כולם בטוחים מאוד בעצמם, עד שפתאום מגלים שהמדרון חלקלק וההתמודדות הזאת היא לא משחק ילדים.
למה יש כל-כך הרבה הרחקות?
כי היצר מאוד גדול.
אנחנו כל יום מבקשים "אל תביאנו לידי ניסיון", אז להכניס את עצמנו בכוח למציאות לא פשוטה כזאת? למה?
למה את צריכה חברים בנים? למה הבנות לא מספיקות? אם כולם אותו דבר, לא אמור להיות לך אכפת.
אלא שכולנו יודעים שחבר שונה מחברה, בואו נהיה קצת פחות תמימים... זה בכלל לא אותו דבר. בנים ובנות פתאום מתנהגים שונה כשהם אחד ליד השני, האווירה אחרת, ויש הרבה פעמים קלות ראש. וחז"ל כבר הזהירו למה שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם...
אני עוד לא מדבר על ההשפעה העתידית על בניין הבית שגם זה נושא בפני עצמו.
אשרייך שהרגילו אותך ככה!