אז ככה אני ינסה לענות...

האדם עצוב וחושש כאשר הוא הולך למות כי הוא לא יודע מה מחכה לו בעולם הבא (צריך לחזק את האמונה שלנו אנשיםםם) ונראלי שזה גם הגיוני שהוא עצוב כי הוא בעצם עוזב את כל מי שהוא מכיר (חברים, משפחה....)

וממש התחברתי לתשובות למעלה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....