בס"ד

א. הוכרז כסמיילי הלאומי

ב.למה לכולם כן ורק לי לא? |מקנא| |מטופש|

ג. נעימה נ-עי-מה |מגלגל את המילה על הלשון| מוזר
ד.איך משהו יכול להיות כל כך מושלם על הדף וכל כך לא מתאים בבטן?

ה. אני שונאת את הצחוק שלי

ו. ריעותי בקושי דברנו היום וזה היה חסר לי בטירוף

ז. כנות זה הפיתרון היפה ביותר

ח. כשאני מצליחה לגייס סבלנות אני אפילו מצליחה לדבר איתה

ט.ומה אם אני רוצה להיות הומלסית שנה הבאה? שום אפשרות אחרת לא מוצאת חן בעיני

י.ובסופו של דבר תל אביב זה עיר הבירה בגלל הפלאפל של דורון #שטויות_שאומרים_לילדים

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול