סיימתי את הטוב שבי. איזה סוף, איזה אמצע, איזו התחלה. איזה ספר מעולה. אני חושבת שהוא ובר מזל הם הכי טובים שלו, אבל גם כל השאר מעולים.
והתחלתי לכתוב את הסיפור שניסיתי להתחיל לכתוב לפני קצת יותר משנה. זה הסיפור עם הבוקיצה
וצופיה חוגגת יומולדת שנתיים והיא כל כך מתוקה. הרמנו אותה על הכיסא מיליון פעמים בערך. והיא כל השבת צרחה "יומולדת! מתנה!" אויש, היא מתוקונת
והבנתי שאני חולה עכשיו בכמה דברים בו זמנית. מינימום שלושה. ואני בכל זאת אלך מחר לאולפנא כי יש הסטוריה להשלים. אופ
וביום רביעי החלק השני של הבת מצווה של אחותי אז אני חוזרת הביתה באמצע היום, ובחמישי בבוקר שוב לאולפנא ואז אני נוסעת לתהילה לשבת ביישוב שלה שאני כבר מזמן רוצה לראות וביום ראשון שוב לאולפנא ואז ריקודגלים. מי יהיה? בא לי שהחופש הגדול יגיע כבר
ואני צריכה אוויר. אני עדיין טובעת, רק שאני כבר בחלק של חנק קטסטרופלי שגורם לי לאיבוד תחושה. מבינים?
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר