(למשל היה פה פעם מישו שראה אותה ממלצרת בקייטרינג או משו כזה...... מי מחפש את השרשור?)

ובגדול נראה שדוסיות פחות יגיבו טוב לדרך התחלה שכזאת.

ורוב הדוסיות כאן, לדעתי, יסכימו איתי...

לכן, מה לעשות - דוסים לא מתחילים עם דוסיות שלא ברור להם בסבירות גבוהה שהן תקבלנה את זה ברוח טובה.

אז בנתיים מתחתנים בדרכים אחרות.

אם הבנות כל כך רוצות לצאת בדרך הזאת - אני אגלה לך סוד, בת יכולה הרבה יותר בשקט ובנוח "להתחיל" ככה עם בן - בנים לוקחים דברים כאלו הרבה פחות קשה מבנות, גם אם הם לא רגילים לזה מהבית. אם בת דוסית תתחיל עם בן - זה יהיה הרבה פחות בעייתי מאשר אם בן דוס יתחיל עם בת דוסית.

מה לעשות, זאת המציאות...

אבל כמובן, ברור - בנות דוסיות לא מתחילות עם בנים, זה לא ראוי... והנה, עוד פלונטר.

אז עד ששני הצדדים יגיעו לעמק השווה בנושא ההתחלה הספונטאנית - ממשיכים כימים ימימה, וחברים/חברות מציעים/ות שידוך, או אתרי היכרויות, או שדכנים...

ואכן , אולי זה מה שמוכיח את מה שותן טל כתב.  פחות שכיח שבנות יחילו עם בנים.

בפסק (חדש) של הרב דוד סתיו, שאומר שבמקומות שבהם הבחור הצעיר הנשוי, עובד/לומד בסביבה מעורבת שיש בנים ובנת יחד - יכול להיות ראוי שישים טבעת נישואין, שתמנע תקלות, בעיקר אם האשה רוצה בכך. במקום שבו אין צורך מיוחד לכך, אין סיבה לשים טבעת, אבל במקום שזה יכול לעזור - זה כדאי, לטענת הרב סתיו.

מעניין הפסק, למרות שאני מניח שכבר כל זוג עשה את השיקול שלו עצמו תמיד, ככה או ככה... (וחשוב להדגיש, בכל מקרה, גבר עם טבעת, צריך טבעת שיהיה ברור מהמראה שלה שהיא טבעת גברית שנועדה לגברים - כדי לא לעבור על איסור "לא ילבש".

לא אהבתי והיה נראה לי נשי מידי.

לאחר שקראתי (אם אני זוכרת נכון - הרב אבינר) שכתב שרצוי שגבר יענוד טבעת כדי להעיד שהא נשוי,

הבנתי וגם ראיתי כמה שזה חשוב.

בכל מקרה, בעלי לא עונד,

ואני מקווה שאף אחת לא תתחיל איתו...

מהתרשמות ממה שאני ראיתי רוב הדתיים התורניים לא הולכים עם טבעות ( אוליי הערסים )  אבל אוליי בסביבה חילונית או מעורבת רצוי 

לא אמורים לפנות אליהם סתם!!

בתור דתיים צריך לשמור על דיסטנס מסוים.

ואם המציאות קשה, צריך יותר לפתח את השדכנות ולעודד אנשים להכיר חברים אחד לשני.

ולא ללכת לכיוון הדרך החילונית, שבה פונים חופשי.

(ואני מסיגת שוב- מדברת על צעירים בלבד)

לסוגיה השונים.

למיטב הבנתי זה גם לא "סתם פסק" אלא עומד להתפרסם בקובץ הלכתי כלשהו, שכחתי כעת את שמו של הקובץ - ושם, אני מניח, הוא יסביר את הפסק שלו. בתקשורת, די ברור, מפרסמים את מה שפיקנטי ולא מתעכבים על הבירור היסודי והמקורות ההלכתיים של כל דבר ודבר.

אתה באמת לא יודע מה זה?

http://www.zomet.org.il/?CategoryID=170

מוריה? כותלנו? המעיין? אור ישראל?

או להבדיל אקדמות? תרביץ? עיון?

אם אתה מכיר את כל שמות הקבצים החשובים,

אתה במצב טוב מרובנו...

אני יודעת שגם הרב צבי קוסטינר אומר שבנים בצבא/ לומדים באוניברסיטה (מקום חילוני כלשהו..) ילכו עם טבעת.

אני אקח את זה מסיפור אישי שקרה לי...

אני מגדירה את עצמי כדוסית!! ומישהו דוס ניסה להתחיל איתי..

ויש אפשרות מאוד יפה להתחיל עם בנות...

הוא ניגש אליי ושאל אם אפשר לשאול שאלה אישית...ואמרתי לו שאין בעיה(כמה כבר אישי זה יכול להיות?!?!...)

והוא שאל אותי אם הייתי מוכנה לצאת עם מישהו שמציע לך ברחוב....

דוגרי אני לא יודעת מה הייתי עונה...בגלל שהייתי קטנה יחסית ולא רציתי להתחיל לצאת בשלב הזה אמרתי שאני קטנה...

ובזה נגמר הסיפור...ויצא לי לחשוב על זה שאם כן...אז הייתי מבקשת ממנו מספר של חבר או איש קשר שאני יכולה לברר עליו...

ובקיצור אני חושבת שאין בעיה שבנים יתחילו עם בנות דוסים ודוסיות!!! העניין הוא איך,

ברגישות,זהירות ועדינות!!!

אבל את לא חושבת שמגוחך לקבל ממנו מספר של חבר לבירור? כאילו, איך את יודעת שאפשר לסמוך על החבר?

כל עוד את לא מכירה את הבחור עצמו, את לא יכולה לדעת מי החברים שלו, וממילא אי אפשר לסמוך עליהם.

והחסרונות וההסתבכויות-לשוא שיוצאים מזה - מרובים ומיותרים.

"הכל סובב את האשכנזים". 

התנהל שונים מהם באורח חיינו ........בינתיים יש הפרדה בחתונות והבנים לא מסתכלים 

מעבר למחיצה ......

וזה גם תלוי בגיל. 

ככל שמתבגרים, כך הכרות ישירה פחות בעייתית. לענ''ד.

השלב הראשון הרבה יותר טעון רגשית כך. על כל ההשלכות של זה.

[האם זה מכריע את הכף לשלול לגמרי את זה - לא בטוח בכלל.]

"שלום, קוראים לי X, אני יכול לשאול אותך שאלה?" ("אה... כן") "שאלה קצת אישית"?

"אוקי..."

"יש מצוה של להקים בית בישראל, את מחפשת לקיים אותה? אם כן אני חושב שכדאי שנכיר אחד את שני בשביל לבדוק את הענין הזה, מה דעתך?

"אבל אני לא מכירה אותך".

"אם נוח לך, אתן לך מס' של מכרים שלי, וגם אני אקח מס' של חברות שלך, לבדוק אם זה שייך".

וכו'.

הנה עובר.  

אבל בתכל'ס

כי אם אתה בונה איתה בית רק כדי לקיים את המצווה (שאגב היא פטורה ממנה),

אז אתה יכול לעשות את המצווה עם כל בחורה שתפגוש ולאו דווקא איתה.

מכיוון שהמניע שלך לפניה דווקא אליה, זה שאתה מעוניין לעשות את המצווה דווקא איתה.

אז אין שום עניין להסביר לה שאתה רוצה לקיים איזו מצוה כלשהי,

אלא אתה צריך להסביר לה למה אתה רוצה לעשות את המצווה הזאת דווקא איתה.

ולא, אני במקומה הייתי פשוט ממליץ לך לפנות למישהי אחרת שתלך לעשות את המצווה איתה.

בקיצור, התסריט שיחה הזה מצחיק אבל לא רלוונטי וגם לא אמור להיות ישים.

אבל הסיבה שהוא פנה אליה זו לא המצווה עצמה, כי את המצווה הוא גם יכול לעשות עם מישהי אחרת.

הסיבה שהוא פנה אליה, כי הוא רוצה לעשות את המצווה דווקא איתה (ולא עם מישהי אחרת).

אז התוכן של הפניה לא צריך לגעת בעצם המצווה, אלא בסיבות שהוא חושב כרגע שבגללן הוא מעוניין כרגע דווקא בה.

המצוה היא "לישא אישה בחופה וקידושין" מדאורייתא.

ילדים זו עוד מצוה

עקרונית צריכים לבוא על האישה, וכיוון שזה אומר שצריך קודם לקדש ולישא אותה - הרי שהלכה למעשה, התורה מחייבת אותנו להתחתן.

מה גם, שכתוב במפורש בתורה, גם אם תתווכח ותגיד שזה לא בגדר מצווה ממש, עדיין זה כתוב במפורש: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". משמע שאדם חייב אישה... (אני יודע, אני יודע מראש מה אתה יכול להגיד לי את זה...אבל תנסה להביט במבט הרחב יותר ולא המצומצם)

אם אתה יודע מראש מה הקושיה שעומדים לתת לך (בייחוד שזו קושייה די מוחצת),

אז למה אתה אומר מראש את דבריך?

(אא"כ, אתה מעוניין ללמוד כאן תורה לשמה)

תקשיב טוב לברכת האירוסין שמברכים מתחת לחופה, שזו ברכה ייחודית ביותר (אין עוד שום ברכה שמברכים על איסור או "לאו").

בקיצור, המצווה שהצגת אינה כתובה בתורה (או לפחות בתורה שמשה רבינו אבי הנביאים הביא לנו).

יש מצוות עשה של "פרו ורבו" ויש מצוות לא-תעשה של "לא תהיה קדשה בעמך.."

כדי לקיים את המצווה הראשונה ותוך כדי זה לא לעבור על ה'לאו' צריך לקדש.

אבל אין מצווה כזאת בפני עצמה, שזה פרט שהוא חשוב מאד בהבנת מהות הנישואין!

אומנם לא מצאתי שאלה שבה שואלים אותו במפורש האם יש מצווה להתחתן, אבל מענייתו לשאלה שתובא עוד רגע, רואים במפורש שהוא אומר ש"יש מצווה להתחתן". לא "יש מצווה לעשות פרו ורבו" ולא "יש מצוות לא תהיה קדשה בעמך". לתלונות - פנה לרב מלמד, לא אלי, אני רק מביא את לשונו כעת:

שאלה: האם יש אנשים שפטורים מלהינשא מחמת אונס?

