יש לנו מטרה בעולם. ככה לפחות אני מאמין.

ומהי בדיוק אותה המטרה? בגדול - לעבוד את ה'.

אפשר להיות בעל נכסים רבים ולהנות מהחיים ובכל זאת להסתדר לפי חוקי ההלכה היבשים.

אבל כל מטרת היהדות היא אידאה - לתקן עולם במלכות שדי!

וכדי לחיות חיים של אידיאל צריך להסתפק במועט. כמו בדוגמא ההכי בנאלית - חייל בצבא שמסתפק במועט.

אז ברור שאפשר לחיות חיים נורמליים, אבל צריך כל זמן לזכור שיש לנו מטרה ושכל מה שאנחנו עושים אמור לשרת אותה, ובדרך כלל מותרות לא משרתות אותה.

שהאדם רוצה שיהיה לו מעט ולא מחפש שיהיה לו הרבה, מתוך פרישות. אבל זו לא הסתפקות במועט של השמח בחלקו.

הסתפקות במועט, זה שהוא לא רואה ענין ברדיפה אחרי עושר גדול יותר. המעט מספק אותו, מספק אותו באמת, והוא שמח בזה שמחה שלמה, כמו שהעשיר שמח במרצדס שלו.

ובאמת מי שלא יכול להסתפק במועט, אבל אם יהיה לו קצת יותר דברים הוא יהיה שמח בחלקו, הוא לא חייב לצמצם את עצמו באתכפיא. אלא שיעבוד וירויח וישמח בחלקו. אמנם, אם גם זה לא יספק אותו באמת והוא תמיד יהיה נתון במרדף אחר העושר, אז אין טעם שיכנס לזה, וצריך לעצור את זה כבר בהתחלה.

א. רוב בנ"א- שהם רגילים, לומדים תורה ועולים מעלה מעלה לאט, יכולים להשתמש בתענוגות העולם במידה הבינונית, יעני דרך האמצע, כמו שכותב הרמב"ם. (מצד אחד הוא כותב להתרחק מדברים מזיקים, וכן להתרחק מתענוגות מיותרים, ומצד שני הוא אומר שיש להנות מהעולם והמייסר עצמו יקבל על כך דין- לא זוכרת מקור...)

ב. כמו שכותב הרמב"ן על "קדושים תהיו"- שהמצוות של התורה הן המינימום הנדרש מבני אדם. ומעבר לכך ובהדרגתיות יש לפרוש מחלק מתענוגות העולם, כדי לקיים את מטרת התורה להיות טוב.

לעניות דעתי מדובר כאן על 2 מקרים. רוב העולם, אם יתענג אך לא בצורה מוגזמת- זה מעולה ונפלא ("חכם" בלשון רמב"ם). אך אנשים גדולים, כמו תלמידי חכמים, ראוי שינהגו יותר לכיוון של מיעוט בעינוגים. כמובן זה תלוי כל אחד בדרגתו, כאשר השאיפה של כולם בע"ה היא אכן להיות "חסיד" כדעת הרמב"ם, כלומר נוטה מעט מדרך האמצע לכיוון של המנעות מתאוות ומעינוגים.

כמו כן יש להזכיר את מה שהחטיא את שלמה המלך- הרבה בכסף ובזהב, בנשים ובסוסים, ולמרות שהיה החכם מכל אדם נפל מכך. לכן יש ללכת בדרך האמצע, והשאיפה היא אפילו קצת לנטות מדרך האמצע להמנעות מסויימת מתענוגות. (בכל מקרה אין מקום ביהדות להיות שטוף ומלא בתענוגות ובתאוות).

עד כאן דעותי  מקווה שעזרתי

בס"ד

אמנם יש דעות נוספות ויש סיוגים כאלו ואחרים, אבל יש סברה כזו.

בס"ד

וככה צריך

הסתפקות - במועט זה מושג שסופו סותר את ראשיתו.

אם באמת מסתפקים, זה לא מועט.

לכן, אני מעדיף להשתמש במושג "הסתפקות", הסתפקות במה שיש, אם רב אם מעט, זה לא אמור לשנות.

אם זה מה שיש לי, זה כנראה רצון האלוהים, ואם זה רצון האלוהים, אני אמור להיות מרוצה...

התורה לא מתכוונת שתנסה להיות עני. יש גם הרבה מצוות שדווקא קשורות להנאות הגשמיות- קידוש על יין, סעודות מצווה ועוד.

אבל בנאדם שהוא באמת צדיק- באופן אוטומטי הוא מתאווה רק להנאות רוחניות- לימוד תורה וקיום מצוות והתאוות הגשמיות כבר לא מעניינות אותו. זאת לא צריכה להיות השאיפה- זו תוצאה טבעית מהשאיפה להיות עבד ה' וירא שמיים.

שבנאדם שינסה להגביל את עצמו בהנאות גשמיות הן רק יעניינו אותו יותר והוא יותר יתאווה לגשמיות וירגיש חנוק. זה כמו שדיאטה לא מפחיתה את התיאבון- מניסיון עם כל יום שעובר רוצים בורקס יותר גדול..

אבל במידה- בלי הגבלות בכלל זה מאוד מסוכן אבל יותר מידי יכול להביא לפיצוץ..

בנאדם עניו זה בנאדם שיודע ששום דבר זה לא ממנו, לכן הוא לא כל הזמן רוצה עוד ועוד, כי הוא גם יודע שזה לא הדבר הכי חשוב בחיים..

גם אמרתי שהסתפקות במועט זה לא אומר שאדם שיש לו לא יכול לקנות כלום מעבר לצרכים, אלא הוא יכול לקנות אבל הוא צריך להיות עניו ולדעת ששום דבר בעולם זה לא ממנו ושהדברים שהוא קונה זה לא הדברים הכי חשובים בחיים- אם הוא יודע את הדברים האאלה אז אין לא כל כך צורך בלקנות כל כך הרבה דברים, כי הוא מסופק במה שיש לו...

מקוה שזה מספיק ברור

סתם לקנות דברים מתוך מקום של 'וואו תראו כמה כסף יש לי' לבין לקנות כי מותר לפעמים להתפנק קצת...בנאדם עניו יודע להשתמש בתבונה במתנה שהוא קיבל

מעצמו ברוחניות.. שלא יסתפק באיך שהוא ולא יתקדם

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...