנותן זה כי הוא מתעצל ללמוד את הדברים לעומק / לא בדק ולא למד וכו'. שיציגו את הצד שלהם למה לא לתת, וייתנו למי שחושב אחרת להציג את הצד שלו. אחרת זה בכלל לא דיון.

ואני חליתי כמעט בגיל 30. זה לא מסוכן, אולי לזקנים או בעלי מחלה כרונית

ומצד שני יש ילדים שמגיעים לבית חולים בעקבות זה  

הסיכון לסיבוך מאבעבועות רוח בגיל מבוגר הוא הרבה יותר גבוה.

כשילד חולה- הסיכון לסיבוך הוא מאוד מאוד נמוך.

המצב היום הוא שבגלל שרוב הילדים מחוסנים לאבעבועות- יש פחות ופחות ילדים שחולים בפועל ולכן גם ילד שאינו מחוסן אין לו הרבה הזדמנויות להידבק.

לפני החיסונים לאבעבועות, בתי בת השנתים נדבקה מזה בגן, והדביקה את אחותה בת החודשיים, ולקטנה התפתח זיהום ואושפזה לכשבוע, לקבלת אנטיביוטיקה בוריד. כמובן בדר"כ זה לא קורה. אבל ניראה לי שבדר"כ רצוי לסמוך על משרד הבריאות, ולחסן בחיסונים הרגילים הניתנים בחינם. משרד הבריאות חושב שהם חשובים, ומממן אותם לכלל האוכלוסייה.

אם נראה לך שכדאי, אפשר להתייעץ עם רופא הילדים על חיסון ספציפי שנראה לך בלתי נצרך. אפשר גם כמו שכתבו, לפצל כך שלא כל החיסונים ינתנו ביחד.

החיסונים לא תמיד מבטחים שלא תהיה מחלה ולפעמים הם מביאים את המחלה עצמה כמו פוליו למשל.

ירושלמית טריה, אני מעריכה את ההשקעה בתגובה שלך!

עם זאת, יש בה כמה מתוסים וגם עובדות לא ממש נכונות...

הרופאים מודעים לזה, וזו בדיוק הסיבה להמלצה שכולם יתחסנו - כך גם מי שהחיסון משפיע עליו, לא יהיה לו הרבה ממי להידבק. כי על רוב הילדים החיסון כן משפיע, כך שהמחלה לא תוכל להסתובב.

הרי אם החיסונים היו בטוחים במאה אחוז אף אחד לא היה מתלבט בכלל. 

בקשר לחיסון פפילומה [לבנות] בת של חברה שלנו עכשיו מחוסרת הכרה אחרי החייאה ובטיפול נמרץ הרופאים אומרים שזה בגלל החיסון. בקשר לשאר החיסונים תמשיכו בדיון... לא מתערבת.

כלומר- בחורה שכל חייה לא היתה עם אף אחד חוץ מבעלה, שגם הוא לא היה עם אחת- אז אכן אין חשש.

הסיבה שנותנים את החיסון הוא בגלל שמצב יחסי המין בין צעירים היום הוא פרוץ לגמרי. ולצערנו- גם מי שבכיתה ז לומדת במוסד דתי- אף אחד לא מבטיח שזה ישאר כך לנצח.

זהו וירוס שיכול לגרום לסרטן צוואר הרחם.

החיסון עצמו מסכן חיים ולמרות זאת ממליצים עליו.

שערוריה.

אני עושה את המעקב בטיפת חלב ואת החיסונים.

וכמו שאחות אמרה לי שהיא גם מחסנת כי המחלות שנגדם מחסנים הם לא נעימות בכלל.

ולדעתי ככל שיהיו יותר ילדים לא מחוסנים המחלות הללו עלולות להתפרץ

זה החיסון שעד כה ידוע לי בוודאות שלא עוזר למחוסן אלא רק לסביבתו. אז עם כל הכבוד לערבות הדדית לא ע"ח תינוקות כ"כ רכים שלוקחים קשה את החיסון.