תשובה: אף שיש מצווה על כל אדם מישראל להתחתן, מכל מקום עיקר מצוות החתונה צריכה להתקיים באהבה ובשמחה. וכל עוד אדם חש שלא יוכל להתקשר לאישה ולהתחייב לאהוב ולשמח אותה כראוי לה ולא לבגוד בה, הרי שבפועל לפי תפיסתו את עצמו הוא אנוס, ואינו יכול להתחתן. ורק לאחר שיכיר בנפשו שהוא מסוגל להתחייב להשתדל בכנות לאהוב את אשתו ולשמח אותה כפי שמגיע לה, יוכל לקיים את חובת מצוותו ולהתחתן. וכן הדין לגבי אישה, רק לאחר שתדע שתוכל להיענות לתשוקת בעלה תוכל להתחתן.

רק כי הוא היה צריך לקצר בתשובתו.

אם היה מדובר על שו"ת מלא, אין ספק שהוא היה מתנסח באופן יותר מדויק (כמו שאני הרחבתי מעט).

ב. אפילו אם נדייק בדבריו, שים-לב שהמצווה קיימת אך ורק על הגבר ולא על האישה.

   הגבר לא מסוגל - אנוס ולפיכך אינו יכול.

   הגבר מסוגל - חייב במצווה.

   האישה אינה מסוגלת - אינה יכולה.

   האישה מסוגלת - היא יכולה (אבל די ברור מדבריו שהיא אינה מחוייבת).

בנוגע לניסיון פלפול שניסית להגיד שהוא אמר זאת רק כי "היה חייב לקצר בתשובתו" - את זה אתה החלטת, זה לא מה שהוא כתב. אתה זה שמנסה להוציא דבר לא כתוב מכתוב, על ידי החלטה מה הרב היה צריך לעשות. אתה אומר את זה על סמך ההחלטות שלך. לא מחויב שזה נכון - ודבריו של הרב עומדים בחזקתם, ובחזקה שהרב לא סתם כותב משהו לא נכון.

האישה לא מחוייבת בנישואים ולא בפרו ורבו, אלא מחוייבת לסייע לגבר במצווה הזאת, כי, כמובן, הוא לא מסוגל להגיע אליה לבד.

אגב - אחת הסיבות שאישה לא חייבת בזה, כמו בעוד המון מצוות (שהזמן גרמן) - היא שהיא יותר קרובה אל התכלית מהגבר, לכן למעשה א-י-ן צורך לחייב אותה במצווה הזאת, כי באופן טבעי היא תרצה את זה ותעשה את זה ותחפש להתחתן. לא סתם הסטיגמה היא שבנות בל"חיות בהרבה מבנים...

אני מעדיף לומר שהוא קיצר בתשובתו מאשר להגיד שהוא שגה בתשובתו.

אם אתה רוצה תשאל אותו באופן מפורש,

קשה לי להאמין שהוא יגיד לך שיש מצווה עצמית מדאוריתא להתחתן.

לגבי החיוב של האישה, היא מחוייבת לעזור לו רק לאחר החתונה,

וגם העזרה הזאת זה לא להתחתן ובוודאי שלא חיוב כלשהו מדאוריתא,

ובכ"מ, במקרה שלנו מדובר על הרבה לפני החתונה, ולכן אין שום הו"א לחיוב.

לגבי למה היא פטורה, שמעתי את הטעם הזה כבר בעבר וגם עוד טעמים אחרים,

הטעם נחמד ויכול להיות שיש בו גם הרבה מן האמת,

אבל זה עדיין לא מכניס אותה לחיוב במקרה שהיא לא רוצה או מעוניינת,

ולכן זה לא משפיע כהוא זה על מה שאנחנו אמורים לעשות במציאות.

(בטל הטעם לא בטלה המצווה)

ו' פרו ורבו......

בזכות התושיה של אבי אני כאן.
אבא שלי לא רק ביישן, הוא זה שהמציא את המילה בישנות...! (היום לא רואים עליו כ"כ)
יום אחד הוא נסע ברכבת, ואז הוא ראה את אמא שלי נכנסת - 
הוא סיפר לי "ברגע שהיא נכנסה הרגשתי סביבה איזושהי הילה מיוחדת... ידעתי שאני רוצה שזו תהיה אשתי" 
בגלל שהוא ביישן, הוא חיכה עד שאחרון הנוסעים במושבים שלידה ירדו בתחנה, וקיווה שהיא לא תרד בינתים (הוא עצמו היה אמור לרדת מזמן מזמן...).

בתחנה האחת לפני הסוף הבחור והחיילת שישבו ליד אמא שלי ירדו, ואז הוא ניגש "עכשיו או לעולם לא"! 
והיא בסוף נתנה לו את מספר הטלפון...
ובאמת הוא זכה, אמא שלי ממש נשמה טובה ומדהימה!
וד"א היא רוסייה עם עינים כחולות, והוא תימני מושלם...

ולגבי השיחה שכתבתי, אם לא תציירו את זה בדמיון בכ"כ דרמטיות, זה כן נשמע טוב. ואפשר גם "יש מצוה של שידוכין, ואם את בענין הזה, אני חושב שכדאי נכיר וכו'

אז אולי אתה, יותר מכולם, צריך לקיים ''מעשה אבות סימן לבנים''. 

גם בן דודי פגש את אשתו ברכבת.

אשכנזי מושלם עם תימניה מושלמת. 

אבל זה היה יותר משמח אם זה גם היה פועל הפוך.

זה תמיד נוח שמישהו אחר הוא זה שמסתכן בפאדיחות.

חוץ מזה, גם לא תמיד הגברים שמים-לב.

וגם בציבור הדתי, בפועל הבנות מסתכלות על הבנים הרבה יותר מאשר הבנים על הבנות,

כך שיש להן יותר כלים ללמוד על הצד הפוטנציאלי.

אם אתה שואל את דעתי, אני טוען ש"להתחיל" זה הדבר הכי לא מכבד שקיים,
זה גם באמת - לא תורני, אלא חיקוי זול וחיצוני של תרבות זרה.
 

ואני אסביר - 

למה ל"התחיל" עם בחורה ברחוב\ת"מ\אוטובוס וכו' זה מזלזל בעיניי-
כשאדם רואה\פוגש אדם אחר הוא אוטומטית מקטלג אותו על פי קריטריונים שנמצאים אצלו,
כל אחד וה"תוכנה" שלו, יכול להיות שהוא אפילו לא מודע להם, אבל זה מה שהוא עושה.

כשאנחנו מסתובבים בעולם עם ה"רדאר" הזה - אנחנו בודקים כל מי שעובר אם הוא מתאים לקריטריונים,
אם יש התאמה, אנחנו קוראים לזה "נראה מתאים".

הבעיה היא שאין לנו אפילו התחלה של מושג מי האדם או על אילו קריטריונים הוא עונה, כי אין לנו מושג

מי הוא או מה הוא, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים לזהות, כי יש לנו מערכת תרגום פנימית מסויימת, שלא

בהכרח תהיה תואמת את המסרים שלו.
לכן גבר(ואני אדבר על גברים, כי אני לא אישה) "מתחיל" עם בחורה ש"מוצאת חן בעיניו" משתי סיבות-
גאווה או תאווה.

גאווה - אני חושב שאני יודע מה הסגנון שלה כי ראיתי אותה עוברת בת"מ, כלומר אין שום יחס לאישה אלא רק

לאשליה עליה.

תאווה - בכלל אין יחס לאישה עצמה.

זה עניין של תרבות והתייחסות לאנשים - אנחנו לא צריכים "לצוד" ולחפש כל הזמן כשאנחנו הולכים ברחוב, אם הקב"ה

ירצה להפגיש אותנו ברחוב, הוא לא צריך שנסמן לו מטרות אפשריות. עצם ההסתובבות עם "רדאר" כזה פוגעת בנו,
מי שחושב שזה יפסיק אצלו אחרי החתונה, כנראה טועה, מי שהתרגל להסתכל ככה על אנשים - ימשיך גם אחר כך.
עדיף פשוט להמנע מההסתכלויות הללו - הן לא מעלה, אלא הפיכת הכישלון שלנו ל"אידאל" - זה לא שאני לא מסוגל לא
להסתכל על בנות כל הזמן, זה שאני מחפש כלה...
יש דרכים מקובלות לחיפוש כלות בעם ישראל, גם להן בעיותיהן וצרותיהן, אבל הן לפחות לא קרובות לפרוץ גדרות חכמים,
ויעויין באבן העזר סימן כא.

נכון, לא צריך להתחיל כמו ערסים, שאז זה בהחלט לא ראוי ולא צנוע וכו'.

אבל להגיד שמדובר ממש בתרבות זרה???

אתה חושב שאדם הראשון חיכה לשדכן?

אתה חושב שאברהם אבינו חיכה לשדכן?

אתה מעליל על יעקב אבינו שהוא גאותן ותאותן? ("ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני..")

דוד המלך ומשה רבינו הם בכלל אנשים ידועים שהפכו את הכשלונות שלהם לאידיאלים..

יש דרכים להתחיל עם בחורות גם בצורה ראויה ומכובדת.

זה שאתה התרגלת לדרך ספציפית ומסויימת, זה לא אומר שאחרים טועים בדרכם.

אינטואציה היא דבר חשוב, אבל "מוח שולט על לב שולט על כבד" ולא ההפך. או כמו שאומרים-
"לפעמים תחושות בטן הן רק החמין משבת".

לא בדקתי את אחוז ההצלחה של שדכנים, אבל בדיקת הצעות לפני בצורה טובה וקבלה של הצעות מחברים ומכרים קרובים,
מוכיחה את עצמה כבר מאות שנים.

ועל אדם יודע מה טוב לו - יעידו כל הזוגות של אנשים שאמרו: "זה בטוח לא זה" והתחתנו בסוף, ואני מכיר כמה.
יותר מזה - גם אם כן, אדם לא יודע את מי הוא פוגש ברחוב, רק את מה שהוא חושב שהוא יודע עליו מהחיצוניות,
שגם אותה הוא מתרגם לא נכון, אז איך זה עזר לו?

"להתחיל" זה לא צנוע בהגדרה. ועיין בסימן כא באבן העזר, אם אתה מסוגל לעמוד בכל אחד מהדינים שם ועדיין להתחיל
עם בחורה ברחוב- אז אתה מיוחד מאוד.

ממש תרבות זרה שנלקחה יחד עם הלך רוח, תפיסת עולם וסגנון, שאנשים לא נזהרים מהם ובודקים מה הם משדרים.

אדם הראשון היה צריך שדכן? רבש"ע הביא לו את זיווגו, מה הקשר?

אברהם אבינו - יש לך ידע על איך הוא התחתן? כי לי אין ולא זכור לי שכתוב בפסוקים בדיוק אם הוא התחיל איתה, אבל הוא
כן אומר "עתה ידעתי כי יפת מראה את" כנראה שלא בגלל זה הוא בחר בה, ועובדה שלבנו הוא שולח שדכן, אז כנראה
ששיטת השדכן מצאה חן בעיניו. 

יעקב אבינו - אני לא רואה את יעקב אבינו באותה אספקלריא שלך, וזה לא משנה כל-כך, הוא גם נישק את רחל. אני לא טוען
שיעקב אבינו ח"ו היה גאוותן או תאוותן, ודווקא בגלל "כוחי וראשית אוני" מוכח שהמקרה הוא אחר. אם אתה יכול להעיד על
עצמך שאתה במדרגה הזו - אשרייך, אבל אז אני בספק אם אתה מסתובב בעולם ומסתכל על נשים כדי להתחיל איתן.

דוד המלך ומשה רבנו לא הפכו את כישלונותיהם לאידאלים, זו טעות חמורה ביחס אליהם, אלא אם כן אנחנו מתייחסים אחרת
למושג, או לדמויות. יש לעיין היטב בדמותם.

אין דרך להתחיל עם בחורה בצורה תורנית. מכבדת - כן. אבל לא תורנית. 

אתה זה שטוען שהם נהגו עפ"י תרבות זרה,

אני טוען שאין פסול בכלל במעשיהם ושזה בכלל בכלל לא סותר את דרך התורה.

שהדברים שאתה טוען שהם כשלונות, אני טוען שזה מעשים שהם לכתחיליים וכלל וכלל לא מדובר בכישלון.

אני פשוט שיקפתי לך איך הדברים שלך נראים אם אנחנו מדביקים אותם על מקרים שברור לכולם שדבריך לא מתחילים בכלל.

לגבי זה שאתה אומר שכל עוד אתה לא בדרגה של יעקב אבינו וכו', אז אתה לא יכול לנהוג כמוהו.

זו טענה מוכרת של אנשים שלא יודעים מהי דרך התורה.

אפשר להגיד את הטענה הזאת אך ורק במקרים בהם התורה (התנ"ך) ו/או חז"ל אומרים לנו שאסור לנהוג כך.

נגיד לגבי נישוק קיים איסור, אז אסור להוג כמו יעקב במקרה הזה.

אבל לגבי להתחיל, מהיכן אתה ממציא את האיסור הזה?

צא ולמד מסכת קידושין דף ב:, ואח"כ תחזור לקשקש על האיסור שלך.

ולגבי זה שאתה אומר שבמשך מאות שנים זו הייתה שיטה מוצלחת,

א. גם במשך אלפי שנים עמ"י היה בגלות, זה אומר שזה האידיאל?

ב. כיום בגלל השינוי המהותי במבנה הזוגיות - השיטה שהייתה אז לא מתאימה כיום בעליל גם לאלה שיוצאים דרך שידוכים.

אז לא יצאנו הכי צדיקים

כי מן-הסתם את תפסלי מייד את אותו בחור שהתחיל איתך (וזה לא משנה מה הוא באמת).

אבל עם אחרות, מה הבעיה להתחיל?

הבעיה שנוצרה לנו עם מתן היא, שבן-אדם לוקח איזו השקפת עולם שהוא בנה בעצמו או עם החברים שלו,

בד"כ ההשקפה הזאת לא קשורה לדרך התורה, ואז הוא טוען שזו השקפת התורה.

אז זהו שלא, אם בניתם השקפת עולם בעצמכם, זה ממש לא הופך את זה לדרך התורה.

אם את חושבת שאיתך זה לא יפה ולא יאה להתחיל - אין שום בעיה.

רק אל תהפכי את זה למשהו דתי או להשקפת עולם של התורה.

תגידי באופן פשוט שלך באופן אישי זה לא מתאים.

אני חושב שאכן תאווה וגאווה עלולות לגרום להתחיל עם בנות, אבל זו יכולה להיות גם אינטואיציה [וכנראה שיש אנשים שהתברכו ביותר מהמצרך הזה, ולהם זה יותר מתאים].

ולחילופין, יכול להיות מצב, שבו ההצעות שמישהו מקבל לא מספקות יותר התאמה ראשונית - ואז הוא אומר - אם כבר מילא מה שאני יודע על מי שאני פוגש זה שהיא בת דתייה רווקה - אז למה כל הביוקרטיה והצורך לחכות שמישהו יציע?

ואני מסכים שזו דרך עם יותר סיכונים צניעותיים, שיכולה לשמש כתירוץ להליכה אחרי היצר, אבל זה לא בהכרח אומר שצריך לשלול אותה לגמרי.

הוא לגמרי תלוי בראיה ולא קשור לפנימיות. בחורה תתלבש/תדבר/תראה כך וכך כי בחברה שלה כך נהוג או כי היא בדרך לראיון או כל דבר אחר- אבל זה ממש לא מעיד על התאמה.

אם במקרה אתה נמצא לומד במכללה/אוניברסיטה או עובד במקום מעורב אז יכול להיות איזשהו פוטנציאל להתאמה. הרי שניכם בחרתם באותה עבודה/מקצוע ויכול להיות שיש פה התאמה מסוימת.

שוב- אנחנו לא בוחרים בבן/ת זוג לחיים כי 'כיף' לנו ביחד או כי זה זורם וכו'... כל אלו פרמטרים חשובים אבל הם לא העיקריים.

העיקר זה הפניומיות האמיתית- המידות. היר"ש. הבית שתבנו יחד.

איך תוכלו לבנות בית אם לשניכם יש דרך עבודת ה' שונה לחלוטין? אז מה אם זה זורם... זה לא עוזר לחנך ילדים לעבודת ה'.

הוא יכול לשלוף כמה ניירות, להעריך שהוא הגיע כבר לשווה פרוטה, ולתת.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"חשבתי שהוא מתאים לי... ראיתי אותו בתחנה מרכזית ושיא התאים לי..."

(סליחה- אבל זה נשמע כמו ילדה בת 16 ולא בחורה שמוכנה לנישואין)

האחוזי הצלחה של השדכנים בציונות הדתית הם פחות מ-10%.

וזה עוד אחרי שהזוג החליט להיפגש, כלומר אחרי הסינונים והבירורים ע"י שני הצדדים.

לעומת זוגות שמשדכים את עצמם, שאז האחוזים הרבה יותר גבוהים (סביב ה-30%).

אצל החרדים הסטטיסטיקה יותר טובה, אבל זה נובע מזה שאצלם הזוגיות היא הרבה יותר טכנית והרבה פחות מורכבת.

כך שאצלם באמת אולי יותר מתאים שיטת השידוכים.

הרי הם בסופו של דבר- מצליחים.

בכל מקרה- להתחיל עם בחורה בתחנה מרכזית זה נושא אחד. להחליט על סמך מראה חיצוני חטוף שאולי היא מתאימה- זה לא כ"כ נשמע הגיוני...

לדעתי עדיף שזה יהיה שדכן.

מציאות שכל אחד מנסה את מזלו ברחוב, נראית לי הרבה פחות מתאימה.

אם מישהו רואה מישהי, שיש לו בסיס יותר רציני לחשוב שהם מתאימים [באינטואיציה, ברוח הקודש, או כי היא אמרה שתה וגם לרכביך אתדלק], אז יש כבר סיבה טובה לפנות. [וצריך למצוא את הדרך המתאימה, ייתכן שעדיף דרך צד שלישי, אם אפשר].

עם בנות אקראיות, זה הופך לסוג של "ספורט", שפוגע מאוד בצניעות, וגם גורם לעוגמת נפש מיותרת.

השלב הראשון הופך בצורה כזו ליותר טעון רגשית, כאשר הסיכויים שהוא יסתיים אחרי דייט שניים גדול מאוד.

בחורה שנמצאת בקשר, יכולה לקבל הצעה מבחור, שנראה טוב, ועצם ההצעה בצורה כזו מחמיאה לה, ודבר כזה מפריע לקשר שהיא נמצאת בו.

ואם היו דנים אותי על פי רושם ראשוני כזה- הייתי מתפחלצת.

רושם חיצוני הוא "האדם יראה לעיניים". וכבר ראינו מה יכול היה לקרות אם היו דנים את דוד המלך על פי החיצוניות שלו (אדום כמו עשיו וכו').

חבל לחזור על הטעות הזאת שוב.

הסיבות שפרטו בהמשך, נראות לי מספיקות כדי שזו לא תהיה דרך השידוכים העיקרית.

מצב שבו כל בחור ישיבה/ חייל שיוצא לשבת הביתה, מנסה על הדרך למצוא כלה, נראה לי שנזקו יהיה רב מתועלתו.

שהיא רואה לזה מקום מאוד רחב, ופונה גם למי שבכלל לא חשב על זה [ולא רק למי שפגש באקראי, ורצה ולא העז וכדו'].

אבל שמירה על ההלכה כמה שניתן עם שתייה  מוזיקה חסידית או דתית יש דברים כאלו למגזר הדתי וזה יכול להיות ביישוב דתי

"הכל סובב את האשכנזים". 

זה באחריותינו!! אפשר לעשות את זה בביישנות ובעדינות וזה יהיה יותר נעים ל2 הצדדים, - לדעתי זה הרבה יותר 'מבטיח' מאשר לצאת עם מישהי שמתאימה בעיקר עפ"י נתונים יבשים.

למציאת חן ולחיבה יש הרבה מקום בהחלטות שלנו  -ובעיקר בתחום הזה!!

אחת הבעיות הגדולות שלנו היום היא שאנחנו רוצים ליהנות מכל העולמות, אבל לא עושים מספיק בשביל זה.

ואני אסביר,
הציבור שלנו, בניגוד לציבור החרדי (שמתחתנים בשידוך תוך זמן קצר יחסית) והציבור החילוני (שמתחתנים אחרי היגרות ארוכה ולרוב גם מגורים משותפים לא קצרים), רוצה גם מזה וגם מזה, במגבלות ההלכה
התוצאה של כל זה היא זה שמצד אחד 'להתחיל' עם בחורה באוטובוס נתפס כמשהו רדוד (בשל העובדה שהמעשה נובע מהתרשמות חיצונית נטו)
ומצד שני, כל עניין השידוכים קצת 'פוגם' בכל החלומות הרומנטיים אודות אביר על סוס לבן.

ההשלכות הן תופעת הרווקות המאוחרת ועוד רבות...

בכל מקרה (ואם לספק על המקרה שלי),
את אישי היקר הכרתי קצת לפני (מהפורומים...) אבל הסכמתי לצאת איתו רק אחרי שהוא אזר אומץ והתחיל איתי, אי אז לפני חמש שנים ומשהו. למרות שהרבה חברות קרובות כמעט לחצו עלי לצאת איתו כבר ושאנחנו 'מתאימים בול'.

אז בנות,
אתן צריכות להפסיק להירתע מבנים שמתחילים איתכן ולהתחיל להסתכל על התופעה כעל משיכה רוחנית של שני החצאים של אותה הנשמה (או משהו קרוב לזה) שראו זה את זו ומנסים לעשות כל שביכולתם כדי להתאחד שוב.
הכל כמובן במלוא הכבוד והצניעות שמחייבת אותנו כבני אדם, כיהודים וכשומרי מצוות

ובנים,
לא לפחד!!
ראית מישהי? מוצאת חן בעיניך?
קום ועשה מעשה!
יש דרכים מכובדות ומכבדות להתחיל עם בת ישראל צנועה, ומשפטי פתיחה אינפנטיליים הם לא אחת מהן.
אני בטוחה שבחורה תעריך יותר גבר צעיר שפונה אליה מתוך הכרה שנשיאת חן היא עניין פנימי רוחני עליון.

(וכמובן, כל הזוגות שיוצאים מזה נרשמים בטאבו של גן עדן על שמי )

מסויים מהחלומות הרומנטיים.

יש בתרבות המערבית דגש רב על הרומנטיקה של שלב ההיכרות, ובזה אני חושב שצריך להפנים שהנישואין זה העיקר.

ואם הוא באמת אביר, לא נורא אם הוא יגיע בהצעה של שדכן, ולא על סוס.

[אני לא אומר שזה חייב לבוא על ידי שדכן, אבל כן כדאי להפנים ש"אל תסתכל בסוס/שדכן, אלא באביר שעליו"].

אם יהיה לי אומץ לעשות כזה דבר? - יתכן מאוד. מה שמרתיע הוא קצת ביישנות, מה שאמרת לגבי התדמית החברתית, ולפעמים תחושה לא נעימה שאני מתחרה עליה עם אחרים.

באופן כללי, זה בעצם טבעי שבן ידבר עם בת וכך הקשר יתפתח... אבל בתור דוסים, זה לא צנוע, ולא סתם נתחיל לדבר עם בת ברחוב... בטח לא רק בגלל איך שהיא נראית (מקווה שזה לא השיקול המרכזי... בנים...)

מה שכן- יכול להיות שיש מישהי שהכרתם קצת, אם זה באיזה שיחה מזדמנת או שבקרה שמעתם עליה וכד', ונראה לכם...

נראה לי, שאם בן יתחיל לדבר עם מישהי סתם ברחוב, והיא עצמה לא חיכתה לשיחה הזו, אין הרבה סיכוי שהיא תמשיך לדבר איתו, אם בכלל תסתכל עליו... (בהנחה שהיא דוסית...)

אבל... אולי יותר יעיל- לנסות לברר עליה, ולחשוב על מישהו שיכול להציע לה, בצורה "מסודרת", כאילו במקרה.. ואז זה נותן לה אפשרות באמת לבדוק התאמה מיני', ולהחליט אם היא הולכת על זה או לא... בדר"כ ליפול על מישהי ברחוב, לא סביר שזה יוביל...יש פה מספיק בנות שכתבו, ולא נראה מהתגובות פה, שהן היו מגיבות בהתלהבות לאיזה גבר שפונה אליהן בתחנת אוטובוס... 

שבנים יתחילו ברחוב... היום עם פז"מ הדייטים, אני כן חושבת שיש בזה יתרון כלשהוא,

נהיה קביל בעיניי...

אלא מה,

מתוך נסיוני עד כה ממני ומחברותי, (ואני בטוחה שעוד בנות פה יסכימו איתי)

יש קשר ישיר בין המראה של האישה, לכמות הפעמים שמתחילים איתה...כן, גם הבנים הכי דוסים...

מה שאומר שזה ללא כזה תמים, וענין של התאמת סגנון בלבד... (כמו שכותבים כאן-"נראה לי קשור")

ככה שחצויה בנושא..

וזה גם דומה מאד לתהליך שגם אני עברתי עם עצמי.

רק אני אסביר לך משהו לגבי המראה החיצוני.

אף בן שהוא דתי (לא לייט) לא יפנה אל בחורה רק כי היא נראית טוב.

קודם היא תמשוך את העין שלו, אח"כ הוא יעקוב קצת אחריה וינסה לזהות את האופי שלה (ואם היא פנויה),

ורק אח"כ הוא יחליט אם הוא רוצה לפנות אליה.

נכון, יופי יכול למשוך את העין, אבל גם דברים אחרים, כמו למשל אם היא דברנית או קופצנית (או כל דבר אחר שמבליט אותה).

אם תשימי-לב, תראי שגם בנות שהן בולטות חברתית בנים מתחילים איתן יותר מאשר בנות שנחבאות אל הכלים.

הנתונים הטכניים הם רק הדברים שיתחילו לגרום לגבר לבדוק,

אבל אחרי שהוא יזהה ויבדוק את הנתונים היותר מהותיים, אז דווקא הנתונים הטכניים יהיו יחסית שוליים מבחינתו.

למשל, אחת שהיא יפה מאד אבל יש לה אופי מתנשא (שבד"כ אפשר לזהות את זה מאד מהר), אז כמעט אף גבר לא יהיה מעוניין להתחיל איתה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

רגע,אז פעם הבאה שאני באיזור ומישהו פונה אלי- לחשוד בו ישר שהוא מהפורום?

אבל תודה בכל מקרה...

יש לי שם קישור לקיצורי סמיילים לכותרת.

"הכל סובב את האשכנזים". 

כמקום טבעי להיכרויות.

פעם אפילו היתה שם מישהי שמצאה חן בעיני, אבל אל היה לי אומץ לפנות אליה באמצע החנות. כנראה כי זה לא מקובל - עדיין...

[עריכה: אפילו כתבתי על זה כאן בפורום!]

סתם ראיתי איזה שיר שהבאת בפורום לפני איזה שנה וחצי, והיה דיון סביבו..

בוא נגיד ככה, ההגדרה שלך לרמה דתית - לא כ"כ מוסכמת על חברי הפורום כאן.

בתור אחד שהביא איזה שיר עגבים של חבר "דתי" שלו והפך את זה לשיר קודש.

מצ"ב קישור לתזכורת:

מוקדש לכל שבורי הלב הטריים,העתיקים, וכלל בני האדם! - לקראת נישואין וזוגיות

    תראה שגם אני לא חושב שיש בעיה הלכתית או רוחנית לגבי להתחיל עם בחורה (כשזה בצורה מכובדת).

ב. אתה כתבת שלעשות דבר כזה זה לא מעיד על רמה דתית נמוכה,

    אז רק הזכרתי שהסקלה שלך לגבי רמה דתית שונה מהסקלה של רוב חברי הפורום.

    אם המשפט שאמרת נכון? בהחלט יכול להיות שכן.

בס"ד

לא רואה שום עניין חוסר צניעות בליצור קשר עם בחורה בצורה נעימה ויפה.

לברר אצל החברות שלה זה עדיף? תדמיינו שזה דייט ראשון פשוט..

אני לא אוהבת את המושג "להתחיל". אבל כן! העולם לא יתמוטט אם תפנה לבחורה שנראית לך מתאימה ותתחיל בעדינות לפתח איתה שיחה מתוך שאלה תמימה.

אני אישית הייתי עונה "לא" אוטומטית למי שישר היה שואל אותי אם אני רוצה לצאת איתו. זה מלחיץ משהו. וגם הדוגמא שניתנה כאן לאיזה נאום חוצב להבות על המצווה החשובה.. טוב שלא אמרת לשם ייחוד לפני שאתה פונה למישהי. <צ>

אבל אפשר בכיף לשאול מה השעה, להתלבט איך מגיעים ל.. לבקש עזרה באנאערף..להפיל משהו לרגלייה ואז לבחון אם היא תרים (-; סתם..

לד' יתברך יש דרכים משלו לכל זוג וזוג. יכול להיות מאוד שזה הסיפור שלך.

וכן, לנו יש בעיה כי אין לנו מושג מי נשוי :/ וכי בכל זאת, דרכו של האיש לחזר. אז יאללה! הכלות שלכן מחכות שרק תפתחו את הפה!

ואני מעריכה את האומץ של כל בחור. גם אם אני לא בעניין- כל הכבוד למי שאוזר אומץ ועושה את ההשתדלות שלו!!

אז בלי תירוצים בשם הדוסיות שלכם.. בהצלחה!!!

סתם בצחוק. פשוט נהניתי מהדוגמאות שלך

רק לזכור להעביר לשקט קודם...

<צ> מדבר שקר תרחק

גבר גבר!!

קיבל צ'אנס עם קרדיט גדול על האומץ - והיה שווה!!

אם אתה רואה מישהי שמתאימה לך ואתה ירא שמיים! תמצא את הדרך לעשות את זה!

(לצערי, הבנים יותר בסדר מהבנות..

הבנות פותחות עיניים על כל בחור כזה, גם עף להן הפוני, וגם חושבות שהוא "קוקו"..

