קודם כל תודה על ההתייחסות!

הסידור הזה לא נח לי כי זה מעל חצי שעה פשוט לא לעשות כלום (לפעמים גם שעה), ואני משתגעת שבזמן הזה יכולתי לארגן את הבית או לעשות מלא דברים אחרים.

לצמצם זמן שהות זה תלוי בילד.. מתי נרדם. כל עוד הוא ער, אפילו חצי ישן, הוא לא נותן שנקום מהמיטה. פשוט בוכה.

ואפשר גם לתת לו בובה רכה לישון איתה. לשכב איתו קצת ולהגיד משהו בסגנון אני הולכת להכין ארוחת ערב לאבא ואז אני חוזרת לשכב איתך. 

יש כאלה שצריכות להיות ליד הקטנים כדי שירדמו

ויש כאלו שצריכות לשמור מרחוק שלא יצאו כל כמה דקות מהחדר כדי להתחמק משנת הלילה..

ויש שהילדים בכלל לא מצליחים להרדם בשעות סבירות.

השעות האלה הן שעות קשות כמעט בכל בית.

לענ"ד, את יכולה לשהות לצידו ולומר יחד איתו המלאך הגואל ושמע ישראל..

ולאט לאט, מבלי שישים לב לצמצם את השהות (כל פעם להפחית דקה- שתיים. הוא לא אמור להבחין בהבדל)

תני לו תחושה נעימה.

לא תחושה של מעמסה מצידך..

לדעתי לאט לאט זה יעבוד.

בהצלחה!

לשים במיטה שלו

בינתיים את יכולה לנוח או לקרוא

שינה זה צורך בסיסי שלו ולא שייך לדעתי בגיל הזה במיטה של הורים

לקחתי מהתשובות נקודות גישה שונות שמקווה שיעזרו לי בע"ה.

הגעתי למסקנה שכנראה הבעיה אצלי שחשבתי שזה יפתר בלילה אחד..

נעבוד על זה לאט בשלבים בע"ה

גם כל עניין השינה הפך אצלו ואצלי לעניין שלילי, מלחיץ, ארוך.. ננסה לתקן

תודה!

ובדיוק אתמול קראתי באוצרות פנימיים של אודליה מימון על השכבה לא מתוך תחושה שרוצים שכבר יגמר התהליך הזה - כי אז הילד מרגיש דחוי ולא נרגע ולכן לא נרדם.

צריך להגיע לשעת ההשכבה מתוך הבנה שמה שהילד צריך עכשיו זה ביטחון באהבה, זה תשומת לב אישית ברוגע, וזה יגרום לו להירדמות קלה יותר. 

אתמול ניסיתי להתחיל ליישם. אולי היה יותר רגוע אבל בטוח יצא בשעה מאוחרת מדי...

גם אני אוהבת לקרוא את המאמרים של אודליה

צובטת כי גם ככה כל היום מסתובבים ברגשות אשם שלא "נותנים" מספיק תשומת לב ואהבה וזה נורא מלחיץ לדעתי. אני באמת מציעה לך לשחרר ולתת לו לישון מתי שבא לו. הוא רוצה להשאר ער אתכם.. הוא הכי קטן וכמה שזה נראה אולי כיף בפועל הוא קיבל כנראה הרבה פחות זמן לבד אתכם יחסית לאחים שלו. אפשר להציב גבולות יותר חזקים בזמן הזה, כמו שאפשר לשבת אתכם בסלון לראות טלויזיה אבל רק של גדולים, או שאם את מארגנת דברים במטבח אז להיות רגוע בלי לעשות בלאגן (כן לדעתי בלתי נמנע להשתמש באיום של ללכת לחדר אם מפריעים, גם לו זה לא כיף לשבת בחוסר מעש עד שהוא מתייאש ונרדם. בקיצור.. לא עצה חינוכית אבל לשחרר

שהעבירה מומחית והיא הייתה פשוט מדהימה. כל התשובות - בשיחה אחת.

אז סיכמתי את הסדנה בצורה מפורטת מאוד ואם תרצי בואי לאישי ואשלח לך את הסיכום בשמחה. לפי כל מה שכתבת בהודעת הפתיחה - זה ממש יעזור לך.

אני החלטתי "לתת להם זמן".. וברגע ששיחררתי בעצמי, זה כבר הועיל. שמתי אותם במיטה וסידרתי קצת את החדר, שרתי כמה שירים, בחרתי בגדים ליום שאחרי.. מאוד מאוד בנחת. עם הגדול (בן שנתיים) לפעמים אני אשב איתו בקצה המיטה כשאני עייפה, ליד הקטן אני אשב על כיסא.. הם רואים ושומעים אותי כל הזמן. 
עצם השיחרור הזה עוזר ומקצר את הזמן שלוקח להם להירדם...

גיליתי, אגב, שזה עוזר גם במעון.. בהתחלה כשעוד קשה- הייתי שמה אותם וממהרת ללימודים או סתם חסרת סבלנות.. והם היו בוכים ולי היה נשבר הלב... בהמשך התחלתי  לצאת מוקדם יותר למעון ולהניח את התיק, לשבת איתם כמה דקות, לשחק איתם במשחק ואז הם הלכו בשמחה...

אבל אולי זה כי הם הרגישו שאם אני רגועה שם הם גם יכולים... לעומת אם אני לחוצה לצאת- אולי לא כדאי להם להישאר...

תלכי מידי פעם- נגיד לשירותים או לכבות את הגז וכו', תאמרי לו שאת ממש צריכה ללכת לרגע ושימשיך לשכב יפה כי את תכף תחזרי. ככה תרגילי אותו להיות יותר ויותר לבד בצורה רגועה.

וחוץ מזה, צריך גם עבודה פנימית להשתחרר מהמקום של לתקתק את ההשכבה ולסדר את הבית. להיות עם הילד יותר חשוב מהסדר בבית! אל תחשבי על מה יכולת לעשות בזמן הזה, תחשבי על זה שאת נחה / שאת עושה איתו חסד.

בהצלחה!

אתמול ב"ה היה יותר טוב, השכבתי אותו במיטה שלו וזה כבר התקדמות

ישבתי לידו על כסא עד שנרדם. לקח לו זמן.... אבל אני מאמינה שמיום ליום זה יתקצר בע"ה

תודה רבה לכל מי שהשקיעה מזמנה לסייע ושיתפה מנסיון

אפשר להתחיל את תהליך ההשכבה ממש מוקדם.

הילדים שלי כבר גדולים, אבל ההבדל בעצבים שלי וביכולת שלי להכיל אותם בזמן שהם אמורים כבר להכנס למיטות מתאים ביחס ישר לשעה בלילה. אז אם אני מתחילה את כל הסיפור מוקדם אז השלב שמושכים את הזמן ומוציאים את המיץ גם קורה יחסית מוקדם כשאני עוד בן אדם ולא מפלצת. 

בגיל כזה אפשר בכיף כבר להתחיל ארוחת ערב ברבע לשש, מקלחת בשש וחצי וככה גם עם כל הבלגנים לא תעברי את השעה שמונה לפני שיירדם בעזרת ה'.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...