הרבה מהחיסונים הם למען כלל הסביבה. למשל אדמת אם תינוקות אוילדים חולים בזה הם יכולים לצאת דיי בסדר. לעומת זאת אם חס וחלילה אשה בהיריון תחטוף זאת רק בגלל שילד חולה ולא חוסן זה עלול להיות נורא מסוכן.

ולפני שיקפצו עלי אני מאנונימי כי אני על ניק של חברה

נראה לי שבראש ובראשונה זו אחריות של אישה שרוצה הריון לדאוג שהיא תהיה מחוסנת, ולא להפיל את כל האשמה על הורים של ילד שלא חוסן.

את החיסון לאדמת אפשר לקבל לא רק בגיל שנה אלא גם בגיל 17. ואם יש ילדה שלא מחוסנת מינקות- אז אמא שלה צריכה לדאוג לזה שבגיל 18 בערך הבת שלה תחוסן.

אז היא אמורה לערוך סקר ולנתק כל קשר לכל מי שלא מחסנת? הבנתי שיש הרבה כאלו

או אימא לתינוק חדש גם אמורה לערוך סקר ולנתק קשר עם כל מי שלא מחסנת נגד שעלת או פוליו?

ומה אם ילדים גדולים של אימא לא מחסנת ידביקו את התינוק חדש שלה?

נוגדנים. הרופא אמר שכבר אין טעם לקבל עוד מנה - הגוף שלי פשוט לא מפתח נוגדנים.

מדאיגה אותי מאוד מאוד המגמה שלא לחסן. אם חלילה אדבק מילד שיחלה, זה עלול לפגוע בעובר שלי מאוד מאוד!! ממש מפחיד.

ויש הרבה כמוני.

הענין שיש עוד הרבה צדדים בנושא החיסונים.

אין לי כוח להיכנס לנושא לעומק, אבל השיקול הזה, של נשים שלא מפתחות נוגדנים הוא אכן שיקול במכלול השיקולים.

אבל לגבי זה שיש נשים שלא יודעות, ויש רופאים שלא מפנים- זה כבר ענין אחר.

אני לא חושבת שאני מחויבת לחסן את התינוקת שלי בגלל חוסר אחריות של רופאי נשים או בגלל חוסר ידע של נשים.

כשאני נולדתי- חיסנו תינוקות נגד טטנוס, דיפטריה, שעלת ופוליו.

כשהילדות שלי נולדו- לחיסונים המומלצים בצורה "גורפת" נוספו גם דלקת קרום המוח, אדמת, חזרת , חצבת, אבעבועות רוח.

וכשהנכדות שלי יוולדו- מן הסתם יווספו עוד כמה וכמה חיסונים לרשימה.

אז מה חובה? איך מגדירים?

את כותבת שהרגשת חוסר אחריות כלפי הילדים שלך. גם לי יש תחושה דומה, אבל המסקנות שלה הפוכות... דווקא בגלל האחריות על הילדות החלטתי שאני לא מחסנת בכל החיסונים, וגם לאו דווקא לפי הלו"ז המומלץ.

באופן בסיסי- יש אנשים ששואלים את עצמם "למה לא לחסן". ויש אנשים שואלים את עצמם "למה כן לחסן". אני אישית שייכת כנראה לזן השני. בפועל זה אומר שכדי לתת חיסון- צריכה להיות סיבה טובה מספיק.

אני יכולה לשלוח לך באישי "ראשי פרקים" של השיקולים השונים אם את מעוניינת.

האם יש סיכון בלא לחסן? יכול להיות. האם יש סיכון בלחסן בהכל? גם יכול להיות.

בכל אופן- היה על זה שרשור גדול לפני כמה חודשים.וכתבתי שם הרבה דברים.

"מבחינת משרד הבריאות זה לא נתון לשיקול ההורים". נשמע בולשביקי משהו....

האקסיומה שלי היא שהילד שייך לי ולא למשרד הבריאות. וכמו שההחלטה בידי להניק או לא, לתת אנטיביוטיקה או לא, לשלוח לבי"ס או לעשות חינוך ביתי, לתת אוכל בריא או לא- כך גם ההחלטה הזו בידי.

(אגב, יש גישה מאוד פטרונית בענין הזה מצד מערכת הבריאות, שנתקלתי בה כשאחת הילדות שלי שהיתה מאושפזת בגיל שנה עם דלקת ריאות. וזה די מרגיז.)

אני מבינה מה כתבת על נושא חוסר הידע של נשים.

השאלה אם הפתרון הוא לחסן ילדים, או שהפתרון הוא לדאוג לזה שכל הנערות בישראל יקבלו את הידע הזה.

הרי אם, לצורך הענין,  היו מקדישים כמה שעות בכיתה יא-יב לנושאים כאלה (במקום לעוד כמה שיעורי מתמטיקה למשל)- אז המודעות הייתה גדלה לאין ערוך, ואחוז הנשים המחוסנות היה עולה בהרבה.

לדעתי זה פתרון הרבה יותר חסכוני והרבה פחות פולשני מאשר חיסון בגיל ינקות...

וכמו שכתבתי למעלה- השיקול של ה"ערבות ההדדית" או במילים אחרות- "אחריות חברתית" הוא אכן שיקול. לא תמיד הוא מכריע, לדעתי, אבל הוא בהחלט שיקול.

ולגבי המנעות מחיסונים בגלל שרוב האוכלוסיה מחוסנת- זה נכון רק לגבי חלק מהחיסונים. ואני אישית דווקא כן מחסנת לחלק מהמחלות האלה.

במשך כמה שנים טובות השקעתי הרבה מאמץ כדי לברר הרבה פרטים על כל חיסון וחיסון, ואחרי הכל- אני לא "נעולה" לגמרי על מה אני כן נותנת ומה לא. יש מבחינתי חיסוני בסיס שאני נותנת, ומעבר לזה- זה תלוי בעוד גורמים.

נניח- מישהי למטה כתבה על הוירוס של דלקת ריאות. גם לילדה שלי היה את זה בגיל שנה (איתנו לא דיברו על הסכנה שבו. כלומר- אם לא מטופל אז בוודאי שיש סכנה, אבל לכן הולכים לרופא ולמיון אם צריך. ) ובחורף שלאחר מכן נתנו לה חיסון נגד דלקת ריאות, כדי "לכסות" אותה. אבל זה לא אומר שמעכשיו אני אתן לכולם את החיסון הזה. בשביל מה? 

עוד דוגמה- אני לא נותנת אבעבועות רוח לתינוקות. אבל בכיתה א'- כן. למה? דווקא בגלל שבגיל בוגר יותר יש סיכון לסיבוכים.

זו לא קלות ראש. זו בדיקה מדוקדקת של נושא עקרוני שלא סתם יש עליו חילוקי דעות. יש קיצוניים לכאן ולכאן, ואני לא נמנית לא על אלה ולא על אלה.

יכול להיות שלא לכולן מתאים להיכנס לפרטי פרטים של הנושא הזה- למה נותנים כל חיסון, מתי וכד'. מי שלא מתאים לה שתיתן הכל וזהו. אבל למרות שיש חלק מהאוכלוסיה שלא מחסן באופן גורף- הרי שיש חלק נכבד שמחסן חלקית על סמך בדיקה, מחקר ומחשבה. וזו לא קלות ראש.

ולגבי הנחיות לילדים: משרד הבריאות הוא מוסד חשוב ונצרך. אבל טיפת חלב נועדה כדי לתת לי שירות. לא כדי לכפות עלי שירותים שאני לא מעוניינת בהם. וזה משהו שכנראה בטיפת חלב עדיין לא הפנימו לגמרי, גם בתחומים שלא קשורים לחיסונים.

