אלה שלא מחסנים לא בהכרח סומכים על אלה שהתחסנו. כל מחלה לגופה. יש מחלות שלהפך - הם ממש מחפשים דרכים להדביק בהם את הילדים, כדי שלא יחלו בבגרות שאז המחלה מסוכנת יותר. למשל אבעבועות רוח.

אני כן מהמחסנים, אבל בכל זאת נראה לי ראוי, כדי לקיים דיון הגון, שכל צד ייצג רק את הצד שלו ולא יציג את הטיעונים של הצד השני, כי לרוב הם נראים אחרת לגמרי כשנאמרים מפי מי שחושב אחרת.

כמו שאני לא אוהבת (לא אוהבת? שונאת! מתעבת!) שיש לא-נותני-חיסונים שאומרים או רומזים שמי שנותן זה כי הוא מתעצל ללמוד את הדברים לעומק / לא בדק ולא למד וכו'. שיציגו את הצד שלהם למה לא לתת, וייתנו למי שחושב אחרת להציג את הצד שלו. אחרת זה בכלל לא דיון.

ואני חליתי כמעט בגיל 30. זה לא מסוכן, אולי לזקנים או בעלי מחלה כרונית

ומצד שני יש ילדים שמגיעים לבית חולים בעקבות זה  

הסיכון לסיבוך מאבעבועות רוח בגיל מבוגר הוא הרבה יותר גבוה.

כשילד חולה- הסיכון לסיבוך הוא מאוד מאוד נמוך.

המצב היום הוא שבגלל שרוב הילדים מחוסנים לאבעבועות- יש פחות ופחות ילדים שחולים בפועל ולכן גם ילד שאינו מחוסן אין לו הרבה הזדמנויות להידבק.

לפני החיסונים לאבעבועות, בתי בת השנתים נדבקה מזה בגן, והדביקה את אחותה בת החודשיים, ולקטנה התפתח זיהום ואושפזה לכשבוע, לקבלת אנטיביוטיקה בוריד. כמובן בדר"כ זה לא קורה. אבל ניראה לי שבדר"כ רצוי לסמוך על משרד הבריאות, ולחסן בחיסונים הרגילים הניתנים בחינם. משרד הבריאות חושב שהם חשובים, ומממן אותם לכלל האוכלוסייה.

אם נראה לך שכדאי, אפשר להתייעץ עם רופא הילדים על חיסון ספציפי שנראה לך בלתי נצרך. אפשר גם כמו שכתבו, לפצל כך שלא כל החיסונים ינתנו ביחד.

החיסונים לא תמיד מבטחים שלא תהיה מחלה ולפעמים הם מביאים את המחלה עצמה כמו פוליו למשל.

ירושלמית טריה, אני מעריכה את ההשקעה בתגובה שלך!

עם זאת, יש בה כמה מתוסים וגם עובדות לא ממש נכונות...

הרופאים מודעים לזה, וזו בדיוק הסיבה להמלצה שכולם יתחסנו - כך גם מי שהחיסון משפיע עליו, לא יהיה לו הרבה ממי להידבק. כי על רוב הילדים החיסון כן משפיע, כך שהמחלה לא תוכל להסתובב.

הרי אם החיסונים היו בטוחים במאה אחוז אף אחד לא היה מתלבט בכלל. 

בקשר לחיסון פפילומה [לבנות] בת של חברה שלנו עכשיו מחוסרת הכרה אחרי החייאה ובטיפול נמרץ הרופאים אומרים שזה בגלל החיסון. בקשר לשאר החיסונים תמשיכו בדיון... לא מתערבת.

כלומר- בחורה שכל חייה לא היתה עם אף אחד חוץ מבעלה, שגם הוא לא היה עם אחת- אז אכן אין חשש.

הסיבה שנותנים את החיסון הוא בגלל שמצב יחסי המין בין צעירים היום הוא פרוץ לגמרי. ולצערנו- גם מי שבכיתה ז לומדת במוסד דתי- אף אחד לא מבטיח שזה ישאר כך לנצח.

זהו וירוס שיכול לגרום לסרטן צוואר הרחם.

החיסון עצמו מסכן חיים ולמרות זאת ממליצים עליו.

שערוריה.

אני עושה את המעקב בטיפת חלב ואת החיסונים.

וכמו שאחות אמרה לי שהיא גם מחסנת כי המחלות שנגדם מחסנים הם לא נעימות בכלל.

ולדעתי ככל שיהיו יותר ילדים לא מחוסנים המחלות הללו עלולות להתפרץ

זה החיסון שעד כה ידוע לי בוודאות שלא עוזר למחוסן אלא רק לסביבתו. אז עם כל הכבוד לערבות הדדית לא ע"ח תינוקות כ"כ רכים שלוקחים קשה את החיסון.

הרבה מהחיסונים הם למען כלל הסביבה. למשל אדמת אם תינוקות אוילדים חולים בזה הם יכולים לצאת דיי בסדר. לעומת זאת אם חס וחלילה אשה בהיריון תחטוף זאת רק בגלל שילד חולה ולא חוסן זה עלול להיות נורא מסוכן.

ולפני שיקפצו עלי אני מאנונימי כי אני על ניק של חברה

נראה לי שבראש ובראשונה זו אחריות של אישה שרוצה הריון לדאוג שהיא תהיה מחוסנת, ולא להפיל את כל האשמה על הורים של ילד שלא חוסן.

את החיסון לאדמת אפשר לקבל לא רק בגיל שנה אלא גם בגיל 17. ואם יש ילדה שלא מחוסנת מינקות- אז אמא שלה צריכה לדאוג לזה שבגיל 18 בערך הבת שלה תחוסן.

אז היא אמורה לערוך סקר ולנתק כל קשר לכל מי שלא מחסנת? הבנתי שיש הרבה כאלו

או אימא לתינוק חדש גם אמורה לערוך סקר ולנתק קשר עם כל מי שלא מחסנת נגד שעלת או פוליו?

ומה אם ילדים גדולים של אימא לא מחסנת ידביקו את התינוק חדש שלה?

נוגדנים. הרופא אמר שכבר אין טעם לקבל עוד מנה - הגוף שלי פשוט לא מפתח נוגדנים.

מדאיגה אותי מאוד מאוד המגמה שלא לחסן. אם חלילה אדבק מילד שיחלה, זה עלול לפגוע בעובר שלי מאוד מאוד!! ממש מפחיד.

ויש הרבה כמוני.

הענין שיש עוד הרבה צדדים בנושא החיסונים.

אין לי כוח להיכנס לנושא לעומק, אבל השיקול הזה, של נשים שלא מפתחות נוגדנים הוא אכן שיקול במכלול השיקולים.

אבל לגבי זה שיש נשים שלא יודעות, ויש רופאים שלא מפנים- זה כבר ענין אחר.

אני לא חושבת שאני מחויבת לחסן את התינוקת שלי בגלל חוסר אחריות של רופאי נשים או בגלל חוסר ידע של נשים.

כשאני נולדתי- חיסנו תינוקות נגד טטנוס, דיפטריה, שעלת ופוליו.

כשהילדות שלי נולדו- לחיסונים המומלצים בצורה "גורפת" נוספו גם דלקת קרום המוח, אדמת, חזרת , חצבת, אבעבועות רוח.

וכשהנכדות שלי יוולדו- מן הסתם יווספו עוד כמה וכמה חיסונים לרשימה.

אז מה חובה? איך מגדירים?

את כותבת שהרגשת חוסר אחריות כלפי הילדים שלך. גם לי יש תחושה דומה, אבל המסקנות שלה הפוכות... דווקא בגלל האחריות על הילדות החלטתי שאני לא מחסנת בכל החיסונים, וגם לאו דווקא לפי הלו"ז המומלץ.

באופן בסיסי- יש אנשים ששואלים את עצמם "למה לא לחסן". ויש אנשים שואלים את עצמם "למה כן לחסן". אני אישית שייכת כנראה לזן השני. בפועל זה אומר שכדי לתת חיסון- צריכה להיות סיבה טובה מספיק.

אני יכולה לשלוח לך באישי "ראשי פרקים" של השיקולים השונים אם את מעוניינת.

האם יש סיכון בלא לחסן? יכול להיות. האם יש סיכון בלחסן בהכל? גם יכול להיות.

בכל אופן- היה על זה שרשור גדול לפני כמה חודשים.וכתבתי שם הרבה דברים.

"מבחינת משרד הבריאות זה לא נתון לשיקול ההורים". נשמע בולשביקי משהו....

האקסיומה שלי היא שהילד שייך לי ולא למשרד הבריאות. וכמו שההחלטה בידי להניק או לא, לתת אנטיביוטיקה או לא, לשלוח לבי"ס או לעשות חינוך ביתי, לתת אוכל בריא או לא- כך גם ההחלטה הזו בידי.

(אגב, יש גישה מאוד פטרונית בענין הזה מצד מערכת הבריאות, שנתקלתי בה כשאחת הילדות שלי שהיתה מאושפזת בגיל שנה עם דלקת ריאות. וזה די מרגיז.)

אני מבינה מה כתבת על נושא חוסר הידע של נשים.

השאלה אם הפתרון הוא לחסן ילדים, או שהפתרון הוא לדאוג לזה שכל הנערות בישראל יקבלו את הידע הזה.

הרי אם, לצורך הענין,  היו מקדישים כמה שעות בכיתה יא-יב לנושאים כאלה (במקום לעוד כמה שיעורי מתמטיקה למשל)- אז המודעות הייתה גדלה לאין ערוך, ואחוז הנשים המחוסנות היה עולה בהרבה.

לדעתי זה פתרון הרבה יותר חסכוני והרבה פחות פולשני מאשר חיסון בגיל ינקות...

וכמו שכתבתי למעלה- השיקול של ה"ערבות ההדדית" או במילים אחרות- "אחריות חברתית" הוא אכן שיקול. לא תמיד הוא מכריע, לדעתי, אבל הוא בהחלט שיקול.

ולגבי המנעות מחיסונים בגלל שרוב האוכלוסיה מחוסנת- זה נכון רק לגבי חלק מהחיסונים. ואני אישית דווקא כן מחסנת לחלק מהמחלות האלה.

במשך כמה שנים טובות השקעתי הרבה מאמץ כדי לברר הרבה פרטים על כל חיסון וחיסון, ואחרי הכל- אני לא "נעולה" לגמרי על מה אני כן נותנת ומה לא. יש מבחינתי חיסוני בסיס שאני נותנת, ומעבר לזה- זה תלוי בעוד גורמים.

נניח- מישהי למטה כתבה על הוירוס של דלקת ריאות. גם לילדה שלי היה את זה בגיל שנה (איתנו לא דיברו על הסכנה שבו. כלומר- אם לא מטופל אז בוודאי שיש סכנה, אבל לכן הולכים לרופא ולמיון אם צריך. ) ובחורף שלאחר מכן נתנו לה חיסון נגד דלקת ריאות, כדי "לכסות" אותה. אבל זה לא אומר שמעכשיו אני אתן לכולם את החיסון הזה. בשביל מה? 

עוד דוגמה- אני לא נותנת אבעבועות רוח לתינוקות. אבל בכיתה א'- כן. למה? דווקא בגלל שבגיל בוגר יותר יש סיכון לסיבוכים.

זו לא קלות ראש. זו בדיקה מדוקדקת של נושא עקרוני שלא סתם יש עליו חילוקי דעות. יש קיצוניים לכאן ולכאן, ואני לא נמנית לא על אלה ולא על אלה.

יכול להיות שלא לכולן מתאים להיכנס לפרטי פרטים של הנושא הזה- למה נותנים כל חיסון, מתי וכד'. מי שלא מתאים לה שתיתן הכל וזהו. אבל למרות שיש חלק מהאוכלוסיה שלא מחסן באופן גורף- הרי שיש חלק נכבד שמחסן חלקית על סמך בדיקה, מחקר ומחשבה. וזו לא קלות ראש.

ולגבי הנחיות לילדים: משרד הבריאות הוא מוסד חשוב ונצרך. אבל טיפת חלב נועדה כדי לתת לי שירות. לא כדי לכפות עלי שירותים שאני לא מעוניינת בהם. וזה משהו שכנראה בטיפת חלב עדיין לא הפנימו לגמרי, גם בתחומים שלא קשורים לחיסונים.

מניסיון אישי, רוב אנשי הרפואה ששוחחתי איתם בנושא לא מבינים בזה לעומק. 

ויש רופאים לא מעטים שדווקא הולכים לכיוון אחר, עקב הידע הניסיוני מהפציינטים מהשנים האחרונות - בכוונה לא מתחסנים לשפעת. בכוונה לא בודקים בדיקה פולשנית כדי לדעת אם צריך חיסון - כי יודעים שגם כך הטיפול לא כל כך יעיל. סליחה שזה די באוויר. היו על זה כתבות מחקריות, אני לא זוכרת איפה.

בטיפת חלב קיבלתי חוברת מידע של משרד הבריאות על החיסונים. בחוברת כתוב על חיסונים מסויימים סיכונים גדולים מאוד. נכון שזה סיכוי קטן, אך כשניסיתי לברר על כך - איך אדע? איך להימנע? איך להיערך? מה הסיכוי? האחיות לא ידעו כלל לענות על איזה מהשאלות האלה. ידעו לדקלם שזה חשוב, לא ידעו לעומק. ייתכן בהחלט שזה אחיות ספציפיות, ויש כאלה שבקיאות. אני יכולה לספר על אלה שאני דיברתי איתם.

דרך אגב, פורסם גם לא מעט פעמים מחדלים של חיסונים פגי תוקף שניתנו.

הפוליו הוא סיפור מעניין בפני עצמו. מי שיכול לעקוב אחר הפרסומים - רואה תהליך שחוזר על עצמו כמה שנים, שחשוד מאוד באינטרסים זרים. אפשר לקרוא על זה בכתבות שפורסמו בציבור. זה לא כזה מסובך

שפעת החזירים - עוד סיפור לא ברור שהיה חשוד מאוד בעיני. ברור שהחיסון לא עבר תקופה ניסיונית ראויה לפני שהוצע לציבור. גם בארצות מסויימות הוא ניתן ובאחרות לא, מבלי שיש הגיון מבחינת הממצאים הקליניים באותה ארץ.

בקיצור, ההקבלה למהנדס בניין אינה נכונה. המהנדס לומד את מקצוע ההנדסה 4 שנים. והוא אותו אחד שאחראי על הפרוייקט. כלומר בעל הידע הוא המבצע. תמיד אפשר לחשוד שיש לו אינטרסים אישיים של לעבוד עם חומרים מסויימים, אך זה שולי ובסיכוי נמוך. בהחלט אמורים לסמוך עליו.

לעומת זאת, רופא לרוב אינו בקיא בעניין (שוב זה מהתרשמותי. בטוח שיש רופאים שכן). להבנתי, ההנחיה שלהם לעשות או לא לעשות היא הנחיה שמעורבבת בה גם אמון ו/או מחוייבות למערכת.

מסקנה שלי לגבי רופאים וחיסונים - רק אם אני מוצאת מישהו שבקיא בעניין, ושנותן מענה לטענות שנגד החיסונים, אוכל לסמוך על דעתו.

מי שכן מחליט עד כמה שזכור לי, זה ועדה שחשופה לצערי לשיקולים פוליטיים.

האינטרסים הכלכליים שעומדים מאחורי החיסונים הם גדולים מאוד. התעשייה הזאת מגלגלת הרבה הרבה כסף. וזה מתרגם לפוליטיקה. לכן השיקולים הרפואיים של בעלי ההחלטה בעניין אינם נקיים.

לכן אני לא סומכת עליה.

מנגד, לצערי אתר חסון הותיר אותי מבולבלת - הוא נראה מגמתי מידי, לפעמים בצורה מגוחכת (נכנסתי לפני 8 שנים בערך, לא יודעת אם השתנה). עם זאת הוא מעלה טענות כבדות משקל שראוי להתייחס אליהם, אך לא מצאתי מישהו שיודע להתייחס אליהם.

לחיסונים יש סיכון.

חלק מהם כוללים חומרי שימור של מתכות שנשארות בגוף וגורמות סיכון נוסף, חוץ מהסיכונים הנזכרים.

הקביעה כי אילו לא היו מתחסנים מחלות אלו הן היו חוזרות לעולם - נכונה לגבי חלק מהחיסונים (בראש ובראשונה לגבי אבעבועות שחורות). 

לגבי חיסונים אחרים אינה חד משמעית, יש הסברים נוספים להעלמות מחלות, כולל גרפים המראים ירידה דרסטית בשכיחות המחלות לפני היכנסות החיסונים.

הטיעון של חיסון סביבתי הוא בעיני נכון מאוד. תורני מאוד.

זאת באמת ערבות הדדית שנכון לעשות לדעתי, ולא להסתמך על חיסון העדר.

עם זאת זה מורכב יותר, כי גם למי שמקבל את החיסון יש סיכון. ולעשות את החשבון של זה מול זה זה כל כך מורכב.

לסיכום,

המסקנה שלי אינה לא לעשות חיסונים.

המסקנה האישית שלי היא שבנושא זה אינני יכולה לסמוך על המערכת, אלא לבדוק לעומק את העניין, או למצוא מישהו שבקיא באמת בעניין.

ומשאלה אישת שלי - הלוואי והיה קם גוף מאוזן ונקי מאינטרסים שהיה בודק את העניין, והיה ניתן לסמוך עליו מבלי לעשות מחקר באופן אישי.

אבל מי שלא יכול או לא מעונין לעשות את זה שלא יחשוב שמי שכן עושה את זה הוא שוטה. זה הכל.

ספציפית את החיסון לדלקת ריאות נתתי בדיעבד. אני לא חושבת, וגם לא זה הרושם שקיבלנו מצוות ביה"ח- שזו מחלה מסכנת חיים. לפחות לא בימינו- כשיש אינהלציות ומסכות חמצן.

פוליו, טטנוס ועוד כמה- אני לא מחכה למחלה....

נכון, יש השתדלות. אני אישית חושבת שההשתדלות בנושא הזה היא גם קשורה להנקה, ולתזונה בריאה, ולאו דווקא לחיסונים.

ולגבי אבעבועות רוח- אני חולקת על התפיסה שלך. אני הייתי מעדיפה שכולן אצלי יחלו באבעבועות רוח וכך יתחסנו באופן טבעי, בצורה שמערכת החיסון פועלת במיטבה, ולא להתערב חיצונית במערכת הזו, שהיא רגישה ומורכבת, ע"י חיסון. וכמובן שזו תפיסה שנוגעת למחלות שהגוף יכול להתמודד איתן לבד יפה.

בדיעבד- מכיוון שלצערי הגדולה בינתיים לא הצליחה להידבק, כן נתתי את החיסון- בכיתה א'.

אני התחסנתי בעבר פעמיים והגוף פשוט לא פיתח נוגדנים. 

עם הרבה טיעונים.

מוזמנת לחפש אותו, ומוזמנת לכתוב לי באישי, אני יכולה לשלוח לך חומר על הענין הזה.

בגדול- אם את מחפשת תשובה שהיא "שחור לבן"- כן או לא, אז לא תמצאי אותה בקלות.

כל חיסון הוא סיפור בפני עצמו וכל נושא עצם החיסון הוא מאוד תלוי תינוק ומשפחה.

אם אין לך ענין , או כוח להיכנס לסיפור הזה לעומק- עדיף מן הסתם שתחסני לפי המלצת משרד הבריאות

בכל אופן- מוזמנת לכתוב לי באישי ואני אשלח לך קצת חומר.

יותר מסוכן שלא לחסן מכן לחסן.

נכון, יש סיכון גם בלחסן אבל יש סיכון הרבה יותר גדול אם לא מחסנים. 

ישנה שעלת המסתובבת בימים אלה.  תנוקות לא מחוסנים יכולים  להגיע לכדי סכנת מוות.  ובארץ אכן נפטרו תנוקות משעלת, ולא לפני חמישים שנה, אלא בשנים האחרונות. 

כמו שאמרו למעלה, הסיכון של לחסן קטן מהסיכון של לחלות.  

ואם מישהו מפחיד אותך עם אוטיזם מחיסונים - זה שהמציא את השקר הזה הודה בהמצאה שלו. לתשומת ליבך.

