וזה לא קשור לפרסום הנס או להודאה על משהו טוב שקרה.

יותר מידי מלאכותי ומוחצן.

ומסגנון מסוים ואילך - גם קצת "הגשמה"..

אם את אומרת בכנות.

אבל את לא בדיוק מוסרת "פירוט שיחות" באותו סגנון שאת פונה אישית...

ומה זה אומר "משמעות דתית"?

תפילה זה לא במקום השתדלות.

בס"ד

כתבתי על זה כאן פעם, אבל זה משהו ששווה לחזור עליו.

"בכל דרכך דעהו"- אומר (בין השאר) שגם כאשר אני הולכת לעבוד,
אני בנפש לא פונה אל המעסיק שמשלם לי משכורת,
אלא רואה בו צינור שמעביר דרכו את השפע האלוקי.
 המקום בו אני עובדת זה מקום שליחותי- לעשות את המקסימום באותו מקום.

גם בתחום העבודה וגם מעבר. וכמו שיש תפילה מילולית, יש תפילה מעשית.

כך למשל יהודי שזורע- הוא בעצם אומר לקב"ה שהוא צריך פרנסה.

כאשר יהודי הולך לרופא הוא אומר לקב"ה שהוא זקוק לרפואה.

כאשר יהודי פונה לשדכן הוא מבקש מהקב"ה את זיווגו.

אבל מצד שני לא מגביל את זה שרק דרך הכלי הגשמי שלי זה יבוא.

אני עושה את שלי וסומך על ה' שיעשה את שלו.

אין סתירה בין השתדלות תפילה, ולהפך. בראייה אמתית זה מתחבר לדבר אחד.

לא מתים מזה.

מנסיון,אני עושה את זה מלא.

בס"ד

לעניות דעתי הדיון על כפתור או לא כפתור,
נובע מתפיסה שמתעלמת מגדלותו של הבורא באמת.
כי למעשה כל העניינים שאנו כבני אדם מתעסקים בהם הם קטנים ביחס לקב"ה.
 ישנו מושג "שווה ומשווה קטן וגדול"., לעומת אינסוף ב"ה, אין הבדל בין כפתור שאבד, לבין צ'ק על מליון דולר (עם כיסוי..) שאבד. אבל  הקב"ה מקיים ומהווה בכל רגע כל פרט ופרט בבריאה,
כמו שאנו אומרים בתפילה "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". בכל יום הבריאה מתחדשת ונבראת מחדש על ידי הבורא, ותמיד- בכל רגע.
ואם הקב"ה מקיים כל פרט ופרט בכל רגע, סימן שזה חשוב, שכך רצונו של הבורא.
מכאן  וודאי שגם אני יכולה להתפלל ולבקש על כל פרט.
מה שכן, לזכור שעיקר התפילה היא הקשר עם הקב"ה, ולא רק בקשות למילוי חסרים ומשאלות.
ואולי כאן יכולה להיות נקודת הסכנה לזילות
אם אני פונה אל ה' מתוך רגש של בטחון ואהבת ה', זה אחרת,
ואם אני רק עושה סגולות ומבקשת מתוך לחץ בתקווה ללחוץ על הכפתור בשמיים שיביא לי את מה שאני כל כך צריכה -
אז זה באת לא המקום האמתי שממנו ראוי להתפלל.

ולעניין השיתוף-

אני פחות נוטה לשתף מה אמרתי לבורא, ומה הוא ענה לי, אבל נהנית לשמוע אחרים מדברים על זה.
זה מרגיש לי מתוק, ופשוט גורם לי להתמלא באהבה למי שמספר. לא יודעת למה.  

נכון שהקשר יכול להיות מתואר כקשר עם אב, אבל גם קשר עם אבא יכול להכיל מרכיבים אישיים שלא צריך לשתף עם כל האחים. בכלל, גם קשרים עם אנשים (ולאו דווקא זוגיים), מחשבות, רגשות, בכל מיני תחומים - יש מהם שהם אישיים והצניעות יפה להם. ואם ישותפו - ראוי שזה יהיה במתינות, בפרטיות ולא לכל אחד. נראה לי שהיום יש עודף שיתוף בכלליות, ולא רק בנושא שנגעת בו.

(קשה לי להסביר למה יותר מדיי חשיפה אינה טובה.)

צריך לזכור שאנחנו עומדים מול מלכו של עולם. וחז"ל תקנו איך צריך לעמוד מול מלכו של עולם. (ועיינו הלכות תפילה לרמב"ם)

עכשיו יש שיטענו נגדי שזה מדבר רק על תפילה שתקנו חז"ל!

אך הדעת (שלי) נותנת שאם חז"ל ראו לנכון לתקן את צורת התפילה הרי שיש לנו לקבל את הדברים בכל למפגש עם מלכו של עולם. ואפשר גם לבאר עפ"י הרמב"ם שמעקבי התפילה וצורת התפילה לכתחילה(פ"ד-ה' מהל' תפילה) הם לא תקנות של חז"ל לגבי תפילות החובה, אלא כך היא הדרך לעמוד לפני הקב"ה!

ועוד משהו כדי להעשיר את הדיון הגמ' בשבת (י ע"א) מתארת את האמוראים שצורת תפילתם היתה מושפעת מכל מיני גורמים חיצוניים-איכא צערא בעלמא; איכא שלמא בעלמא.

אגב, מתי פעם אחרונה אמרת כך לאבא שלך?

אני אישי אף פעם.

אבל גם דברים אישיים משתפים עם חברים לפעמים.בעיקר כשיש בעיות.

כמו בזוגיות.

(ובהתחשב בזה שברוב המקרים לא מקבלים תושבה ברורה מהצד השני אז בכלל..)

א. "התבודדות" זו לא הלכה. צריך להיזהר מלהפוך דבר שהוא גם דרך בעבודת ה' למי שזה מתאים לו (לפי המס"י ההתבודדות היא בכלל על חשבון נפשו, המידות וקיום המצוות), למשהו שהוא כאילו יותר מתפילה. ועיקרה של תפילה זה בציבור..

אמירות מופרזות, הופכות את היחס לקב"ה למשהו מאד מוגשם. כמו שצריך להיזהר מ"להרחיקו" מהימצאות בכל פרט מחיינו - כך גם צריך להיזהר מלהגשימו.

ב. "זוג צעיר" - זה דווקא נשואים. וזו וודאי הלכה מפורשת, הרבה יותר מהתבודדות..

לא היתה על דעתך - אלא על מה שאותו הרב אמר.

ב. אכן, זה מה שאמרתי, שההתבודדות אינה דבר שהוא "מעצם הדין" ושגם מה שהרמח"ל מזכיר - הוא אחר.

ג. והדגשתי, שתפילה היא יותר. וקודמת הן בזמן והן בחשיבות (ערכי עבודת ה' נקבעים עפ"י הדרכת תורה, חז"ל, לא רק לפי הרגשה-אישית של כל אחד), על אף ההרגשה המרוממת למי שדרך זו מתאימה לו/ה.

ד. שיר השירים חיבר שלמה המלך ברה"ק. ובאמת חשבו לגנזו עד שבא רע"ק ואמר: כל הכתובים קודש ושה"ש קו"ק. כלומר: שכאשר זה לא בא ממקור כזה, אז אכן עלול להיגנז..

ה. הערתי שעצם הביטוי, אינו נכון לגבי "גיל תיכון" או כד'. זה דבר שיש בו איסור.

ככלל, כנראה שמשהו לא הובן: אני לא באתי לכתוב "כנגד דברייך", אלא כי ראיתי ממהלך השרשור, למרבית ההפתעה, שנתפס כבר כאילו "התבודדות" זה משהו שהוא בבסיס היהדות, ושמתגלגל מזה גם דיבור שעלול להיות בו צד של הגשמה והקטנה כלפי שמיא, על אף שהכוונה טובה. אז הערתי "לאזן".

קבעו תפילה, עם כוונות עליונות ומדוקדקות - עי' ספר נפש החיים - ואחרי שהלכותיה נקבעו בתלמוד ובספרי ההלכה -

אי אפשר לומר דבר כזה. 

זה לא כי "לא עשו התבודדות", אלא ראו שכבר אי אפשר שכל אחד יחבר תפילה מכוונת כראוי.

אז לחשוב כאילו כעת "התבודדות" תהיה דבר בסיסי, על משקל תפילת שמונה עשרה, זה עיוות לגמרי. לא בכל דבר "מדלגים בקלילות" אחורה על כל דורות ישראל ופסיקתם..

כמובן, כנ"ל, בלי לזלזל בענין זה במקומו הנכון, למי שמתאים.

אין בעיה, ב"תפילה אישית".

אבל צריך לדעת סדרי עדיפויות.

חז"ל כשקבעו תפילת עמידה, לא קבעו "מינימום", אלא משהו שכולל דברים שהיום איש לא יכול להגיע אליהם ב"תפילה אישית". כך מסביר ה"נפש החיים", שמבין בכך מה שאנחנו לא. אחרי שקבעו - זה כבר לא "דיעבד", אלא יצירה עילאית. ומי שיחשוב ש"אישית" יפעל יותר ממנה - הרי הוא משלה את עצמו.

זה לא דומה לפרוזבול. מישור אחר.

כנ"ל, לא סותר שאפשר לבקש גם "אישית". לשפוך שיח לפני ה'. טוב ה' לכל.

לא מכיר את נפש החיים ייתכן שזה מחלוקת.

אני מסכים שזה לא לגמרי מקביל למקרה של פרזובול אבל זה כן דומה.

אבל זה כל כך אישי שלדעתי ולהרגשתי הדיבור סביב זה וההתעסקות בזה "ברשות הרבים", מקטינה ומוזילה את העוצמות של זה...

אפשר לשתף בטיב הקשר עם הקב"ה, ודיבורי אמונה זה בכלל טוב ומועיל. אבל את הטרנד הזה שכל אחד מפרסם את חוויית ההתבודדות שלו, אני לא סובלת וממש חושבת שזה מוריד את הערך.

יש כלל שככל שדבר הוא יותר יקר, הוא מוצנע יותר. וזו גם הרגשתי לגבי העניין הזה.

אישי לבד מוזיל מערכו של הקב"ה

ואת דעתי כבר הבעתי.

למה? אתה מתבייש במה שיש לך להגיד?

ממש סיקרנת!

על ימין ושמאל בשביל לכתוב עדיף שיהיה אפשרות לכל א לא להזדהות

"כל רואיה הזילוה כי ראו ערוותה". שם מדובר על כך שנבוכדנצאר הוציא את ארון ד' מבית קודשי הקדשים, ותמוה למה על ארון ד' מתבטא הכתוב בלש' ערווה. ידוע כי על הכפורת היו מונחים הכרובים בדמות של תינוק ותינוקת המעורים זה בזה. סמל לקרבה הכי גדולה, בין עם ישראל לקב"ה כל עוד זה מוצנע, בבית קודשי הקדשים זה סמל לדבר הכי קדוש בעולם

אבל ברגע שזה יוצא החוצה לעיני כל העולם, זה מושא לזילות ונהיה בגדר ערווה.  וד"ל...

באיזשהו מקור תורני ,שקשר בין אדם לרבי שלו או לרבו הרוחני המובהק צריך מימד של הסתרה (לא כ"כ זוכרת את ההנמקה אבל הרעיון נראה לי הוא: כל דבר -הגם שיהיה אמיתי ככל שיהיה,ברגע שהוא עובר החצנה משהו שלילי נדבק בו-זה כבר פחות 100% לשם שמים,יש שליטה לחיצוניות (ולחיצוניים) עליו.

קראתי פעם משהו יפה שמשהי כתבה, והוא ש"ככל שמוציאים-ככה נשאר פחות מבפנים).

ויכולה להעיד גם על עצמי שגם בפעמים שזה התחיל אצלי הכי אמיתי ולשם שמים,ברגע שהחצנתי/סיפרתי/גליתי-משהו מהטהרה שבזה אבד-גם אם לא מיד,ויש פעמים שממש הרגשתי על עצמי את ההנמכה שזה עבר. החצנה לאורך זמן חייב בהכרח שתתגרה ביצה"ר האיום הזה שנקרא "יישות" ו"אגו" וגאווה"-גם אם בדקות. אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו נגועים בזה.

עוד מאותו עניין:לוחות הראשונים נשתברו משום ששלטה בהם עין הרע, משום שהיו גלויים לעיני כל ונתקנאו בהם.

יש דבר שיותר מעורר קנאה מקשר של האדם עם א-לקיו? ראי רדיפת העמים אותנו כל הדורות-הר סיני- שממנו ירדה שנאה לעולם. וכמו שכתב אחד מגדולי הדורות:"אין קנאה כקנאת הנפשות".

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כל מה שכתבת גם מכשיר ב-1000₪ יכול לתת, חוץ מסים וירטואלי שזה שמור למכשרים יקרים.

כמו שכתבת בעצמך, המכשירים הפשוטים היום הם הכי טובים שהיו לפני 5 שנים.

ההבדלים בעיקר הם "הפרמיום", ועל זה משלמים הרבה מאוד.

לדוגמא, אם המכשיר מפלסתיק או מאלומיניום מוסיף עלויות ייצור של בערך 30$, האם זה משנה? כנראה שלא, עוד לא הכרתי מישהו שלא משתמש בקייס (חוץ ממני). 

כנ"ל לגבי מסך אם הוא LCD או OLED מדובר על הפרשים של 100$ לפחות עבור היצרן, אני אישית לא רואה הבדל בצבעים או בבהירות גם באור שמש.

כנ"ל לגבי המצלמה, אם אתה מצלם צילומים קלים (ללא תנועה, אור טוב) ולא אכפת לך ש-AI ישפר את הצילומים, לא תוכל להבדיל בין תמונה שצולמה למכשיר יקר או זול.

כנ"ל לגבי איטום למים, כל המכשירים שראיתי מבפנים היו חסינים למים, זה בסה"כ אטמי גומי פשוטים יחסית, אבל לזה שאין תקן אומר שהיצרן לא לוקח אחריות ולא משלם תמלוגים עבור ההסמכה.

יש עוד הרבה הבדלים כאלו, היצרנים יודעים את זה ולכן המכשירים הזולים פשוט חותכים את על הפינות האלה.

כל האמור לעיל לא מנע ממני לקנות את מכשיר יקר מאוד מאוד.

אגב, סים וירטואלי לא יותר זול מסים רגיל מחברה מקומית או סים רגיל גלובלי שתזמין מאליאקספרס, הוא רק יותר נוח,  זה יותר זול רק עבור סים עם חבילת גלישה בלי מספר. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

סבלנות, מונופול, דמקה, רמי קוביות, המשחק עם הרכבת מילים - שכחתי את שמו ועוד