קודם כל תודה על ההתייחסות!

הסידור הזה לא נח לי כי זה מעל חצי שעה פשוט לא לעשות כלום (לפעמים גם שעה), ואני משתגעת שבזמן הזה יכולתי לארגן את הבית או לעשות מלא דברים אחרים.

לצמצם זמן שהות זה תלוי בילד.. מתי נרדם. כל עוד הוא ער, אפילו חצי ישן, הוא לא נותן שנקום מהמיטה. פשוט בוכה.

ואפשר גם לתת לו בובה רכה לישון איתה. לשכב איתו קצת ולהגיד משהו בסגנון אני הולכת להכין ארוחת ערב לאבא ואז אני חוזרת לשכב איתך. 

יש כאלה שצריכות להיות ליד הקטנים כדי שירדמו

ויש כאלו שצריכות לשמור מרחוק שלא יצאו כל כמה דקות מהחדר כדי להתחמק משנת הלילה..

ויש שהילדים בכלל לא מצליחים להרדם בשעות סבירות.

השעות האלה הן שעות קשות כמעט בכל בית.

לענ"ד, את יכולה לשהות לצידו ולומר יחד איתו המלאך הגואל ושמע ישראל..

ולאט לאט, מבלי שישים לב לצמצם את השהות (כל פעם להפחית דקה- שתיים. הוא לא אמור להבחין בהבדל)

תני לו תחושה נעימה.

לא תחושה של מעמסה מצידך..

לדעתי לאט לאט זה יעבוד.

בהצלחה!

לשים במיטה שלו

בינתיים את יכולה לנוח או לקרוא

שינה זה צורך בסיסי שלו ולא שייך לדעתי בגיל הזה במיטה של הורים

לקחתי מהתשובות נקודות גישה שונות שמקווה שיעזרו לי בע"ה.

הגעתי למסקנה שכנראה הבעיה אצלי שחשבתי שזה יפתר בלילה אחד..

נעבוד על זה לאט בשלבים בע"ה

גם כל עניין השינה הפך אצלו ואצלי לעניין שלילי, מלחיץ, ארוך.. ננסה לתקן

תודה!

ובדיוק אתמול קראתי באוצרות פנימיים של אודליה מימון על השכבה לא מתוך תחושה שרוצים שכבר יגמר התהליך הזה - כי אז הילד מרגיש דחוי ולא נרגע ולכן לא נרדם.

צריך להגיע לשעת ההשכבה מתוך הבנה שמה שהילד צריך עכשיו זה ביטחון באהבה, זה תשומת לב אישית ברוגע, וזה יגרום לו להירדמות קלה יותר. 

אתמול ניסיתי להתחיל ליישם. אולי היה יותר רגוע אבל בטוח יצא בשעה מאוחרת מדי...

גם אני אוהבת לקרוא את המאמרים של אודליה

צובטת כי גם ככה כל היום מסתובבים ברגשות אשם שלא "נותנים" מספיק תשומת לב ואהבה וזה נורא מלחיץ לדעתי. אני באמת מציעה לך לשחרר ולתת לו לישון מתי שבא לו. הוא רוצה להשאר ער אתכם.. הוא הכי קטן וכמה שזה נראה אולי כיף בפועל הוא קיבל כנראה הרבה פחות זמן לבד אתכם יחסית לאחים שלו. אפשר להציב גבולות יותר חזקים בזמן הזה, כמו שאפשר לשבת אתכם בסלון לראות טלויזיה אבל רק של גדולים, או שאם את מארגנת דברים במטבח אז להיות רגוע בלי לעשות בלאגן (כן לדעתי בלתי נמנע להשתמש באיום של ללכת לחדר אם מפריעים, גם לו זה לא כיף לשבת בחוסר מעש עד שהוא מתייאש ונרדם. בקיצור.. לא עצה חינוכית אבל לשחרר

שהעבירה מומחית והיא הייתה פשוט מדהימה. כל התשובות - בשיחה אחת.

אז סיכמתי את הסדנה בצורה מפורטת מאוד ואם תרצי בואי לאישי ואשלח לך את הסיכום בשמחה. לפי כל מה שכתבת בהודעת הפתיחה - זה ממש יעזור לך.

אני החלטתי "לתת להם זמן".. וברגע ששיחררתי בעצמי, זה כבר הועיל. שמתי אותם במיטה וסידרתי קצת את החדר, שרתי כמה שירים, בחרתי בגדים ליום שאחרי.. מאוד מאוד בנחת. עם הגדול (בן שנתיים) לפעמים אני אשב איתו בקצה המיטה כשאני עייפה, ליד הקטן אני אשב על כיסא.. הם רואים ושומעים אותי כל הזמן. 
עצם השיחרור הזה עוזר ומקצר את הזמן שלוקח להם להירדם...

גיליתי, אגב, שזה עוזר גם במעון.. בהתחלה כשעוד קשה- הייתי שמה אותם וממהרת ללימודים או סתם חסרת סבלנות.. והם היו בוכים ולי היה נשבר הלב... בהמשך התחלתי  לצאת מוקדם יותר למעון ולהניח את התיק, לשבת איתם כמה דקות, לשחק איתם במשחק ואז הם הלכו בשמחה...

אבל אולי זה כי הם הרגישו שאם אני רגועה שם הם גם יכולים... לעומת אם אני לחוצה לצאת- אולי לא כדאי להם להישאר...

תלכי מידי פעם- נגיד לשירותים או לכבות את הגז וכו', תאמרי לו שאת ממש צריכה ללכת לרגע ושימשיך לשכב יפה כי את תכף תחזרי. ככה תרגילי אותו להיות יותר ויותר לבד בצורה רגועה.

וחוץ מזה, צריך גם עבודה פנימית להשתחרר מהמקום של לתקתק את ההשכבה ולסדר את הבית. להיות עם הילד יותר חשוב מהסדר בבית! אל תחשבי על מה יכולת לעשות בזמן הזה, תחשבי על זה שאת נחה / שאת עושה איתו חסד.

בהצלחה!

אתמול ב"ה היה יותר טוב, השכבתי אותו במיטה שלו וזה כבר התקדמות

ישבתי לידו על כסא עד שנרדם. לקח לו זמן.... אבל אני מאמינה שמיום ליום זה יתקצר בע"ה

תודה רבה לכל מי שהשקיעה מזמנה לסייע ושיתפה מנסיון

אפשר להתחיל את תהליך ההשכבה ממש מוקדם.

הילדים שלי כבר גדולים, אבל ההבדל בעצבים שלי וביכולת שלי להכיל אותם בזמן שהם אמורים כבר להכנס למיטות מתאים ביחס ישר לשעה בלילה. אז אם אני מתחילה את כל הסיפור מוקדם אז השלב שמושכים את הזמן ומוציאים את המיץ גם קורה יחסית מוקדם כשאני עוד בן אדם ולא מפלצת. 

בגיל כזה אפשר בכיף כבר להתחיל ארוחת ערב ברבע לשש, מקלחת בשש וחצי וככה גם עם כל הבלגנים לא תעברי את השעה שמונה לפני שיירדם בעזרת ה'.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות