(למשל היה פה פעם מישו שראה אותה ממלצרת בקייטרינג או משו כזה...... מי מחפש את השרשור?)

ובגדול נראה שדוסיות פחות יגיבו טוב לדרך התחלה שכזאת.

ורוב הדוסיות כאן, לדעתי, יסכימו איתי...

לכן, מה לעשות - דוסים לא מתחילים עם דוסיות שלא ברור להם בסבירות גבוהה שהן תקבלנה את זה ברוח טובה.

אז בנתיים מתחתנים בדרכים אחרות.

אם הבנות כל כך רוצות לצאת בדרך הזאת - אני אגלה לך סוד, בת יכולה הרבה יותר בשקט ובנוח "להתחיל" ככה עם בן - בנים לוקחים דברים כאלו הרבה פחות קשה מבנות, גם אם הם לא רגילים לזה מהבית. אם בת דוסית תתחיל עם בן - זה יהיה הרבה פחות בעייתי מאשר אם בן דוס יתחיל עם בת דוסית.

מה לעשות, זאת המציאות...

אבל כמובן, ברור - בנות דוסיות לא מתחילות עם בנים, זה לא ראוי... והנה, עוד פלונטר.

אז עד ששני הצדדים יגיעו לעמק השווה בנושא ההתחלה הספונטאנית - ממשיכים כימים ימימה, וחברים/חברות מציעים/ות שידוך, או אתרי היכרויות, או שדכנים...

ואכן , אולי זה מה שמוכיח את מה שותן טל כתב.  פחות שכיח שבנות יחילו עם בנים.

בפסק (חדש) של הרב דוד סתיו, שאומר שבמקומות שבהם הבחור הצעיר הנשוי, עובד/לומד בסביבה מעורבת שיש בנים ובנת יחד - יכול להיות ראוי שישים טבעת נישואין, שתמנע תקלות, בעיקר אם האשה רוצה בכך. במקום שבו אין צורך מיוחד לכך, אין סיבה לשים טבעת, אבל במקום שזה יכול לעזור - זה כדאי, לטענת הרב סתיו.

מעניין הפסק, למרות שאני מניח שכבר כל זוג עשה את השיקול שלו עצמו תמיד, ככה או ככה... (וחשוב להדגיש, בכל מקרה, גבר עם טבעת, צריך טבעת שיהיה ברור מהמראה שלה שהיא טבעת גברית שנועדה לגברים - כדי לא לעבור על איסור "לא ילבש".

לא אהבתי והיה נראה לי נשי מידי.

לאחר שקראתי (אם אני זוכרת נכון - הרב אבינר) שכתב שרצוי שגבר יענוד טבעת כדי להעיד שהא נשוי,

הבנתי וגם ראיתי כמה שזה חשוב.

בכל מקרה, בעלי לא עונד,

ואני מקווה שאף אחת לא תתחיל איתו...

מהתרשמות ממה שאני ראיתי רוב הדתיים התורניים לא הולכים עם טבעות ( אוליי הערסים )  אבל אוליי בסביבה חילונית או מעורבת רצוי 

לא אמורים לפנות אליהם סתם!!

בתור דתיים צריך לשמור על דיסטנס מסוים.

ואם המציאות קשה, צריך יותר לפתח את השדכנות ולעודד אנשים להכיר חברים אחד לשני.

ולא ללכת לכיוון הדרך החילונית, שבה פונים חופשי.

(ואני מסיגת שוב- מדברת על צעירים בלבד)

לסוגיה השונים.

למיטב הבנתי זה גם לא "סתם פסק" אלא עומד להתפרסם בקובץ הלכתי כלשהו, שכחתי כעת את שמו של הקובץ - ושם, אני מניח, הוא יסביר את הפסק שלו. בתקשורת, די ברור, מפרסמים את מה שפיקנטי ולא מתעכבים על הבירור היסודי והמקורות ההלכתיים של כל דבר ודבר.

אתה באמת לא יודע מה זה?

http://www.zomet.org.il/?CategoryID=170

מוריה? כותלנו? המעיין? אור ישראל?

או להבדיל אקדמות? תרביץ? עיון?

אם אתה מכיר את כל שמות הקבצים החשובים,

אתה במצב טוב מרובנו...

אני יודעת שגם הרב צבי קוסטינר אומר שבנים בצבא/ לומדים באוניברסיטה (מקום חילוני כלשהו..) ילכו עם טבעת.

אני אקח את זה מסיפור אישי שקרה לי...

אני מגדירה את עצמי כדוסית!! ומישהו דוס ניסה להתחיל איתי..

ויש אפשרות מאוד יפה להתחיל עם בנות...

הוא ניגש אליי ושאל אם אפשר לשאול שאלה אישית...ואמרתי לו שאין בעיה(כמה כבר אישי זה יכול להיות?!?!...)

והוא שאל אותי אם הייתי מוכנה לצאת עם מישהו שמציע לך ברחוב....

דוגרי אני לא יודעת מה הייתי עונה...בגלל שהייתי קטנה יחסית ולא רציתי להתחיל לצאת בשלב הזה אמרתי שאני קטנה...

ובזה נגמר הסיפור...ויצא לי לחשוב על זה שאם כן...אז הייתי מבקשת ממנו מספר של חבר או איש קשר שאני יכולה לברר עליו...

ובקיצור אני חושבת שאין בעיה שבנים יתחילו עם בנות דוסים ודוסיות!!! העניין הוא איך,

ברגישות,זהירות ועדינות!!!

אבל את לא חושבת שמגוחך לקבל ממנו מספר של חבר לבירור? כאילו, איך את יודעת שאפשר לסמוך על החבר?

כל עוד את לא מכירה את הבחור עצמו, את לא יכולה לדעת מי החברים שלו, וממילא אי אפשר לסמוך עליהם.

והחסרונות וההסתבכויות-לשוא שיוצאים מזה - מרובים ומיותרים.

"הכל סובב את האשכנזים". 

התנהל שונים מהם באורח חיינו ........בינתיים יש הפרדה בחתונות והבנים לא מסתכלים 

מעבר למחיצה ......

וזה גם תלוי בגיל. 

ככל שמתבגרים, כך הכרות ישירה פחות בעייתית. לענ''ד.

השלב הראשון הרבה יותר טעון רגשית כך. על כל ההשלכות של זה.

[האם זה מכריע את הכף לשלול לגמרי את זה - לא בטוח בכלל.]

"שלום, קוראים לי X, אני יכול לשאול אותך שאלה?" ("אה... כן") "שאלה קצת אישית"?

"אוקי..."

"יש מצוה של להקים בית בישראל, את מחפשת לקיים אותה? אם כן אני חושב שכדאי שנכיר אחד את שני בשביל לבדוק את הענין הזה, מה דעתך?

"אבל אני לא מכירה אותך".

"אם נוח לך, אתן לך מס' של מכרים שלי, וגם אני אקח מס' של חברות שלך, לבדוק אם זה שייך".

וכו'.

הנה עובר.  

אבל בתכל'ס

כי אם אתה בונה איתה בית רק כדי לקיים את המצווה (שאגב היא פטורה ממנה),

אז אתה יכול לעשות את המצווה עם כל בחורה שתפגוש ולאו דווקא איתה.

מכיוון שהמניע שלך לפניה דווקא אליה, זה שאתה מעוניין לעשות את המצווה דווקא איתה.

אז אין שום עניין להסביר לה שאתה רוצה לקיים איזו מצוה כלשהי,

אלא אתה צריך להסביר לה למה אתה רוצה לעשות את המצווה הזאת דווקא איתה.

ולא, אני במקומה הייתי פשוט ממליץ לך לפנות למישהי אחרת שתלך לעשות את המצווה איתה.

בקיצור, התסריט שיחה הזה מצחיק אבל לא רלוונטי וגם לא אמור להיות ישים.

אבל הסיבה שהוא פנה אליה זו לא המצווה עצמה, כי את המצווה הוא גם יכול לעשות עם מישהי אחרת.

הסיבה שהוא פנה אליה, כי הוא רוצה לעשות את המצווה דווקא איתה (ולא עם מישהי אחרת).

אז התוכן של הפניה לא צריך לגעת בעצם המצווה, אלא בסיבות שהוא חושב כרגע שבגללן הוא מעוניין כרגע דווקא בה.

המצוה היא "לישא אישה בחופה וקידושין" מדאורייתא.

ילדים זו עוד מצוה

עקרונית צריכים לבוא על האישה, וכיוון שזה אומר שצריך קודם לקדש ולישא אותה - הרי שהלכה למעשה, התורה מחייבת אותנו להתחתן.

מה גם, שכתוב במפורש בתורה, גם אם תתווכח ותגיד שזה לא בגדר מצווה ממש, עדיין זה כתוב במפורש: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". משמע שאדם חייב אישה... (אני יודע, אני יודע מראש מה אתה יכול להגיד לי את זה...אבל תנסה להביט במבט הרחב יותר ולא המצומצם)

אם אתה יודע מראש מה הקושיה שעומדים לתת לך (בייחוד שזו קושייה די מוחצת),

אז למה אתה אומר מראש את דבריך?

(אא"כ, אתה מעוניין ללמוד כאן תורה לשמה)

תקשיב טוב לברכת האירוסין שמברכים מתחת לחופה, שזו ברכה ייחודית ביותר (אין עוד שום ברכה שמברכים על איסור או "לאו").

בקיצור, המצווה שהצגת אינה כתובה בתורה (או לפחות בתורה שמשה רבינו אבי הנביאים הביא לנו).

יש מצוות עשה של "פרו ורבו" ויש מצוות לא-תעשה של "לא תהיה קדשה בעמך.."

כדי לקיים את המצווה הראשונה ותוך כדי זה לא לעבור על ה'לאו' צריך לקדש.

אבל אין מצווה כזאת בפני עצמה, שזה פרט שהוא חשוב מאד בהבנת מהות הנישואין!

אומנם לא מצאתי שאלה שבה שואלים אותו במפורש האם יש מצווה להתחתן, אבל מענייתו לשאלה שתובא עוד רגע, רואים במפורש שהוא אומר ש"יש מצווה להתחתן". לא "יש מצווה לעשות פרו ורבו" ולא "יש מצוות לא תהיה קדשה בעמך". לתלונות - פנה לרב מלמד, לא אלי, אני רק מביא את לשונו כעת:

שאלה: האם יש אנשים שפטורים מלהינשא מחמת אונס?

תשובה: אף שיש מצווה על כל אדם מישראל להתחתן, מכל מקום עיקר מצוות החתונה צריכה להתקיים באהבה ובשמחה. וכל עוד אדם חש שלא יוכל להתקשר לאישה ולהתחייב לאהוב ולשמח אותה כראוי לה ולא לבגוד בה, הרי שבפועל לפי תפיסתו את עצמו הוא אנוס, ואינו יכול להתחתן. ורק לאחר שיכיר בנפשו שהוא מסוגל להתחייב להשתדל בכנות לאהוב את אשתו ולשמח אותה כפי שמגיע לה, יוכל לקיים את חובת מצוותו ולהתחתן. וכן הדין לגבי אישה, רק לאחר שתדע שתוכל להיענות לתשוקת בעלה תוכל להתחתן.

רק כי הוא היה צריך לקצר בתשובתו.

אם היה מדובר על שו"ת מלא, אין ספק שהוא היה מתנסח באופן יותר מדויק (כמו שאני הרחבתי מעט).

ב. אפילו אם נדייק בדבריו, שים-לב שהמצווה קיימת אך ורק על הגבר ולא על האישה.

   הגבר לא מסוגל - אנוס ולפיכך אינו יכול.

   הגבר מסוגל - חייב במצווה.

   האישה אינה מסוגלת - אינה יכולה.

   האישה מסוגלת - היא יכולה (אבל די ברור מדבריו שהיא אינה מחוייבת).

בנוגע לניסיון פלפול שניסית להגיד שהוא אמר זאת רק כי "היה חייב לקצר בתשובתו" - את זה אתה החלטת, זה לא מה שהוא כתב. אתה זה שמנסה להוציא דבר לא כתוב מכתוב, על ידי החלטה מה הרב היה צריך לעשות. אתה אומר את זה על סמך ההחלטות שלך. לא מחויב שזה נכון - ודבריו של הרב עומדים בחזקתם, ובחזקה שהרב לא סתם כותב משהו לא נכון.

האישה לא מחוייבת בנישואים ולא בפרו ורבו, אלא מחוייבת לסייע לגבר במצווה הזאת, כי, כמובן, הוא לא מסוגל להגיע אליה לבד.

אגב - אחת הסיבות שאישה לא חייבת בזה, כמו בעוד המון מצוות (שהזמן גרמן) - היא שהיא יותר קרובה אל התכלית מהגבר, לכן למעשה א-י-ן צורך לחייב אותה במצווה הזאת, כי באופן טבעי היא תרצה את זה ותעשה את זה ותחפש להתחתן. לא סתם הסטיגמה היא שבנות בל"חיות בהרבה מבנים...

אני מעדיף לומר שהוא קיצר בתשובתו מאשר להגיד שהוא שגה בתשובתו.

אם אתה רוצה תשאל אותו באופן מפורש,

קשה לי להאמין שהוא יגיד לך שיש מצווה עצמית מדאוריתא להתחתן.

לגבי החיוב של האישה, היא מחוייבת לעזור לו רק לאחר החתונה,

וגם העזרה הזאת זה לא להתחתן ובוודאי שלא חיוב כלשהו מדאוריתא,

ובכ"מ, במקרה שלנו מדובר על הרבה לפני החתונה, ולכן אין שום הו"א לחיוב.

לגבי למה היא פטורה, שמעתי את הטעם הזה כבר בעבר וגם עוד טעמים אחרים,

הטעם נחמד ויכול להיות שיש בו גם הרבה מן האמת,

אבל זה עדיין לא מכניס אותה לחיוב במקרה שהיא לא רוצה או מעוניינת,

ולכן זה לא משפיע כהוא זה על מה שאנחנו אמורים לעשות במציאות.

(בטל הטעם לא בטלה המצווה)

ו' פרו ורבו......

בזכות התושיה של אבי אני כאן.
אבא שלי לא רק ביישן, הוא זה שהמציא את המילה בישנות...! (היום לא רואים עליו כ"כ)
יום אחד הוא נסע ברכבת, ואז הוא ראה את אמא שלי נכנסת - 
הוא סיפר לי "ברגע שהיא נכנסה הרגשתי סביבה איזושהי הילה מיוחדת... ידעתי שאני רוצה שזו תהיה אשתי" 
בגלל שהוא ביישן, הוא חיכה עד שאחרון הנוסעים במושבים שלידה ירדו בתחנה, וקיווה שהיא לא תרד בינתים (הוא עצמו היה אמור לרדת מזמן מזמן...).

בתחנה האחת לפני הסוף הבחור והחיילת שישבו ליד אמא שלי ירדו, ואז הוא ניגש "עכשיו או לעולם לא"! 
והיא בסוף נתנה לו את מספר הטלפון...
ובאמת הוא זכה, אמא שלי ממש נשמה טובה ומדהימה!
וד"א היא רוסייה עם עינים כחולות, והוא תימני מושלם...

ולגבי השיחה שכתבתי, אם לא תציירו את זה בדמיון בכ"כ דרמטיות, זה כן נשמע טוב. ואפשר גם "יש מצוה של שידוכין, ואם את בענין הזה, אני חושב שכדאי נכיר וכו'

אז אולי אתה, יותר מכולם, צריך לקיים ''מעשה אבות סימן לבנים''. 

גם בן דודי פגש את אשתו ברכבת.

אשכנזי מושלם עם תימניה מושלמת. 

אבל זה היה יותר משמח אם זה גם היה פועל הפוך.

זה תמיד נוח שמישהו אחר הוא זה שמסתכן בפאדיחות.

חוץ מזה, גם לא תמיד הגברים שמים-לב.

וגם בציבור הדתי, בפועל הבנות מסתכלות על הבנים הרבה יותר מאשר הבנים על הבנות,

כך שיש להן יותר כלים ללמוד על הצד הפוטנציאלי.

אם אתה שואל את דעתי, אני טוען ש"להתחיל" זה הדבר הכי לא מכבד שקיים,
זה גם באמת - לא תורני, אלא חיקוי זול וחיצוני של תרבות זרה.
 

ואני אסביר - 

למה ל"התחיל" עם בחורה ברחוב\ת"מ\אוטובוס וכו' זה מזלזל בעיניי-
כשאדם רואה\פוגש אדם אחר הוא אוטומטית מקטלג אותו על פי קריטריונים שנמצאים אצלו,
כל אחד וה"תוכנה" שלו, יכול להיות שהוא אפילו לא מודע להם, אבל זה מה שהוא עושה.

כשאנחנו מסתובבים בעולם עם ה"רדאר" הזה - אנחנו בודקים כל מי שעובר אם הוא מתאים לקריטריונים,
אם יש התאמה, אנחנו קוראים לזה "נראה מתאים".

הבעיה היא שאין לנו אפילו התחלה של מושג מי האדם או על אילו קריטריונים הוא עונה, כי אין לנו מושג

מי הוא או מה הוא, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים לזהות, כי יש לנו מערכת תרגום פנימית מסויימת, שלא

בהכרח תהיה תואמת את המסרים שלו.
לכן גבר(ואני אדבר על גברים, כי אני לא אישה) "מתחיל" עם בחורה ש"מוצאת חן בעיניו" משתי סיבות-
גאווה או תאווה.

גאווה - אני חושב שאני יודע מה הסגנון שלה כי ראיתי אותה עוברת בת"מ, כלומר אין שום יחס לאישה אלא רק

לאשליה עליה.

תאווה - בכלל אין יחס לאישה עצמה.

זה עניין של תרבות והתייחסות לאנשים - אנחנו לא צריכים "לצוד" ולחפש כל הזמן כשאנחנו הולכים ברחוב, אם הקב"ה

ירצה להפגיש אותנו ברחוב, הוא לא צריך שנסמן לו מטרות אפשריות. עצם ההסתובבות עם "רדאר" כזה פוגעת בנו,
מי שחושב שזה יפסיק אצלו אחרי החתונה, כנראה טועה, מי שהתרגל להסתכל ככה על אנשים - ימשיך גם אחר כך.
עדיף פשוט להמנע מההסתכלויות הללו - הן לא מעלה, אלא הפיכת הכישלון שלנו ל"אידאל" - זה לא שאני לא מסוגל לא
להסתכל על בנות כל הזמן, זה שאני מחפש כלה...
יש דרכים מקובלות לחיפוש כלות בעם ישראל, גם להן בעיותיהן וצרותיהן, אבל הן לפחות לא קרובות לפרוץ גדרות חכמים,
ויעויין באבן העזר סימן כא.

נכון, לא צריך להתחיל כמו ערסים, שאז זה בהחלט לא ראוי ולא צנוע וכו'.

אבל להגיד שמדובר ממש בתרבות זרה???

אתה חושב שאדם הראשון חיכה לשדכן?

אתה חושב שאברהם אבינו חיכה לשדכן?

אתה מעליל על יעקב אבינו שהוא גאותן ותאותן? ("ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני..")

דוד המלך ומשה רבינו הם בכלל אנשים ידועים שהפכו את הכשלונות שלהם לאידיאלים..

יש דרכים להתחיל עם בחורות גם בצורה ראויה ומכובדת.

זה שאתה התרגלת לדרך ספציפית ומסויימת, זה לא אומר שאחרים טועים בדרכם.

אינטואציה היא דבר חשוב, אבל "מוח שולט על לב שולט על כבד" ולא ההפך. או כמו שאומרים-
"לפעמים תחושות בטן הן רק החמין משבת".

לא בדקתי את אחוז ההצלחה של שדכנים, אבל בדיקת הצעות לפני בצורה טובה וקבלה של הצעות מחברים ומכרים קרובים,
מוכיחה את עצמה כבר מאות שנים.

ועל אדם יודע מה טוב לו - יעידו כל הזוגות של אנשים שאמרו: "זה בטוח לא זה" והתחתנו בסוף, ואני מכיר כמה.
יותר מזה - גם אם כן, אדם לא יודע את מי הוא פוגש ברחוב, רק את מה שהוא חושב שהוא יודע עליו מהחיצוניות,
שגם אותה הוא מתרגם לא נכון, אז איך זה עזר לו?

"להתחיל" זה לא צנוע בהגדרה. ועיין בסימן כא באבן העזר, אם אתה מסוגל לעמוד בכל אחד מהדינים שם ועדיין להתחיל
עם בחורה ברחוב- אז אתה מיוחד מאוד.

ממש תרבות זרה שנלקחה יחד עם הלך רוח, תפיסת עולם וסגנון, שאנשים לא נזהרים מהם ובודקים מה הם משדרים.

אדם הראשון היה צריך שדכן? רבש"ע הביא לו את זיווגו, מה הקשר?

אברהם אבינו - יש לך ידע על איך הוא התחתן? כי לי אין ולא זכור לי שכתוב בפסוקים בדיוק אם הוא התחיל איתה, אבל הוא
כן אומר "עתה ידעתי כי יפת מראה את" כנראה שלא בגלל זה הוא בחר בה, ועובדה שלבנו הוא שולח שדכן, אז כנראה
ששיטת השדכן מצאה חן בעיניו. 

יעקב אבינו - אני לא רואה את יעקב אבינו באותה אספקלריא שלך, וזה לא משנה כל-כך, הוא גם נישק את רחל. אני לא טוען
שיעקב אבינו ח"ו היה גאוותן או תאוותן, ודווקא בגלל "כוחי וראשית אוני" מוכח שהמקרה הוא אחר. אם אתה יכול להעיד על
עצמך שאתה במדרגה הזו - אשרייך, אבל אז אני בספק אם אתה מסתובב בעולם ומסתכל על נשים כדי להתחיל איתן.

דוד המלך ומשה רבנו לא הפכו את כישלונותיהם לאידאלים, זו טעות חמורה ביחס אליהם, אלא אם כן אנחנו מתייחסים אחרת
למושג, או לדמויות. יש לעיין היטב בדמותם.

אין דרך להתחיל עם בחורה בצורה תורנית. מכבדת - כן. אבל לא תורנית. 

אתה זה שטוען שהם נהגו עפ"י תרבות זרה,

אני טוען שאין פסול בכלל במעשיהם ושזה בכלל בכלל לא סותר את דרך התורה.

שהדברים שאתה טוען שהם כשלונות, אני טוען שזה מעשים שהם לכתחיליים וכלל וכלל לא מדובר בכישלון.

אני פשוט שיקפתי לך איך הדברים שלך נראים אם אנחנו מדביקים אותם על מקרים שברור לכולם שדבריך לא מתחילים בכלל.

לגבי זה שאתה אומר שכל עוד אתה לא בדרגה של יעקב אבינו וכו', אז אתה לא יכול לנהוג כמוהו.

זו טענה מוכרת של אנשים שלא יודעים מהי דרך התורה.

אפשר להגיד את הטענה הזאת אך ורק במקרים בהם התורה (התנ"ך) ו/או חז"ל אומרים לנו שאסור לנהוג כך.

נגיד לגבי נישוק קיים איסור, אז אסור להוג כמו יעקב במקרה הזה.

אבל לגבי להתחיל, מהיכן אתה ממציא את האיסור הזה?

צא ולמד מסכת קידושין דף ב:, ואח"כ תחזור לקשקש על האיסור שלך.

ולגבי זה שאתה אומר שבמשך מאות שנים זו הייתה שיטה מוצלחת,

א. גם במשך אלפי שנים עמ"י היה בגלות, זה אומר שזה האידיאל?

ב. כיום בגלל השינוי המהותי במבנה הזוגיות - השיטה שהייתה אז לא מתאימה כיום בעליל גם לאלה שיוצאים דרך שידוכים.

אז לא יצאנו הכי צדיקים

כי מן-הסתם את תפסלי מייד את אותו בחור שהתחיל איתך (וזה לא משנה מה הוא באמת).

אבל עם אחרות, מה הבעיה להתחיל?

הבעיה שנוצרה לנו עם מתן היא, שבן-אדם לוקח איזו השקפת עולם שהוא בנה בעצמו או עם החברים שלו,

בד"כ ההשקפה הזאת לא קשורה לדרך התורה, ואז הוא טוען שזו השקפת התורה.

אז זהו שלא, אם בניתם השקפת עולם בעצמכם, זה ממש לא הופך את זה לדרך התורה.

אם את חושבת שאיתך זה לא יפה ולא יאה להתחיל - אין שום בעיה.

רק אל תהפכי את זה למשהו דתי או להשקפת עולם של התורה.

תגידי באופן פשוט שלך באופן אישי זה לא מתאים.

אני חושב שאכן תאווה וגאווה עלולות לגרום להתחיל עם בנות, אבל זו יכולה להיות גם אינטואיציה [וכנראה שיש אנשים שהתברכו ביותר מהמצרך הזה, ולהם זה יותר מתאים].

ולחילופין, יכול להיות מצב, שבו ההצעות שמישהו מקבל לא מספקות יותר התאמה ראשונית - ואז הוא אומר - אם כבר מילא מה שאני יודע על מי שאני פוגש זה שהיא בת דתייה רווקה - אז למה כל הביוקרטיה והצורך לחכות שמישהו יציע?

ואני מסכים שזו דרך עם יותר סיכונים צניעותיים, שיכולה לשמש כתירוץ להליכה אחרי היצר, אבל זה לא בהכרח אומר שצריך לשלול אותה לגמרי.

הוא לגמרי תלוי בראיה ולא קשור לפנימיות. בחורה תתלבש/תדבר/תראה כך וכך כי בחברה שלה כך נהוג או כי היא בדרך לראיון או כל דבר אחר- אבל זה ממש לא מעיד על התאמה.

אם במקרה אתה נמצא לומד במכללה/אוניברסיטה או עובד במקום מעורב אז יכול להיות איזשהו פוטנציאל להתאמה. הרי שניכם בחרתם באותה עבודה/מקצוע ויכול להיות שיש פה התאמה מסוימת.

שוב- אנחנו לא בוחרים בבן/ת זוג לחיים כי 'כיף' לנו ביחד או כי זה זורם וכו'... כל אלו פרמטרים חשובים אבל הם לא העיקריים.

העיקר זה הפניומיות האמיתית- המידות. היר"ש. הבית שתבנו יחד.

איך תוכלו לבנות בית אם לשניכם יש דרך עבודת ה' שונה לחלוטין? אז מה אם זה זורם... זה לא עוזר לחנך ילדים לעבודת ה'.

הוא יכול לשלוף כמה ניירות, להעריך שהוא הגיע כבר לשווה פרוטה, ולתת.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"חשבתי שהוא מתאים לי... ראיתי אותו בתחנה מרכזית ושיא התאים לי..."

(סליחה- אבל זה נשמע כמו ילדה בת 16 ולא בחורה שמוכנה לנישואין)

האחוזי הצלחה של השדכנים בציונות הדתית הם פחות מ-10%.

וזה עוד אחרי שהזוג החליט להיפגש, כלומר אחרי הסינונים והבירורים ע"י שני הצדדים.

לעומת זוגות שמשדכים את עצמם, שאז האחוזים הרבה יותר גבוהים (סביב ה-30%).

אצל החרדים הסטטיסטיקה יותר טובה, אבל זה נובע מזה שאצלם הזוגיות היא הרבה יותר טכנית והרבה פחות מורכבת.

כך שאצלם באמת אולי יותר מתאים שיטת השידוכים.

הרי הם בסופו של דבר- מצליחים.

בכל מקרה- להתחיל עם בחורה בתחנה מרכזית זה נושא אחד. להחליט על סמך מראה חיצוני חטוף שאולי היא מתאימה- זה לא כ"כ נשמע הגיוני...

לדעתי עדיף שזה יהיה שדכן.

מציאות שכל אחד מנסה את מזלו ברחוב, נראית לי הרבה פחות מתאימה.

אם מישהו רואה מישהי, שיש לו בסיס יותר רציני לחשוב שהם מתאימים [באינטואיציה, ברוח הקודש, או כי היא אמרה שתה וגם לרכביך אתדלק], אז יש כבר סיבה טובה לפנות. [וצריך למצוא את הדרך המתאימה, ייתכן שעדיף דרך צד שלישי, אם אפשר].

עם בנות אקראיות, זה הופך לסוג של "ספורט", שפוגע מאוד בצניעות, וגם גורם לעוגמת נפש מיותרת.

השלב הראשון הופך בצורה כזו ליותר טעון רגשית, כאשר הסיכויים שהוא יסתיים אחרי דייט שניים גדול מאוד.

בחורה שנמצאת בקשר, יכולה לקבל הצעה מבחור, שנראה טוב, ועצם ההצעה בצורה כזו מחמיאה לה, ודבר כזה מפריע לקשר שהיא נמצאת בו.

ואם היו דנים אותי על פי רושם ראשוני כזה- הייתי מתפחלצת.

רושם חיצוני הוא "האדם יראה לעיניים". וכבר ראינו מה יכול היה לקרות אם היו דנים את דוד המלך על פי החיצוניות שלו (אדום כמו עשיו וכו').

חבל לחזור על הטעות הזאת שוב.

הסיבות שפרטו בהמשך, נראות לי מספיקות כדי שזו לא תהיה דרך השידוכים העיקרית.

מצב שבו כל בחור ישיבה/ חייל שיוצא לשבת הביתה, מנסה על הדרך למצוא כלה, נראה לי שנזקו יהיה רב מתועלתו.

שהיא רואה לזה מקום מאוד רחב, ופונה גם למי שבכלל לא חשב על זה [ולא רק למי שפגש באקראי, ורצה ולא העז וכדו'].

אבל שמירה על ההלכה כמה שניתן עם שתייה  מוזיקה חסידית או דתית יש דברים כאלו למגזר הדתי וזה יכול להיות ביישוב דתי

"הכל סובב את האשכנזים". 

זה באחריותינו!! אפשר לעשות את זה בביישנות ובעדינות וזה יהיה יותר נעים ל2 הצדדים, - לדעתי זה הרבה יותר 'מבטיח' מאשר לצאת עם מישהי שמתאימה בעיקר עפ"י נתונים יבשים.

למציאת חן ולחיבה יש הרבה מקום בהחלטות שלנו  -ובעיקר בתחום הזה!!

אחת הבעיות הגדולות שלנו היום היא שאנחנו רוצים ליהנות מכל העולמות, אבל לא עושים מספיק בשביל זה.

ואני אסביר,
הציבור שלנו, בניגוד לציבור החרדי (שמתחתנים בשידוך תוך זמן קצר יחסית) והציבור החילוני (שמתחתנים אחרי היגרות ארוכה ולרוב גם מגורים משותפים לא קצרים), רוצה גם מזה וגם מזה, במגבלות ההלכה
התוצאה של כל זה היא זה שמצד אחד 'להתחיל' עם בחורה באוטובוס נתפס כמשהו רדוד (בשל העובדה שהמעשה נובע מהתרשמות חיצונית נטו)
ומצד שני, כל עניין השידוכים קצת 'פוגם' בכל החלומות הרומנטיים אודות אביר על סוס לבן.

ההשלכות הן תופעת הרווקות המאוחרת ועוד רבות...

בכל מקרה (ואם לספק על המקרה שלי),
את אישי היקר הכרתי קצת לפני (מהפורומים...) אבל הסכמתי לצאת איתו רק אחרי שהוא אזר אומץ והתחיל איתי, אי אז לפני חמש שנים ומשהו. למרות שהרבה חברות קרובות כמעט לחצו עלי לצאת איתו כבר ושאנחנו 'מתאימים בול'.

אז בנות,
אתן צריכות להפסיק להירתע מבנים שמתחילים איתכן ולהתחיל להסתכל על התופעה כעל משיכה רוחנית של שני החצאים של אותה הנשמה (או משהו קרוב לזה) שראו זה את זו ומנסים לעשות כל שביכולתם כדי להתאחד שוב.
הכל כמובן במלוא הכבוד והצניעות שמחייבת אותנו כבני אדם, כיהודים וכשומרי מצוות

ובנים,
לא לפחד!!
ראית מישהי? מוצאת חן בעיניך?
קום ועשה מעשה!
יש דרכים מכובדות ומכבדות להתחיל עם בת ישראל צנועה, ומשפטי פתיחה אינפנטיליים הם לא אחת מהן.
אני בטוחה שבחורה תעריך יותר גבר צעיר שפונה אליה מתוך הכרה שנשיאת חן היא עניין פנימי רוחני עליון.

(וכמובן, כל הזוגות שיוצאים מזה נרשמים בטאבו של גן עדן על שמי )

מסויים מהחלומות הרומנטיים.

יש בתרבות המערבית דגש רב על הרומנטיקה של שלב ההיכרות, ובזה אני חושב שצריך להפנים שהנישואין זה העיקר.

ואם הוא באמת אביר, לא נורא אם הוא יגיע בהצעה של שדכן, ולא על סוס.

[אני לא אומר שזה חייב לבוא על ידי שדכן, אבל כן כדאי להפנים ש"אל תסתכל בסוס/שדכן, אלא באביר שעליו"].

אם יהיה לי אומץ לעשות כזה דבר? - יתכן מאוד. מה שמרתיע הוא קצת ביישנות, מה שאמרת לגבי התדמית החברתית, ולפעמים תחושה לא נעימה שאני מתחרה עליה עם אחרים.

באופן כללי, זה בעצם טבעי שבן ידבר עם בת וכך הקשר יתפתח... אבל בתור דוסים, זה לא צנוע, ולא סתם נתחיל לדבר עם בת ברחוב... בטח לא רק בגלל איך שהיא נראית (מקווה שזה לא השיקול המרכזי... בנים...)

מה שכן- יכול להיות שיש מישהי שהכרתם קצת, אם זה באיזה שיחה מזדמנת או שבקרה שמעתם עליה וכד', ונראה לכם...

נראה לי, שאם בן יתחיל לדבר עם מישהי סתם ברחוב, והיא עצמה לא חיכתה לשיחה הזו, אין הרבה סיכוי שהיא תמשיך לדבר איתו, אם בכלל תסתכל עליו... (בהנחה שהיא דוסית...)

אבל... אולי יותר יעיל- לנסות לברר עליה, ולחשוב על מישהו שיכול להציע לה, בצורה "מסודרת", כאילו במקרה.. ואז זה נותן לה אפשרות באמת לבדוק התאמה מיני', ולהחליט אם היא הולכת על זה או לא... בדר"כ ליפול על מישהי ברחוב, לא סביר שזה יוביל...יש פה מספיק בנות שכתבו, ולא נראה מהתגובות פה, שהן היו מגיבות בהתלהבות לאיזה גבר שפונה אליהן בתחנת אוטובוס... 

שבנים יתחילו ברחוב... היום עם פז"מ הדייטים, אני כן חושבת שיש בזה יתרון כלשהוא,

נהיה קביל בעיניי...

אלא מה,

מתוך נסיוני עד כה ממני ומחברותי, (ואני בטוחה שעוד בנות פה יסכימו איתי)

יש קשר ישיר בין המראה של האישה, לכמות הפעמים שמתחילים איתה...כן, גם הבנים הכי דוסים...

מה שאומר שזה ללא כזה תמים, וענין של התאמת סגנון בלבד... (כמו שכותבים כאן-"נראה לי קשור")

ככה שחצויה בנושא..

וזה גם דומה מאד לתהליך שגם אני עברתי עם עצמי.

רק אני אסביר לך משהו לגבי המראה החיצוני.

אף בן שהוא דתי (לא לייט) לא יפנה אל בחורה רק כי היא נראית טוב.

קודם היא תמשוך את העין שלו, אח"כ הוא יעקוב קצת אחריה וינסה לזהות את האופי שלה (ואם היא פנויה),

ורק אח"כ הוא יחליט אם הוא רוצה לפנות אליה.

נכון, יופי יכול למשוך את העין, אבל גם דברים אחרים, כמו למשל אם היא דברנית או קופצנית (או כל דבר אחר שמבליט אותה).

אם תשימי-לב, תראי שגם בנות שהן בולטות חברתית בנים מתחילים איתן יותר מאשר בנות שנחבאות אל הכלים.

הנתונים הטכניים הם רק הדברים שיתחילו לגרום לגבר לבדוק,

אבל אחרי שהוא יזהה ויבדוק את הנתונים היותר מהותיים, אז דווקא הנתונים הטכניים יהיו יחסית שוליים מבחינתו.

למשל, אחת שהיא יפה מאד אבל יש לה אופי מתנשא (שבד"כ אפשר לזהות את זה מאד מהר), אז כמעט אף גבר לא יהיה מעוניין להתחיל איתה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

רגע,אז פעם הבאה שאני באיזור ומישהו פונה אלי- לחשוד בו ישר שהוא מהפורום?

אבל תודה בכל מקרה...

יש לי שם קישור לקיצורי סמיילים לכותרת.

"הכל סובב את האשכנזים". 

כמקום טבעי להיכרויות.

פעם אפילו היתה שם מישהי שמצאה חן בעיני, אבל אל היה לי אומץ לפנות אליה באמצע החנות. כנראה כי זה לא מקובל - עדיין...

[עריכה: אפילו כתבתי על זה כאן בפורום!]

סתם ראיתי איזה שיר שהבאת בפורום לפני איזה שנה וחצי, והיה דיון סביבו..

בוא נגיד ככה, ההגדרה שלך לרמה דתית - לא כ"כ מוסכמת על חברי הפורום כאן.

בתור אחד שהביא איזה שיר עגבים של חבר "דתי" שלו והפך את זה לשיר קודש.

מצ"ב קישור לתזכורת:

מוקדש לכל שבורי הלב הטריים,העתיקים, וכלל בני האדם! - לקראת נישואין וזוגיות

    תראה שגם אני לא חושב שיש בעיה הלכתית או רוחנית לגבי להתחיל עם בחורה (כשזה בצורה מכובדת).

ב. אתה כתבת שלעשות דבר כזה זה לא מעיד על רמה דתית נמוכה,

    אז רק הזכרתי שהסקלה שלך לגבי רמה דתית שונה מהסקלה של רוב חברי הפורום.

    אם המשפט שאמרת נכון? בהחלט יכול להיות שכן.