מניסיון אישי, רוב אנשי הרפואה ששוחחתי איתם בנושא לא מבינים בזה לעומק. 

ויש רופאים לא מעטים שדווקא הולכים לכיוון אחר, עקב הידע הניסיוני מהפציינטים מהשנים האחרונות - בכוונה לא מתחסנים לשפעת. בכוונה לא בודקים בדיקה פולשנית כדי לדעת אם צריך חיסון - כי יודעים שגם כך הטיפול לא כל כך יעיל. סליחה שזה די באוויר. היו על זה כתבות מחקריות, אני לא זוכרת איפה.

בטיפת חלב קיבלתי חוברת מידע של משרד הבריאות על החיסונים. בחוברת כתוב על חיסונים מסויימים סיכונים גדולים מאוד. נכון שזה סיכוי קטן, אך כשניסיתי לברר על כך - איך אדע? איך להימנע? איך להיערך? מה הסיכוי? האחיות לא ידעו כלל לענות על איזה מהשאלות האלה. ידעו לדקלם שזה חשוב, לא ידעו לעומק. ייתכן בהחלט שזה אחיות ספציפיות, ויש כאלה שבקיאות. אני יכולה לספר על אלה שאני דיברתי איתם.

דרך אגב, פורסם גם לא מעט פעמים מחדלים של חיסונים פגי תוקף שניתנו.

הפוליו הוא סיפור מעניין בפני עצמו. מי שיכול לעקוב אחר הפרסומים - רואה תהליך שחוזר על עצמו כמה שנים, שחשוד מאוד באינטרסים זרים. אפשר לקרוא על זה בכתבות שפורסמו בציבור. זה לא כזה מסובך

שפעת החזירים - עוד סיפור לא ברור שהיה חשוד מאוד בעיני. ברור שהחיסון לא עבר תקופה ניסיונית ראויה לפני שהוצע לציבור. גם בארצות מסויימות הוא ניתן ובאחרות לא, מבלי שיש הגיון מבחינת הממצאים הקליניים באותה ארץ.

בקיצור, ההקבלה למהנדס בניין אינה נכונה. המהנדס לומד את מקצוע ההנדסה 4 שנים. והוא אותו אחד שאחראי על הפרוייקט. כלומר בעל הידע הוא המבצע. תמיד אפשר לחשוד שיש לו אינטרסים אישיים של לעבוד עם חומרים מסויימים, אך זה שולי ובסיכוי נמוך. בהחלט אמורים לסמוך עליו.

לעומת זאת, רופא לרוב אינו בקיא בעניין (שוב זה מהתרשמותי. בטוח שיש רופאים שכן). להבנתי, ההנחיה שלהם לעשות או לא לעשות היא הנחיה שמעורבבת בה גם אמון ו/או מחוייבות למערכת.

מסקנה שלי לגבי רופאים וחיסונים - רק אם אני מוצאת מישהו שבקיא בעניין, ושנותן מענה לטענות שנגד החיסונים, אוכל לסמוך על דעתו.

מי שכן מחליט עד כמה שזכור לי, זה ועדה שחשופה לצערי לשיקולים פוליטיים.

האינטרסים הכלכליים שעומדים מאחורי החיסונים הם גדולים מאוד. התעשייה הזאת מגלגלת הרבה הרבה כסף. וזה מתרגם לפוליטיקה. לכן השיקולים הרפואיים של בעלי ההחלטה בעניין אינם נקיים.

לכן אני לא סומכת עליה.

מנגד, לצערי אתר חסון הותיר אותי מבולבלת - הוא נראה מגמתי מידי, לפעמים בצורה מגוחכת (נכנסתי לפני 8 שנים בערך, לא יודעת אם השתנה). עם זאת הוא מעלה טענות כבדות משקל שראוי להתייחס אליהם, אך לא מצאתי מישהו שיודע להתייחס אליהם.

לחיסונים יש סיכון.

חלק מהם כוללים חומרי שימור של מתכות שנשארות בגוף וגורמות סיכון נוסף, חוץ מהסיכונים הנזכרים.

הקביעה כי אילו לא היו מתחסנים מחלות אלו הן היו חוזרות לעולם - נכונה לגבי חלק מהחיסונים (בראש ובראשונה לגבי אבעבועות שחורות). 

לגבי חיסונים אחרים אינה חד משמעית, יש הסברים נוספים להעלמות מחלות, כולל גרפים המראים ירידה דרסטית בשכיחות המחלות לפני היכנסות החיסונים.

הטיעון של חיסון סביבתי הוא בעיני נכון מאוד. תורני מאוד.

זאת באמת ערבות הדדית שנכון לעשות לדעתי, ולא להסתמך על חיסון העדר.

עם זאת זה מורכב יותר, כי גם למי שמקבל את החיסון יש סיכון. ולעשות את החשבון של זה מול זה זה כל כך מורכב.

לסיכום,

המסקנה שלי אינה לא לעשות חיסונים.

המסקנה האישית שלי היא שבנושא זה אינני יכולה לסמוך על המערכת, אלא לבדוק לעומק את העניין, או למצוא מישהו שבקיא באמת בעניין.

ומשאלה אישת שלי - הלוואי והיה קם גוף מאוזן ונקי מאינטרסים שהיה בודק את העניין, והיה ניתן לסמוך עליו מבלי לעשות מחקר באופן אישי.

אבל מי שלא יכול או לא מעונין לעשות את זה שלא יחשוב שמי שכן עושה את זה הוא שוטה. זה הכל.

ספציפית את החיסון לדלקת ריאות נתתי בדיעבד. אני לא חושבת, וגם לא זה הרושם שקיבלנו מצוות ביה"ח- שזו מחלה מסכנת חיים. לפחות לא בימינו- כשיש אינהלציות ומסכות חמצן.

פוליו, טטנוס ועוד כמה- אני לא מחכה למחלה....

נכון, יש השתדלות. אני אישית חושבת שההשתדלות בנושא הזה היא גם קשורה להנקה, ולתזונה בריאה, ולאו דווקא לחיסונים.

ולגבי אבעבועות רוח- אני חולקת על התפיסה שלך. אני הייתי מעדיפה שכולן אצלי יחלו באבעבועות רוח וכך יתחסנו באופן טבעי, בצורה שמערכת החיסון פועלת במיטבה, ולא להתערב חיצונית במערכת הזו, שהיא רגישה ומורכבת, ע"י חיסון. וכמובן שזו תפיסה שנוגעת למחלות שהגוף יכול להתמודד איתן לבד יפה.

בדיעבד- מכיוון שלצערי הגדולה בינתיים לא הצליחה להידבק, כן נתתי את החיסון- בכיתה א'.

אני התחסנתי בעבר פעמיים והגוף פשוט לא פיתח נוגדנים. 

עם הרבה טיעונים.

מוזמנת לחפש אותו, ומוזמנת לכתוב לי באישי, אני יכולה לשלוח לך חומר על הענין הזה.

בגדול- אם את מחפשת תשובה שהיא "שחור לבן"- כן או לא, אז לא תמצאי אותה בקלות.

כל חיסון הוא סיפור בפני עצמו וכל נושא עצם החיסון הוא מאוד תלוי תינוק ומשפחה.

אם אין לך ענין , או כוח להיכנס לסיפור הזה לעומק- עדיף מן הסתם שתחסני לפי המלצת משרד הבריאות

בכל אופן- מוזמנת לכתוב לי באישי ואני אשלח לך קצת חומר.

יותר מסוכן שלא לחסן מכן לחסן.

נכון, יש סיכון גם בלחסן אבל יש סיכון הרבה יותר גדול אם לא מחסנים. 

ישנה שעלת המסתובבת בימים אלה.  תנוקות לא מחוסנים יכולים  להגיע לכדי סכנת מוות.  ובארץ אכן נפטרו תנוקות משעלת, ולא לפני חמישים שנה, אלא בשנים האחרונות. 

כמו שאמרו למעלה, הסיכון של לחסן קטן מהסיכון של לחלות.  

ואם מישהו מפחיד אותך עם אוטיזם מחיסונים - זה שהמציא את השקר הזה הודה בהמצאה שלו. לתשומת ליבך.

בריאות לכולם.

http://www.hisunim.org.il/

http://www.hisunim.org.il/

שתינוקות שנפטרו עקב טלטול או מוות בעריסה זה בעצם בגלל חיסון ושכל הרופאים מושחתים

בקיצור עדיף להתרחק מאתר הזה

שיש כאן גם מגיבים/מגיבות מטעם משרד הבריאות.

סוד מסודות הפורום.

שימי לב לניקים שקפצו הנה לרגע.

שלא לדבר על ניקים קבועים שאמונים על שמירת בריאת הציבור.

זה אתר שמבטא את הצד הקיצוני ביותר של האנשים שלא מחסנים.

אמנם יש שם הרבה מידע אבל חלקו חסר וחלקו מוטה.

בקיצור- מי שנכנסת לשם שתדע לסנן את מה שהיא קוראת ולהפעיל את ההגיון הבריא שלה.

(כן, כן..זאת אני שכתבתי את זה. אני שלא מחסנת בכזאת קלות...)

דוגמה קטנה- בכל בהלת הפוליו שהייתה לפני כשנתיים, משרד הבריאות בכלל לא רץ לחסן את כל הילידם בחיסון המוחלש. במשך לא מעט זמן ההחלטה היתה שלא מחסנים.

רק כאשר הופעל לחץ (לא בהקשר בריאותי) מצד גורמי שונים בעולם- מדינת ישראל נכנעה והחליטה לרכוש את החיסון ולהמליץ עליו.

אז כן, מה לעשות, גם משרד הבריאות לא תמיד אובייקטיבי.

ראשית יש להבחין בין חיסוני ילדות של טיפת חלב וחיסון הפילומה שאכן שנויה במחלוקת.

רוב החיוסים מלבד זו של אבעבועות ניתנים נגד "מחלות ילדות" שלכאורא נכחדו מהעולם.

היו תקופות של חיסנו

אני ראיתי ילדה שנפגעה ונכה בגלל שהוריה לא חיסנו אותה נגד מחלות הפוליו

ראיתי ילדים שחלו בשעלת

בגלל זה אני לא מוותרת על החיסונים.

כמו שכתבו מי שלא מחסן בעיקר מסתמך על "חיסוני העדר" כדי להסתכן ולא לחסן.

ברגע שיש יותר  מדי אנשים שלא מחסנים, מתפרצת מגיפה.

הנזקים לפעמים מגיעים לנכויות

לענין מעקב טיפת חלב. חשוב ללכת, אבל להיזהר ממה שהאחיות אומרות

לשמל יש חשיבות במעקב משקל, התפתחות, ראיה, ושמעיה שעושים שם, זה במסך הכל סינון ראשוני לגילוי בעיות. אבל לפעמים אחות יותר מדי מגזימה בתגובתה.

היתה לי ילד שבאמת לא עלה במשקל כי היתה בעיה אמיתית בענין ההנקה. אותו ילד יכול היה פשוט לרעוב ולהיפגע.

לפעמים יש בעיות התפתחות קלוץ. האחיות יודעות לאתר.

פעם היו אחיות זקנות ומעצבנות

רוב האחיות היום הן מדור חדש ויודעות לייעץ ולעזור

אם אין לכם בעיה פיזית להגיע לטיפת חלב, כדאי לנסוע

סליחה מראש על המגילה.

