1. את יושבת בהופעה ומישהי עולה לבמה ומדברת....

2. את יושבת בהופעה ומישהי עולה לבמה ושרה...

יש משהו בשירה שפותח משהו, את מרגישה יותר קשורה, מכירה, קרובה... 

יש משהו בשירה שמקשר..

הגיוני?

לי לשיר בלי שיחנקו אותי..

"גזענות"- הכרה שיש עמים בעולם שהם "גזע שווה יותר" ואחרים "שווים פחות" או "לא שווים כלום"- זה אגב מה שהיה הגרמניה. מזה הנאצים התחילו את הרעיון של השואה. יימח שמם.
תראו למה תפיסה מעוותת יכולה לגרום. אמאלה!
אז למה אישה לא יכולה לשיר לפני בנים?
למה מישהיא פה אומרת "גזענות"?

לאישה יש עוצמה. 
בהתנהגות שלב, בחן שלה, בדרך שלה.
את העוצמה הזאת- היא צריכה לשמור ולהשתמש בצורה נכונה- כי זו מעלתה.
בגלל שהיא חשובה כל כך - התורה רוצה להתייחס אליה בכבוד, במלוא הרצינות- כמו שממגיע לה בגלל סגולתה!
[ויש בגמרא הרבה דברים שהרעיון שלהם- האישה היא השפע בבית, כל הברכה שמגיעה זה בגלל האישה ועוד]

ברגע שהיא לוקחת את סגולתה- את הפנימיות האצילית שלה- ו "מבזבזת " אותה לפני אנשים שלא ראויים / אסור שייחשפו לפנימיותה- זה פוגע בה והיא מפסידה- לא כי היא רעה, אלא כי הם עלולים לעוות את התפיסה שהיא מיוחדת- ולרדת לרמה של חיצוניות שטחיות שתבזה ותשפיל את האישה!
לכן של שיר השירים עוסק בפנימיות. נחשב קודש קודשים.
לכן יש הנהגות צניעות מיוחדות לאישה! כראוי לבת מלך עדינה ומכובדת...
בינינו- מי הייתה רוצה שגברים יחשבו או ידברו על המראה החיצוני שלה, כאשר היא עוסקת בהבעת רגשותיה הפנימיים- שלכאורה הם ה "אידאל"- אז תגידו- הבנים אטומים, ולא מבינים ולא יודעים להתעלות מעל עצמם, ולהתייחס לפנימיות בלבד בלי החיצוניות?
אז כן. לבנים יש כזה חיסרון. בגלל שיש להם החיסרון הזה שמפריע להם, התורה מצווה אותם לשמור על קדושה וטהרה. וגם הבנות מצוות לשמור על הצניעות- לא בשביל הבנים. אלא בשביל עצמן. לכבודן. לא לשכח את מעמדן. את שם ה' שזוכות לייצג.
לא ראוי שבת מלך תלך בבגדים שלא מכבדים את מעמדה!
כשם שרמטכ"ל- לא ראוי שיהא לבוש כחייל פשוט- אלא יענוד דברים שמראים לכל על מעעמדו הרם.
לא ראוי שבת מלך תתנהג בצורה קולנית וגסה! 
מי שבאמת יכבד את הבת ויחשיב את פנימיותה- הוא מי שמבין שהחיצוניות היא הבל. היא ריק.
[לכן אגב- בקרב הבנים- יש הערכה גדולה יותר למי שהולכת בצניעות , מאשר למי ש "מקצרת" בלבושה או במעשיה. כי הכבוד העצמי משדר משהו לסביבה "אני מכירה ביוקרתי ובמעמדי כבת של ה'. כמי שיודעת להבחין בין העיקר לטפל"
* אני לא מדברת כרגע על הלכות צניעות! כי יש הקלות או החמרות. אניכותבת על הצד הרעיוני שבכך*

אין כאן ולא שייך לומר גזענות- אלא ההפך! בגלל שהתורה מכירה בערך העצום (והעצמי) של האישה, היא חסה על כבודה ומלמדת כיצד היא תתייחס לעצמה-וכיצד יש להתייחס אליה- בצורה שתראה שהעיקר הוא פנימיותה הברוכה ולא חלילה חיצוניות זולה ושטחית!

אני מקווה שהצלחתי להסביר .
אם לא- בשמחה אפשר לפנות.
כל טוב!
 

* "כי קולך ערב ומראך נאווה"- האשה מתנאה בזכות כמה דברים שבבסיסים הם אחד- 
1. קול [ניגע בו מאוחר יותר- מתוך שנבין את הצניעות בכללי, טוב?]
2. שוק
3. שיער.

כל השלושה בעצם= דברים שהאישה מתנאה= מתייפה בזכותם. עד כאן- סבבה? מעולה!

