היי לכולן!
קודם כל תודה רבה רבה על כל התגובות! לא הייתי פה מלא זמן, וזאת בגלל שאכן בסוף ילדתי בשעה טובה בן מתוק ומקסים!!
אז מה היה? החלטנו (אני, בעלי ואמא) ללכת למרכז בריאות האישה לפני המיון בביה"ח. שם הרופא אמר שאני עם פתיחה של 3 ואין טעם לעשות מוניטור אצלם אלא לא להתמהמה ולגשת למיון. מיד נסענו, שם אישרו שיש פתיחה, אבל היו קצת התלחששויות בין האחיות שבדיוק החליפו משמרת, לגבי המצג שלו. הם שאלו אם הוא בטוח במצג ראש, כי כנראה הרגישו שם משהו מוזר.. (מיותר לציין שזאת אחת הבדיקות הכואבות שעשו לי!! בין היתר התברר שבאחת מהפעמים האחות הפרידה לי את הקרומים ויצא המון דם! מסכן בעלי.. כמעט בכה כשראה אותי ככה..)
בקיצור.. התברר שהפשוש נמצא במצג פנים, שזה עם האף והפה לכיוון היציאה, במקום עם קודקוד הראש. הכינו אותי ואמרו לי שיש סיכוי קטן לגמור עם ניתוח קיסרי.. לא דאגתי כ"כ בשלב זה.
בשעה 22:00 הסכימו להכניס אותי לחדר לידה למרות שהפתיחה עדיין עמדה על 3. צירים היו יפים וסדירים וכבר כואבים מאוד מאוד.
אפידורל הגיע תוך 10 דקות, לא כאב בכלל. המיילדת המקסימה אמרה שנמתין לפתיחה גדולה יותר כדי לראות אם הוא יזיז את הראש, רק שבכל שעה עגולה כשהיא באה לבדוק, התברר ששום דבר לא מתקדם.. פעם בכמה שעות, מאז 2 בצהריים במיון, הכניסו לי רופא/רופאה מומחים כדי להעריך האם האף שלו עדיין שם, ומה אפשר לעשות.. זה היה סיוט..
בשעה 5:30 בבוקר הכניסו את ראש המחלקה, ד"ר (או פרופ'...) סמואלוב משערי צדק. הוא קבע שכמעט ואין סיכוי ללידה רגילה ופשוט אין ברירה אלא ניתוח... השלמתי עם המצב כי פשוט נגמר לי כבר הכוח וזה נהייה פשוט מתסכל... הוכנסתי תוך 10 דק'- רבע שעה ובסופו של דבר, המתוק יצא בשעה 5:49, במשקל 3,252, בריא ותקין וב"ה הכל היה בסדר!
אני הייתי לבדי בחדר ניתוח, חצי מעולפת ורועדת בלי סוף, חשבתי שאני מאבדת את זה.. בשעתיים שהייתי בחדר התאוששות, לא הרגשתי את כל הגוף שלי! לא רגל, לא יד, פשוט כלום! והחתך כאב בטירוף!! לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי..
ההחלמה ארוכה ביותר בביה"ח.. הייתי במצב נפשי קשה.. כל ערב כשנשארתי לבד הייתי בוכה את נשמתי בשקט בשקט.. בעיות בהנקה היו קצת, אבל נכון להיום, המצב השתפר פלאים!
הגעתי לביה"ח ביום ראשון, יצאתי ביום שישי להורים שלי, שם אני מקבלת המון עזרה ואהבה!
ולסיום סיומת.. אתמול הייתה הברית, קראנו לו נוה! והוא היה פשוט ילד טוב!
תודה רבה לכולן ורק שמחות!
