אוהב קרי גם המדינה ..אם זה לא נגד התורה עכשיו הוויכוח עד כמה זה חטא כל המדינה הזאתי

את צכה לעצור את עצמך לא לתת לאהבה להמשי ך לשים קו .........

לא הכל שחור לבן. צריך לדעת להכיל מורכבות.

|משועשע ביותר|

גם אם השלטון היהודי לא מתנהג כיהודי. (ואצלנו הוא לא מושלם אבל ב"ה- למדינת ישראל יש סממנים יהודים)

אני גם חושבת שהטענה שאם אתה לא אוהב את המדינה אז לך לחו"ל לא קשורה. אבל גם ההשוואה שלך לא קשורה

ב. הגדרה שלך. אצלי זה כן שלטון בידי העם היהודי

כי רובם פה יסכימו שהמדינה היא חטא אבל האנשים פה סבבה.

אז על מי אתה מדבר פה?- על הקיצוניים שבכלל לא מבקרים פה....?- מה הקטע. הם ממילא לא יקראו את מה שכתבת.

המדינה- דהיינו השלטון טועה ומטעה.

אבל מה זה קשור לא"י?...

א"י היא ירושת אבותינו. גם כששלטו פה ערבים אבות אבותינו ישבו פה.

אז הישיבה בארץ לא קשורה לשלטון. וכן- אם השלטון פה יכריח אותנו לעבור על עבירות וימנע ממנו מלקיים מצוות- אין זה שלטון יהודי אמיתי ואין מצווה להתגורר בארץ כאשר זה "מצווה הבאה בעבירה".

איך אפשר להתייחס אליה כמו אל שלטון ערבי??

אבל על זה יש מחלוקת.

לכו לקרוא עזרא, נחמיה, חגי וכו'...

זה מאד מבהיר את הדברים

זאת היתה המלצה רצינית! 

הצהרת כורש- כהצהרת בלפור

התנגדות הגויים בארץ לבניית ביהמ"ק וכינון העם בארץ- כמו הערבים בימנו

העם מחלל שבת בנחמיה ה', התבוללות וכו'- גם כיום יש את הבעיות הנ"ל

העם שוכח מביהמ"ק ולא ממשיך לבנות את ביהמ"ק (נבואת חגי: "שימו לבבכם על דרכיכם") ולכן אין הצלחה כלכלית- גם היום חלק מהעם קצת שכח את ביהמ"ק

העם בוכה כשנבנים יסודות המקדש כי זה לא "מושלם" כמו שהם חשבו שזה יהיה- מזכיר לי כמה אנשים ולפעמים גם אותי..

ובכל זאת על אף כל הבעיות והקשיים שהיו בתקופה זו- זו עדיין היתה תקופת שיבת ציון! וצריך לזכור זאת גם בגאולה בימנו.

הראשון.( לא היתה בו שכינה כבראשונה. ארון ברית ה' היה חסר וכו'.)

לביהמ"ק השלישי שאמור להיות המקדש המושלם ביותר שלא יחרב לעולם?

את רוצה להשוות את בתי המקדש הקודמים לאחרון שעתיד להיבנה?- סבבה. רק אל תשכחי ששאר הבינינים גם נחרבו...

מסקנה- א"א להשוות בין ביהמ"ק הראשון והשני לשלישי. כי הם לא אותו דבר.

אבל גם אז לא חגגו והבינו שיש עוד הרבה מה לקדם.

עזרא גם יצא נגד העם על הנשים הנכריות שלהם.

מדינת ישראל מלאה בעבירות כרימון. לא יתואר על כמה הלכות ואיסורי דאורייתא הם עוברים על תקן יומיומי.

כזה שלטון שמורד בכבוד שמיים וכופר בעיקר בהכרזה- כזה שלטון הוא "יסוד כסא ה' בעולם"???

איזה בושות שאנחנו, בני העם הנבחר, לא יכולים להקים ממשלה בבית בחירתו של ה' (א"י) על פי ההלכה. זה עצוב.

וכן- עדיף שערבי יורה על חילול שבת בירושלים מאשר שיהודי יבוא בהצהרה על כך. בושות שאנו בניו וככה אנו מתנהגים כלפי בורא עולם לאחר שנתן לנו ריבונות ושליטה בארץ הקודש. זו כפיות טובה בל יתואר.

הרב קוק. אולי השם הזה אומר לך משהו, אולי לא.

ובקשר לכמות העבירות של המדינה, שמעת פעם על המושג לשה"ר? אולי כן, אולי לא, העיקר בהטפה את מעולה.

ובבקשה אל תעני מדינת ישראל כי זה פשוט לא הגיוני.... מדינת ישראל לא הוקמה אז.

ז"א- חזל מעולם לא אמרו על מדינת ישראל הכפרנית שהיא "יסוד כסא ה' בעולם"....

וד"א-

אני רואה שלמדת יפה את הלכות לשוה"ר.

רק שאלה קטנה- למדת את הסעיף שמדבר על מי אסור לומר לשוה"ר ועל מי מצווה לומר לשוה"ר?

אז אני אפרט כמה הלכות לטובת הציבור: 

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ה' ו
איסור לשון הרע הוא דווקא על איש שעל פי דין תורה הוא בכלל "עמיתך" – שאיתך בתורה ומצוות. אבל אותם אנשים שמכירים בהם שיש אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם. בין במה שרואה עליהם, ובין במה ששומע עליהם. כי כתוב "לא תונו איש את עמיתו", "לא תלך רכיל בעמך", והם אינם בכלל "עמיתך" "בעמך". ונאמר "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט" וכו'. ואפיקורס נקרא הכופר בתורה ובנבואה בישראל, בין בתורה שבכתב, ובין בתורה שבעל פה. ואפילו הוא אומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר אחד, גם הוא נחשב אפיקורס.

ודווקא אם שמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אם אחרים אמרו לו, אסור לסמוך על זה לגנותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם, וגם אין להחליט בלב שדבר זה נכון, רק צריך לעת עתה לחוש ולהזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו איתו לעת עתה עד שיתברר הדבר. וכל זה דווקא בשמיעה סתם, אבל אם מוחזקין בעיר לאפיקורסים, דינם כאילו מכירם בעצמו.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ז'

ודע עוד, שאם מוחזק בעיר לרשע בגלל עבירות שמותר לגנותו, גם הדין כך שצריך לשמוע בעצמו על העבירות. ואיזהו מוחזק לעובר עבירות? כל שהוסכם בעיני אנשי העיר לרשע , עד שאין ספק בגלל השמועות הרעות שיוצאות עליו תמיד. אבל אם רק יצא קול פעם אחת, אסור לסמוך על זה לגנותו. ואפילו להחליט בלב אסור.

קיצר- כל הקטע של "אסור לספר כי זה לשוה"ר"... זה פשוט לא נכון. זה מעוות. ההלכה לא אומרת כך.

תעשי לי טובה- יש לנו מספיק אנשים טובים שצריכים להפסיק לדבר בגנותם (כגון החרדים כדוגמת לעיל) לפני שאנחנו מתחילים ל"הגן" על אותם אנשים שהפקירו את הדת בארץ והכריחו יהודים בכוח לעזוב את דתם. (כדוגמת ילדי תימן, מרבד הקסמים, עלית ילדי צפון אפריקה ודוגמאות נוספות).

"אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול."

לתשומת לבך, הפיסקה נכתבה לפני הקמת המדינה, כך שאינה מתייחסת ישירות אליה.

כאן מגיעה השאלה האם תיאור המדינה בפסקה מתאים למדינתנו, מדינת ישראל.

האם היא אכן יותר מחברת אחריות גדולה? האם לא נשארו המוני האידאות, שהן עטרת החיים של האנושיות מרחפים ממעל לה? האם כל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד?

מתוך השאלות הללו, נראה לי שאפשר להסיק שהפיסקה מדברת על מדינת ישראל האידאלית, ולא הקיימת כיום.

ואפשר להסיק יותר מזה, אם הרב קוק מכנה את המדינה שהוא מתאר בתור מדינת ישראל, והמדינה הקיימת כיום אינה תואמת לתיאור, אז אולי היא אינה ראויה לתואר "מדינת ישראל"?

(וגם אם תטען שיש במדינה ניצוץ פנימי עמוק וחזק מאותה המדינה המתוארת בפיסקה, ניצוץ פנימי זה לא מספיק בשביל סימן קריאה. ודו"ק.)

שאם הרב זצ"ל ראה ברוח קודשו שיקראו למדינת היהודים מדינת ישראל, הוא בוודאי ראה עוד דברים אחדים. ואע"פ זה הוא כתב את דבריו.

אין לי כח להמשיך עכשיו אז אולי בעז"ה מחר. ליל"ט!

אתה מתבסס על תיאוריה בלי ראיות. ובמילה אחת-מנחש.

מנין לך מה הרב קוק ראה ברוח קודשו???

הרבה יותר קל לומר שהוא דיבר על מדינת ישראל תאורטית. כי לדבר על מדינת ישראל תאורטית כל ת"ח יכול. בניגוד לראיית העתיד.

וכדאי שתראה את הסוגריים שהוספתי בסוף דברי. והם רלוונטיים גם לגבי התאוריה שהעלת כאן.

הרב זצ"ל דיבר על "מדינת ישראל". וכן, הוא ידע טוב מאד מי יקים את המדינה ולמרות זאת כתב את דבריו.

מאיפה אתה מביא את זה שהוא ידע טוב מאוד מי יקים את המדינה??

"ראה ברוח קודשו"?! אתה רציני?

"מדינת ישראל", פירוש מילולי - מדינה ישראלית.

הוא דיבר על תאוריה. אתה לא יכול להשליך מזה על המציאות!

ועל עוד כמה טיפוסים כמוהו. אתה חושב שהוא היה מנותק? הוא חשב שהמזרחי יקימו את המדינה?! שאגודה תקים את המדינה?! זה היה ברור שכל החבר'ה של בן גוריון והמפא"י יקימו את המדינה. הוא דיבר על מציאות, לא על תאוריה.

יש לך מושג עד כמה השתנה המצב בארץ במהלך הזמן הזה?

ודוקא מאוד הגיוני שהוא חשב שכשתקום מדינה זה יהיה על ידי אגודה/המזרחי. ותזכור שהיו אז עוד קרוב ל6 מיליון דתיים בעולם. והחלוצים עוד לא הגיעו לשיא תפארתם. וזה כשהוא נפטר. לך תדע מתי הוא כתב את הפסקה הזו..

אם יש לך טענות, תסביר אותם יפה. אם אין לך טענות-תשתוק.

ואתה לא יכל לדעת מה הוא היה אומר היום, ואני משער שלא דברים חריפים מדי.

לאור משהו שאתה עצמך אמרת-"נכון שהיתה לו אהבת ישראל מאוד גדולה אז הוא לא בעט באנשים ".

הגיע הזמן להרבות קצת באהבת ישראל.

אמרתי "תסביר יפה".

דעתו של הרב קוק היתה שצריך לנהוג עם אנשים בדרכי שלום ובאהבה. וזה בהחלט נכון גם בדורנו.

האם יצא לך פעם לשבת עם ראש השב"כ על כוס קפה ועוגה, ולנסות להבין את תפיסת עולמו? לא.

אז תבין שחסר לך הרבה מאוד מרכיבים שתוכל לדון אותו. מה שהרב קוק הבין, וגרם לו לחקור לעומק את תפיסות העולם החדשניות הרבות שצצו בזמנו.

אם כי מה שאני רואה פה זה לא שלילה מוחלטת של השותפות, אלא רצון להיפטר מהצורך בה, כדי להיפטר ממנה.

אבל לא רצון להיפטר ממנה לפני שיש אלטרנטיבה.

אלא אם כן אתה מתכוון לזה שאמרתי שהוא רצה להיפטר מהצורך בארגונים חילוניים, ואתה רוצה להגיד שהוא לא ראה בחרות מהם צורך מהותי, רק צורך טכני. (מה שאני לא מבין למה שתגיד, מה גם שיש ראיות נגד טענה משונה כזו.)

או שאתה לא מספיק הבנת אותי.

אתה מתווכח איתי, ואני לא מבין על מה.

בהזדמנות, אעיין. (סוכ"ס, אני זה שביקש את המקורות...)

אגרות הראיה / כרך ג / תתפא

לריוח גדול אני חושב את הבעת הרצון שלו להתאגדות הזאת, אשר אולי יקרה  הדבר שאיזה נכבדים מהמזרחיים יזדמנו עמו, ויוכל להרגיע את לבבם ולהסיר מהם את פחדם, בחשבם שדגל ירושלים, שהוא קורא להתאגדות שלמי אמונים בישראל, הוא כדוחק את רגלי המזרחי, מה שבאמת הוא רק מבצר את מעמדו עוד יותר, וסולל בעדו מסילה למשאות נפש יותר רחבות. ואם באיזה רגעי הפנאי יאבה כת"ר לכתוב את השקפתו על הצורך של ההתאגדות הזאת, והבנתו הברורה, ביחושה הטוב אפילו אל התנועה הלאומית בכלליותה, וק"ו להמזרחי שתוכן הקודש סוף כל סוף הוא מובע בה,  

אגרות הראיה / כרך ג / תתפב

אבל לא יחשוב כתר"ה, שמתוך כל אלה ההבדלים שיש בין הציוניות הכללית להמטרות של ד"י, האחרונה היא דבר העומד מחוץ להציוניות, לא כן, אדרבא רק ע"י הופעת הסתדרות כללית ברוח אדיר וקדוש כזה עלולה היא הציוניות להתעלות, והתעלותה תגיע עד לידי מדה זו של הכרת מהותה הפנימית והחזרת עטרת ציון ליושנה. 

נופלים לרשת של א"י=מדינת ישראל ...ממש לא

הם אוהבים את ארץ ישראל.

ארץ ישראל זו לא מדינת ישראל.

ארץ ישראל זו ארץ ליהודים.

לגבי ביזוי רבנים, אני מסכימה איתך

זה אסור

רבנים יכולים לבקר רבנים אחרים, לא אנחנו

זה יכולת שיפוט שלנו.

אם הייתי לומדת המון תורה כמוהו אולי

ואם הייתי יודעת להתייחס לפניות ציבור כמוהו אולי

ואם הייתי רב אולי

צריך ממש להיזהר בזה.

אז עדיף פשוט לא להגיד וזהו.

אם במקרה ה' מחשיב אותו, ויש ציבור שמחשיב אותו כרב

זה עברה חמורה.

אבל תעשו מה שאתם חושבים

אני בסה"כ את דעתי הבעתי

שכל מקרה לגופו?

כת' "לא תלך רכיל בעמך" ז"א- כל מי שנכלל בכלל "עמיתך" אסור לבזותו ולדבר עליו לשוה"ר וכו'. (הלכות שמירת הלשון ח"ח)

החוטא ומחטיא את הרבים אין לו חלק לעוה"ב ויצא מכלל "עמיתך".

(מקור- חז"ל על ירבעם מלך ישראל שחטא והחטיא את הרבים וחז"ל אמרו עליו שיצא מכלל ישראל ואין לו חלק לעוה"ב.)

ובמקומות מסוימים זה אף מצווה.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ה' ו
איסור לשון הרע הוא דווקא על איש שעל פי דין תורה הוא בכלל "עמיתך" – שאיתך בתורה ומצוות. אבל אותם אנשים שמכירים בהם שיש אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם. בין במה שרואה עליהם, ובין במה ששומע עליהם. כי כתוב "לא תונו איש את עמיתו", "לא תלך רכיל בעמך", והם אינם בכלל "עמיתך" "בעמך". ונאמר "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט" וכו'. ואפיקורס נקרא הכופר בתורה ובנבואה בישראל, בין בתורה שבכתב, ובין בתורה שבעל פה. ואפילו הוא אומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר אחד, גם הוא נחשב אפיקורס.

ודווקא אם שמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אם אחרים אמרו לו, אסור לסמוך על זה לגנותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם, וגם אין להחליט בלב שדבר זה נכון, רק צריך לעת עתה לחוש ולהזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו איתו לעת עתה עד שיתברר הדבר. וכל זה דווקא בשמיעה סתם, אבל אם מוחזקין בעיר לאפיקורסים, דינם כאילו מכירם בעצמו.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ז'

ודע עוד, שאם מוחזק בעיר לרשע בגלל עבירות שמותר לגנותו, גם הדין כך שצריך לשמוע בעצמו על העבירות. ואיזהו מוחזק לעובר עבירות? כל שהוסכם בעיני אנשי העיר לרשע , עד שאין ספק בגלל השמועות הרעות שיוצאות עליו תמיד. אבל אם רק יצא קול פעם אחת, אסור לסמוך על זה לגנותו. ואפילו להחליט בלב אסור.

והוא גם לא אפיקורוס ח"ו. ככה ש2 הפיסקאות הראשונות לא קשורות.

לגבי השלישית, "אנשי עירו" ממש לא מחזיקים ממנו רשע. זה מחלוקת גדולה מאד שלא הוכרעה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...