בוקר טוב!
אני די חדשה פה בפורום, קוראת סמויה בד"כ, וגם נשואה די טריה...
אשמח אם תוכלו לעזור לי: יש לי מחבת עם שאריות של שומן שרוף שאני לא מצליחה להוציא. אני לא רוצה להשתמש במסיר שומנים כי הוא מאוד חריף ולא בריא. ניסיתי עם סודה לשתיה ולא ממש הצלחתי, זה לא יצא. יש רעיונות נוספים?
תודה..
הכנסי לשקית זבל לחצי שעה בערך אח"כ תוציאי תקרצפי עם ברזלית ויוצא כמו חדש (טיפ שלמדתי ממשכנתי הטבחית המהוללת שאוהבת לשרוף סירים תוך כדי בישול ואח"כ אוהבת למרק אותם להנאתה
סתאאם באמת הסירים שלה יוצאים נוצצים)
מודדת כובעיםתסתכלי מה כתוב עליו למה משמש...
המלצות/דיס המלצות על המקום?
בעיקר מההיבט האנושי והאוכל.
מה זה "ההיבט האנושי"?
הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?
מועיל.
מקווה שיהיו עוד תשובות
אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.
תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).
הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.
אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.
(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).
היי, האם קיים חוף משפחות בכינרת שמשפחות דתיות יכולות לבוא אליו והלבוש צנוע? הבנתי שבבין הזמנים יש סיכוי טוב שכן
הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים
מחזירה אותך לכותרת שעניתי לך בה: "יש לך שאלות עומק חשובות ורבות"
ולפסקה הראשונה שכתבתי לך:
"ממש שאלות חיים, תהליכים שלמים של חיים שלמים.
מעודדת אותך למצוא תשובות עבורך ובשבילך לכל אותן השאלות-תהיות שהצגת. כמובן אם תרגיש בכך צורך ורצון.
בכל אופן, לא ניתן באמת להתחיל ולענות עליהן על גבי הפורום, הן שאלות ראויות ועמוקות וראוי להן להיות מבוררות בצורה נכונה, עמוקה, מקיפה, מדויקת."
דווקא כי השאלות שלך עמוקות, חשובות - כדאי למצוא להן מענה עמוק, ראוי ומקיף. שוב, כמובן אם אתה חפץ בכך.
וחלילה לא להשאיר אדם בודד ולא מובן, ודאי שחשוב לשאול שאלות. זה משהו טוב ולא משהו רע חלילה.
וטוב מאוד שאתה שואל. מקווה מאוד שתמצא גם את המענה המדויק לכך לכל אותן שאלות ותהיות אותן שאלת.
ולגבי הצמיחה - שוב חוזרת שכל מה שאכתוב יהיה מאוד חלקי ולא מובן בפלטפורמה הזו של פורום, אבל רק להגיב שודאי שזה לא כמו שהצגת בפסקה "רבנו כי אנחנו מטומטמים ואז גילינו אוצרות רגשיים נפלאים". טוב ברור לי שגם אתה יודע שזה נכתב בהקצנה וציניות אבל זה באמת ממש לא ככה.
קודם כל אנשים שרבים הם לא מטומטמים. יש ביניהם לרוב חוסר הבנה, חוסר תיאום, כאב או קושי או פצע ילדות ועוד דברים רבים שאי אפשר להעביר כאן.
ודווקא המפגש הזה בנקודות של חיכוך יכול להוביל לצמיחה, כמובן אם עושים זאת נכון ומקדם.
ודאי שזוג למשל שהריבים שלו עצמם גם יותר פוצעים וגם לא מקדמים והם גם נשארים במצב הזה שנים ללא שינוי וללא התקדמות ואו שניסו ולא הצליחו או שלא ניסו - אז ודאי שאלו לא המקרים המדוברים.
הכוונה היא ללמוד את זה. כי אף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות.
ממש תורה היא ולימוד היא צריכה.
אז זוג שלומד איך "לריב נכון", או איך לנהל קונפליקטים, או איך לצאת ממצבי משבר, או איך לנהל פערים, חוסר הסכמות וכן הלאה - זוג כזה כן יזכה לגלות את האוצרות שם. וגם כל אחד ממי שמרכיב את הזוג הזה יזכה לכך גם בפן האישי והאינדיבידואלי.
אביא דוגמא הכי קטנה ושולית כדי לסבר את האוזן: בעלי ואני נשואים כאמור 19 וחצי שנים. מאז ומתמיד בעלי מאוד אהב כלבים ורצה שיהיה לנו כלב, ואני מסיבותיי שלי לא רציתי.
ככה 10 שנים לא רציתי כלב ולא כ"כ הייתי פתוחה אפילו לשמוע למה כן.
ואז ביום נישואים 10 פתאום משהו שם נפתח אצלי, דרך שיח זוגי כמובן ודרך עבודה זוגית ועבודה אישית כמובן, וזה גרם שבסופו של דבר הבאנו לביתנו את הכלבה הכי חמודה בעולם וראיתי בחוש איך כל מה שחשבתי והאמנתי קודם פשוט לא רלוונטי... ואיך הילדים נתרמים ממנה, ואיך כל החששות שהיו לי מתפוגגים אחד אחד, ואיך אני מצליחה להיות אדם עם עוד יותר פתיחות ועוד יותר גמישות מחשבתית ולהתברך ולהיות מופרית דווקא מהשוני הזה בין בעלי וביני. וכתבתי מאוד מתומצת ויש בתוך זה המון המון המון גילויים ועומקים ודיוקים...
או עוד דוגמא קטנה על השוני שדווקא הביא לגדילה והרחבה בינינו בעניין המוזיקה. אנחנו הכי שונים בזה בעולם, בעלי אוהב מטאל וכיו"ב ואני הכי רחוקה מזה...
ודרך הזוגיות והשיח והעומקים שעם השנים מגלים אחד בשנייה מודה שגיליתי גם בפן של המוזיקה עומקים מאוד חדשים ומגוונים ולראות בסוגים שונים לגמרי שלא הייתי מעלה על דעתי דווקא סוג של תפילה וקירבה של האדם לבוראו ובכלל לחיים. ממש רואה תפילה עמוקה וכנה בחלק מהמוזיקה שפעם אפילו לא הקשבתי לצליל אחד שלה...
וזה בעוד מיליון נושאים.
דברים קטנים ודברים גדולים.
אנחנו לומדים אחד מהשנייה, ודווקא מתוך השוני.
גם דברים גדולים של שינויים כמו שבעלי היקר חזר בשאלה אחרי 8 שנות נישואין וכאשר הייתי בהריון השלישי שלי, ומאז כבר 12 שנים אנחנו נחשבים זוג "מעורב של דתי-חילוני" (אני כותבת במרכאות כי אני מאוד לא אוהבת את ההגדרות החותכות האלה ויש שם עוד הרבה אבל זה בינתיים רק כדי להביא על הכתב).
אז גם שם היה לשנינו את אחד הלימודים, וכן, האוצרות, הכי גדולים דווקא.
דווקא מהשבר, והיה שבר! ולא פשוט בכלל.
ודווקא מהשוני, מהשינוי, התחלנו להתפתח מאוד מאוד ב"ה שהכל ממנו גם בתור זוג וגם בתור אינדיבידואל.
וגם בתחנות של משבר כמו אובדן אבי האהוב ז"ל, או דיכאון אחרי לידה שהיה לי, או כל מיני עניינים בריאותיים, וגם דרך פערים ושוני באופי ובעוד הרבה דברים - בסופו של דבר עם יד על הלב גדלתי מכולם. התפתחתי מכולם. גם בתור זוג וגם בתור יחיד.
ודווקא המקום הזה שאדם חווה מניסיון אישי ולא רק תיאוריה (כי בלימודים למדתי על זה ולומדת על זה וגם פוגשת כאמור בזוגות בפן המקצועי ורואה זאת בעיניים וגם בסביבה הרחבה, אבל הניסיון האישי מוסיף עוד נדבך מאוד חשוב בתוך כל זה, כמאמר "אין חכם כבעל הניסיון"...)
אז כן, בכל הצמתים הללו זוג יכול להתקדם, ויכול גם לנבול. יכול להתקרב ויכול גם להתרחק. כולנו בני אדם וכולנו אנושיים וכל אחד הוא עולם ומלואו ועם הסיפור שלו ועם המציאות הייחודית שלו שכוללת כ"כ כ"כ הרבה משתנים ומרכיבים, ובאמת שזה כ"כ אינדיבידואלי וכל אחד ומה ששייך לו/לה.
אבל כן לומר שבהחלט אפשר ללמוד את זה בחיים שלנו ממש. וכן אפשר לגדול ולצמוח ולהתרחב ולהתפתח ולהתברך מכל אותם הפערים, מכל אותם המשברים, מכל אותם החיכוכים - ובאמת שהשמים הם הגבול.
בעיניי לאור כל מה שכתבתי ועוד הרבה זה פשוט פלא עצום של הקב"ה שברא בעולמו. הזכות הזו. הדרך הזו שאדם עובר. אני מבינה שזה נשמע אולי מוזר איך שאני כותבת את זה בכזו התלהבות, אבל זה רק כי זה ממש חלק ממני ומהחיים בצורה מאוד חזקה.
ונכון, גם זו מתנת חינם מהקב"ה. חד משמעית. מודה לקב"ה על כך מכל הלב.
ואתה בהחלט צודק שיש אנשים שלא שם ואפילו לא מבינים למה להיות שם וכל הדברים האלה כלל לא מובנים אצלם. ובדיוק כמו שכתבתי ברישא - לאותם אנשים אני מאחלת וממליצה מכל הלב כן לשאול את השאלות. וכן למצוא את התשובות שידברו אל הלב והשכל שלהם. כי אני בטוחה שגם לך וגם לכולם יש מתנות חינם אחרות, גם אם לא אלו, וכל אחד יכול לעבוד את הקב"ה בדרכו שלו, וזה נפלא!
כמו שכתבתי בהתחלה, ממש להיפך, לא להשאיר ולהישאר בודדים שם אלא להיפך למצוא את המענה הכי ראוי והכי מדויק לך ולכל מי שצריך.
וזה לא רק שלא מאיים השוני גם בזה אלא שזה אפילו מפעים!
כי אנחנו בני אדם שונים.
וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות.
ואיזה יופי זה לראות גם בתורה שיעקב אבינו בירך את כל ילדיו, 12 השבטים, וכל אחד עם הברכה הייחודית לו, עם הכוח הייחודי לו, עם מתנות החינם הייחודיות לו, עם מה שהוא מביא.
אז דווקא דרך המתנות שלך והייחודיות שלך, למשל הקוגניציה החזקה, דרך החשיבה הייחודית, הלחשוב במבט-על וכן הלאה - דווקא דרך זה אתה יכול להגיע לדרך המדויקת והייחודית לך.
והעיקר שתהיה שמח ומאושר וכל עם ישראל.
עם כל השוני הזה של כל אחד ואחת.
אמן 🙏
זוג חזק הוא לא זוג שהכל הולך לו מושלם תמיד.
זוג חזק הוא לא זוג שאין ביניהם ריבים / חילוקי דעות / קונפליקטים.
זוג חזק הוא לא זוג שתמיד הכל ורוד אצלם והם עם לבבות תמידיים בעיניים.
זוג חזק הוא זוג שעובר אתגרים בדרך - ומצליח לקום מהם.
זוג חזק הוא זוג שנופל - וקם.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* אחד בשני/ה כל יום מחדש.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* לעבוד להשקיע, בוחר בביחד שלהם.
זוג חזק הוא זוג שכבר עבר משברים, ואולי נמצא אפילו עכשיו בעיצומו של אחד כזה - וממשיך לעבוד, להשקיע, לרצות, לבחור, לאהוב.
ודווקא עכשיו, בחופש הגדול שמציף אצל המון משפחות קשיים רבים - חשוב להתחזק בכך.
- להתחזק בכך קודם כל בפני הדבר הזה עצמו - שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.
שאנחנו בוחרים אחד בשנייה.
שיש לנו רצון להיות יחד.
שהבסיס שלנו חזק ואוהב וזה משמעותי מאוד גם לצליחת כל האתגרים בחיים, שהגיעו או שיגיעו בעתיד.
ולהפנות את הכוחות שלנו פנימה ולא החוצה.
לא לכלות אותם בהשוואות חיצוניות בלתי פוסקות אלא לראות איך אנחנו מצליחים לגרום שאותם הכוחות האלה שלנו יופנו לאיך מתמודדים עם המציאות שלנו בצורה הטובה ביותר,
ואיך זוכרים כל הזמן לראות גם את הטוב הרב שכן יש לנו, לשמוח בו, להדות עליו ולהעצים אותו.
ולהתחזק בכך עם אמונה בקב"ה, אמונה בעצמינו, אמונה בזוג שאנחנו
אמונה באשתי
אמונה בבעלי
אמונה ותקווה גם לעתיד.
ולהזכיר לעצמינו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה -
ויש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות שנוכל לקחת אלינו:
לפני שיש סדר - יש תוהו ובוהו.
לפני שיש לידה - יש משבר. צירים.
אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!
כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.
הוא מזיז משהו.
מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.
גם אם יש כעס גדול - לכעס הזה יש שורש חיובי - הכעס הזה אומר לי בעצם שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי - אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!
ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה - נוכל לזוז באמת.
אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.
זה שורף. מאוד מאוד מאוד.
זה משבר.
זה שבר.
ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.
ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.
אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה -
נוכל להתחיל ולסדר מחדש
לסדר את החיים שלנו טוב יותר
נכון יותר
גדול יותר
נוכל לצמוח.
לצמוח אישית
לצמוח זוגית
לצמוח משפחתית.
נוכל להביא גם ללידה.
כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה - וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.
גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.
להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.
להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.
וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.
אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.
אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.
אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.
וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף - כך גם יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.
אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור - אנחנו עומדים כעת על המשבר.
ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,
אבל אנחנו גם בלידה.
בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.
ונזכור -
אחרי התוהו ובבוהו
אפשר לסדר מחדש
אפשר להתחיל
מבראשית
אפשר לגדול
ולהיות יותר טובים
ביחד. ❤
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה
או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל
מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי
יש כאלה שחושבים שלהעליב את בן הזוג או בת הזוג. ולדאוג לתיקונה הפיזי והרוחני. זו זוגיות ממש תקינה. אז ממש לא. לכן יש פרמטרים להגדרה של הזוגיות התקינה. השואלת ניסחה נכון. לא בדיוק הבנתי מה היא רוצה...
חברות
אהבה
כבוד
תקשורת טובה
חשמלית ושמה תשוקה
מחוייבות לקשר.
הערכה הדדית.
אישות טובה.
מעבר לכך
מילה.
. מגע.
מתנות.
שרותים.
זמן.
שום דבר לא המצאה שלי.
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.
מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.
עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.
ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.
אז זה מתבטא במריבה.
מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.
קשה ככ
עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה
בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....
גם לפותחת @רק שואלת10
אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.
אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.
ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.
יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם
בהצלחה רבה רבה
אבל זה גם לא קל
כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך
וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.
גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..
אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל
והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו
אבל תודה רבה לך!
מקווה לטוב
אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)
לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.
לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב
אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.
למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.
זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.
עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.
לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.
יש הכל
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
גבר ואישה לא אמורים להיות דומים
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