(גילוי נאות - אני מחסנת חלקית)

יש מחלות ילדות שהמחלה עצמה היא נוראית ומסוכנת כמו פוליו -

שהמחלה עצמה היא השיתוק

ויש מחלות שהסימפטומים לא מסוכנים, אבל מחסנים כי מפחדים מסיבוכים

כמו חזרת, אבעבועות, וכו'

יש מחלות שמסוכנות רק לתינוקות - בעיקר שעלת

משרד הבריאות יוצא מנקודת הנחה שהאוכלוסיה ברובה חסרת מודעות בנושא, והמלצות גורפות זה בדיוק כדי למנוע בלגן במערכת, כי אין להם דרך לפקח על כלל האוכלוסיה.

בתור אמא שיש לה רמה מסויימת של מודעות, ומעוניינת להבין ולקחת החלטות מושכלות זה מעולה שאת שואלת.

בסופו של דבר תבחרי מה מתאים לכם.

רוב המחלות שמתחסנים מפניהם אינן מסוכנות אלא רק לא נעימות במיוחד, והגוף מפתח אליהם נוגדנים לכל החיים.

יש יוצאים מן הכלל כמו פוליו, טטנוס, שעלת אצל תינוקות.

גם צהבת מחלה מסוכנת אבל אין לתינוק שלך סיכוי לחלות בצהבת (מחלה שמועברת ע"י יחסי מין ומזרקים מזוהמים)

מחסנים נגדה כבר אחרי הלידה משיקולי תועלת של המערכת
(וזה בסדר, מובן לי שהם לא רוצים לרדוף אחרי כל בדואית שאי פעם ילדה, מצד שני, אני אישית לא רואה סיבה לחסן את הילדים שלי בגיל 0 במשהו שבמילא לא יזדקקו לו)

בגישה הטבעית אומרים שהחיסון מחליש את הגוף

כי הוא לא מאפשר למערכת החיסונית לבצע את העבודה שלה עד הסוף.

הטענות על אוטיזם לא ניראה לי שהוכחו, מה שכן הוכח שכספית מזיקה מאוד

(זו מתכת כבדה שלא מתנקה מהגוף ויכולה להצטבר במוח ולגרום לנזקים שלא לגמרי יודעים להעריך אותם).

כל החיסונים הכילו בעבר כספית כחומר משמר.

בדיוק אתמול מישהי אמרה לי שמשרד הבריאות באופן רשמי הוריד את הכספית מהחיסונים, אין לי מושג אם השמועה הזו נכונה.

חשוב לציין שדחיית חיסונים זו גם גישה שחלק מהאמהות נוקטות.

כלומר -

לא להעמיס על תינוק ממש קטן אלא לרווח יותר, להתחיל בגיל קצת יותר גדול (חצי שנה או שנה או יותר)

כדי לתת למערכת החיסונית של הילד להתפתח

עוד משהו שכדאי לדעת שחיסון לא תמיד מגן מפני המחלה מכמה סיבות -

1. הגוף משום מה לא פיתח נוגדנים.

2. החיסון הוא נגד סוג אחד בלבד של נגיף ויש עוד נגיפים אחרים מפניהם אין הגנה (למשל - בדלקת קרום המוח זה כך, שפעת כמובן)

אם את מניקה, אגב, הוא מקבל בחלב נוגדנים.

כשאם מניקה חולה במשהו הגוף שלה מייצר נוגדנים שעוברים אליו בחלב.

א. יש וירוס שנקרא RSV, בטוחה שלכל אחת היה את זה גם לה וגם לילדיה, אבל לא ידעתן על זה. קצת שיעול, אפילו בלי חום. אבל אצל הילדים שלי זה הסתבך. עם שלושה ילדים הגעתי לבית חולים בגלל הוירוס הזה, קוצר נשימה מטורף, רמת חמצן ירודה מאוד, וכדו'. ילד אחד אפילו הגיע אצלי לטיפול נמרץ.