עכשיו- בואי נראה רגע מה זה ערווה בכלל. מה הפירוש של זה. מסכימה?- בואי....
אז ככה- ערווה- מלשון "ערוי"- כמו "ערוי מכלי ראשון"= כלומר- גילוי. ערווה= גילוי. מצב של גילוי חלקי גוף מוצנעים.
אז בואי נשאל- מה הבעיה לגלות ערווה? זה הגוף שלי- ואני יעשה מה שאני רוצה איתו!
אז זהו ש....מ...לא ממש! 
למה?
הגוף שלנו הוא לא סתם- כמו גוף "רגיל"- של כל האנשים בעולם...
הגוף שלנו הוא משכן לנשמה קדושה ועליונה. שחוצבה מתחת כסא הכבוד. שהיא חלק מה' ממש.
זאת אומרת- הגוף שלנו הוא בעצם- מעין "נרתיק"- אומנם גוף, מתבלה ומזדקן- אבל החשיבות שלו גדולה מאד! [לכן אגב, מצווים לשמור על בריאות , על כח, על כך שיתפקד טוב במורה בריאה- שנוכל לעבוד דרכו את ה' !! ]
אנחנו מבינים מכאן - שהעיקר הוא הנשמה. נכון?- אז אם הנשמה היא העיקר- ולא רואים אותה, ומחשיבים אותה- למה לכסות את הגוף?
נכון, העיקר הוא הנשמה- ובדיוק בגלל זה אנחנו מכסים את הגוף. להראות שהוא לא משמעותי בעינינו-
עד כדי שנגלה את יופיו ( בשונה מתרבויות גויים אחרות- שטיפחו את הגוף וממש עשו סביבו ממש "תרבות" של פיתוח וחיטב- ממש עד כדי סגידה.... קיצור- מתחרפנים...) 
ומה שבאמת מהותי לנו- חבוי בפנים- ואת אורה הפנימי של הנשמה אנחנו מגלים...
אבל- כשם שהנשמה משמעותית מאד- כך המשכן לה- הכלי שבו היא נמצאת- צריך להיות מתאים לה.
הרי לא נשים תכשיט יקר בתוך קופסא פשוטה, נכון?- הקופסא הנאה מעידה על תוכנה היקר!
אז נכון- מותר לייפות את הגוף- אבל- במידה נכונה. באיזון נכון. זה הסוד. 
אם נייפה אותו יותר מידיי- נשדר שהעיקר הוא הקופסא- העטיפה- לא המתנה שבפנים...    מה עדיף?
&&&&&
כל מה דיברנו היה יפה ונחמד לגוף- שוק, שיער... מה עם ה "קול"?
הנה- מגיעים אליו.

הקול הוא ביטוי חיצוני של המחשבות / ההגיגים הפנימיים שמתבטאים בדיבור/ שירה.
אז מה הבעיה בלגלות אותו? הרי הוא לא מגלה כלום שלא צנוע!
כאן אנחנו קצת ב "בעיה" שיכולה להיפתר בקלות-
מותר להשתמש בקול -אבל הגבול הנכון לו! האיזון- כמו מה שאמרנו בגוף!...
אם נשתמש בקול בצורה מוגזמת-למשל- נצעק ברחוב בקולי קולות/ נשיר בצורה שמבליטה את הקול שלנו -גם אם הוא יפה מאד-
 הרי נשדר שמה שעיקרי זה הקול= ביטוי חיצוני= שממילא גורם לאחר לחשוב על החיצוניות של אותה זמר/ת- לדוגמא
במקום להעריך את הפנימיות- מידות וטבע מוסרי ונעים- נותנים משקל לדבר כל כך חיצוני ולא מה שבאמת מהותי לנו...! 
מתי כן נוכל להשתמש בקול- אבל שלא "יקלקל" את המסר- שאנחנו רוצים שישמו לב למהות האמיתית שלנו= לנשמה?...
תשובה- בצורה שמותר. מצד אחד- מגלים את הביטוי של העולם הפנימי במלואו- אבל בצורה שלא תוזיל את האדם שבנו.
בצורה שתייקר, תפאר את המהות= למשל- שירי קודש, שירים עם מסר אמיתי- שבאים ונותנים דבר טוב- מבט חיובי- מסר טוב שיכול לקדם אותנו למקומות טובים ובונים באמת!

לא שירים מקולקלים חלילה שמעוותים את כל המציאות הנכונה בחיים....

ובינינו-
כשאישה שרה ליד איש/ מגלה את חלקי הגוף הצנועים- בצורה שלא מותר לה- [לא מדברת על הדיון ההלכתי- מותר/ אסור]
היא "מבזבזת" את העולם הפנימי ומפסידה פעמיים-
1. היא גם מגלה את הגיגיה הכמוסים [או הרגשות שלה- שמתגלים בשירה] לאדם- שלא יכול באמת "לקלוט" אותה.

שלא באמת מייקר אותה כפי מעלתה המיוחדת, הפנימית.
2. היא לא מכבדת את עצמה-ועלולה להיות גורמת לו להתייחס אליה בצורה זולה- ולשכוח בעצמה שיש לה נשמה קדושה-כי שמיעת הקול שלה [אם מכיר אותה , למשל]- מביא בקלות להרהורים חיצוניים עליה- ואם היא גם לבושה שלא כראוי.... בכלל.. "אכלה אותה" לגמרי!.... וזה- חבל. 

אז איזה נשים אנחנו רוצות להיות...??.........

 

מקווה שקיבלת את ההתשובות שחיכית להן...
 

א. מחשש שמא הגבר יבוא להסתכל באישה השרה ויבוא להרהורי עברה.

ב. בעצם שמיעת קול האישה יש משום איסור הנאה מערווה.

זה גורם להרהור וזה אסור.

ולמה במקהלה מותר?- זה קשור להנ"ל.

מצטערת שאני לא יכולה לפרט כאן אבל אשמח באישי.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...