בריאות לכולם.

http://www.hisunim.org.il/

http://www.hisunim.org.il/

שתינוקות שנפטרו עקב טלטול או מוות בעריסה זה בעצם בגלל חיסון ושכל הרופאים מושחתים

בקיצור עדיף להתרחק מאתר הזה

שיש כאן גם מגיבים/מגיבות מטעם משרד הבריאות.

סוד מסודות הפורום.

שימי לב לניקים שקפצו הנה לרגע.

שלא לדבר על ניקים קבועים שאמונים על שמירת בריאת הציבור.

זה אתר שמבטא את הצד הקיצוני ביותר של האנשים שלא מחסנים.

אמנם יש שם הרבה מידע אבל חלקו חסר וחלקו מוטה.

בקיצור- מי שנכנסת לשם שתדע לסנן את מה שהיא קוראת ולהפעיל את ההגיון הבריא שלה.

(כן, כן..זאת אני שכתבתי את זה. אני שלא מחסנת בכזאת קלות...)

דוגמה קטנה- בכל בהלת הפוליו שהייתה לפני כשנתיים, משרד הבריאות בכלל לא רץ לחסן את כל הילידם בחיסון המוחלש. במשך לא מעט זמן ההחלטה היתה שלא מחסנים.

רק כאשר הופעל לחץ (לא בהקשר בריאותי) מצד גורמי שונים בעולם- מדינת ישראל נכנעה והחליטה לרכוש את החיסון ולהמליץ עליו.

אז כן, מה לעשות, גם משרד הבריאות לא תמיד אובייקטיבי.

ראשית יש להבחין בין חיסוני ילדות של טיפת חלב וחיסון הפילומה שאכן שנויה במחלוקת.

רוב החיוסים מלבד זו של אבעבועות ניתנים נגד "מחלות ילדות" שלכאורא נכחדו מהעולם.

היו תקופות של חיסנו

אני ראיתי ילדה שנפגעה ונכה בגלל שהוריה לא חיסנו אותה נגד מחלות הפוליו

ראיתי ילדים שחלו בשעלת

בגלל זה אני לא מוותרת על החיסונים.

כמו שכתבו מי שלא מחסן בעיקר מסתמך על "חיסוני העדר" כדי להסתכן ולא לחסן.

ברגע שיש יותר  מדי אנשים שלא מחסנים, מתפרצת מגיפה.

הנזקים לפעמים מגיעים לנכויות

לענין מעקב טיפת חלב. חשוב ללכת, אבל להיזהר ממה שהאחיות אומרות

לשמל יש חשיבות במעקב משקל, התפתחות, ראיה, ושמעיה שעושים שם, זה במסך הכל סינון ראשוני לגילוי בעיות. אבל לפעמים אחות יותר מדי מגזימה בתגובתה.

היתה לי ילד שבאמת לא עלה במשקל כי היתה בעיה אמיתית בענין ההנקה. אותו ילד יכול היה פשוט לרעוב ולהיפגע.

לפעמים יש בעיות התפתחות קלוץ. האחיות יודעות לאתר.

פעם היו אחיות זקנות ומעצבנות

רוב האחיות היום הן מדור חדש ויודעות לייעץ ולעזור

אם אין לכם בעיה פיזית להגיע לטיפת חלב, כדאי לנסוע

סליחה מראש על המגילה.

(גילוי נאות - אני מחסנת חלקית)

יש מחלות ילדות שהמחלה עצמה היא נוראית ומסוכנת כמו פוליו -

שהמחלה עצמה היא השיתוק

ויש מחלות שהסימפטומים לא מסוכנים, אבל מחסנים כי מפחדים מסיבוכים

כמו חזרת, אבעבועות, וכו'

יש מחלות שמסוכנות רק לתינוקות - בעיקר שעלת

משרד הבריאות יוצא מנקודת הנחה שהאוכלוסיה ברובה חסרת מודעות בנושא, והמלצות גורפות זה בדיוק כדי למנוע בלגן במערכת, כי אין להם דרך לפקח על כלל האוכלוסיה.

בתור אמא שיש לה רמה מסויימת של מודעות, ומעוניינת להבין ולקחת החלטות מושכלות זה מעולה שאת שואלת.

בסופו של דבר תבחרי מה מתאים לכם.

רוב המחלות שמתחסנים מפניהם אינן מסוכנות אלא רק לא נעימות במיוחד, והגוף מפתח אליהם נוגדנים לכל החיים.

יש יוצאים מן הכלל כמו פוליו, טטנוס, שעלת אצל תינוקות.

גם צהבת מחלה מסוכנת אבל אין לתינוק שלך סיכוי לחלות בצהבת (מחלה שמועברת ע"י יחסי מין ומזרקים מזוהמים)

מחסנים נגדה כבר אחרי הלידה משיקולי תועלת של המערכת
(וזה בסדר, מובן לי שהם לא רוצים לרדוף אחרי כל בדואית שאי פעם ילדה, מצד שני, אני אישית לא רואה סיבה לחסן את הילדים שלי בגיל 0 במשהו שבמילא לא יזדקקו לו)

בגישה הטבעית אומרים שהחיסון מחליש את הגוף

כי הוא לא מאפשר למערכת החיסונית לבצע את העבודה שלה עד הסוף.

הטענות על אוטיזם לא ניראה לי שהוכחו, מה שכן הוכח שכספית מזיקה מאוד

(זו מתכת כבדה שלא מתנקה מהגוף ויכולה להצטבר במוח ולגרום לנזקים שלא לגמרי יודעים להעריך אותם).

כל החיסונים הכילו בעבר כספית כחומר משמר.

בדיוק אתמול מישהי אמרה לי שמשרד הבריאות באופן רשמי הוריד את הכספית מהחיסונים, אין לי מושג אם השמועה הזו נכונה.

חשוב לציין שדחיית חיסונים זו גם גישה שחלק מהאמהות נוקטות.

כלומר -

לא להעמיס על תינוק ממש קטן אלא לרווח יותר, להתחיל בגיל קצת יותר גדול (חצי שנה או שנה או יותר)

כדי לתת למערכת החיסונית של הילד להתפתח

עוד משהו שכדאי לדעת שחיסון לא תמיד מגן מפני המחלה מכמה סיבות -

1. הגוף משום מה לא פיתח נוגדנים.

2. החיסון הוא נגד סוג אחד בלבד של נגיף ויש עוד נגיפים אחרים מפניהם אין הגנה (למשל - בדלקת קרום המוח זה כך, שפעת כמובן)

אם את מניקה, אגב, הוא מקבל בחלב נוגדנים.

כשאם מניקה חולה במשהו הגוף שלה מייצר נוגדנים שעוברים אליו בחלב.

א. יש וירוס שנקרא RSV, בטוחה שלכל אחת היה את זה גם לה וגם לילדיה, אבל לא ידעתן על זה. קצת שיעול, אפילו בלי חום. אבל אצל הילדים שלי זה הסתבך. עם שלושה ילדים הגעתי לבית חולים בגלל הוירוס הזה, קוצר נשימה מטורף, רמת חמצן ירודה מאוד, וכדו'. ילד אחד אפילו הגיע אצלי לטיפול נמרץ.

עד שקיבלנו את זה- לא ידענו בכלל על הוירוס הזה, ובטח שלא הייתי מסכימה לחסן בשביל קצת שיעול. 

היום, אחרי שאני יודעת לאיזה מצב אפשר ח"ו להגיע עם הוירוס הזה, ואחרי שראיתי בחורף מחלקת ילדים מלאה עד אפס מקום עם אותו וירוס- ברור לי שהחיסון אליו הוא רק שאלה של זמן. יש חיסון, אבל הוא מאוד יקר. היום רק פגים מחוסנים נגד RSV. 

אחרי מה שראיתי אני מבקשת מכן- כשאתן מחליטות לא לחסן ילדים, תזכרו לברר היטב מה אחוזי הסיבוכים לכל מחלה, ולאן זה עלול להגיע.

ב. יש חשיבות למעקב בטיפת חלב גם ללא החיסונים. אחת הבנות שלי התפתחה יפה, ומכל מיני סיבות לא לקחתי אותה למעקב בטיפת חלב. התברר שהיא לא עלתה במשקל במשך כמה חודשים. בגיל עשרה חודשים היתה עדיין במשקל של ארבעה חודשים. לא שמתי לב לזה לבד משום שהיא אכלה, וגם התפתחה יפה, ורק אחרי חצי שנה נפל לי האסימון שהיא לובשת את אותם בגדים כבר חצי שנה!!! רק אז פנינו לבירור רפואי, אבחנו את הבעיה, וידענו איך לטפל. אם היינו הולכים למעקב מסודר בטיפת חלב היו עולים על זה קודם.

אז מנסיון שלי- אל תזניחו.

כתבת דברים אמיתיים מאוד.

לגבי הכספית- אכן הוציאו אותה מהחיסון המחומש. האחות אצלנו אמרה לי במפורש.

למה? יש לי חשד שזה בגלל הסערה שקמה על הקטע של האוטיזם. גם אם זה הסתבר כלא נכון או כמונפץ- בכל זאת זה גרם לבדיקה מחודשת של החיסון הזה.

באופן כללי- יש חשד שיש קשר בין רמות כספית גבוהות בגוף לבין אוטיזם ושאר מרעין בישין.  זו אחת הסיבות שממליצים להגביל מאוד את צריכת הטונה- שיש בה יחסית הרבה כספית, במיוחד לנשים בהריון. וזו המלצה של ארגון הבריאות העולמי. [

ואומר עוד דבר אחד- את ההנחיות הראשונות של צמצום חיסונים ודחייתם קיבלתי מרופאת הילדים שלי דווקא. רופאה קונבנציונאלית לחלוטין, שאמרה לי שהיא נמנית על הרופאים שחושבים שמשרד הבריאות מגזים בנושא החיסונים. אז כן, גם בתוך המערכת יש דעות קצת שונות.

המלצות מרופאת המשפחה לצמצם ולרווח.

היא ממש עזרה לי "לסדר את הראש" לגבי הנושא הזה

בטונה זה עובר דרך מערכת העיכול וזה תהליך הרבה פחות מסוכן אשר הכספית בחיסון שנכנסת ישירות למחזור הדם.

זו ממש לא המלצה לאכול טונה, אך סתם ליידע כללי אם ינסו לתת לכם "אישור" ממקרה הטונה.

יש אחיות טיפת חלב שממש בסדר עם זה שהאמא לא מעוניינת בחיסונים

(כך האחות אצלנו במרפאה! נראה לי שגם היא לא מחסנת...)

יש כאלה שאולי יעשו "פרצוף" אבל ישלימו ויכבדו

ויש כאלה שממש ינסו לשכנע - ברמה מציקה

אבל מעקב גדילה והתפתחות מאוד כדאי לבצע בכל מקרה.

וזה לא מחייב אותך לחסן.

חשוב מאוד לבדוק את העליה במשקל, גדילה תקינה, התפתחות בקצב מתאים.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

את בתוך המערבולת הרגשית כרגע, וזה ברור שהראש רץ לכל המחשבות האלה אבל זה לא רלוונטי כרגע. חכי קצת, תתאוששי, תנשמי, ואח"כ תעשי חושבים ממקום אחר.

וחיבוק על ההפלה❤️‍🩹, כל מה שאת מרגישה עכשיו נורמלי מאד❤️.

לדעתי המחשבות על עוד ילד כן או לא, זה לא הזמן עכשיו.

בכל מקרה כרגע את לפני גרידה ולהבנתי ייקח עוד כמה שבועות או חודשים עד שהגוף יחזור לעצמו

אני במקומך הייתי מניחה את זה.

תשקלו את זה שוב כשזה יהיה רלוונטי.

ואני חושבת שאת מאוד נורמלית עם התחושות שלך.

וזה קשר ישיר לקושי בהריון.

בעצמי עברתי בהריון הראשון הריון סיוט עם היפרמזיס קשוח

וכל פעם שהגעתי לאולטרה סאונד בהריון ידעתי שאם יגידו שהעובר בלי דופק או משהו כזה

יהיה בי חלק שישמח שהקושי המטורף הזה הסתיים.

ב"ה ההריון הסתיים בידיים מלאות אבל אני ממש מבינה את התחושה שלך.

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

אני אומרת שיש לי כוונה לקנות להם מתנה

אבל מה היא מעדיפה

משחק לתינוק

משחק לאחים

או משהו בשבילה