בס"ד

לא רואה שום עניין חוסר צניעות בליצור קשר עם בחורה בצורה נעימה ויפה.

לברר אצל החברות שלה זה עדיף? תדמיינו שזה דייט ראשון פשוט..

אני לא אוהבת את המושג "להתחיל". אבל כן! העולם לא יתמוטט אם תפנה לבחורה שנראית לך מתאימה ותתחיל בעדינות לפתח איתה שיחה מתוך שאלה תמימה.

אני אישית הייתי עונה "לא" אוטומטית למי שישר היה שואל אותי אם אני רוצה לצאת איתו. זה מלחיץ משהו. וגם הדוגמא שניתנה כאן לאיזה נאום חוצב להבות על המצווה החשובה.. טוב שלא אמרת לשם ייחוד לפני שאתה פונה למישהי. <צ>

אבל אפשר בכיף לשאול מה השעה, להתלבט איך מגיעים ל.. לבקש עזרה באנאערף..להפיל משהו לרגלייה ואז לבחון אם היא תרים (-; סתם..

לד' יתברך יש דרכים משלו לכל זוג וזוג. יכול להיות מאוד שזה הסיפור שלך.

וכן, לנו יש בעיה כי אין לנו מושג מי נשוי :/ וכי בכל זאת, דרכו של האיש לחזר. אז יאללה! הכלות שלכן מחכות שרק תפתחו את הפה!

ואני מעריכה את האומץ של כל בחור. גם אם אני לא בעניין- כל הכבוד למי שאוזר אומץ ועושה את ההשתדלות שלו!!

אז בלי תירוצים בשם הדוסיות שלכם.. בהצלחה!!!

סתם בצחוק. פשוט נהניתי מהדוגמאות שלך

רק לזכור להעביר לשקט קודם...

<צ> מדבר שקר תרחק

גבר גבר!!

קיבל צ'אנס עם קרדיט גדול על האומץ - והיה שווה!!

אם אתה רואה מישהי שמתאימה לך ואתה ירא שמיים! תמצא את הדרך לעשות את זה!

(לצערי, הבנים יותר בסדר מהבנות..

הבנות פותחות עיניים על כל בחור כזה, גם עף להן הפוני, וגם חושבות שהוא "קוקו"..

לדעתי גבר שלא מפחד לעשות את הצעד למרות הסיכוי לקבל תשובה שלילית (ושוב!! בדרך מכובדת!! ומכבדת!! לא כמו שוק..) בסוף יזכה באשה שתעריך את האומץ שלו ואותו, ובסיפור רומנטי לילדים.. )

כשאתה כבר יודע שמולך יהודי צדיק ירא שמיים

עם מידות טובות ונורמליות בריאה

דורנו דור לא פשוט, יש גם טיפוסים מורכבים שם בחוץ

טוב שיש מנגנוני הגנה

שאם מישהו עם מראה דוסי הציע לה בצורה ספונטנית,

הסיכוי שמשהו אצלו לא בסדר הרבה יותר גבוה מאצל

בחור שיש צד ג' שמאשר שהוא נורמלי

כשיש הכרות קודמת עם הבחור שיוזם ו"מתחיל",

כשמכירים את הסיפור שלו ומכירים גם חברים אחרים שלו,

אז הסיכוי שהוא "יצור" כבר הרבה יותר קטן

תאמת שיצא לי כבר שמישהו דוס ניסה להתחיל איתי ברחוב... הוא שאל אותי אם אני אוהבת את ירושלים ובא לי לגור שם? אז זרמתי ואמרתי שכן, ואז הוא אמר שהוא מחפש כלה.. אם אני בעיניין...?

תאמת שבגלל שהוא היה נראה ממש מבוגר, וקצת יצור, עניתי שאין מצב..

אבל אם היה ניגש אליי מישהו שגם מבחינה חיצונית היה "עושה לי את זה" (לא בקטע של יופי, אלא בקטע של התאמה..) אז ישמצב היה יוצא מזה משהו...

הכל עיניין של טקט...

"הכל סובב את האשכנזים". 

אני הולכת לתומי ברחוב (פארק טדי, נו..)

מגיע אלי חרדי : מה השעה

אני: רבע לשמונה ממשיכה ללכת

הוא: תגידי, את נשואה?

מה שהיה אח"כ היה אבל הוא עוד חצי התווכח איתי

שאני נראית חרדיה וכו וכו

לענ"ד יש דרך. לפעמים ערסים מתחילים בדרך יותר נורמלית

אני לא שוללת להתחיל עם בנות ברחוב, 

אם זה עוזר למישהו אז סבבה

אבל בדרך נורמלית.

ובכלל עדיף שלא.

זה לא נעים בכלל שעפ"י מראה בלבד שופטים אותך.

ומר?????

כתבת בסוף שזה לא נעים ששופטים על פי מראה בלבד ..

ומאיפה לך לדעת שהוא פנה אליך בגלל המראה שלך?..אולי מצאת חן בעיניו סתם ככה ?

מה לא יכול להיות דבר כזה?

והינה לכם ידידיי הסיבה למה בנים מפחדים להתחיל עם בנות דתיות...

זה ישר נחשב מטריד ולא לעניין ..

אם זה בא בצורה רדודה ככה אתה מציג את עצמך ויוצר תדמית שלילית על ההתחלה גם אם אתה ממש לא כזה
 ..חוץ מרעיון הפתק הידוע אין לי רעיונות אחרים וכל מה שתעשה יראה מוזר בגלל שאתה דתי .

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

אז שתדע,

שבנות מזרחיות לרוב טיפשות יותר מאשכנזיות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...