את פשוט מתארת אותי לפני שנתיים.
כווולם אמרו לי להפסיק, כל הזמן כאבו לי הצפורניים,
ולפחות פעמיים בשבוע ירד לי דם מרוב שזה היה עמוק.

וחוצמזה זה נראה מגעיל באמצע, ופשוט לא יכולתי להפסיק!

ואז, החלטתי שחלאס. אינמצב שהאצבעות שלי נראות תמיד אחרי תאונה.
בגלל זה החלטתי שאני מנסה. רק לשבוע אחד אני לא נוגע בצפורניים.
ועבר השבוע. פתאום לא כאבו לי האצבעות, לא ירד לי דם, כולם הפסיקו להעיר לי,
האצבעות שלי נראו נורמלי, ואפילו גיליתי המווון דברים שפשוט אי-אפשר לעשות בלי צפורניים!
(לפתוח סכיני אולר, להפריד חלקי לגו צמודים ואפילו לעשות צמרמורות לאנשים!)
וככה החלטתי שאני נשאר לעוד שבוע. 
וזהו.
מאז כולם חזרו להעיר לי, "תראה את הציפורניים שלך! מה אתה חתולה?!"

אז אני מציע גמלך, תקבעי שבמשך שבוע אחד בלבד את לא נוגעת בציפורניים.
ובסוף השבוע את קוצצת אותם עם קוצץ ציפורניים אמיתי.
תחזרי לכאן אחרי זה, ספרי איך היה.
 

וואי זה בדיוק מה שהיה לי לפני שנה!!!

הכל עניין של רצון רציתי מאדד!! להפסיק והשתמשתי במרה את יודעת מזה??

זה היה רק כלי עזר ותוך שבוע ב"ה הפסקתי 

והדבר שממש הפחיד אותי כל הזמן אמרו לי בחתונה בעלך יראה את זה כשתושיטי לו את האצבע

והוא לא ירצה להתחתן איתךחח קיצר אם את בלחית אז זה יעזור לך בהצלוחהה

אני בדיוק עושה סקירה על כל הפורומים אחרי שבועיים באולפנה

ראיתי בחנות כלבוטק ביפו לק מיוחד לציפורניים שעוזר לגמילה. 

פרטים באישי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....