לדעתי גבר שלא מפחד לעשות את הצעד למרות הסיכוי לקבל תשובה שלילית (ושוב!! בדרך מכובדת!! ומכבדת!! לא כמו שוק..) בסוף יזכה באשה שתעריך את האומץ שלו ואותו, ובסיפור רומנטי לילדים.. )

כשאתה כבר יודע שמולך יהודי צדיק ירא שמיים

עם מידות טובות ונורמליות בריאה

דורנו דור לא פשוט, יש גם טיפוסים מורכבים שם בחוץ

טוב שיש מנגנוני הגנה

שאם מישהו עם מראה דוסי הציע לה בצורה ספונטנית,

הסיכוי שמשהו אצלו לא בסדר הרבה יותר גבוה מאצל

בחור שיש צד ג' שמאשר שהוא נורמלי

כשיש הכרות קודמת עם הבחור שיוזם ו"מתחיל",

כשמכירים את הסיפור שלו ומכירים גם חברים אחרים שלו,

אז הסיכוי שהוא "יצור" כבר הרבה יותר קטן

תאמת שיצא לי כבר שמישהו דוס ניסה להתחיל איתי ברחוב... הוא שאל אותי אם אני אוהבת את ירושלים ובא לי לגור שם? אז זרמתי ואמרתי שכן, ואז הוא אמר שהוא מחפש כלה.. אם אני בעיניין...?

תאמת שבגלל שהוא היה נראה ממש מבוגר, וקצת יצור, עניתי שאין מצב..

אבל אם היה ניגש אליי מישהו שגם מבחינה חיצונית היה "עושה לי את זה" (לא בקטע של יופי, אלא בקטע של התאמה..) אז ישמצב היה יוצא מזה משהו...

הכל עיניין של טקט...

"הכל סובב את האשכנזים". 

אני הולכת לתומי ברחוב (פארק טדי, נו..)

מגיע אלי חרדי : מה השעה

אני: רבע לשמונה ממשיכה ללכת

הוא: תגידי, את נשואה?

מה שהיה אח"כ היה אבל הוא עוד חצי התווכח איתי

שאני נראית חרדיה וכו וכו

לענ"ד יש דרך. לפעמים ערסים מתחילים בדרך יותר נורמלית

אני לא שוללת להתחיל עם בנות ברחוב, 

אם זה עוזר למישהו אז סבבה

אבל בדרך נורמלית.

ובכלל עדיף שלא.

זה לא נעים בכלל שעפ"י מראה בלבד שופטים אותך.

ומר?????

כתבת בסוף שזה לא נעים ששופטים על פי מראה בלבד ..

ומאיפה לך לדעת שהוא פנה אליך בגלל המראה שלך?..אולי מצאת חן בעיניו סתם ככה ?

מה לא יכול להיות דבר כזה?

והינה לכם ידידיי הסיבה למה בנים מפחדים להתחיל עם בנות דתיות...

זה ישר נחשב מטריד ולא לעניין ..

אם זה בא בצורה רדודה ככה אתה מציג את עצמך ויוצר תדמית שלילית על ההתחלה גם אם אתה ממש לא כזה
 ..חוץ מרעיון הפתק הידוע אין לי רעיונות אחרים וכל מה שתעשה יראה מוזר בגלל שאתה דתי .

חלק פשוט מתחברים בדברים המוזרים ושאר המכלולים אצלם להפעיל זוגיות הם תקינים.

אני לא בטוח שיש "אנשים נורמלים". כלומר ברור שיש חריגים יותר ופחות אבל כל אחד יש לו את היחודיות שלו. וזה בסדר. אחרת הוא לא היה פה.

אם אני בשולי הנורמה,

ומוצא מישהי בשולי הנורמה,

היא ואני לא מרגישים שיש לנו אלפי אפשרויות... אנחנו נשמח שמצאנו אחד את השנייה ונתקדם הלאה.

נקודה נוספת, קל יותר להתחבר לאדם שהוא שונה באותה השונות שיש לך. כמו להיות יהודי בעיר כמעט נטולת יהודים. אתה מיד מרגיש קשר חזק מאוד ליהודים אחרים, אפילו אם למעשה אין לכם שום דבר אחר משותף, ואם הייתם חיים במדינת ישראל אז לא הייתם אפילו חושבים על לדבר זה עם זה.

במילים אחרות:

יש עוד אלפי בנות בישראל אשר דומות לך ברמה זו או אחרת. אבל אם היית גמדה, נניח 1.20 מטר, דווקא אז היה לך הרבה יותר קל להתחתן - גבר גמד שרוצה להתחתן מיד יראה בך אופציה כמעט יחידה מבחינתו, וזה מה שאת תחשבי עליו, ודווקא מתוך שתי הנקודות שכתבתי קודם (מחסור באפשרויות וחיבור נפשי למי ששונה כמוך) אתם תרצו לסגור עניינים מהר מאוד.

והייתי מביא דוגמה גם מניסיוני האישי, אבל אני לא בטוח מה מידת שמרנותו של הפורום בימים אלה...

לא רוצה לתת את הדוגמה שבעקבותיה כתבתי, אבל היא קיצונית.

עם הרבה מאוד השלכות..

אבל מבינה את הנקודה שכתבת.

ועדיין, זה מוזר לי

גם אנחנו, כל אחד מאיתנו, יש לנו את הבאג שלנו, לטוב ולמוטב. אף אחד אינו מושלם, כי כך השם ברא

את העולם ואותנו: לא מושלמים.

אז אולי אין לנו כל כך הרבה אפשרויות כפי שאנו חושבים ומקווים....אולי, אם אנו (לא מכירה אף אחד

ואף אחת כאן) טיפסנו אולי קצת גבוה מדי, מעבר למי שאנחנו, מעבר ליכולות שלנו - כדאי לנסות

קצת לרדת לענף תחתון יותר..... למרות שהוא לא בטופ, הוא ריחני, יש לו עלים ירוקים נחמדים

והוא ניזון ומזין בדיוק כמו ההוא בצמרת.... נכון, הוא לא זוכה לאותו כבוד, אבל אם יתאמץ מעט

יוכל לראות את תכול השמים גם כן...

אל תכעסו. סתם זרקתי משהו.

אתה מתכוון שככל שהסיכויים והאפשרויות מעטים יותר, כך קל יותר להתחתן, נכון?

מבינים.

שכשיש הרבה אפשרויות (בלי קשר דווקא לזוגיות) קשה לבחור.

יש אנשים מאד לא חכמים שמצליחים ויש להפך.

וכבר אמר שלמה המלך "לא לחכמים לחם ולא לקלים המירוץ"

כן צריך להשתדל

לפעמים ה' נותן לאדם קושי מסויים, ועוזר לו באורח פלא להתחתן מהר, כי הוא גזר מראש שבשלב כלשהו הוא כבר לא יעבור את הקושי הזה לבד.

ה' לא שוכח אף אחד. אף אחד.

גם אם לנו זה נראה שאנשים נשכחו, כי אנחנו לא מצליחים לתפוס איך אפשר להיות רווק כל כך הרבה שנים, ה' לא שכח אותם. והרבה פעמים אם מדברים איתם רואים שגם הם מרגישים שה' לא שכח אותם אלא איתם בכל שלב ושלב בדרך שלהם.

וכמו שכתבתי בעבר באריכות, אנחנו בדור של פרטים שסובלים מטעויות של הכלל (אני לא אומר שאין אנשים שזו אשמתם שהם רווקים הרבה שנים, אבל ברור שהרוב לא ככה. אם כבר הרבה נשרטים בגלל הרווקות).

ומכיוון שרוב מוחלט של שומרי התומ"צ, מכל המגזרים, לא פועלים מספיק (אם בכלל) למען בניין המקדש, ומעדיפים לתרץ תירוצים שהיום ברור שהם לא מחזיקים, אז יש הרבה בתים שלא נבנים, והמון רווקים ורווקות שנושאים על גבם את צער השכינה (ואגב, זה לא חייב להיות משהו אפלטוני, מספיק שה' מכסה את עיניהם ולא יורד להם האסימון והם לא מפנימים את הנקודה שחוסמת אותם מלהתחתן)

על הרבה דברים, ואת מה שהם כן מוצאים אחד בשני - הם נאחזים בו מאוד

אני מכירה הרבה מקרים כאלה

זו בחירה של 2 אנשים להתחתן

לאו דווקא נכונה

זה לא תלוי נורמליות

אם מישהי/ו יסכים להתחתן עם כל מי שרוצה אותו

הוא כנראה יעשה את זה מאד מהר

אף אחד לא שכח אותך

בחרת בינתיים שלא

וזו יכולה להיות בחירה טובה ומקדמת

מה, אשר ברא, לא היית בבית הכנסת בראש השנה?!

זכרונות.......

יהיה טוב. מגיע לך ולכולם כך. ואם אני אומרת וחושבת כך, אז הקב"ה.....

אם הצלחתי להבין נכון קשה לך לפעמים להבין איך אנשים שהם "לא רגילים" מתחתנים ודווקא אלו ה"נורמלים" נשארים רווקים, רק במידה והבנתי נכון אני כותב את התשובה.

בעיניי זה לא מפתיע בכלל וההפך, דווקא הגיוני לי מאוד שהם מתחתנים, אולי ההגדרה שלנו ל"נורמלי" היא קצת שונה אבל אני מגדיר את הקבוצה השניה לפעמים כחסרת מודעות קצת, וזה דווקא מה שמסתדר לי. החוסר מודעות הזה זה סוג של אמונה / ביטחון או משהו כזה והם פשוט הולכים עם זה בין אם במודע ובין אם לא..והשם מצליח דרכם. בעיניי הבעיה היא בנורמלים(או לפחות באיך שאני מגדיר נורמלים), הם יותר מדי חושבים ויותר מדי מחפשים ויותר מדי רוצים דברים בלתי ניתנים להשגה בהתחשב בנקודת המוצא שלהם(אם ישפרו את נקודת המוצא הדבר יהיה בר השגה אבל הבעיה היא בחוסר הרצון לשנות או להשתנות קצת כמו המשפט "שיקבלו אותי כמו שאני" שזה משפט שחוץ מזה שהוא נשמע יפה הוא ריק וחסר תוכן כי אם אני גאוותן אז עדיין שיקבלו אותי כמו שאני? ואם אני כעסן אז כל העולם צריך לקבל את זה? ואם אני משפיל אנשים? זה משפט שקורא לאחרים ואומר להם בעצם "אני מושלם אתם הבעיה, אתם אלו שלא רואים עמוק עמוק עמוק עמוק(עוד עמוק, לא התעמקתם מספיק) בתוכי כמה אני טוב ותתעלמו בבקשה מכל המגרעות שבי") והאנשים החסרי מודעות(ה"לא נורמלים" במקרה שלנו) הם פשוט מי שהם והם אמיתיים, שמתי לב שיש בהם המון כנות ופשטות וראיתי הרבה מהם שהתחתנו גם חברים קרובים שלי ועשו בחירות שלא הייתי מעז לבחור בחיים ובאמת טוב להם וזה היה מדהים בעיניי. אני הבעיה ב"נורמליות" המוזרה שלי. הם בסדר גמור. חלק מהעניין היום גם בעיניי זה היותר מדי אפשרויות שיש בחוץ..אנשים שהם "בשולי הנורמה" ברגע שימצאו משהו שסבבה להם-שימי לב, רק סבבה להם. גם אם לא בדיוק מה שחיפשו, הם יתפשרו והקטע המדהים זה שהם לא ירגישו שהם התפשרו, הם ירגישו שהם ממש זכו.

בגלל שהם "אנשים נורמלים", הם חושבים שהם יכולים להיות בררנים, לדחות את גיל החתונה בגלל שהם לא "מוצאים" את האחד והיחיד שבאמת מתאים להם.

אילו אדם הראשון היה "נורמלי" הוא היה מחפש מישהי אחרת.

במילים אחרות, לכל סיר יש מכסה, ולפעמים לסיר אחד יש הרבה מכסים שמתאימים לו, ויש מכסה שמתאים להרבה סירים.

בדורות קודמים היו משדכים את בני הזוג. היום האפשרויות פתוחות, והמבחר גדול. קשה להחליט, עד שנעשים בני 40, ואז מגלים שאתה בעצם כבר "לא נורמלי".

לא תמיד זה נכון, אבל לרוב זה נכון.

וסליחה על הבוטות

קל למצוא מכסה סטנדרטי לסיר סטנדרטי, אבל גם קל למדי למצוא מכסה מאוד מאוד ספציפי לסיר שנראה מאוד ספציפי.

אני חושב שדווקא לאנשי הקצוות יש נראוּת יותר גבוהה מאלה שהם קצת שונים מהנורמה.

חוץ מזה, יש גם הרבה אנשים בשוליים שמצבם אינו מזהיר יותר, מעבר למוכנות הבסיסית כו' כו' בכל העניין יש אלמנט מובהק של קזינו.

צריך לעבור עליה. והאמת צריך לבוא לנושא הזה עם רצון מלא להתחתן. אם הראש עובד בסדר, וגם הלב. מתחתנים. תפילות עוזרות.

פרחים? ממתקים? תמונה גדולהסמיקה יפים עם כיתוב מתאים? תכשיט (עגיל וכו'), ראינו בקניון בתלפיות,

160 ש"ח עגילים מיוחדים ויפים, צלחת קיר נחמדה, ספר עם תמונות מעניינות,

כירבולית חמודה בצבעים ההולמים אותה (לקראת החורף), נעלי בית פרוותיים,

צעיף יפה וחמים, ספר קריאה מעניין, בושם (זה עיין של טעם), יש ספרים של

תלת מימד; ישנה תמונה וצריך להסתכל בצורה מיוחדת כדי לראות את התמונה

שאחריה, ספר אמנות (אם היא אוהבת), פוסטר מיוחד (שגם אתה תאהב כי

מן הסתם הוא יהיה תלוי על הקיר בבית שלכם), כלי יפה מקרמיקה מקורי -

אפשר גם מאמן או אמנית שמיצרת אותם בחנות קטנה (ראיתי בירושלים

משהו כזה, ברח' עליאש אם איני טועה או גם באחד הרחובות המקשרים

את רח' אגריפס ויפו), תמונה , מפית מיוחדת לשבת/יום טוב, יודייקה

איזושהי, אגב לגבי המפית וכאלה, ראיתי במאה שערים בהתחלה

חנות בשם מלאכת שבים - דברים יפים. גם ציורים (לא זולים...)

נגן? דיסקט עם מוסיקה שהיא אוהבת (אם משתמשת ברדיו דיסק),

צמח אמיתי בעציץ אם היא אוהבת, ציפור קטנה מאיזה סוג -

אם שניכם אוהבים..... שידה קטנה מבמבוק, מראה עם

מסגרת במבוק (אם היא אוהבת טבעי), צמיד (אם אתה מכיר את טעמה),

כרטיס למופע החביב עליכם, צדף גדול אמיתי (עניין של טעם),

ליקר דודבנים או בננה או שוקולד, כובע מחמם לחורף יפה,

כפפות צבעוניות או מעור עם פרווה בפנים....

והכי הכי, אני חושבת, מכתב כתוב על דף יפה:

אני אוהב אותך. אפשר להכניס למעטפה פרח קטן

ויפה מיובש.

נגמרו לי הרעיונות. המון מזל טוב!

התפילה שאומרים לאחר הדלקת נרות. אפשר לצרף קופסת גפרורים מכסף או חלקית מכסף...

שוב, אם אתה ירושלמי, אפשר ב"מלאכת מחשבת" ברח' שרי ישראל ליד כיכר השבת. אוהבת

את החנות - יש שם דברים יפים. כמובן, תלוי בתקציב..

מה עם שעון חול (יש עדיין דבר כזה?) - כל יום שעובר עד החתונה וכמה אתה מתגעגע ומייחל..

אולי לוח שנה מיוחד שתסמן עליו את הימים....

נגיד, כוס קפה, תרמוס, כרית?

שהופכת את הנישואין ממהות לאמצעי.

פשוט בתיאור הבריאה של אדם וחווה, שהם מהות אחת. וממילא החיבור ביניהם הוא לא אמצעי למישהו אחר, אלא פשוט חזרה למהות שלהם, ולכן זה טוב מאוד. לכן גם כל כך קשה להיות רווק וזה לא טוב.

כשפסקה הנבואה והתמעטה השראת השכינה לאחר ימי התנ"ך, כשאין לאנשים את ההרגשה של "צלם אלהים" שממילא רוצה להידבק לשורשו, נותר לפחות הרצון הזוגי כמשל וכנגזרת של זה. צריך לשמור על זה מכל משמר, אחרת במקום אחדות מהותית שהנישואין אמורים ליצור, הם הופכים לפונקציונליים ולאחדות סביב משהו, בין אם ערכי בין אם לא.

מחשבה עמוקה מאוד. זוגיות אמיתית היא לא רק שותפות למען מטרה משותפת, אלא חיבור מהותי בין שני אנשים, שבונים יחד שלמות מתוך אהבה וקרבה. ❤️

(בראשית, נח וגם חלק מהפרשות הבאות) היא להציג אמיתות קיומיות שעומדות בבסיסו של עולם.

כניסיון פרשני אפשר להכניס את הסיפור המקראי במובנים של לקיחה/נתינה או כל קריאה אחרת שרוצים, אבל נראה שנקודת המוצא אינה אמורה להיות תיאוריה שלפיה הכתובים מסתדרים, אלא כתובים שאפשר לקרוא אותם דרך עדשה של תיאוריה מסוימת.

בהקשר הזה, הסיפור הבראשיתי מתאר מהות של גבר ואישה שהופרדו בבריאתם, את הימצאות הגבר בלא האישה כבעייתית, ומאידך גם את הקשיים שבאיחודם.

כהתחלה, אין לנו ממש הבנה מה זה "שלמות", "טוב", "מהות גברית-נשית" וכן הלאה. אלא אם אנחנו שואבים את מושגינו מרגשות חולפים או מ"נשים מונוס וגברים ממאדים" או מה שזה לא יהיה.

כך בשאר המצוות, המצווה היא שם כשלעצמה, אפשר אמנם למצוא לה משמעויות (לא־מחייבות) ברוח התורה, משמעויות יותר סובייקטיביות או פחות, בין־דוריות או ממש לזמן שלנו, אבל המצווה היא שם כמצווה כדי שיקחו אותי כמו שהיא.

כאן גם נמצאת חולשה של פרשנות מעין זאת, "וכי איני אדם מאמין גם בלי להניח תפילין? וכי איני אדם טוב גם בלי לשים על עצמי כל־מיני סמלים?" וכי אין אנשים שאינם שלמים רוחנית, בוגרים, נותנים מעניקים ומתנדבים פי מיליון מזוג נשואים ממורמר ולא־יוצלח? בטח שיש, אבל לא סביב זה הסיפור. סביב מה? קטונתי. באמת שאין לי מושג.

מקובל לומר שלרווק חסר אופציה של נתינה לאחרים

ונשוי/בעל משפחה נמצא במעגל של נתינה לאחרים כל הזמן

ולדעתי זה בדיוק הפוך

נשוי שמאכיל את המשפחה שלו, אמנם נותן אבל זאת נתינה במעגל סגור. כי בסוף הם ביטוי מסוים שלו בעצמו (תחשבי על מי שמקבל שובר לחופשה זוגית/משפחתית. האם הוא יטען שרק אחוז מסוים מההטבה הגיע אליו והשאר התבזבז על המשפחה?)

רווק, ברגע שהוא מגיע לקיבלות השימוש של עצמו, הוא חייב לתת בלי המעגל הסגור הזה. הוא לא מצליח לבטא את עצמו בעצמו, הוא נאלץ להשקיע בזרים כדי להיות נותן.

אז אדגיש מה שרציתי:

לא הסטטוס הזוגי קובע את מידת השלימות של האדם.

השאלה היא מה אתה עושה בסטטוס שבו אתה נמצא כרגע.

זה לא שעצם מעשה הקידושין הופך אותך למשהו אחר.

אם אתה שואף להגיע לנקודה מסוימת - הדרך לשם היא באמצעות עבודה פנימית, לא דרך קידושין. אפשר כמובן לעשות את העבודה בעזרת בן זוג, אבל זה לא הכרחי.

(כמובן שאפשר לבקר ווראטים, אבל זה ווארט - שגם לוקח את הטוב מאוד מאדם הראשון, ואת בריאת האיש והאישה בנפרד מהאדם השני. אבל זאת לא הנקודה...)

אבל טעיתי

ישועת ה' כהרף עין

לא שמתי לב שיצאתי לדייט ראשון וכבר הייתי מתחת לחופה ב"ה

לא קל כל יום מתאמצים להתמלא

הייתי בטוחה שזה תלוי בי ספק גאווה ספק תמימות

חשבתי שייקח גג חצי שנה, לקח בסוף מעל 5 שנים...