עד שקיבלנו את זה- לא ידענו בכלל על הוירוס הזה, ובטח שלא הייתי מסכימה לחסן בשביל קצת שיעול. 

היום, אחרי שאני יודעת לאיזה מצב אפשר ח"ו להגיע עם הוירוס הזה, ואחרי שראיתי בחורף מחלקת ילדים מלאה עד אפס מקום עם אותו וירוס- ברור לי שהחיסון אליו הוא רק שאלה של זמן. יש חיסון, אבל הוא מאוד יקר. היום רק פגים מחוסנים נגד RSV. 

אחרי מה שראיתי אני מבקשת מכן- כשאתן מחליטות לא לחסן ילדים, תזכרו לברר היטב מה אחוזי הסיבוכים לכל מחלה, ולאן זה עלול להגיע.

ב. יש חשיבות למעקב בטיפת חלב גם ללא החיסונים. אחת הבנות שלי התפתחה יפה, ומכל מיני סיבות לא לקחתי אותה למעקב בטיפת חלב. התברר שהיא לא עלתה במשקל במשך כמה חודשים. בגיל עשרה חודשים היתה עדיין במשקל של ארבעה חודשים. לא שמתי לב לזה לבד משום שהיא אכלה, וגם התפתחה יפה, ורק אחרי חצי שנה נפל לי האסימון שהיא לובשת את אותם בגדים כבר חצי שנה!!! רק אז פנינו לבירור רפואי, אבחנו את הבעיה, וידענו איך לטפל. אם היינו הולכים למעקב מסודר בטיפת חלב היו עולים על זה קודם.

אז מנסיון שלי- אל תזניחו.

כתבת דברים אמיתיים מאוד.

לגבי הכספית- אכן הוציאו אותה מהחיסון המחומש. האחות אצלנו אמרה לי במפורש.

למה? יש לי חשד שזה בגלל הסערה שקמה על הקטע של האוטיזם. גם אם זה הסתבר כלא נכון או כמונפץ- בכל זאת זה גרם לבדיקה מחודשת של החיסון הזה.

באופן כללי- יש חשד שיש קשר בין רמות כספית גבוהות בגוף לבין אוטיזם ושאר מרעין בישין.  זו אחת הסיבות שממליצים להגביל מאוד את צריכת הטונה- שיש בה יחסית הרבה כספית, במיוחד לנשים בהריון. וזו המלצה של ארגון הבריאות העולמי. [

ואומר עוד דבר אחד- את ההנחיות הראשונות של צמצום חיסונים ודחייתם קיבלתי מרופאת הילדים שלי דווקא. רופאה קונבנציונאלית לחלוטין, שאמרה לי שהיא נמנית על הרופאים שחושבים שמשרד הבריאות מגזים בנושא החיסונים. אז כן, גם בתוך המערכת יש דעות קצת שונות.

המלצות מרופאת המשפחה לצמצם ולרווח.

היא ממש עזרה לי "לסדר את הראש" לגבי הנושא הזה

בטונה זה עובר דרך מערכת העיכול וזה תהליך הרבה פחות מסוכן אשר הכספית בחיסון שנכנסת ישירות למחזור הדם.

זו ממש לא המלצה לאכול טונה, אך סתם ליידע כללי אם ינסו לתת לכם "אישור" ממקרה הטונה.

יש אחיות טיפת חלב שממש בסדר עם זה שהאמא לא מעוניינת בחיסונים

(כך האחות אצלנו במרפאה! נראה לי שגם היא לא מחסנת...)

יש כאלה שאולי יעשו "פרצוף" אבל ישלימו ויכבדו

ויש כאלה שממש ינסו לשכנע - ברמה מציקה

אבל מעקב גדילה והתפתחות מאוד כדאי לבצע בכל מקרה.

וזה לא מחייב אותך לחסן.

חשוב מאוד לבדוק את העליה במשקל, גדילה תקינה, התפתחות בקצב מתאים.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה.