ופיתה טריה טריה כזאת וכדורים טובים וצ'יפס מעולה וסלט טרי. למה כל הפלאפלים פה מוכרים גם בשרי? 
אוו, אבא הרגע חזר עם גבינה צהובה מהסופר. יאמ
ופיתה טריה טריה כזאת וכדורים טובים וצ'יפס מעולה וסלט טרי. למה כל הפלאפלים פה מוכרים גם בשרי? 
אוו, אבא הרגע חזר עם גבינה צהובה מהסופר. יאמ
בס"ד
טחינה
מסוג הדברים שגורמים לך להצטער שנולדת
|מצטמרר מגועל|
בס"ד
גמבה- אהבת חיי יש לי שיר שכתבתי עליה 
שעועית ירוקה- רק בפירורי לחם כמו שאמא מכינה
טחינה זה לפחות עם טעם נורמלי
כישוף כושלבס"ד
הרגע אמרת שגמבה היא מגעילה?

|משפשף עיניים|
לא בטח קראתי לא נכון
|מעיין שנית|
אני לא מאמינה
את באמת כתבת את זה
חילול הקודש
שיקצע
|זורק עליך טיטול מלא מבניין ממאה שערים|
אני יכולה לראות או להריח גמבה, לא כמו תירס, אבל כל עוד היא אדומה, לא משנה איזו גודל או מה מצב הצבירה שלה. היא איכסה
בס"ד
זה הירק האהוב עלי
שיאו
תודה
בזכותך גליתי את זה
לא חשבתי שיש לי משו כזה באוצר מילים "ירק אהוב"
|מופתע מעצמו|
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)