יש לי בבית רק אברהם פריד, "שעה ברחוב הגליל" שחפרתי עליו את החיים וכבר נמאס, ו"לכל זמן" של אודי דוידי, שחפרתי עליו את החיים וכבר נמאס.
אה, וגם אלף שירי ילדים ויומולדת.
אני שוקלת ללכת לישון, אבל אמא שלי רוצה שאני אגהץ ואסדר לשבת
ויש לי עוד ארבעה פרקים ללמוד!!
ונמאס לי להתלונן. אני מרגישה דכאונית.
והתקבלתי לאולפנא שאני רוצה ללמוד בה!! 
יעלמדהים שאת מגיבה רק למשפט האחרון והאופטימי
אני עושה על זה מחקר עכשיו
לא כיף לשיר איתם.
חוץ מכמה יחידי סגולה שהם ממש יפים, אבל זה בטוח לא בתוך הדיסקים מגן ברכה.
אבל המחשב למטה ואני למעלה רוב הזמן (חוץ מעכשיו),
חוצמזה שזה לעבור אחד אחד ולבחור...
כבר עדיף להמשיך לחפש דיסק נורמלי או להעביר לדיסק און קי מהמחשב
יש במחשב את רשימת ההשמעה של תמר
אבל אם המחשב היה בסלון זה היה עוזר טיפה יותר...
אה, ומצאתי עוד דיסק. מחכה לשקט של אודי דוידי.
אבל אין לי כוח, צריך בשביל זה לרדת שתי קומות ולבחור שירים מתוך מאגר של המון המון המון שירים...
בינתיים אני כותבת סיפור למעלה חזר סופסוף המחשב!!
ות-מיד נאבד הדיסק און קי אחרי השימוש הראשון
לומשנה, אני אעבור שיר שיר ביוטיוב ואשמע עכשיו...
או שאני פשוט אשים את הרשימה הזו, שמשמיע המון שירים ברצף... משהו של יונתן ואהרן רזאל
אגב, יש למישהו את הדיסק החדש של אהרן רזאל?
בכסילופון שלי אי אפשר לשים שירים ומחשב נייד... אין לי.
יופי באמת.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