זה נהיה ארוך כמו שרוך

עם ממשיכים עם הדימוי, אולי היה פעם מסובך וזה היה נראה "קצר", עם הזמן הכל מתבהר והקשרים בו מותרים ואז הוא נהיה ארוך.

לא חשבתי בכיוון הזה

החוויה הראשונית שלי הפוכה, זה היה פשוט והסתבך

מה יקח יותר זמן: לימוד אסקימוסית? נקיון הבית? (רצינו שתי קומות...), סיום התואר?

הספר שהמליצו עליו? החיים?....... נא לדייק בשאלה.......

אנחנו רובנו אנשים שמחכים לזוגיות יציבה ועדיין לא מצאנו את זה, אז על זה היתה השאלה חח

הנכונה והראויה והמתקבלת. אני מאמינה בזה.

ולא להיפגע מזה; ברור שאתם ואתן רוצים. התכוונתי שאם יש רצון,

הכל יבוא על מקומו בשלום, בעזרת השם. אני מאמינה בזה.

וכמובן (כסבתא, מותר לי להגיד את זה) - להיות כנים וישרים עם

עצמנו; לבדוק אם אנו מוכנים לוותר על כך וכך או לא מוכנים

לוותר על כך וכך. האם אנו קצת...תקועים? האם זה קשור

אלינו, איכשהו? כן. לפעמים כדאי לחפש חברותא בנושא -

דהיינו, מישהו המכיר אותי מספיק טוב, לא חושש להיות

כן איתי, מעודד אותי ללכת בדרך הנכונה ומחזק את ידי

בדרך שלי, ו/או יכול להעיר לי בכנות על נקודה או נקודות

מסויימות שאני, בלי לשים לב, שם קצת לנגף בדרכי....

אני גם מאמינה די פאנאטית ביעוץ.

חורף טוב ושמח ובשורות טובות לכולכם, ואל תשכחו

לצלם לי את ההזמנה לחתונה!

ואחרי כל היעוץ

ואחרי כל הוויתורים

לפעמים

מה שנותר זה

לחכות

ולחיות בתקופת המתנה יש לזה איכות

אבל זה לא פשוט.

וכן ששומעים אנשים הרבה יותר מבוגרים מאיתנו (סבתות)

אז באמת כיף לשמוע שיש פרספקטיבה רחבה

ויום יבוא ונסתכל גם אנחנו מלמעלה

רק שלפעמים קשה להסתכל ככה על תקופת המתנה של שנה פלוס

אני מסתכל על תקופה של למעלה מ7 שנים שעדיין נמשכת

ויש כאלה שמסתכלים על תקופה יותר ארוכה

אז תן לי ברירה אחרת יותר טובה ואני אלך עליההה

היא לנסות למצוא את המתנות של התקופה הזו לנסות קצת לקבל חיות מהטוב שהיה

מתנה. שמעתי מאשה חכמה.

ובכל זאת, 7 שנים זה הרבה, אני חושבת. מה עם חברותא בעניין הזה, שישקף לנו דבר מה, שאנו, באופן טבעי,

לא רואים....?

כללית אני רוצה ברשותכם לאמר משהו: כל כך טבעי וברור שיופי הוא דבר חשוב ומושך....

אבל לפעמים אני מתבוננת בבנות שלא כל כך יפות לפי המקובל, אבל חמימות, טובות,

רגועות.....היו יכולות להיות נשים ואמהות כל כך טובות..... ואומרת לעצמי: איזה חבל...

לא מכירה אתכם ולא מתכוונת לאף אחד אישית, אבל בכללי....

שחיפשה במשך תקופה כזו (שבע שנים), אני יכולה לומר שהגעתי אל הנישואין הרבה יותר בוגרת ומוכנה מבתחילת המסע. גם עם יכולות יותר טובות לבנות קשר, שנבנו עם הזמן, וגם עם הרבה הערכה לאיש ולקשר המדויקים שמצאתי אחרי הרבה חיפושים ונסיונות.

כמובן זה לא סותר קשיים שהיו בדרך.

בע"ה בקרוב... חזק ואמץ!

אם לא - אשמח אם תשתפו גם.

ככל שהזמן עובר יש לי יותר אורך רוח ביחס להמתנה. לפחות בינתיים. טפו טפו טפו חמסה חמסה.

יגעת ומצאת- תאמין.

ידעתי שזה יקח זמן. ועדיין.

דווקא הזמן הזה מאוד מדייקא אותי ואת מי שאני, גורם לי להעריך מאוד את מה שאני מביאה מעצמי.

בשבילי נברא העולם

למה?

בגלל האופי שלי, הצורה שבה אני מקבלת החלטות בחיים וכו'.

קיוותי שברגע שאפגוש את האדם הנכון, התהליך שנעשה יהיה פשוט, קל ומהיר.

זה לא קרה. גם זה לקח לי זמן, דרך ומאמץ.

בשלב הזה אני לא מתחרטת על הזמן שלקח, למדנו ועבדנו יחד.

על כל השנים בדרך עד שם, כל הקשרים שלא הבשילו -

כן, אני מתבאסת עליהם. לא יכולה להגיד שמכל קשר למדתי, שמכל קשר צמחתי - יש הרבה שהרגשתי שהיו בזבוז זמן.

כן, רציתי להתחתן צעירה יותר.

לא קרה.

באסה.

שמחה במה שיש לי עכשיו, שמחה בנקודה שהגעתי אליה - אבל עדיין יש תחושה של החמצה.

ובמבט לאחור על הדרך - מבחינת הקשרים שהסתיימו מצידי, לא רואה איך מבין האנשים שפגשתי דברים היו מתנהלים אחרת.

ייתכן שבדיעבד מתוך הקשרים המשמעותיים שהיו לי, אם היינו חוזרים ועושים עבודה - הייתי יכולה 'לחסוך' לעצמי די הרבה שנים. אבל לא חזרנו ולא עשינו את העבודה, אז לא קרה.

אם יש לך טיפים לאחרים שבתחילת הדרך

אם אתה רוצה את התורה על רגל אחת - תקשורת היא הבסיס לזוגיות תקינה.

(יש בכרטיס שלי מלא הודעות שכתבתי בנושאים שונים. אם יש משהו ספציפי שהיית רוצה לשמוע את דעתי, מוזמן לשאול).

בתחילת הדרך, ממש אחד הראשונים שיצאתי איתי, הלך סבבה. היה נחמד. עשינו דברים. היה כיף. וזה נמשך כמה חודשים.

ובאמת חשבתי לעצמי, איך זה שחשבתי שיהיה לי ארוך ומורכב, זה בא לי כזה בקלות?

ואז זה נגמר. (ובדיעבד, לא היתה שם תקשורת טובה).

ולקח עוד זמן. הרבה.

אמנם לא נעים ששופטים אותך

אבל זה מידע ברור על האדם מולך

אם כדאי להיות לידו או לא

ככל שחווים פידבק מכיל ולא שיפוטי משיתוף כנה ופתוח

וגם ככל שמתרחקים מאנשים שכן שופטים

הפחד יורד

זה אגב תקף לכל סוג קשר

ואם רוצים לעבוד על זה

כדאי להתחיל מקשרים רגילים ולאו דווקא בקשר זוגי

את יוצאת לדייט. את באה לשם בכיף כמו שאת. אם מישהו שופט אותך אז הוא פשוט לא מתאים. את לא צריכה "שהוא ירצה אותך". את לא במבחן.

חריג:

אם כן את שופטת את עצמך והאנרגיה הזו רק עוברת החוצה, זה יכול לקרות וזה משהו אחר לגמרי. אם את שופטת את עצמך על מי היית פעם זה טבעי שהאנרגיה הזו תהיה שם בפגישה.

מדברת שנגיד וחוויתי חוויה כזאת, איך לחזק את עצמי אחכ.

גם אם הצד השני כבר לא חלק בסיפור?

שהפחד מוצדק

כי זו חוויה קשה

והיא בהחלט יכולה לחזור על עצמה

אני חושבת שמה שהכי עוזר להתרפא מזה

זה לחוות חוויה הפוכה

של הכלה וקבלה

לאו דווקא בקשר זוגי

ואולי לפני זה לבדוק כמה קבלה ואהבה עצמית יש

כי התחושות מגיעות מבפנים החוצה

ולהבין שבאמת כנראה שלא כולם יסתכלו עלייך כמו שאת רוצה. וזה בסדר. את לא צריכה שכולם לא ישפטו אותך וזה לא תלוי בך בכלל, את צריכה שהבנאדם היחיד שיהיה לך טוב איתו ותרצי איתו יהיה כזה

ואגב זה נכון גם לאחרי תקופת השידוכים. ביקורת יש גם בתוך זוגיות שהתחילה כמקבלת ומכילה. ויותר מצד מי שלא מקבל את עצמו כי זה נובע החוצה

ביקורת יכולה להיות עניינית בונה ומאפשרת

שיפוטיות מטרתה להקטין ולגרום לשני לפעול בניגוד לרצונו

שהוא באמת מכיל ונטול שיפוטיות

לא יכול להפוך את עורו

כי זה לא תלוי סיטואציה

זו התנהלות עם מודעות ויכולת יישום גבוהה שלא יכולה להעלם מחר בבוקר

בנאדם שלא טוב לו עם עצמו יכול להיות מאוד מריר כלפי חוץ וביקורתי גם אם בהתחלה הוא לא היה כזה כי עוברים עלינו דברים

ולא כולם מודעים לעצמם

הרבה נשים בעיקר

לא יכול להיות מכיל ומקבל בהתחלה

אנשים עוברים דברים כאמור, לא תמיד יודעים לגעת ב-מה עובר עליהם אבל ייתכן שינוי כזה

מודעות לפעמים נבלעת בקשיי החיים

ותמיד מגיעה עם שיפוטיות

כשרוצים להגיד למישהו משהו שזקוק לתיקון?

להרגיש

כשהשיח עובר מאיתנו החוצה להתעסקות באדם השני, לרוב זה ביקורת. לרוב זה שיפוטי. לרוב זה : הבעיה שלך היא, את/ה עושה דברים שלא מקובלים עליי ותשנה/י, תמיד את/ה עושה כך וכך

מה זה אם לא שיפוטיות?

