אלה שלא מחסנים לא בהכרח סומכים על אלה שהתחסנו. כל מחלה לגופה. יש מחלות שלהפך - הם ממש מחפשים דרכים להדביק בהם את הילדים, כדי שלא יחלו בבגרות שאז המחלה מסוכנת יותר. למשל אבעבועות רוח.

אני כן מהמחסנים, אבל בכל זאת נראה לי ראוי, כדי לקיים דיון הגון, שכל צד ייצג רק את הצד שלו ולא יציג את הטיעונים של הצד השני, כי לרוב הם נראים אחרת לגמרי כשנאמרים מפי מי שחושב אחרת.

כמו שאני לא אוהבת (לא אוהבת? שונאת! מתעבת!) שיש לא-נותני-חיסונים שאומרים או רומזים שמי שנותן זה כי הוא מתעצל ללמוד את הדברים לעומק / לא בדק ולא למד וכו'. שיציגו את הצד שלהם למה לא לתת, וייתנו למי שחושב אחרת להציג את הצד שלו. אחרת זה בכלל לא דיון.

ואני חליתי כמעט בגיל 30. זה לא מסוכן, אולי לזקנים או בעלי מחלה כרונית

ומצד שני יש ילדים שמגיעים לבית חולים בעקבות זה  

הסיכון לסיבוך מאבעבועות רוח בגיל מבוגר הוא הרבה יותר גבוה.

כשילד חולה- הסיכון לסיבוך הוא מאוד מאוד נמוך.

המצב היום הוא שבגלל שרוב הילדים מחוסנים לאבעבועות- יש פחות ופחות ילדים שחולים בפועל ולכן גם ילד שאינו מחוסן אין לו הרבה הזדמנויות להידבק.

לפני החיסונים לאבעבועות, בתי בת השנתים נדבקה מזה בגן, והדביקה את אחותה בת החודשיים, ולקטנה התפתח זיהום ואושפזה לכשבוע, לקבלת אנטיביוטיקה בוריד. כמובן בדר"כ זה לא קורה. אבל ניראה לי שבדר"כ רצוי לסמוך על משרד הבריאות, ולחסן בחיסונים הרגילים הניתנים בחינם. משרד הבריאות חושב שהם חשובים, ומממן אותם לכלל האוכלוסייה.

אם נראה לך שכדאי, אפשר להתייעץ עם רופא הילדים על חיסון ספציפי שנראה לך בלתי נצרך. אפשר גם כמו שכתבו, לפצל כך שלא כל החיסונים ינתנו ביחד.

החיסונים לא תמיד מבטחים שלא תהיה מחלה ולפעמים הם מביאים את המחלה עצמה כמו פוליו למשל.

ירושלמית טריה, אני מעריכה את ההשקעה בתגובה שלך!

עם זאת, יש בה כמה מתוסים וגם עובדות לא ממש נכונות...

הרופאים מודעים לזה, וזו בדיוק הסיבה להמלצה שכולם יתחסנו - כך גם מי שהחיסון משפיע עליו, לא יהיה לו הרבה ממי להידבק. כי על רוב הילדים החיסון כן משפיע, כך שהמחלה לא תוכל להסתובב.

הרי אם החיסונים היו בטוחים במאה אחוז אף אחד לא היה מתלבט בכלל. 

בקשר לחיסון פפילומה [לבנות] בת של חברה שלנו עכשיו מחוסרת הכרה אחרי החייאה ובטיפול נמרץ הרופאים אומרים שזה בגלל החיסון. בקשר לשאר החיסונים תמשיכו בדיון... לא מתערבת.

כלומר- בחורה שכל חייה לא היתה עם אף אחד חוץ מבעלה, שגם הוא לא היה עם אחת- אז אכן אין חשש.

הסיבה שנותנים את החיסון הוא בגלל שמצב יחסי המין בין צעירים היום הוא פרוץ לגמרי. ולצערנו- גם מי שבכיתה ז לומדת במוסד דתי- אף אחד לא מבטיח שזה ישאר כך לנצח.

זהו וירוס שיכול לגרום לסרטן צוואר הרחם.

החיסון עצמו מסכן חיים ולמרות זאת ממליצים עליו.

שערוריה.

אני עושה את המעקב בטיפת חלב ואת החיסונים.

וכמו שאחות אמרה לי שהיא גם מחסנת כי המחלות שנגדם מחסנים הם לא נעימות בכלל.

ולדעתי ככל שיהיו יותר ילדים לא מחוסנים המחלות הללו עלולות להתפרץ

זה החיסון שעד כה ידוע לי בוודאות שלא עוזר למחוסן אלא רק לסביבתו. אז עם כל הכבוד לערבות הדדית לא ע"ח תינוקות כ"כ רכים שלוקחים קשה את החיסון.

הרבה מהחיסונים הם למען כלל הסביבה. למשל אדמת אם תינוקות אוילדים חולים בזה הם יכולים לצאת דיי בסדר. לעומת זאת אם חס וחלילה אשה בהיריון תחטוף זאת רק בגלל שילד חולה ולא חוסן זה עלול להיות נורא מסוכן.

ולפני שיקפצו עלי אני מאנונימי כי אני על ניק של חברה

נראה לי שבראש ובראשונה זו אחריות של אישה שרוצה הריון לדאוג שהיא תהיה מחוסנת, ולא להפיל את כל האשמה על הורים של ילד שלא חוסן.

את החיסון לאדמת אפשר לקבל לא רק בגיל שנה אלא גם בגיל 17. ואם יש ילדה שלא מחוסנת מינקות- אז אמא שלה צריכה לדאוג לזה שבגיל 18 בערך הבת שלה תחוסן.

אז היא אמורה לערוך סקר ולנתק כל קשר לכל מי שלא מחסנת? הבנתי שיש הרבה כאלו

או אימא לתינוק חדש גם אמורה לערוך סקר ולנתק קשר עם כל מי שלא מחסנת נגד שעלת או פוליו?

ומה אם ילדים גדולים של אימא לא מחסנת ידביקו את התינוק חדש שלה?

נוגדנים. הרופא אמר שכבר אין טעם לקבל עוד מנה - הגוף שלי פשוט לא מפתח נוגדנים.

מדאיגה אותי מאוד מאוד המגמה שלא לחסן. אם חלילה אדבק מילד שיחלה, זה עלול לפגוע בעובר שלי מאוד מאוד!! ממש מפחיד.

ויש הרבה כמוני.

הענין שיש עוד הרבה צדדים בנושא החיסונים.

אין לי כוח להיכנס לנושא לעומק, אבל השיקול הזה, של נשים שלא מפתחות נוגדנים הוא אכן שיקול במכלול השיקולים.

אבל לגבי זה שיש נשים שלא יודעות, ויש רופאים שלא מפנים- זה כבר ענין אחר.

אני לא חושבת שאני מחויבת לחסן את התינוקת שלי בגלל חוסר אחריות של רופאי נשים או בגלל חוסר ידע של נשים.

כשאני נולדתי- חיסנו תינוקות נגד טטנוס, דיפטריה, שעלת ופוליו.

כשהילדות שלי נולדו- לחיסונים המומלצים בצורה "גורפת" נוספו גם דלקת קרום המוח, אדמת, חזרת , חצבת, אבעבועות רוח.

וכשהנכדות שלי יוולדו- מן הסתם יווספו עוד כמה וכמה חיסונים לרשימה.

אז מה חובה? איך מגדירים?

את כותבת שהרגשת חוסר אחריות כלפי הילדים שלך. גם לי יש תחושה דומה, אבל המסקנות שלה הפוכות... דווקא בגלל האחריות על הילדות החלטתי שאני לא מחסנת בכל החיסונים, וגם לאו דווקא לפי הלו"ז המומלץ.

באופן בסיסי- יש אנשים ששואלים את עצמם "למה לא לחסן". ויש אנשים שואלים את עצמם "למה כן לחסן". אני אישית שייכת כנראה לזן השני. בפועל זה אומר שכדי לתת חיסון- צריכה להיות סיבה טובה מספיק.

אני יכולה לשלוח לך באישי "ראשי פרקים" של השיקולים השונים אם את מעוניינת.

האם יש סיכון בלא לחסן? יכול להיות. האם יש סיכון בלחסן בהכל? גם יכול להיות.

בכל אופן- היה על זה שרשור גדול לפני כמה חודשים.וכתבתי שם הרבה דברים.

"הכל סובב את האשכנזים". 

במשך כמה שנים טובות השקעתי הרבה מאמץ כדי לברר הרבה פרטים על כל חיסון וחיסון, ואחרי הכל- אני לא "נעולה" לגמרי על מה אני כן נותנת ומה לא. יש מבחינתי חיסוני בסיס שאני נותנת, ומעבר לזה- זה תלוי בעוד גורמים.

נניח- מישהי למטה כתבה על הוירוס של דלקת ריאות. גם לילדה שלי היה את זה בגיל שנה (איתנו לא דיברו על הסכנה שבו. כלומר- אם לא מטופל אז בוודאי שיש סכנה, אבל לכן הולכים לרופא ולמיון אם צריך. ) ובחורף שלאחר מכן נתנו לה חיסון נגד דלקת ריאות, כדי "לכסות" אותה. אבל זה לא אומר שמעכשיו אני אתן לכולם את החיסון הזה. בשביל מה? 

עוד דוגמה- אני לא נותנת אבעבועות רוח לתינוקות. אבל בכיתה א'- כן. למה? דווקא בגלל שבגיל בוגר יותר יש סיכון לסיבוכים.

זו לא קלות ראש. זו בדיקה מדוקדקת של נושא עקרוני שלא סתם יש עליו חילוקי דעות. יש קיצוניים לכאן ולכאן, ואני לא נמנית לא על אלה ולא על אלה.

יכול להיות שלא לכולן מתאים להיכנס לפרטי פרטים של הנושא הזה- למה נותנים כל חיסון, מתי וכד'. מי שלא מתאים לה שתיתן הכל וזהו. אבל למרות שיש חלק מהאוכלוסיה שלא מחסן באופן גורף- הרי שיש חלק נכבד שמחסן חלקית על סמך בדיקה, מחקר ומחשבה. וזו לא קלות ראש.

ולגבי הנחיות לילדים: משרד הבריאות הוא מוסד חשוב ונצרך. אבל טיפת חלב נועדה כדי לתת לי שירות. לא כדי לכפות עלי שירותים שאני לא מעוניינת בהם. וזה משהו שכנראה בטיפת חלב עדיין לא הפנימו לגמרי, גם בתחומים שלא קשורים לחיסונים.

מניסיון אישי, רוב אנשי הרפואה ששוחחתי איתם בנושא לא מבינים בזה לעומק. 

ויש רופאים לא מעטים שדווקא הולכים לכיוון אחר, עקב הידע הניסיוני מהפציינטים מהשנים האחרונות - בכוונה לא מתחסנים לשפעת. בכוונה לא בודקים בדיקה פולשנית כדי לדעת אם צריך חיסון - כי יודעים שגם כך הטיפול לא כל כך יעיל. סליחה שזה די באוויר. היו על זה כתבות מחקריות, אני לא זוכרת איפה.

בטיפת חלב קיבלתי חוברת מידע של משרד הבריאות על החיסונים. בחוברת כתוב על חיסונים מסויימים סיכונים גדולים מאוד. נכון שזה סיכוי קטן, אך כשניסיתי לברר על כך - איך אדע? איך להימנע? איך להיערך? מה הסיכוי? האחיות לא ידעו כלל לענות על איזה מהשאלות האלה. ידעו לדקלם שזה חשוב, לא ידעו לעומק. ייתכן בהחלט שזה אחיות ספציפיות, ויש כאלה שבקיאות. אני יכולה לספר על אלה שאני דיברתי איתם.

דרך אגב, פורסם גם לא מעט פעמים מחדלים של חיסונים פגי תוקף שניתנו.

הפוליו הוא סיפור מעניין בפני עצמו. מי שיכול לעקוב אחר הפרסומים - רואה תהליך שחוזר על עצמו כמה שנים, שחשוד מאוד באינטרסים זרים. אפשר לקרוא על זה בכתבות שפורסמו בציבור. זה לא כזה מסובך

שפעת החזירים - עוד סיפור לא ברור שהיה חשוד מאוד בעיני. ברור שהחיסון לא עבר תקופה ניסיונית ראויה לפני שהוצע לציבור. גם בארצות מסויימות הוא ניתן ובאחרות לא, מבלי שיש הגיון מבחינת הממצאים הקליניים באותה ארץ.

בקיצור, ההקבלה למהנדס בניין אינה נכונה. המהנדס לומד את מקצוע ההנדסה 4 שנים. והוא אותו אחד שאחראי על הפרוייקט. כלומר בעל הידע הוא המבצע. תמיד אפשר לחשוד שיש לו אינטרסים אישיים של לעבוד עם חומרים מסויימים, אך זה שולי ובסיכוי נמוך. בהחלט אמורים לסמוך עליו.

לעומת זאת, רופא לרוב אינו בקיא בעניין (שוב זה מהתרשמותי. בטוח שיש רופאים שכן). להבנתי, ההנחיה שלהם לעשות או לא לעשות היא הנחיה שמעורבבת בה גם אמון ו/או מחוייבות למערכת.

מסקנה שלי לגבי רופאים וחיסונים - רק אם אני מוצאת מישהו שבקיא בעניין, ושנותן מענה לטענות שנגד החיסונים, אוכל לסמוך על דעתו.

מי שכן מחליט עד כמה שזכור לי, זה ועדה שחשופה לצערי לשיקולים פוליטיים.

האינטרסים הכלכליים שעומדים מאחורי החיסונים הם גדולים מאוד. התעשייה הזאת מגלגלת הרבה הרבה כסף. וזה מתרגם לפוליטיקה. לכן השיקולים הרפואיים של בעלי ההחלטה בעניין אינם נקיים.

לכן אני לא סומכת עליה.

מנגד, לצערי אתר חסון הותיר אותי מבולבלת - הוא נראה מגמתי מידי, לפעמים בצורה מגוחכת (נכנסתי לפני 8 שנים בערך, לא יודעת אם השתנה). עם זאת הוא מעלה טענות כבדות משקל שראוי להתייחס אליהם, אך לא מצאתי מישהו שיודע להתייחס אליהם.

לחיסונים יש סיכון.

חלק מהם כוללים חומרי שימור של מתכות שנשארות בגוף וגורמות סיכון נוסף, חוץ מהסיכונים הנזכרים.

הקביעה כי אילו לא היו מתחסנים מחלות אלו הן היו חוזרות לעולם - נכונה לגבי חלק מהחיסונים (בראש ובראשונה לגבי אבעבועות שחורות). 

לגבי חיסונים אחרים אינה חד משמעית, יש הסברים נוספים להעלמות מחלות, כולל גרפים המראים ירידה דרסטית בשכיחות המחלות לפני היכנסות החיסונים.

הטיעון של חיסון סביבתי הוא בעיני נכון מאוד. תורני מאוד.

זאת באמת ערבות הדדית שנכון לעשות לדעתי, ולא להסתמך על חיסון העדר.

עם זאת זה מורכב יותר, כי גם למי שמקבל את החיסון יש סיכון. ולעשות את החשבון של זה מול זה זה כל כך מורכב.

לסיכום,

המסקנה שלי אינה לא לעשות חיסונים.

המסקנה האישית שלי היא שבנושא זה אינני יכולה לסמוך על המערכת, אלא לבדוק לעומק את העניין, או למצוא מישהו שבקיא באמת בעניין.

ומשאלה אישת שלי - הלוואי והיה קם גוף מאוזן ונקי מאינטרסים שהיה בודק את העניין, והיה ניתן לסמוך עליו מבלי לעשות מחקר באופן אישי.

אבל מי שלא יכול או לא מעונין לעשות את זה שלא יחשוב שמי שכן עושה את זה הוא שוטה. זה הכל.

ספציפית את החיסון לדלקת ריאות נתתי בדיעבד. אני לא חושבת, וגם לא זה הרושם שקיבלנו מצוות ביה"ח- שזו מחלה מסכנת חיים. לפחות לא בימינו- כשיש אינהלציות ומסכות חמצן.

פוליו, טטנוס ועוד כמה- אני לא מחכה למחלה....

נכון, יש השתדלות. אני אישית חושבת שההשתדלות בנושא הזה היא גם קשורה להנקה, ולתזונה בריאה, ולאו דווקא לחיסונים.

ולגבי אבעבועות רוח- אני חולקת על התפיסה שלך. אני הייתי מעדיפה שכולן אצלי יחלו באבעבועות רוח וכך יתחסנו באופן טבעי, בצורה שמערכת החיסון פועלת במיטבה, ולא להתערב חיצונית במערכת הזו, שהיא רגישה ומורכבת, ע"י חיסון. וכמובן שזו תפיסה שנוגעת למחלות שהגוף יכול להתמודד איתן לבד יפה.

בדיעבד- מכיוון שלצערי הגדולה בינתיים לא הצליחה להידבק, כן נתתי את החיסון- בכיתה א'.

אני התחסנתי בעבר פעמיים והגוף פשוט לא פיתח נוגדנים. 

עם הרבה טיעונים.

מוזמנת לחפש אותו, ומוזמנת לכתוב לי באישי, אני יכולה לשלוח לך חומר על הענין הזה.

בגדול- אם את מחפשת תשובה שהיא "שחור לבן"- כן או לא, אז לא תמצאי אותה בקלות.

כל חיסון הוא סיפור בפני עצמו וכל נושא עצם החיסון הוא מאוד תלוי תינוק ומשפחה.

אם אין לך ענין , או כוח להיכנס לסיפור הזה לעומק- עדיף מן הסתם שתחסני לפי המלצת משרד הבריאות

בכל אופן- מוזמנת לכתוב לי באישי ואני אשלח לך קצת חומר.

יותר מסוכן שלא לחסן מכן לחסן.

נכון, יש סיכון גם בלחסן אבל יש סיכון הרבה יותר גדול אם לא מחסנים. 

ישנה שעלת המסתובבת בימים אלה.  תנוקות לא מחוסנים יכולים  להגיע לכדי סכנת מוות.  ובארץ אכן נפטרו תנוקות משעלת, ולא לפני חמישים שנה, אלא בשנים האחרונות. 

כמו שאמרו למעלה, הסיכון של לחסן קטן מהסיכון של לחלות.  

ואם מישהו מפחיד אותך עם אוטיזם מחיסונים - זה שהמציא את השקר הזה הודה בהמצאה שלו. לתשומת ליבך.

בריאות לכולם.

http://www.hisunim.org.il/

http://www.hisunim.org.il/

שתינוקות שנפטרו עקב טלטול או מוות בעריסה זה בעצם בגלל חיסון ושכל הרופאים מושחתים

בקיצור עדיף להתרחק מאתר הזה

שיש כאן גם מגיבים/מגיבות מטעם משרד הבריאות.

סוד מסודות הפורום.

שימי לב לניקים שקפצו הנה לרגע.

שלא לדבר על ניקים קבועים שאמונים על שמירת בריאת הציבור.

זה אתר שמבטא את הצד הקיצוני ביותר של האנשים שלא מחסנים.

אמנם יש שם הרבה מידע אבל חלקו חסר וחלקו מוטה.

בקיצור- מי שנכנסת לשם שתדע לסנן את מה שהיא קוראת ולהפעיל את ההגיון הבריא שלה.

(כן, כן..זאת אני שכתבתי את זה. אני שלא מחסנת בכזאת קלות...)

דוגמה קטנה- בכל בהלת הפוליו שהייתה לפני כשנתיים, משרד הבריאות בכלל לא רץ לחסן את כל הילידם בחיסון המוחלש. במשך לא מעט זמן ההחלטה היתה שלא מחסנים.

רק כאשר הופעל לחץ (לא בהקשר בריאותי) מצד גורמי שונים בעולם- מדינת ישראל נכנעה והחליטה לרכוש את החיסון ולהמליץ עליו.

אז כן, מה לעשות, גם משרד הבריאות לא תמיד אובייקטיבי.

ראשית יש להבחין בין חיסוני ילדות של טיפת חלב וחיסון הפילומה שאכן שנויה במחלוקת.

רוב החיוסים מלבד זו של אבעבועות ניתנים נגד "מחלות ילדות" שלכאורא נכחדו מהעולם.

היו תקופות של חיסנו

אני ראיתי ילדה שנפגעה ונכה בגלל שהוריה לא חיסנו אותה נגד מחלות הפוליו

ראיתי ילדים שחלו בשעלת

בגלל זה אני לא מוותרת על החיסונים.

כמו שכתבו מי שלא מחסן בעיקר מסתמך על "חיסוני העדר" כדי להסתכן ולא לחסן.

ברגע שיש יותר  מדי אנשים שלא מחסנים, מתפרצת מגיפה.

הנזקים לפעמים מגיעים לנכויות

לענין מעקב טיפת חלב. חשוב ללכת, אבל להיזהר ממה שהאחיות אומרות

לשמל יש חשיבות במעקב משקל, התפתחות, ראיה, ושמעיה שעושים שם, זה במסך הכל סינון ראשוני לגילוי בעיות. אבל לפעמים אחות יותר מדי מגזימה בתגובתה.

היתה לי ילד שבאמת לא עלה במשקל כי היתה בעיה אמיתית בענין ההנקה. אותו ילד יכול היה פשוט לרעוב ולהיפגע.

לפעמים יש בעיות התפתחות קלוץ. האחיות יודעות לאתר.

פעם היו אחיות זקנות ומעצבנות

רוב האחיות היום הן מדור חדש ויודעות לייעץ ולעזור

אם אין לכם בעיה פיזית להגיע לטיפת חלב, כדאי לנסוע

סליחה מראש על המגילה.

(גילוי נאות - אני מחסנת חלקית)

יש מחלות ילדות שהמחלה עצמה היא נוראית ומסוכנת כמו פוליו -

שהמחלה עצמה היא השיתוק

ויש מחלות שהסימפטומים לא מסוכנים, אבל מחסנים כי מפחדים מסיבוכים

כמו חזרת, אבעבועות, וכו'

יש מחלות שמסוכנות רק לתינוקות - בעיקר שעלת

משרד הבריאות יוצא מנקודת הנחה שהאוכלוסיה ברובה חסרת מודעות בנושא, והמלצות גורפות זה בדיוק כדי למנוע בלגן במערכת, כי אין להם דרך לפקח על כלל האוכלוסיה.

בתור אמא שיש לה רמה מסויימת של מודעות, ומעוניינת להבין ולקחת החלטות מושכלות זה מעולה שאת שואלת.

בסופו של דבר תבחרי מה מתאים לכם.

רוב המחלות שמתחסנים מפניהם אינן מסוכנות אלא רק לא נעימות במיוחד, והגוף מפתח אליהם נוגדנים לכל החיים.

יש יוצאים מן הכלל כמו פוליו, טטנוס, שעלת אצל תינוקות.

גם צהבת מחלה מסוכנת אבל אין לתינוק שלך סיכוי לחלות בצהבת (מחלה שמועברת ע"י יחסי מין ומזרקים מזוהמים)

מחסנים נגדה כבר אחרי הלידה משיקולי תועלת של המערכת
(וזה בסדר, מובן לי שהם לא רוצים לרדוף אחרי כל בדואית שאי פעם ילדה, מצד שני, אני אישית לא רואה סיבה לחסן את הילדים שלי בגיל 0 במשהו שבמילא לא יזדקקו לו)

בגישה הטבעית אומרים שהחיסון מחליש את הגוף

כי הוא לא מאפשר למערכת החיסונית לבצע את העבודה שלה עד הסוף.

הטענות על אוטיזם לא ניראה לי שהוכחו, מה שכן הוכח שכספית מזיקה מאוד

(זו מתכת כבדה שלא מתנקה מהגוף ויכולה להצטבר במוח ולגרום לנזקים שלא לגמרי יודעים להעריך אותם).

כל החיסונים הכילו בעבר כספית כחומר משמר.

בדיוק אתמול מישהי אמרה לי שמשרד הבריאות באופן רשמי הוריד את הכספית מהחיסונים, אין לי מושג אם השמועה הזו נכונה.

חשוב לציין שדחיית חיסונים זו גם גישה שחלק מהאמהות נוקטות.

כלומר -

לא להעמיס על תינוק ממש קטן אלא לרווח יותר, להתחיל בגיל קצת יותר גדול (חצי שנה או שנה או יותר)

כדי לתת למערכת החיסונית של הילד להתפתח

עוד משהו שכדאי לדעת שחיסון לא תמיד מגן מפני המחלה מכמה סיבות -

1. הגוף משום מה לא פיתח נוגדנים.

2. החיסון הוא נגד סוג אחד בלבד של נגיף ויש עוד נגיפים אחרים מפניהם אין הגנה (למשל - בדלקת קרום המוח זה כך, שפעת כמובן)

אם את מניקה, אגב, הוא מקבל בחלב נוגדנים.

כשאם מניקה חולה במשהו הגוף שלה מייצר נוגדנים שעוברים אליו בחלב.

א. יש וירוס שנקרא RSV, בטוחה שלכל אחת היה את זה גם לה וגם לילדיה, אבל לא ידעתן על זה. קצת שיעול, אפילו בלי חום. אבל אצל הילדים שלי זה הסתבך. עם שלושה ילדים הגעתי לבית חולים בגלל הוירוס הזה, קוצר נשימה מטורף, רמת חמצן ירודה מאוד, וכדו'. ילד אחד אפילו הגיע אצלי לטיפול נמרץ.

עד שקיבלנו את זה- לא ידענו בכלל על הוירוס הזה, ובטח שלא הייתי מסכימה לחסן בשביל קצת שיעול. 

היום, אחרי שאני יודעת לאיזה מצב אפשר ח"ו להגיע עם הוירוס הזה, ואחרי שראיתי בחורף מחלקת ילדים מלאה עד אפס מקום עם אותו וירוס- ברור לי שהחיסון אליו הוא רק שאלה של זמן. יש חיסון, אבל הוא מאוד יקר. היום רק פגים מחוסנים נגד RSV. 

אחרי מה שראיתי אני מבקשת מכן- כשאתן מחליטות לא לחסן ילדים, תזכרו לברר היטב מה אחוזי הסיבוכים לכל מחלה, ולאן זה עלול להגיע.

ב. יש חשיבות למעקב בטיפת חלב גם ללא החיסונים. אחת הבנות שלי התפתחה יפה, ומכל מיני סיבות לא לקחתי אותה למעקב בטיפת חלב. התברר שהיא לא עלתה במשקל במשך כמה חודשים. בגיל עשרה חודשים היתה עדיין במשקל של ארבעה חודשים. לא שמתי לב לזה לבד משום שהיא אכלה, וגם התפתחה יפה, ורק אחרי חצי שנה נפל לי האסימון שהיא לובשת את אותם בגדים כבר חצי שנה!!! רק אז פנינו לבירור רפואי, אבחנו את הבעיה, וידענו איך לטפל. אם היינו הולכים למעקב מסודר בטיפת חלב היו עולים על זה קודם.

אז מנסיון שלי- אל תזניחו.

כתבת דברים אמיתיים מאוד.

לגבי הכספית- אכן הוציאו אותה מהחיסון המחומש. האחות אצלנו אמרה לי במפורש.

למה? יש לי חשד שזה בגלל הסערה שקמה על הקטע של האוטיזם. גם אם זה הסתבר כלא נכון או כמונפץ- בכל זאת זה גרם לבדיקה מחודשת של החיסון הזה.

באופן כללי- יש חשד שיש קשר בין רמות כספית גבוהות בגוף לבין אוטיזם ושאר מרעין בישין.  זו אחת הסיבות שממליצים להגביל מאוד את צריכת הטונה- שיש בה יחסית הרבה כספית, במיוחד לנשים בהריון. וזו המלצה של ארגון הבריאות העולמי. [

ואומר עוד דבר אחד- את ההנחיות הראשונות של צמצום חיסונים ודחייתם קיבלתי מרופאת הילדים שלי דווקא. רופאה קונבנציונאלית לחלוטין, שאמרה לי שהיא נמנית על הרופאים שחושבים שמשרד הבריאות מגזים בנושא החיסונים. אז כן, גם בתוך המערכת יש דעות קצת שונות.

המלצות מרופאת המשפחה לצמצם ולרווח.

היא ממש עזרה לי "לסדר את הראש" לגבי הנושא הזה

בטונה זה עובר דרך מערכת העיכול וזה תהליך הרבה פחות מסוכן אשר הכספית בחיסון שנכנסת ישירות למחזור הדם.

זו ממש לא המלצה לאכול טונה, אך סתם ליידע כללי אם ינסו לתת לכם "אישור" ממקרה הטונה.

יש אחיות טיפת חלב שממש בסדר עם זה שהאמא לא מעוניינת בחיסונים

(כך האחות אצלנו במרפאה! נראה לי שגם היא לא מחסנת...)

יש כאלה שאולי יעשו "פרצוף" אבל ישלימו ויכבדו

ויש כאלה שממש ינסו לשכנע - ברמה מציקה

אבל מעקב גדילה והתפתחות מאוד כדאי לבצע בכל מקרה.

וזה לא מחייב אותך לחסן.

חשוב מאוד לבדוק את העליה במשקל, גדילה תקינה, התפתחות בקצב מתאים.

הטקטיקה שלי בזמנים מאתגרים ומסחררים כאלה זה לומר לעצמי שהכל עובר

ואולי כדאי לך לחשוב על הקפאת בסיסים של ארוחות? ולא יודעת איך הבית שלך מאורגן אבל אם את יכולה להושיב אותם על כיסא אוכל לידך במטבח עם תעסוקה שלא מועדת לפורענות

זה מכניס מרווח נשימה...

ותתני לעצמך מדליה של עלופת על חלל

מגיע לך ביושר 🥇🎖️🏅🏆🥈🥉

כדאי ללכת להיבדק🫢

ואת נשמעת אמא אלופה.

יש לכולם ימים כאלה.

וקשוח ממש עם קטנטנים ♥️

ואת עומדת בזה לבד?

מגיע לך כתר!🤴

אני מקווה שבעלך יכול לחזור בהקדם הביתה, כי לפי התיאור שלך ממש כדאי לקחת את הבינוני להיבדק במיון... (החליק על הראש והקיא אחר כך - זה עלול להיות סימן לא טוב...)

סליחה שמלחיצה😬

הקאות אחרי נפילה על הראש זה דגל אדום..

ממש ממש סיוט.

יש ימים כאלה! את מהממת. חיבוק גדול!

של רויטל ויטלזון בדיוק על זה..

עזר לי מאוד

למרות שעש לי גם מתבגרת וזה מתיששש

מיון,

בעלי בדרך

בעזרת ה' שיתברר כשום דבר

יש וירוס הקאות נוראי שמסתובב עכשיו

נקווה שזה רק זה

ללכת להבדק זה חובה אבל

מחכים לעידכון ממך

תתכוננו לאפשרות של אשפוז (אפילו נפשית, אבל גם טכנית - לארוז דברים שצריך).

בע"ה יסתבר שזה כלום!

רפואה שלמה

טוב שהלכתם להיבדק!!

🩷🩷

וזה גם קרוב לי.

רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה

לא זוכרת עוד משהו מיוחד.

ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.

באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.

בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..

בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.

יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.

באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.

אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)

הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.

מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....

המחלקה שם לא ממש זוועה?

לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע

לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅

ביות מלא.

רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.

וממש לא נחמדה

מניסיון

הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש

שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח

כי רוצה להספיק טפידורל

מה כדאי לי.....?

את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז

אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.

יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)

ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.

אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....

בחדר מרווח של 4.

לא יודעת איך החדרים האחרים.

לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.

מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם

פעם היה זול

היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק

חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.

מכנסיים לבנים

טייצים לבנות

לפעמים מארז של חולצות.

קודם כל זה מאוד איכותי.

יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.

תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.

ולא מכירה קוד קופון

יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב

טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..

וסופר איכותי!!!

אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש

עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף

ואיכות מצויינת

יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..

יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר

אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך

והאיכות בכמה רמות מעל

חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם

המארזים גם

בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-

נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)

ואנחנו גרים במקום קר מאוד

אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים

טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.

לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.

לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....

במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.

פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים

פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.

חולצות פולו בכלל....

צ'ינו לשבת לבנים

בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.

שמלות רק לגן.

מביה"ס מקפידה על אורך....

בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים

עם פוטר בפנים ומה דק?

לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.

אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)

לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.

אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).

אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.

או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.

האמת לא ממש יודעת מה המוסד מצפה, אני לא מהאימהות שמדברות עם המחנכת על בסיס יומיומי 😅

התקשורת שלי עם המחנכת זה כשהיא שולחת הודעות בוואטסאפ על דברים חשובים- הכתבה, ש"ב ספציפיים, תחרויות של מי מביאה הכי הרבה פתקי נחת/ קוראת הכי הרבה ספרים וכו'.

מבחינתי, אני מתזכרת אותה כל יום על הכנת מערכת והכנת ש"ב. אם היא אומרת שאין לה סבבה, אם יש לה היא מוציאה ועושה. אני לא יושבת לידה ולא כלום, במקסימום היא צועקת אליי "כמה זה 9 ועוד מספר כלשהו??" (קשה לה עם 9 משום מה) ואני עונה לה "כמה זה באמת?"

אם מגלים פתאום דף של ש"ב מהעבר שלא נעשו, אז היא עושה. ואם הצטבר לה ואין לה כח אז אני אומרת לה שהיא לא חייבת.

אה וגם אני מקשיבה לה לקריאות, וחותמת, המורה מבקשת לקרוא כל קטע 5 פעמים אבל אני מסרבת לשמוע 5 פעמים אותו דבר אז חותמת לה אחרי אחד.

וזהו 🤷‍♀️

איך זה אצלכם?

אחרי החגים התחילו לדרוש אצלינו חתימת הורים שבועית ביומן שההורה ראה שהילד מכין ש.ב. ושהדפים בספרים מושלמים לפי העמודים שכותבים שעשו

והוא לא אוהב לעשות ש.ב. אז אני צריכה לשבת איתו כל יום להכין ש.ב. 🤨🤨

חוץ מזה- יש דף חזרה שבועי בתנ"ך ובמשנה שצריך לעשות עם הילד ולחתום עליו

ופרויקטים פה ושם במולדת וטבע שזה דורש אותי לגמרי לגמרי (בנתיים היה 2 פרוייקטים מאחרי החגים אבל הבנתי שזה הכיוון)

וזה גדול עלי חחחח רוצה לדבר על זה באסיפת הורים הקרובה אבל מנסה להבין אם זה הנורמה

האמת שאצלי הגדול כבר בתיכון.....

ויש לי 'לד ב-א'....

אף פעם לא הרגשתי כל יום כאילו אני חותמת על קניית בית....

שקלתי לעשות חותמת....

האמת אצלינו גם כמות ש.ב היומית זה כמו שבועי אצל הגדול בכיתה א'.

וכמו שכתבת ...

אצל נגדולים זה היה דף שבועי קריאב בכיתה א' ואולי פ"ש בכיתה ב' בשולחן שבת....

היום זה כבר הצפה....

כל יום קריאה- כמובן חתימה

לשבת 2 משימות כמובן עם חתימה ליום א'....

כאילו..... תשחררו ממני....

הכל חשוב אבל במינון והכי חשוב גמישות בזמנים יש לנו ימים עמוסים, יש עוד ילדים....

צריך שיהיו חתימות שבועיות לא יומיות.....

וכמובן עוד פרוייקטים כל יומיים עם חתימות שאני לא טורחת לקרוא.....

מההודעות של המורה כנראה שבפועל הורים לא עומדים בזה.....

בעיקרון עדיין מצופה בגיל הזה לעקוב לגמרי אחרי הכול.

בפועל, יש ילדים בגיל הזה שיכולים להיות אחראיים לעצמם, מקסימום לומר, "אמא, שיעורי הבית שלנו זה לקרוא בקול למישהו מבוגר!" אף שאת יודעת בוודאות שהוא קורא מצוין...

ויש ילדים שגם כשתשאלי אותם אם יש שיעורי בית, ותבדקי בעצמך אם יש להם, ותנסי להכריח אותם לשבת לעשות את שיעורי הבית - הם יסרבו בתוקף, ואת תיאלצי ליצור קשר עם המורה ולהסביר שכל מה שאת מנסה לעשות לא עובד, ושאולי יש פתרון אחר כלשהו...

מעורבת ועוקבת. מזכירה לו להכין שיעורי בית, ולפעמים גם יושבת לידו. לרוב הוא יודע מה שיעורי הבית אבל אני גם רואה באפליקציה. אין לו הרבה - כל יום קצת או בחשבון או בעברית. לפעמים הוא מסיים כבר בכתה.

חוץ מזה יש דף קשר שבועי עם שאלות חזרה בתורה ומבקשים חתימה שעברנו יחד על השאלות ושהילד חזר על הפסוקים שנלמדו.

לפעמים המורה לעברית מבקשת חתימה על קריאה.

אני מניחה שמצפים מההורים לשים לב שהילד מכין שיעורי בית בגדול ולעקוב אחרי מצבו, גם אם לא ברמה יומיומית. לא בגלל משהו מסוים מעבר לבקשות לחתימות הנ"ל, פשוט הנחה שנראית לי סבירה.

אם אני רואה שילד מסתדר וציונים טובים, אין תלונות אני ממש משחררת.

אם יש קושי אני יותר על זה אבל בטח לא ברמה היומיומית...

יש מורות יותר מקפידות שהכל אצלם מסודר ויש כאלה שפחות.

גם תלוי בילד, יש לי כאלה שממש צריכים הכוונה וכאלה שגם בכיתה א היו עם יד על הדופק וידעו לבד מה צריך

יש מחברת קשר שצריך לחתום בה על כל אי הכנת ש.ב וכדומה, כנל איחורים וכד

ובכללי הילדה מגיעה לבית ואני שואלת/ היא אומרת אם יש שיעורים והיא עושה

כרגע הוא במצב שהוא כמעט ולא עובד בכיתה, אז אני עושה איתו הרבה בבית.

זה כולל לשאול אותו מה צריך (המורים שולחים בווטסאפ שיעורי בית, אבל הוא צריך להשלים יותר),

לשבת איתו לעשות, כולל לכתוב לו את התשובות,

לוודא שהוא מביא את הציוד הנדרש,

ביום שישי לעבור איתו על דף קשר ולחתום

מבית הספר הציפיות נמוכות מידי.

אני לא מקבלת תלונות על חוסר התפקוד בכיתה ועל חוסרים בשיעורי בית (אני לא עושה איתו הכל, בעיקר בחשבון).

אני צריכה ליזום את הקשר עם המורים.

אצל הגדולה שלי זה היה שונה לגמרי.

לא היו לה הרבה שיעורי בית, כי הרוב היא היתה מספיקה בכיתה. וגם במה שהיה לה, היא היתה הרבה יותר עצמאית.

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

בהריון הראשון גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתה יודעת להגיד שבוע+יום מדוייק

אצל האחרונים- באמת שלא זכרתי והייתי תמיד צריכה לחשב ולנסות לזכור באיזה שבוע אני עכשיו. והייתי מתבלבלת חופשי🙈

-איזה שבוע את?

-אני צריכה ללדת בפסח בערך...

אני לא רואה בזה משהו מלחיץ , נטו התעניינות, אולי את נמצאת קצת בלחץ ואז כל אמירה כזו מלחיצה אותך, תנטרלי אותם, תעני או לא תעני , ותתעלמי.. תגידי להם גם אני מחכה, תתפללו שיהיה בטוב..

לי אמרה דיילת הסופר פארם שאני נראית בשלה ללידה, אז אמרה.. נכנס מצד אחד ויצא מהשני, יש אנשים שסתם מחפשים להגיד משהו, יש אנשים ששואלים להראות התעניינות ויש ששואלים מאהבה, אני לא חושבת שמישהו מנסה להלחיץ או שזה אמור להלחיץ אותך באיזה אופן, אם באמת עוד לא הגעתי לשבוע ארבעים, אז באמת אין לך סיבה להיחלץ.. לידה קלה ומהנה בעיתה ובזמנה!!

לק"י

ויכול להיות שהיא בעצמה כבר רוצה ללדת, אז עוד יותר מעצבן.

(גם אני לא מתעצבנת בקלות מדברים כאלה, אבל גם תלוי מי וכמה).

כל יום, ובלחץ, ואם אנחנו לא עונים אז עוד הודעות לחץ ומתקשרים

תגידי בפשטות שזה מכניס אותך למתח, וברור שכשיקרה משהו את תעדכני.

או ילדת? מציק ממש. אולי תגידו להם שתעדכנו אותם כשזה יגיע ושיירגעו..

אחרי המשוער.

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

זה מעניין

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

ולחוות יחד את הדבר המדהים הזה, ששנינו שותפים אליו

אני אישית מרגישה שצריכה את הנוכחות שלו היותר זמינה עד שמגיעים לסביבה נשית - היינו לחדר לידה (אני יולדת מהר ב"ה אז לא שם הרבה זמן ) בחדר לידה אני משחררת אותו להמתין לי בחוץ - אני צריכה שהוא יהיה שם ולא בבית אבל לא צריכה אותו לידי .

בלידה חוץ מהמילדת ואת הריכוז שלי בעצמי לא מרגישה שצריכה עוד משהו .

אבל אני חושבת שהשאלה היא לא אם את ובגן יכולים להתמודד, אלא זה שהילד סובל כרגע (ואימפולסיביות זה לא דבר קל בכלל) ומה יכול לעזור לו...

לא הייתי נותנת תרופה אם אין צורך ספציפי

אני חושבת

שנושא של התאמת מינון והסתגלות

זה משהו תנודתי

ככה שזה לא יכסה את העתיד

ואין טעם להתחיל סתם מוקדם

וכן נותנת מענה לאגרסיביות ולתנועתיות המוגברת

וכן פונה להדרכת הורים.

ובגן לא רואים בעיה אז למה לתת?

בסוף למתן תרופות יש מחיר שלפעמים פשוט כדאי לשלם אותו אבל זה לא נשמע המצב כאן.

אני רק מנסה להבין את האמירה שכתבת שהילד סובל. זה מה שהרופאה טענה על סמך מה? מפגש איתו?

אתם מרגישים שהילד סובל?

מישהו מסביב מרגיש שהוא סובל?

הוא אומר אמירות שמשדרות סבל?

אני כן הייתי מנסה הדרכה ספציפית של מישהי שמתמחה בקשב וריכוז לגבי התקפי זעם, ובכלל איך לעזור לו בויסות (אם הוא מעל גיל 5 אולי אפילו טיפול או טיפול דיאדי סביב זה. למרות שבגילאים הצעירים הדרכת הורים טובה יכולה להספיק לפעמים)

טיפול ספציפי לקשב דרך ההורים - poet. תחפשי על זה. אלה מרפאות בעיסוק שעברו הכשרה נוספת. וגם ריפוי בעיסוק לילדון בדגש על וויסות ותפקודים ניהוליים. הוא בערך בן 4 כבר?

אם אין איזה צעקת הצילו מהגן לא הייתי שוקלת כבר תרופות... אבל כן מחפשת מענה לשיפור המצב בבית ובכללי.

בנוגע לבעל, הגבול בין הפרעת קשב קשה להפרעת תקשורת קלה הוא מאוד אפור ומטושטש ולא פשוט לעשות הבחנה מבדלת. כי גם עם קשב קשה למשל מפספסים הרבה מידע וניואנסים חברתיים. אז התחושה שלו לגיטימית. אבל בתכלס? הייתי ממש משחררת את זה בשלב זה. הולכת עם מה שקיבלתי ועובדת בכיוון הזה, הוא עוד קטן אבל יש מקום לתיווך ועבודה. וכמובן אין קסמים וזו הדרך שלו ושלכם עם באמת כל האתגרים שיש בה.

חיבוק! החלטות טובות.

אז למה בעצם?

כשעמדנו בדילמה דומה חשבתי שלהתחיל טיפול תמיד אפשר, אבל להפסיק וללכת אחורה קצת יותר קשה, גם אם אפשרי

החלטות טובות בע"ה

את האמא הכי מתוקה ששמעתי בחיי!!!!!!

אימלללההה הוא זכה בך!!! ובטוח גם את בו🧡

תשמרי על המתיקות של שניכם

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

עושים בגן/ בכיתה מה שנהוג והשאר רק עם המשפחה (עןגה, משחק, בלונים, מתנה).

פעם אחת הזמנו את הילדים של השכונה לתהילים אחרי הסעודה ושרנו להם קצת והבאנו עוגה..)

לאף אחד מהילדים שלי, אף פעם.

ב''ה 8 ילדים, עד כה עובד בהצלחה