אז קודם כל סליחה ממש שלא הגבתי..ורציתי להגיב שמה עכשיו אבל אי אפשר להגיב לשרשורים עתיקים אני אני פותחת שרשור חדש..[כתוב למטה את מה שכתבתי בשרשור הקודם..]
ועכשיו לתגובה שלי--בגדול אני ממש מסכימה עם התגובות על השרשור ומאוד התחברתי לקטע שצריך לעבוד על זה ולשמור על האמונה
ישי איילי-אני חושבת שאולי זאת הנקודה לחשש שלי..אני כן מאמינה בדת והכל ..אני מגדירה את עצמי כחזקה בדעות שלי ודתייה מאוד וטוב לי עם זה ...אבל
אני מפחדת שאולי זה בזכות החממה שאני חייה בה..שפתאום אני יצא ויראה סגנונות שונים ויתחיל לתהות לי..
אז אולי נשאל ככה-
מה אתם חושבים על זה שיש בעם שלנו ככ הרבה סגנונות וזרמים..יש חילונים ודתיים וחרדים ומה לא
וכל אחד מוצא לו את הדרך חיים שלו...אז החשש שאולי קיים זה שאולי זאת לא דווקא הדרך..ואולי אם לא הייתי נולדת
וגדלה בצורה הזאת אולי לא הייתי כמו שאני היום...
קיצור מקווה שהבנתם מה שניסיתי להסביר..זה ממש לא בקטע של כפירה או משו פשוט זה חששות שישלי בזמן האחרון
והשירות מגדיל את זה..
ממש אשמח שתגיבו =]
זה מה שכתבתי בשרשור הקודם..
[שנה הבאה בעזרת ה' אני יוצאת לשירות לאומי,
יש את האמירה הזאת(הנכונה) שהרבה בנות יורדות ברמה הרוחנית שלהן בשירות..
פתאום כל אחת יוצאת מהסביבה התורנית והעוטפת שלה ונחשפת לסגנונות שונים בעם
ולדרך חיים של אנשים שחיים בשונה ממנו ובכל זאת טוב להם והם מאמינים בדרך הזאת..
קיצור ממש מפחיד אותי..בה אני חזקה בדעותי והם ברורות לי אבל אני מפחדת
שפתאום אני יגלה שאני לא כזה חזקה ומאמינה בדרך שלי..
במיוחד שאני עומדת להתנדב בשנה הזאת עם נערות בסיכון..
אני ממש אשמח אם ישלכם מה לאמר בעניין..
יומטוב]