לא תמיד מספיק להגיד מה זה גורם להרגיש

כי זה לא מספיק ברור מה הבעיה

זה שיש לאדם בעיה/ חיסרון

זה לא צריך להיות רע

כולנו בעלי חסרונות

זו עובדה

הבעיה בשיפוטיות היא לא הביקורת אלא הכוונה מאחוריה

(במקצועי אני צריכה לתת הרבה ביקורות

בעיקר מקצועיות

אבל חלקן גם עם השפעה אישית

זה לא גורם לי לשפוט אנשים/ לנסות לגרום להם לעשות משהו שהם לא רוצים

אני משתדלת להתנסח נקי

להבהיר את הבעיה

להציע עזרה/ פתרונות

ולתת מרחב לפעולה

זה רחוק מאד משיפוטיות

ואני גם נזהרת שזה לא יהיה קרוב

כי זה נושא חשוב אצלי)

לא אומר שהתפקיד שלך להצביע עליהם, בחיים הכוונה כן? לא בעבודה בכובע של מנהלת כי זה קצת שונה בעיניי

אז אותו דבר בזוגיות. אין הבדל בעיניי

אני מאמינה שקודם כל בנאדם צריך לבדוק באיזו נקודה פנימית זה לוחץ לו כי הרבה פעמים זה בכלל לא קשור לאדם שמולנו אלא משו אצלנו שמטרגר אותנו והוא משקף

אחרי שאנחנו יודעים איפה זה לוחץ אפשר להגיד איך זה גורם לנו להרגיש מתוך אמון שבן הזוג שלנו רוצה בטובתנו ושלא תהיה לנו תחושה לא נעימה. אבל לא כל דהר ולא בכל מחיר כי לא כל דבר שמפריע לך הוא בעיה. אולי זו לא בעיה בעצם עבורו ולך זו בעיה כי זה מטרגר אותך אבל מותר לו להיות הוא, את מבינה?

דווקא פה אפשר לזהות כל מיני בעיות, אצלנו דווקא.

זה לא נכון לכל סיטואציה מן הסתם אבל רוב הבעיות הזוגיות לדעתי נמצאות שם. אנחנו תולים את הבעיה בבן הזוג ומבקרים אותו כדי שישתנה כשלמעשה אולי השינוי צריך לקרות אצלנו ובן הזוג הוא שולי לעניין ורק לוחץ לנו על נקודות רגישות, ולכן ביקורת לא מועילה.. כי היא הופכת לאישיו תקשורתי בפני עצמו (ולדעתי זו צורת תקשורת רעילה אם לא עושים עבודה פנימית קודם כי תמיד השני הוא אשם ואני בסדר. וביקורת לדעתי היא תמיד מה אני מרגישה מול הסיטואציה ומה זה הפעיל אצלי ולא מה הוא לא בסדר) ואז הדברים האמיתיים שצריכים לצוף זזים הצידה כי נוצר אנטי ויש פגיעה כי אף אחד לא אוהב ביקורת וזה נהיה לופ שלא יוצאים ממנו וזה דופק את התקשורת הבריאה שצריכה להיות בינינו לבין עצמנו וגם מול בן הזוג

את העבודה הפנימית שלנו

זה שלב אחד בחיים

כדי לחיות בזוגיות (או בכל קשר קרוב אחר)

חייבים לתת ביקורת לפעמים

כדי להתאים את המרחב אחד לשני

לתקשר רצונות מול קשיים

לנסות למצוא דרך ביניים

אם כל אחד עושה רק את העבודה שלו בלי להיות חלק בעבודה אחד של השני

התקשורת והקשר יהיו חסרים

שלא לדבר על מצבים שרק אחד עושה עבודה

אפשר להגיד מה מתאים לי ומה פחות ומה עושה לי הרגשה לא טובה יותר טובה

ביקורת לרוב היא האשמה. האשמה לא מקדמת יצירת שום מרחב היא יותר מכווצת וגורמת לרצות לברוח, ורוב האנשים לא עובדים על עצמם מספיק ומי שכן יודע שזו עבודת חיים, לא רק שלב אחד. זה לא נגמר אף פעם.

אפשר לא להסכים איתי כמובן אבל זו דעתי

מספיק סיטואציות של האשמה שהביאו דברים חיוביים

ומספיק סיטואציות של אנשים שלא אומרים ביקורת ומביאים על עצמם דברים שליליים

אגב בעיניי זה גם מדד לטיב הקשר

אם אפשר להאשים ולא רק להישאר בחיים

אלא להתפתח מזה

שליליים ויש אנשים ש'מתקדמים' מהאשמה כי יש להם רגשי נחיתות והם מאוד מרצים (לא מדברת עלייך כן? ) או שהם מרגישים ששמו סכין על צווארם בדמות אולטימטום ולטווח הרחוק הבעיה לא באמת נפתרה ויש בקשר הזה פגם ככל הנראה

(אם זה סיטואציה שמגיעה מעולם התעסוקה אז שוב, דעתי היא שזה לא מהווה שיקוף לחיי זוגיות)

אפשר להאשים ולצאת מזה בחיים. השאלה היא מה הדרך שעוברים עד אז, כמה הקשר הזוגי נבנה מזה ומה מידת ההתבוננות הפנימית שלנו שם.

כמו שאמרתי מה שכתבתי לא נכון לכל סיטואציה אבל נכון להרבה סיטואציות זוגיות. אולי לרובן. לדעתי לפחות

אני יכולה לתת הרבה דוגמאות אבל מפאת קוצר הזמן אחסוך וזה גם חתיכת ניצלוש רציני לפותחת שבטח לא חשבה שהדברים יתגלגלו עד פה😅

ויש המון גישות לכל דבר. אני לא יודעת הכל מן סתם. אבל מה שכן נראה לי כתבתי בכל זאת

ובעיקר כאלה שהיו עם בקשת רשות לפניהן.

כל עוד המטרה בסוף היא להצביע על השני כאשם

לדעתי זה שיח לא מקדם ולא נכון (בגלל התגובה הארוכה שכתבתי למעלה)

גם אם הבנאדם בסיטואציה ההיא נתן רשות קשה לי להאמין שזה "בא לו טוב" ושיצא מזה משו בסוף

הדבר שהכי יקדם בעולם זוגיות בעיניי זה להגיד לצד השני תמיד מה טוב בו מצד אחד, ומצד שני - עם מה קשה לי ואיך אני מרגיש/ה כשקורה x y z וזה חייב לבוא ביחד עם עבודה פנימית תמידית

כי בסוף התכנסנו כדי לעשות טוב אחד לשני הרי לא? ביקורת לא עושה טוב ולדעתי לא ייצא ממנה שום טוב

שהחלק הארי של האישיות

זה חוויות ילדות

לטוב ולרע

חוויות ילדות מושפעות בעיקר מההורים

ככה שבסוף רוב הדברים שעובדים עליהם קשורים ישירות אליהם

כי זה בסיס בפסיכולוגיה

אולי לא יצא לך ללכת לפסיכולוג קליני

של לנו

נכון, הרבה מהדפוסים שנוצרו בילדות יכולים להיות עמוקים מאוד ולהשפיע גם בלי שנשים לב. לפעמים דווקא המודעות למקור שלהם היא הצעד הראשון לשינוי.

אבל נניח קראתי הרבה פעמים מאמנות שכותבות דברים, או נניח בפרסומים של 252, וכמעט אף פעם לא התייחסו לזה (זה לא קשור לשאלה "אימון כדאי או לא", זה פשוט מראה על מה הפוקוס נמצא ועל מה לא)

מעניין מה שאתה אומר, אולי בגלל שיצא לי להיתקל בזה מכל כך הרבה כיוונים אחרים, רק לא בחנתי האם זה מ'מאמנים ייעודיים לחתונה' או ממקורות אחרים.

מה שכן, בתוכניות עומק ובמפגשים זה כן קיים גם אם לא על הכתב ברשת.

ועולה בי משל בהקשר הזה-

כשנמצאים בחצר מחוץ לבית, ורק מסתובבים סביבו, זה הגיוני שפוגשים בעיקר מה שיכול לעמוד 'בתנאי חוץ'.

כשנכנסים ה'ביתה', אפשר לפגוש ולגעת גם בדברים היותר יקרים, עדינים שנדרשת שמירה יותר מעולה, ותנאים מתאימים כדי לעמוד מולם ולטפל בהם.

ככה גם בנפש ובתכנים שמעלים אנשי מקצוע.

כשאדם מוציא החוצה מה שנקרא 'הדרכה לכלל', הוא חייב להיות זהיר מאוד, ולהוציא החוצה דברים שמפגש שלהם עם 'תנאי חוץ', יהיה מותאם למי שיפגוש אותם ולא יגרם נזק חלילה. לא לעניין המוצא חוצה ולא למי שנפגש בו.

כי יש דברים שנכון ואפשר לשחרר לעולם גם בלי להיות שם בליווי אישי של הקורא.

אבל, יש תחומים שלא די בלתת ידע כללי בעניין ולשלוח לדרך, מהסיבה שזה נוגע לשורשים שמשפיעים על לא מעט בחיים הבוגרים ועל המשך הבניין. ולא די בלתת כותרת כללית והסבר לדבר שמתמודדים איתו, אלא נדרשת עבודת ריפוי וטיפול עומק כדי לשנות בפועל.

כי אצל כל אחד ה'כותרת' הזו מתבטאת אחרת בפרטי החיים האישיים שלו. וכשמדובר בתחום שדורש התאמה אישית, דיוק, עדינות, מרחב בטוח, רגישות וכדו', את זה כדאי לעשות עם איש מקצוע שיודע לתמוך וללוות בהתאם במרחב מותאם אישית.

לכן, בעיניי, העדר ההתעסקות הנרחבת בתחום מאוד רגיש במרחב כללי והשארת המיקוד בו במרחב מותאם לפרט, זה ביטוי לאחריות ומקצועיות.

לא חייב להתעסק כטיפול, אבל צריך לעורר מודעות, שאני בטוח שאין מספיק, לעומק ההשפעה של זה

לא נעים ולא רוצים להעמיד את ההורים באור כזה. וזה גם....כואב. פורום לא יכול לעזור בדבר כזה.

נכון, דפוסים שנוצרים בילדות יכולים להשפיע עלינו שנים רבות, לפעמים גם בלי שנשים לב לכך. מודעות היא צעד חשוב, אבל ההבנה של המקור והעבודה הפנימית הן אלו שיכולות לעזור ליצור שינוי אמיתי.